כל עוד מערכת החוק מחזיקה בכוח וסמכות בלתי מוגבלים, אף אחד לא יתן את הדין על עוול כמוו שנעשה להירש
בשבוע שעבר שודר בחדשות 13 סרטה המדובר של אילה חסון, "קרב חייו", אשר עיקרו עוסק במערכה המשפטית שנאלץ גל הירש לנהל לאחר שהוכרז כמועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה. מדובר בעיני בצפיית חובה לכל מי שמגדיר את עצמו אזרח מעורב, ורוצה להבין כיצד פועלת "מערכת אכיפת החוק", המורכבת לכאורה מגופים נפרדים ובלתי-תלויים כגון משטרה, פרקליטות וייעוץ משפטי, כאשר היא מזהה אינטרס שלה העלול להיפגע.
למי שבכל זאת פספס נספר על קצה המזלג כי מיד עם הידיעה על כוונת השר ארדן למנות "מישהו מבחוץ" לתפקיד המפכ"ל, החלה התגייסות כללית של בכירי המשטרה לשעבר, שקראו באופן פומבי לסיכול המינוי. משם הייתה הדרך קצרה ל"בדיקה" של המידע הקיים על הירש, בדיקה שהובילה במהרה לפתיחה בחקירה ובסוף לכתב אישום בנושא שכלל לא קשור לנושא החקירה המקורי.
הנקודה המרתקת בסרט, בעיני לפחות, אינה השאלה האם גל הירש חף מפשע או אשם, או האם כתב האישום שבסופו של דבר הוגש כנגדו "נתפר" או לא. הדבר המרתק באמת היא החשיפה לאופן בו התגייסה המערכת כולה למרר את חייו, החל מהמשטרה ועד הפרקליטות בהובלת ליאת בן ארי. על מנת להבין את פעולת המערכת, די לבחון את המידע שאינו שנוי במחלוקת בנוגע לחקירות שלא הבשילו לכתבי אישום.
נזכיר כי סמוך לאחר ההודעה על מינוי הירש והתגייסות הניצבים בדימוס נגדו, הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז וינשטיין על "בדיקה" שהפכה בהמשך לחקירה והתמקדה בשני תיקים: "תיק הנפלים" ופרשת השוחד בגאורגיה. שתי הפרשיות נסגרו בקול דממה דקה ב-2018 ו-2019 בהתאמה. עכשיו נניח לצורך הדיון הנחה מופרכת למדי בהתחשב בנסיבות, ולפיה אכן היו קיימים חשדות אותנטיים כנגד גל הירש, שאכן צצו באורח פלא בדיוק כאשר הוכרז על מינויו למפכ"ל. בנסיבות כאלו, מה מצופה היה ממערכת אכיפת החוק לעשות?
במדינה נורמלית, מצופה היה מהמערכת לבצע חקירת בזק, מהירה ככל האפשר, על מנת לאפשר או לשלול את המינוי באופן סופי. במקרה של הירש לא היה כל קושי לבצע חקירה כזו, במיוחד לאור העובדה ש"המידע" שהעלה את החשדות כבר התיישן במשך שנתיים אצל הרשויות בשלב הפתיחה בחקירה, וכבר בסוף שנת 2015 ותחילת 2016 התקבל מידע ממדינות אחרות שהעלה אינדיקציות לכך שמדובר בקשקוש.
אז חקירה מהירה לא הייתה ועינוי הדין נמשך במשך כמעט חמש שנים. מה מצופה כעת ממערכת ציבורית, כל מערכת ציבורית, הפועלת במדינה מתוקנת? הציפייה הבסיסית ביותר ממערכת המשפט, או מכל מערכת ציבורית אחרת, היא להפיק לקחים ולהעניש את האחראים. בסופו של יום מישהו הורה על פתיחה בחקירה, השקיע משאבי ציבור עצומים, וסיכל בפועל – אפילו אם נניח שלא מתוך כוונת זדון – מינוי של מפכ"ל. תוצאות כאלו בכל חברה פרטית היו מובילות לפיטורים. בכל גוף ממשלתי היה מתקבל דו"ח חריף של מבקר המדינה, ומצופה היה לנקוט בצעדים אישיים נגד האחראים לכישלון, בהנחה שלא היו מתפטרים מיוזמתם.
