ניצחון באמצעות כניעה: הכשל הקונספטואלי של מערכת הביטחון

במקום להתמקד בהבסת האויב, הקצונה הבכירה מעדיפה לעסוק בניתוח מדיני מנותק

דובר צה"ל

אחת התמות המרכזיות שעלו בשבוע האחרון כהצדקה להסכם הגבול הימי עם לבנון היא הטענה שהענקת מרבצי גז ללבנון כשלעצמה – ללא תלות בתמורה שנקבל עבורה – היא הישג ישראלי. עד כדי כך שהדבר הוצג אף כ"ניצחון".

הטענה הזו מופרכת מיסודה, אבל היות והיא השתרשה עמוק בדי.אן.איי של מערכת הביטחון והמתכננים האסטרטגיים שלנו היא מחייבת עיון.

הנימוקים לטענה הזאת מופיעים בכמה וריאנטים, שהצד השווה שבהם הוא הניסיון "לנרמל" את חיזבאללה, ולהכריח אותו לחשוב במונחים רציונאליים, כך שבשלב הראשון תמנע מלחמה, ובשלב השני לבנון אולי תהפוך למדינה "רגילה" שמפעילה שיקול דעת מערבי.

את החלק הראשון של התיזה ניסח האלוף במילואים וראש המל"ל לשעבר גיורא איילנד במספר ראיונות רדיו:

נסראללה חייב להשאיר בידיו את היכולת לפתוח במערכה נגד ישראל, אבל הוא מבין שהוא לא יכול לעשות זאת סתם ככה – הוא חייב שיהיה טיעון לבנוני אמיתי ולגיטימי. לכן, הוא מצא כבר לפני שנים את המחלוקת על הקו הימי, שהוא רואה בו נושא לגיטימי. לכן, חיזבאללה נקט עד עכשיו בגישה שהוא מתנגד לעצם ההסכם. ברגע שיש הסכם שומטים שטיח מתחת לרגליים שלו, ונסראללה לא אוהב את זה"

במלים אחרות, לטענת איילנד נסראללה צריך נימוק "הגיוני" כדי לשמר את מצב המלחמה עם ישראל והוא חייב לייצר באופן מלאכותי מוקדי סכסוך קרקעיים או כלכליים כדי להצדיק את מאבקו. ברגע שהסכסוכים הללו נשללים – גם על ידי ויתור ישראלי – ההגיון הבסיסי של נסראללה מנוטרל והוא חייב להשתנות.

איילנד מסביר שהלוגיקה הזאת שווה הרבה יותר מכל נכסי הגז ואפילו אם "ישראל תוותר על כל ה־100%, אז שיהיו בריאים. אני חושב שהשקט והביטחון במקרה הזה הרבה יותר חשובים". בטור שפרסם ב-YNET חוזר איילנד על עמדתו לפיה בכל תרחיש הוא בעד ההסכם ולא משנה מה פרטיו, משום שנסראללה, לדבריו, "חייב שיהיה לו תירוץ לבנוני "פטריוטי", דוגמת "ישראל שודדת את אוצרות לבנון" – וההסכם שומט את השטיח הזה מתחת לרגליו". עתה, אחרי ההסכם, אין לנסראללה נימוק למלחמה עם ישראל, ולכן לא יהיה יכול להצדיק את המלחמה לבני עמו, שהרי הוא עומד בראש "תנועה פוליטית עממית".

נימוק נוסף שהציגו ה"בטחוניסטים" הוא שיש לנו אינטרס לתת לצד השני נכסים כדי ש"יהיה להם מה להפסיד" במקרה של מלחמה, ומכאן תמריץ למניעתה. כך למשל האלוף במיל' עמוס ידלין, נשיאו לשעבר של מכון INSS: "ישראל מתגמשת על הגבול הימי כי אנחנו רוצים שכנים שאינם נמצאים במצב שבו אין להם מה להפסיד, אנחנו לא רוצים את עזה בלבנון. ישראל לא רוצה שלבנון תשקע".

ברוח דומה התבטא האלוף במיל' ישראל זיו, מאדריכלי ההתנתקות: "השטח הריבוני של ישראל לא נפגע. ישראל בהחלט עשתה ויתור, אבל יש פה עניין מאוד מהותי שהאינטרס הכלכלי של היציבות בתוך לבנון הוא גם אינטרס של ישראל. אם לבנון תתחיל להשיג גז ויהיה לה מה להפסיד לישראל יש מה להרוויח"

השאיפה שמאחורי הרצון העז הזה להעניק נכסים אסטרטגיים למדינת אויב היא המחשבה שמהלך כזה יגרום לאויב להשתנות. בדומה לתזה הפופולארית על הקשר בין עוני לפשיעה, הללו סבורים שלבנון היא מדינה מפורקת הנשלטת על ידי החיזבאללה ואיראן רק בגלל שהיא ענייה ואין לה מה להפסיד. ברגע שיהיה ללבנונים נכסים, הם יעמדו כאיש אחד ויגרשו באומץ את נסראללה.

ידלין, איילנד וזיו היו שנים ארוכות מבכירי המתכננים הצבאיים של ישראל, והם מעורבים עד היום בתכנון אסטרטגי וייעוץ למערכת הביטחון. שניהם התגייסו לקמפיין של מערכת הביטחון בעד ההסכם וסביר להניח שהטענות שלהם משקפות היטב את הלך הרוח בצמרת.

אם נסכם את הדוקטרינה הזו עד כה: המטרה העליונה של מערכת הביטחון שלנו היא כפולה: לשלול מאויבינו נימוקים "פטריוטיים" למלחמות, ולגרום להם להשתנות על ידי זה ש"יהיה להם מה להפסיד".

