הצנזורה – הפרימטר הביטחוני של הוראות הפתיחה באש

האירוע האחרון בגדר בעזה בו נפצע אנוש לוחם הימ"ס, סמ"ר בראל שמואלי, הגדיש את הסאה. הגיעה העת לדיון ציבורי פתוח המבוסס על עובדות ולא על רסיסי מידע בהוראות הפתיחה באש של צה"ל. הצנזורה אינה יכולה לשמש עלה תאנה ותירוץ להימנעות מכך; העם של צבא העם זכאי להבין באילו תנאים נדרש מבניו להילחם.

אירוע הירי בלוחם מג"ב (צילום: לא ידוע)

מסך של צנזורה, התחמקויות ומידע סותר מסתיר את הוראות הפתיחה באש המשמשות את צה"ל במערכה לשימור ריבונותה של מדינת ישראל בגבול עזה. לחמאס ולתושבי הרצועה, לעומת זאת, ניכר שההוראות בהירות וברורות – ברורות דיו כדי לאפשר להם להתקרב בבטחה לכדי מרחק נגיעה מנשקי החיילים המציצים מחרכי הירי, לנסות למשוך אותם מידי הלוחמים ולהשחיל אקדח ולירות 3 כדורים שפגעו בלוחם הימ"ס, בראל שמואלי, שנפצע אנוש.

אזור החיץ שהוכרז בקרבת הגדר – 300 מטרים שלתוכם אסור היה לאיש להתקרב, נשחק במהלך השנים האחרונות.

באירועי צעדת השיבה במרץ 2018, הופעלו כוחות צה"ל באופן שסיכל את ניסיונותיהם החוזרים והנשנים של הפלסטינים להגיע ולחצות את הגדר. עשרות פלסטינים – רובם מחבלי חמאס – נורו ונהרגו בניסיונות אלו, רבים נוספים נפגעו ונפצעו מהירי. האירועים הסתיימו בכישלון מצידו של חמאס.

כצפוי, מיד עם תום האירועים, עתרו שלל ארגונים כנגד צה"ל וערערו על יישומן של הוראות הפתיחה באש של צה"ל, נוכח מבחן התוצאה הקשה, מבחינת הפלסטינים. הרכב בן 3 שופטים בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון דחה את העתירות פה-אחד.

ב-18 במאי 2018 החליטה מועצת זכויות האדם של האו"ם למנות ועדה בינלאומית עצמאית לבדיקת חשדות להפרה של החוק הבינלאומי ההומניטרי ודיני זכויות האדם הבינלאומיים, זאת בעקבות תגובת צה"ל לצעדות השיבה. בנובמבר 2018 הגיש ארגון "יש דין" – שהיה בין העותרים בעתירה הנ"ל – מסמך המפרט את פעילות הארגון, נתונים וכן עיקרי עמדתו ביחס להוראות הפתיחה באש והגישה המשפטית בה נוקט צה"ל בסכסוך.

בדצמבר העיד היועץ המשפטי של הארגון, עו"ד מיכאל ספרד, בפני הוועדה.

במסמך שהוציא הארגון לסיכום הפעילות בשנים 2017-2018 נכתב כי "ניתוח יש דין מצא שחרף השינויים שביצעה מערכת אכיפת החוק הצבאית בשנים האחרונות כדי ליישם את מסקנות ועדת טירקל-צ'חנובר, בפועל לא חל כל שינוי בטיפול בעבריינות של חיילים כלפי פלסטינים. המערכת הצבאית חותרת להימנע מחקירה

והעמדה לדין של חיילים הפוגעים בפלסטינים, ובכך אינה מספקת להם הגנה מפני עבירות של מפקדים וחיילים ישראלים."

חרף פסק הדין ולמרות ההצלחה המבצעית, התברר בחודשים הבאים כי הוראות הפתיחה באש השתנו, ולא לטובה; איסור הכניסה לשטח החיץ נשחק. ראשית הותרו הפגנות וכניסת מפגינים אל השטח אל מתחת לטווח ה-100 מטרים בימי שישי, ושנית – נאסר על חיילי צה"ל לפתוח באש באופן אוטומטי על חמושים שנכנסו אל טווח ה-300 מטרים. הסיבה לכך הייתה שחלק מהחמושים הוגדרו כ"פעילי ריסון" – כלומר פעילים שתכליתם ריסון ההפגנות, בדומה לפעולות אותן הם מבצעים כביכול באכיפה של "ירי סורר" של רקטות משטחים פתוחים. כך למעשה, העביר צה"ל חלק מהאחריות למניעת הזליגה של ההפגנות אל הגדר – על כל הסיכונים הכרוכים בה – מעצמו אל החמאס.

