שר החינוך רוצה לצמצם את מספר הבגרויות, בכדי להפנות משאבים לטיפוח "התנדבות, סולידריות והכלת האחר". אך האמת היא שהעומס ממילא לא כל-כך גדול, והבעיה מצויה בכלל במקום אחר
שר החינוך רוצה לצמצם את מספר הבגרויות, בכדי להפנות משאבים לטיפוח "התנדבות, סולידריות והכלת האחר". אך האמת היא שהעומס ממילא לא כל-כך גדול, והבעיה מצויה בכלל במקום אחר: ריבוי המקצועות הנתונים לבחירה פוגע אנושות במקצועות הליבה המדעיים
אחד הדגלים החינוכיים המשמעותיים שהניפה מפלגת 'יש עתיד', ובראשה שר החינוך הנוכחי שי פירון, עסק בבעייתיות שבריבוי הבחינות והמדידה במערכת החינוך הישראלית, ובצורך לצמצם את כמות בחינות הבגרות לכדי ארבע עד שש בחינות בלבד, בניגוד למצב הנוכחי בו, ככתוב במצע המפלגה: "ישראל מובילה את העולם המערבי במספר בחינות הבגרות הנהוגות בה".
ערכים במקום מבחנים
הכרזות שונות של פירון בתחום זה ערב כניסתו לתפקיד הביאו לכך שהתקשורת מיקדה את העיסוק בדמותו סביב הצמצום הדרמטי הצפוי במספר בחינות הבגרות. למעשה, גורמים רבים עסקו בשנים האחרונות במצב הבעייתי שבכמות האסטרונומית של בחינות הבגרות בישראל (151 מקצועות ו-650 שאלונים), אך בניגוד לרבים מהדוברים בתחום, המוטיבציה של השר פירון להפחתת כמות המקצועות לא נובעת מנימוקים פדגוגיים-מקצועיים אלא מאותו בן-דוד סמוי של הפוליטיקה החדשה, ה-"ערכים".
בכנס ירושלים האחרון הביע פירון את דעתו על ההשלכות של ריבוי הבחינות במערכת החינוך:
התוצאה היא מערכת שלא מדברת על חינוך, אלא עסוקה במרדף בלתי פוסק סביב מאסות של בחינות. מערכת שלא מצליחה לדבר על התנדבות, סולידריות, הכלת האחר וקבלתו. הפכנו להיות אצנים בתחרות ריצה שלא מאפשרת לתלמידים ולמורים להביא את עצמם לידי ביטוי. הרי לכל אחד יש שירה פנימית, רצון לשתף, אבל כולם מצויים בתוך מכבש לחצים של 'הֵספק'.
פחות בחינות, יותר למידה
בניגוד לכך, הגורמים שביקשו להביא בשנים האחרונות לצמצום מספר בחינות הבגרות סברו שריבוי הבחינות מוביל דווקא לפיחות ברמת הלמידה ובהיקפה: התוכנית שהציג גדעון סער עם כניסתו לתפקיד שר החינוך לפני כארבע שנים מיצבה את יעד צמצום מספר בחינות הבגרות כחלק מהפרק שעסק ב"שיפור הישגים" ו"התמקדות במקצועות הליבה".
יו"ר המזכירות הפדגוגית לשעבר, ד"ר צבי צמרת, הציג בנייר עמדה שפרסם לאחרונה התנגדות נחרצת לריבוי בחינות הבגרות, והראה כי ריבוי מקצועות הבגרות מוביל לירידה דראסטית במספר ניגשים לבגרות מלאה במקצועות הליבה המדעיים (פיסיקה, כימיה וביולוגיה) ובמקצועות הליבה ההומאניים (תנ"ך, ספרות, היסטוריה). לטענתו, היכולת לקבל ציונים גבוהים במקצועות קלים יותר מרחיקה את התלמידים ממקצועות הליבה החשובים.
בדיקת העובדות מראה כי הצדק בעניין זה הוא עם צמרת: בניגוד לנטען במצע 'יש עתיד', שריבוי בחינות הבגרות יוצר עומס על התלמידים, בפועל – למרות ריבוי המקצועות האופציונאליים – הרי שדרישות הסף עבור תעודות הבגרות הן רק 8 מקצועות, וכמות המקצועות הממוצעת בתעודת בגרות בישראל עומדת על כ-9 מקצועות. לאור זאת קשה להבין כיצד תוכניתו של פירון לצמצם את מספר בגרויות החובה ל-6 מקצועות תביא לשינוי משמעותי בהיקף המדידה במערכת החינוך.
אגב, שלל האופציות לבגרות – הכוללות גם מקצועות כמו קוסמטיקה וקרמינולוגיה – לא מונע מהתלמידים לבטא את "השירה הפנימית" שלהם, אלא להיפך.
אינפלציה בציוני הבגרות
על פי מצע החינוך של 'יש עתיד', מקצועות הליבה שלא יהיה חלק מבחינות החובה לבגרות, "יוערכו על ידי מורי בית הספר ויהיו חלק מתעודת הבגרות". מהלך שנועד, על פי פירון להגביר את האמון הניתן במורים: "מערכת החינוך שלנו מלאת כללים ואזיקונים כי אנחנו לא מתייחסים לשאלת האמון במנהל, במורה ובתלמיד. בעיית ריבוי הבגרויות היא שאנחנו לא נותנים אמון במורה שימדוד".