אלא שכאן לא מדובר על חברה פרטית או על גוף ציבורי רגיל. כאן מדובר במערכת המשפט – זו שאינה טועה לעולם, אינה חוטאת לעולם, ובוודאי שאינה נכשלת או זקוקה לתיקון. כאשר מדובר במערכת המשפט הישראלית, הכישלון נותר תמיד ובהגדרה יתום. אף אחד לא יתחקר כיצד מינוי מפכ"ל סוכל בלי כל בסיס. איש לא ייתן את הדין או יפוטר בגלל חקירות שנמשכו חמש שנים ללא כל תוצאה. עזבו לרגע את הצד המאפיוזי בהתנהלות. פשוט לתת את הדין על ביצועים גרועים. כאשר התכנסה ועדת הפנים של הכנסת לדון בנושא, צופפו בכירי המערכת שורות באופן מוכר וחוזר על עצמו. פרקליט המדינה שי ניצן הגיע בכבודו ובעצמו לוועדה על מנת להסביר כי הטענות נגד החקירה מגוחכות ומשוללות כל יסוד.
הסיבה להתנהלות הזו של מערכת המשפט, המתחילה כבר במשטרה תוך שיתוף פעולה של הפרקליטות, מח"ש והייעוץ המשפטי ומעודדת ריקבון מוסרי יחד עם בינוניות מקצועית, היא היעדר הביקורת הציבורית. מערכת המשפט פועלת ב"חלל סגור", כאשר מי שמפקח על המשטרה כפוף לפרקליטות, ועל הפרקליטות עצמה אין כל ביקורת ממשית. אפילו את הנבת"ם – גוף הביקורת שביקשה הכנסת להקים בחוק – פעלו בפרקליטות כדי לסרס מכל סמכות תוך שביתה וצעקות בוועדות הכנסת.
גל הירש הצטרף לרבים וטובים לפניו שמינויים סוכל על ידי מערכת אכיפת החוק, על אף שבסופו של יום התברר כי הם חפים מפשע. רפול, נאמן, הירש, ומאיה פורמן רזניק הם רק כמה דוגמאות בולטות לשחיתות ולבזבזנות שנוצרות כאשר גוף ציבורי מקבל כוח וסמכות כמעט בלתי מוגבלת, מבלי שתהיה עליו כל ביקורת אפקטיבית.
בסופו של יום אין שום ברירה אחרת. על מנת לקבל מערכת משפט ישרה ומקצועית תידרש הקמת גוף ביקורת בלתי תלוי, שלא יהיה חלק מהמערכת ויקבל את הסמכות לפעול על מנת למצות את הדין עם תופעות של בזבזנות, חלמאות, ובטח ובטח שגם שחיתות. למרבה הצער לגל הירש גוף כזה כבר לא יעזור.
עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אפילן אם יצליחו יותר מבהקמת הנבת"ם, כל מינוי בגוף הפיקוח יסוכל בדיוק כמו גל הירש. ובסופו של דבר הגוף הזה יהי חלק מהרשת של הפרקליטות-משטרה-תקשורת.
זה לא רק כח לא מוגבל, זה לא רק חסינות מביקורת, זה לא רק פתיחת תיקים בררנית.
זה גם סגירת תיקים בררנית שעוברת אצלנו ללא בדל ביקורת (ע״ע סגירת תיק סירסור הסוהרות על ידי מומי למברגר הבלתי נלאה).
חייבים דחוף ניתוח עמוק.
ואם תצביעו למפלגות כמו כחול ״הממלכתי״, שכמה מנציגיה מוחזקים חזק חזק בגרונם, אל תבואו אח״כ בטענות
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
זו הסיבה שגרמניה המזרחית ידועה כ"מדינת שטאזי".
לא מדינה קומוניסטית, לא שלטון דיקטטורי, לא מדינה טוטאליטרית – שטאזי. והשם הפך לסמלי, גם לאחר ש-GDR כבר איננה קיימת שנים רבוות.
זה מה שהחונטה בבג"צ לא מבינה (את האמור בכתבה). או שנותנים למשטר דמוקרטי להתנהל עפ"י בחירת הציבור בנבחריו וזה אומר שלפעמים, דעתך לא הופכת למעשים ולפעמים, גם מוכחת כלא נכונה (שיא ה"חכמה" היה להמציא שלשלום יש קורבנות) או שמקדמים אג'נדה באופן דיקטטורי (כל דיקטטור בטוח שדעתו היא "טובת העם". ראיתם דיקטטור שלא בטות שדעתו היא "טובת העם"? גם פול פוט חשב כך) ולאחר שהזיותיו של הדיקטטור ימיתו אסון על עמו (הדיקטטור כמובן, ימשיך לחשוב שהוא שיא החוכמה ופשוטי העם האלה, פשוט לא מבינים את חוכמתו) ואז, בד"כ לאחרמעשה שהגדיש את שאה, מגיעה מהפיכה. כן, כזו כמו בספרי ההיסטוריה, עם קלשונים ולפידים.