מדיווחים שונים של כתבים צבאיים מאותה תקופה, ניתן ללמוד כי בנוסף לכך, הוחמרו נהלי הפתיחה באש ובמאמץ לשלוט בכמות הנפגעים, אימץ צה"ל גישה של פיקוד ריכוזי המחלק מנות ירי לגזרות השונות. ואכן, בפרסום עיקרי התחקיר של התקרית מסוף השבוע האחרון, נכתב כי צלפי הימ"ס קיבלו אישור לירי של 15 כדורים. לבסוף, טרמינולוגיה עמומה ליוותה את השינוי – ההתייחסות הבעייתית לחמושים לוותה בשינוי המינוחים:  מ"אויב" ל"אויב אפשרי", חוליות משגרי הבלונים כונו בשם המכובס והלא-מחייב "טרור אפור".

במהלך חודש יולי ובראשית אוגוסט 2019 הגיע גדוד גולני לגזרת הגדר. בהיתקלות ראשונה, ירו החיילים בחמוש שזוהה באזור החיץ. האירוע הוגדר כ"תקלה מבצעית" וצה"ל אף התנצל על התקרית, חמאס מצידו – הבליג. הסיבה לכך הייתה שהפעיל שנורה היה "פעיל ריסון" ולמרות שהיה חמוש באזור האסור – היה על החיילים להפעיל נוהל מעצר חשוד. בחודשים שקדמו לתקרית, אף התגאה צה"ל שמספר ההרוגים בגזרת הגדר פחת משמעותית. מספר שבועות לאחר מכן חדר בגפו מחבל חמאס חמוש, ששהה כשעתיים שטח עד שזוהה וחוסל על ידי כוחות רבים שהגיעו לנקודה. הניגוד בין האירועים חשף במערומן את הוראות הפתיחה באש, את הבלבול שהן משרות בקרב הכוחות ואת הסכנה שבדילול תפקידו המקורי והחד של אזור החיץ כמרחב אבטחה מינימלי והכרחי במרחב הסמוך לגדר והתשתיות שלה.

כולנו ראינו בעיניים כלות את התמונות הקשות מהפגנות סוף השבוע האחרון, הפגנות בהן פעילים "בלתי חמושים" לכאורה מגיעים בלי הפרעה כמעט עד לגדר וחרכי הירי, ושם פועלים כדי לחטוף נשקים, להפעיל נשק חם שהיה מוסלק – לצערנו בתוצאות קשות לכוחותינו.

על פניו, סדרה של כשלים מקצועיים חוזרת על עצמה גם הפעם: זו אינה הפעם הראשונה בה צה"ל פועל באופן המתכחש לעקרונות ההגנה הבסיסיים ביותר, הופך את קו העצירה לקו המגע, מוותר מרצונו על מרחב אבטחה, על היערכות לעומק, ועל הזכות לשרטט באופן אלים את כללי המשחק למגרש המשחקים בגדר. זו אינה הפעם הראשונה בה צה"ל מעביר את סמכויות ההחלטה ומנסה לשלוט באירועים טקטיים המתפתחים במהירות באמצעות מיקרו-ניהול מרחוק שדינו תמיד להחמיץ את האירועים, לקרוא באופן מעוות את המצב בשטח ולתסכל את המפקדים הפרושים בחזית האירועים.

זו גם אינה הפעם הראשונה שבה שינויים תמוהים, מנוגדים לתורת הלחימה ולשכל הישר נעטפים בקופירייטינג פוסט-מודרני. באופן לא מפתיע – התרומה הבטוחה היחידה למאמצי השיווק והמיתוג הללו מסתכמים תמיד בבלבול ומבוכה בקרב הדרג הטקטי הפרוש בשטח, החיילים והמפקדים הזוטרים שעולמם רחוק מחידודי לשון, והזקוקים לבהירות רבה ככל האפשר. גזרת עזה אינה המקום היחיד בו עולה התהייה ביחס למידת התאמתן של הוראות הפתיחה למציאות בשטח ומידת והנהירות שלהן לכוחות הטקטיים. זה מכבר מלאה הסאה, ורבו הסימנים לבלבול, הניתוק והתסכול השוררים בסוגיה – הן בגזרת יהודה ושומרון והן בזירת הפנים.