אלא שמחקר מקיף שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ("אינפלציה בציוני הבגרות בישראל") מוכיח כי מהלך כזה יביא לפיחות משמעותי בערכן של בחינות הבגרות. המחקר, שהשווה את הישגי בחינות הבגרות של כחצי מיליון תלמידים בין השנים 1991-2002, עם הישגיהם בבחינת הפסיכומטרי (העובדת על פי מדד מכויל בו ניתן להשוות בין שנים שונות), הגיע למסקנות מעניינות: למרות שבנתוני בחינת הפסיכומטרי לא נמצאו הבדלים בין השנים, הרי שבציוני הבגרות חלה עליה משמעותית. במילים אחרות: שיפור גדול בציוני הבגרות לא הביא לשינוי אובייקטיבי ברמת הידע של התלמידים.
זו מסקנה שערורייתית כשלעצמה. אך המעניין בהקשר שלנו היא הגורם לכך: לטענת המומחים, האשם בתופעה הוא ציון המגן הניתן על ידי המורים ומהווה כחצי מהציון הסופי בתעודת הבגרות. מהרגע שניתנה למורים האפשרות להשפיע על מדידת הישגי התלמידים ("אמון" ב "שירה הפנימית") נוצר נתק חמור בין מדדים אלו לבין המציאות.
ריבוי המבחנים, המדידות וההערכות, שהתגבר בעשור האחרון במערכת החינוך, אכן מצדיק רפורמה שתאזן את המערכת, אך נראה שהשיח הערכי והאמון הבלתי מוגבל במורים ובתלמידים שמוביל פירון יביא את המטוטלת לקיצוניות השנייה במקום לשמור על איזון הראוי. אמון במורים ובבתי הספר לא נבנה באמצעות ויתור על מדדים אקדמיים נוקשים, אלא על-ידי הענקת חופש ניהולי למנהלים ולמורים עצמם. אם שר החינוך אכן חסיד גדול כל-כך של רוח האדם, הוא היה משקיע פחות מאמצים בשיבוש הקליטה של מכשירים ניידים בזמן הבחינות תמורת ויתור על חלק מסמכויות-העל של משרדו.
שלום,
על מה אתה מקונן, מכובדי?
תן לי חינוך לערכים בכל יום ופעמיים בשבת ! בבית הספר מוטב להקנות לילדים ערכי מוסר,מעורבות שיתוף וחמלה, מאשר לדחוס בראשם פיסות מידע אותן יתבקשו לפלוט בעת הבחינה ותו-לא. כבר עתה אנו למדים על ילדים ובני נוער המתעללים בבע"ח, משליכים אותם לאש בעודם חיים,מכים ושודדים קשישים, ודוקרים את מי שמעז להעיר להם על כך, ומשחיתים רכוש ציבורי. אבל מה, באנגלית משובחת..
אני לא מסכים.
נדמה לי שרוב המתעללים בבעלי חיים ומשחיתי הרכוש הם לא העפרונות המחודדים ביותר בקלמר.
יש יחס ישר בין רמת ההשכלה להתנהגות נורמטיבית.
אני מסכים שיש צורך בחינוך לערכים, כאלה שנמצאים מעבר להתנהגות הנורמטיבית (זה לא נורמטיבי לשכב על רימון כדי להציל את חבריך) אבל זה לא סותר את הצורך בהעמסת הלימודים על התלמידים.
לדעתי צריך לשנות את השיטה כך שתלמיד שאין לו ממוצע עובר במבחנים של שנה מסויימת בתיכון לא יוכל להתקדם לשנה הבאה.
נכון- לא כולם יסיימו בית ספר, אבל אלו שכן יסיימו ויחזיקו בתעודת בגרות יוכלו להתקבל למוסדות אקדמיים. נפסיק עם השטות של פסיכומטרי ונעלה את קרנה של תעודת בגרות ושל סיום 12 שנות לימוד.
כמובן שלא כולם יוכלו לסיים- והם יופנו לבתי ספר מקצועיים או ללימודי תעודה במהלך השירות הצבאי או אחריו. יהיו בעלי מקצוע ויפרנסו את עצמם.
התעלמת ממרכיב משמעותי בהצעה של שר החינוך והוא שבחינות הבגרות תתקיימנה רק בכתה י"ב
איך אפשר ללמד מקצוע ליבה מדעי ברמה רצינית, אם החל מכתה י' בערך כבר מפורים אין למידה סדירה. כי יש כל הזמן מירוץ של בחינות בגרות ומתכונות
על זה תוסיף חצי כתה שבזמן בגרויות החורף לא מתפקדת כי הם עסוקים בלתקן את הציונים מהקיץ הקודם. או שההנהלה סתם העדיפה להגיש לבגרות חורף ואז כבר מדובר בכתה שלמה
אני מורה למקצוע מדעי ברמת 5 יחידות ויודע על מה אני מדבר
עוד תיקון קטן, הזכות להגיש ציוני מגן זה לא המצאה של השנים האחרונות, זה קיים לפחות מאז שנות הששים
בוני,
הטענה המרכזית של הכתבה היא שהרבה אנשים מדברים על צמצום מספר הבגרויות, אבל בפועל יש להם כוונות שונות ואפילו הפוכות. הנקודות שהעלית אולי נכונות, אבל אני מסופק אם זו המוטיבציה של שי פירון ברפורמה שלו.
לגבי הנושא של המגן, תודה שאת מעירה על זה. אמנם לא סוגיה קריטית אבל זאת טעות קטנה של העורך בעריכת המאמר. המגן הוא אמנם עתיק יומין כפי שכתבת, אבל המחקר מראה שבמהלך השנים נפתח פער בין המגן ובין הציון בפועל מה שהעלה את הממוצע הסופי למרות שלא הייתה שיפור ברמת הידע והיכולות של התלמידים