אז גם אם השטאזי במדינת ישראל בטוח בכוונותיו ועתידו, ההיסטוריה מלמדת שהחזרה לשיטה הדמוקרטית, מתרחשת תמיד ובצורה שמלווה ב"אי נעימות" לדיקטטוא והשטאזי השומר עליו.
במילים פשוטות, או שמערכת ניצול החוק לצרכים פוליטיים וחימוש החוק כנגד מתנגדי האג'נדה, תחזור לאכוף חוק קיים, תעניק ביטחון לתושבים ותבטיח מימוש אג'נדה של ממשלה נבחרת או שהיא תביא למלחמת אזרחים. כמו כל דיקטטור.
ציטוט של לורד אקטון: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". אין לי ספק, שהמצב האומלל שבו אין שום בקרה ממשית על הפרקליטות ועל מערכת המשפט מוביל להשחתה מוחלטת של הגופים. גם במשטרה דאגו להפוך את מח"ש לגוף חסר שיניים ע"י מינוי אישה בלתי ראויה בעליל, עבד נרצע של המשטרה והפרקליטות, לראש מח"ש, מינוי שקבעו שי ניצן והמפכ"ל לואי דה פינס.
זה לא יפתיע איש לדעתי, שמקום המדינה, לא היה פרקליט אחד מהפרקליטות שהועמד לדין פלילי על התנהלותו בתקופת שירותו בפרקליטות. אפילו שופטים הועמדו לדין, אבל בפרקליטות המדינה יש אנשים שרוח הקודש שוכנת עליהם ומעולם לא ביצעו לפיכך עבירה כול שהיא. אפילו רות דוד הועמדה לדין על תפקודה מחוץ לפרקליטות ובדיקת התנהלותה בפרקליטות התנהלה כבדיחה על חשבון הציבור.
מי ששתק ושותק גם היום בפרשת שוקי משעול שלא יתפלא שקיבל גם את פרשת גל הירש … באותה שיטה ובגדול !! הנה ראו כאן 👇 : "הפרקליטות יכולים לחסל אדם , כל אדם שיהיה ברצונם ובדעתם לחסל אותו "
***שתפו צייצו והפיצו שכולם ידעו***
https://youtu.be/zxtR5Vmhvds
המעניין הוא שבכל חקירות ה"פרשות" האחרונות מופיעים אותם שמות…
מאמר מצוין, אולם הניסוח שבחרת בשתי נקודות מרכך את ביטוים של עוצם הפשע והנבזות:
1) ״אינטרס העלול להיפגע״: כאן מדובר בניסיון למנוע מינוי שעלול היה להביא לחשיפתן של דרכי התנהלות פושעות במערכות הנ״ל, להפסקת השימוש בהן ולסילוקם ואף העמדתם לדין של בכירים שסרחו. ניקוי אורוות כזה הוא-הוא האינטרס האמיתי של המערכת. כלומר, יש להבחין בין המערכת לבין פושעים בתוכה, ולא ייתכן לזהות את האינטרס האישי הפגום והמלוכלך שלהם עם אינטרס המערכת.אסור לנו להתרגל לזהות את המערכת עם התנהלותן הקלוקלת של מפלצות אדם רעות ללא שיעור.
2) ״המידע הקיים על הירש״: ניסוח זה גורם לקורא להבין כאילו מדובר במשהו תמים, איזה מידע שמישהו מסר פעם למשטרה, וטרם נעשה בו שימוש. כיום כולנו יודעים באילו דרכים נפשעות, נלוזות ואנטי-דמוקרטיות משתמשת המשטרה כדי להשיג מידע, ויש לקרוא לילד בשמו.
אסור לנו לסייע לנסיונות לעמעם את חומרתם של היבטי הפרשיה הזו ופרשיות דומות. על המשטרה והפרקליטות להבין כי האימון בהן אבד לעד, וכי האנשים שמבקרים אותן בחריפות כבר מזמן אינם המון ירוד וקהה שכל.