 

מאחר ובחמאס, כאמור, מבינים את הוראות הפתיחה באש מצוין, ומצליחים להתמודד עם התורפות והפרצות בהן כמצופה מלוחמי טרור וגרילה, נותרת באוויר השאלה – מפני מי מסתיר צה"ל את ההוראות?

במצב הנוכחי, כל מה שנותר לנו כאזרחים, כמשרתי מילואים, כהורים לחיילים וחיילות – הוא ללקט פירורי מידע ולנסות לתהות על קנקנו של ההיגיון המוליך את הפיקוד הצבאי. זה לא מספיק; מותר החברה הפתוחה הוא בדיון הציבורי הפתוח. הדבר נכון שבעתיים בתקופה שבה עלטה מכסה את עיניה של התקשורת החופשית, העוסקת בלי בושה באתרוג אקטיבי של הממשלה. הגיעה העת לקיומו של דיון פתוח: האמנם צה"ל נבהל מהעתירות? עד כמה משפיע החשש מפני חקירות בינלאומיות על שינויים בהוראות? האם הוויתור על האחיזה הנוקשה בדרישה לסטריליות באזור החיץ – 100, ואף 300 מטרים מהגדר היא דרישה שלהערכת צה"ל לא ניתן להגן עליה מבחינה מבצעית/משפטית או שני הדברים גם יחד? האם מוגזם לבקש מהצבא לחשוף את כל מה שאינו סודי ומהווה פגיעה בביטחון המדינה בכל הקשור להוראות הפתיחה באש? הצנזורה אינה יכולה לספק את עלה התאנה במקרה הזה, העם של צבא העם זכאי להבין באילו תנאים נדרש מבניו להילחם.

לקריאת מאמרים נוספים מאת גד אבגי – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

 

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. הגיע הזמן לדון באוליגרכיה הפקידותית שהפכה את המדמנה המקומית לפיאודליות ימי-ביניימית.
    זה העניין ואין בלתו.

    https://www.calcalist.co.il/real-estate/article/h1leqefxf

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001382117

    באמצעות שוד הקופה הציבורית בדרך של "פנסיה מוגדלת" הם השתלטו על שוק הנדל"ן "להשקעה"
    כלומר הפכו את האזרחים לצמיתי-שכירות
    ככה משבר הנדל"ן מתוחזק על ידם לטובת עצמם וערך "השקעותיהם"
    ואם הציבור עד כדי כך מטומטם שאינו יוצא לבריקדות על זה
    אזי עתידו כצמית – ודאי

  2. מערכת המשפט בישראל פגעה במערכת החיסונית של המדינה שאמורה להלחם בפולשים. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. אפשר לספר סיפורים מפה ועד להולנד על הצורך לעמוד ב"סטנדרטים בינלאומיים" כדי להגן על הקצינים מתביעות בהאג. האמת הפשוטה היא שישראל נדבקה במחלה האוטואימונית של המערב כולו והתוצאות יהיו הרות אסון. מרוב סטריליזציה והיגינה, הגוף למד לתקוף רק את עצמו.

  3. מהי "תורת הלחימה" של צה"ל? הכותב לא מסביר ולא מפרט. גם לא ברור מהו "שימור ריבונותה של מדינת ישראל בגבול עזה". עזה היא גבול? ומה יש מעבר לגבול? מדינה אחרת? אם יש מדינה אחרת, למה ישראל לא מכבדת את הריבונות שלה? למה ישראל לא מגבשת מדיניות כוללת לגבי עזה ועתידה? אפשר לתת לכך כמובן תשובות, אבל ברור שהבעייה אינה הוראות הפתיחה באש. אין בכלל ספק שהוראות הפתיחה באש לא כוללות מפגינים מעבר לגבול וגם כך הצבא חורג מהוראות הפתיחה באש כפי שהן מופיעות בפקודות מטכ"ל. וכאן הכותב מערב בין הוראות הפתיחה באש לבין מדיניות הירי בגבול עזה שנגזרת מהמצב ומהמדיניות העכשווית של פיקוד דרום. אין בכלל ספק שלפי כל קריטריון אסור לחיילים לירות לעבר "מסיתים", אבל בפועל זה מה שקורה ואין בית משפט שיכול לזכות חייל שירה לעבר אנשים לא חמושים.
    ובכלל, אם צה"ל מכבד את הגבול מה הבעייה להעביר את "הריסון" לפעילים של חמאס? הרי הכותב בעצמו מדבר על "גבול". ומכל מקום, בניגוד למה שטוען הכותב, מעולם לא היתה "הצלחה מבצעית" לאיזו שהיא מדיניות של ירי.

    1. הי, הגבול בין ישראל ועזה הוא לא הגבול בין ישראל וקנדה, אפילו לא הגבול בין ישראל ולבנון. חמאס מאתגר את הגבול מעל ומתחת לפני השטח. הדבר החשוב ביותר במקרה כזה הוא לשרטט גבולות למגרש ולקבוע כללי משחק. כללי המשחק כפי שניכרים כעת – אינם משרתים את צה"ל ועומדים בניגוד לעקרונות הגנה בסיסיים כמו מרחב אבטחה והיערכות לעומק. חרך ירי נועד לבסס שליטה באש על גזרת ירי צרה, ועל כן מוגבל בתצפית ואינו סובל הגעה עד אליו. עצם העובדה שזה קרה באופן שזה קרה (עשרות אנשים שהגיעו לשם באין מפריע) מוכיח שמשהו השתבש בהיערכות. מעבר לכך, מה שפירטת לגבי הוראות הפתיחה באש אינו נכון, אינו מדויק ואני ממליץ לך לעיין בפסק הדין של שופטי בג"צ. יש שם דיון בנושא ירי למסיתים מרכזיים. הבעיה בהיסמכות על פעיל ריסון היא אותה הבעיה שגרמה לנו להיסמך על כוחות הביטחון הפלסטיניים במתווה אוסלו הכושל – כזכור, "בלי בגצ ובלי בצלם" – מיקור חוץ לביטחונה של ישראל לידי החמאס הוא רעיון גרוע אפילו עוד יותר, והתחרות קשה. הוא למעשה מה שהוביל כבר לכמה וכמה תקלות – המפורטות במאמר. ההערה האחרונה בדבריך מעידה שמה שמוביל את התגובה הוא לא ידע מקצועי, לא מידע שונה אלא פוזיציה. שיהיה בהצלחה

  4. כהרגלם ב300 השנים האחרונות, יוצאי תפוצת אירופה ומלחמתם בעם ישראל!!!
    חבורה של מומרים להכעיס וספק יהודים,השתלטו על עם ישראל.
    כמו שנאמר בהגדה של פסח:
    "צא ולמד, מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו.
    שפרעה לא גזר אלא על הזכרים,
    ואילו לבן – ביקש לעקור את הכל"

    כך הם כל יוצאי אירופה שאבות אבותיהם כבר השתמדו, מבקשים לעקור את עם ישראל מהתורה וגם די מצליחים. לצערנו הציונות הרסה את היהדות.
    ושלא תטעו אין קדושה בציונות.
    אבות אבותיי במרוקו תמיד התפללו וקיוו לארץ ישראל. ביהדות ספרד אף פעם לא היה נתק עם ארץ ישראל,שד"רים ,נוסעים או עולים חדשים מצפון אפריקה או המזרח היו דבר שבשגרה הרבה לפני שהרצל למד לדבר.
    ליהודי ספרד אין צורך בציונות מהסיבה הפשוטה שרעיונות הציונות מקורם ביהדות המקראית מזה דורי דורות.

    הניסיון של תפוצת אירופה ללכת בלי(יהדות) אבל להרגיש עם(ישראליות), יסתיים בסופו של דבר בכי רע.
    לשיטתם יכול ערבי בן דת ישמעאל, להתקרא "ישראלי" ךךא שום קשר בינו לבין יעקב אבינו ובזילות מוחלטת של המושג העתיק " איש הישראלי".

    בוז למדינת ישראל,
    כולי תקווה שבשנה הבאה עלינו לטובה יתגלה משיח ותשוב מלכות בית דויד על מכונה

  5. דומני שפרופ' אומן הציע מערכת אוטומטית שתפגע בכל הנכנס.
    להזכיר שהיה בעבר מטוס ישראלי שהופל בטיסתו מעל הכור הגרעיני.

  6. צריך להגיד את האמת – השמאל הפרוגרסיבי האנטי ציוני מוביל כרגע על הימין השמרני הציוני. ארגוני השמאל, היועמ"ש, הבג"ץ וחברי הכנסת האנטי ציוניים, כל אלה יחד עם התקשורת והאקדמיה, יצרו מצב של סירוס לצה"ל ולכוחות הביטחון.

    ראינו את זה בשומר החומות. למשטרה יש יכולות ואמצעים אך היא מעדיפה שלא להשתמש בהם ולהפקיר יהודים. לזה קוראים תבוסה. וזה בדיוק מה שקורה ביחידות הלוחמות בצבא. יש כאן שחיקה שיטתית לאורך שנים בנהלים ובהרתאה. הערבים כבר חוששים ופועלים בהתאם. עצוב.

    רק ממשלת ימין אמיתית רחבה של מעל ל-70 ח"כים תבטיח שינוי ואת הצלת מדינת ישראל.

    1. הממשלה לא תעזור.

      כיוון שהכוח במשטר דמוקרטי, מרוכז בידי הפקידות של הרשות המבצעת (זה by design). סורוס ושאר המממנים של سلام, זיהוו פרצה זו וכבר כמה עשרות שנים (זה הזמן ששינויים כאלה דורשים), מממנים "קורסים" לפקידות זו.

      בקיצור, כל הבטלנים מסמול, אשר מבלים את ימים בתליית שלטים "לך" בכל רחבי הארץ – חייבים מימון.

      והמימון היום מגיע, ממגוון מקומות – אך הקל ביותר להתחיל ממנו, אלה הרצים לפרסם ביוטוב (בבעלות גוגל), גוגל עצמה ופייסבוק. שלוש חברות שכבר מזמן חוסמות את חופש הביטוי ודיעות לא נוכות לרוצחי הישראלים, עבור פרסים מאוסלו.

      לפיכך, הדרך הישירה ביותר היא לא לקנות ממי שמפרסם אצל דיקטטורים אלה. קובץ טקסט פשוט בטלפון וכל מממני הדיקטטורים, לא נכנסים אליי הביתה.

      רק ביחד נייבש את המימון של סורוס ושלושת הדיקטטורים לעיל.

      "קציני" המשטרה שלא הגנו על אזרחים שומרי חוק בערים המעורבות ב"שומר חומות", שילכו לחפש מימון מסורוס. רק אם לא נקנה מהדיקטטורים, גם כספו של סורוס יגמר.

    1. תהיה בעיה בינלאומית עם לירות באזרחים לא חמושים שנמצאים בתוך השטח של האוייב עצמו. לעומת זאת, אין בעיה לרסס עם וולקן אנשים שמנסים לפלוש לשטח ישראל ונוגעים בגדר הגבול – שנבנתה בכוונה כמה מטרים בתוך השטח של ישראל, כדי למנוע עמימות ובילבול…

      לכן המדיניות צריכה להיות כזו שבמסגרתה החיילים ממתינים במארב ובמחסה בתצפית ממרחק בטוח על גדר הגבול, ופותחים באש אוטומטית יעילה לעבר כל מי שמנסה לגעת בגדר…

  7. הפתרון אלמנטרי ביותר:

    להחליף את לוחמי הימ"ס, אשר סיכנו את עצמם עבור כל אזרחי ישראל – בלוחמי הפרקליטות הצבאית.

    כך גם בטחונם של תושבי ישראל ישמר וגם כל עו"ד מקצוען בזכויות ותבחינים למיניהן, יוכל להפעיל את נהלי פתיחה באש באופן המדויק ביותר.

    כל עוד, נשאיר את עורכי הדין במשרדים הממוזגים, ממתינים להכשרה במימון סורוס על سلام, הדו קיום היחיד יהיה בין הפרקליטות הצבאית למיצובישי מאוסלו.

    1. ובינתיים אנשי הימ״ס ישבו בנשרדי הפרקליטות וישכתבו את הנהלים למשהו שיותר מותאם לצרכים ביטחוניים מעשיים.

  8. מה ההבדל בין פעילי ריסון למחבלים? שניהם צועדים לכיוון הגדר במטרה לפגוע, בנט פח אשפה פרוגרסיבי.

  9. ואף במצב שנוצר אפשר היה להגן על חיילינו ושוטרינו ,עם רחפן שמאםשר תצפית ורחפני חומרים לפיזור הפגנות..
    המפקד הישיר "פישל" באי סרוב
    לסיכון המטורף.

  10. תהיה בעיה בינלאומית עם לירות באזרחים לא חמושים שנמצאים בתוך השטח של האוייב עצמו. לעומת זאת, אין בעיה לרסס עם וולקן אנשים שמנסים לפלוש לשטח ישראל ונוגעים בגדר הגבול – שנבנתה בכוונה כמה מטרים בתוך השטח של ישראל, כדי למנוע עמימות ובילבול…

    לכן המדיניות צריכה להיות כזו שבמסגרתה החיילים ממתינים במארב ובמחסה בתצפית ממרחק בטוח על גדר הגבול, ופותחים באש אוטומטית יעילה לעבר כל מי שמנסה לגעת בגדר…