הכשל הקונספטואלי של מערכת הביטחון

ההשקפות הללו אינן מקריות. ניתן להתחקות אחרי שורשיהן לפחות בעשרים השנים האחרונות. למעשה הניסוחים הללו משקפים כהלכה את התפיסה האסטרטגית של צה"ל מאז הסכמי אוסלו. להלן נציג כמה דוגמאות.

באפריל 2019 פרסם אלוף פיקוד צפון דאז אמיר ברעם מאמר בירחון צה"ל, 'מערכות', ובו ניתח את החולשות של חיזבאללה. הוא הציג את המצב הפוליטי בלבנון ומקומו של הארגון במארג הזה, יחד עם הנאמנות ה"כפולה" לטענתו של חיזבאללה לעם הלבנוני מחד גיסא ולאיראן והעדה השיעית מאידך גיסא. מסקנותיו של ברעם היו שכדי להביס את הארגון יש לפעול נגדו פוליטית:

"לנוכח החולשות האלה ישראל יכולה לפעול בדרכים הבאות:

ערעור מעמדו של חיזבאללה באמצעות הבלטת הקונפליקט שבו נתון הארגון המציג עצמו כמגן לבנון כצבא משלים וכשותף רשמי למוסדות השלטון, אך למעשה פועל בהשראת איראן ובאמצעות הנשק שהיא מספקת לו. תוצאות פעולותיו עלולות להיות דווקא החרבת לבנון ולא הגנת לבנון.

חיזוק הקול המתנגד לחיזבאללה בקרב העדות והקבוצות שאינן שיעיות, והדגשת העובדה שחיזבאללה הוא ארגון שיעי סקטוריאלי במהותו, ברעיונותיו ובפעולותיו.

תמיכה במוסדות המדינה הלבנונית ושירותיה לאזרחים. חיזבאללה מצביע על הרִיק הקיים בטיפול של מוסדות המדינה באוכלוסייה האזרחית. הדבר מחייב את צמצומו של הריק כדי להבטיח יציבות שלטונית לטווח הארוך".

בין השאר ברעם מגיע למסקנותיו על רקע הבנה שגויה של קלאוזביץ (שהערתי עליה במקום אחר), אבל מה שחשוב לעניינינו הוא זה: אלוף פיקוד הצפון, האיש הממונה על תכנון המערכה הצבאית הבאה מול חיזבאללה, עסוק בניתוחים פוליטיים-אנתרופולוגיים של היריב. ישראל צריכה לעודד את ה"מתונים", להוביל מהלך לשיפור השירות לאזרח הלבנוני, להבליט את הנאמנות הכפולה של חיזבאללה וכן הלאה. כל זה כאילו האזרח הפשוט בלבנון לא מודע לכך שהמדינה שלו נשלטת על ידי ארגון נאמן לאיראן והוא צריך גנרלים ישראליים שיסבירו לו היכן הוא חי.

מכל הכל, העיקר הוא זה: אלוף פיקוד הצפון רוצה שישראל לא תילחם בחיזבאללה, אלא שהאזרח הלבנוני יעשה זאת במקומה.

ברעם לא המציא דבר. קחו את רא"ל בוגי יעלון, ששירת בתפקידי מפתח בשנות ה-90 והוביל את עיצובו מחדש של צה"ל אחרי תהליך אוסלו. בספרו 'דרך ארוכה-קצרה' מתאר יעלון את היערכותו כרמטכ"ל למלחמה בזירה הצפונית, המבוססת על ניתוח תרבותי-דתי של החיזבאללה: "חיזבאללה היא תופעה חברתית, פוליטית דתית ואידאולוגית שהפכה חלק בלתי נפרד מחייה של העדה השיעית בלבנון". אשר על כן, מסביר יעלון, אין אפשרות לחסל אותו בפעולה צבאית אחת, "כיוון שאי אפשר לעקור אותו מהלבבות של המשתייכים אליו או האוהדים אותו". על בסיס הנחות אלו מסיק יעלון כי "יש להיאבק בחיזבאללה קודם כל באמצעות ניצול נקודות התורפה הפוליטיות שלו…שהארגון ייחלש במידה כזאת שהמערכת הפוליטית הלבנונית תדע איך לטפל בו".

ניתוח דומה הציג יעלון בנוגע לזירה הפלסטינית במהלך האינתיפאדה השנייה:

הגדרנו את הקשר כך: ישראל והפלסטינים הם תאומים סיאמיים הקשורים זה בטבורו של זה. ישראל היא התאום החזק שבין השניים, אבל זה תאום חזק שקשור בחלש ממנו. השניים נמצאים בתהליך שנועד להביא להיפרדות. הנתיב להיפרדות יצוק כמו מנהרה. אוסלו פילסה את המנהרה, והמערכת הבינלאומית עטפה אותה בבטון…

אבל ערפאת אינו מעוניין בכך. ערפאת אינו רוצה להיפרד בסוף המנהרה, אלא לפוצץ את המנהרה. לכן תפרוץ מלחמה, שתפקידנו בה יהיה לחסום את ניסיונו של ערפאת לפוצץ את המנהרה ולצאת ממנה. תפקידנו במלחמה יהיה לאלץ את ערפאת לחזור אל המנהרה, בעל כורחו… לנטוש את נתיב האלימות ולשוב אל הנתיב המדיני"

שוב אותה תיזה: התפקיד שלנו הוא להכריח ארגון טרור להפוך לגורם מדינתי נורמלי. החיזבאללה צריך להפוך למשהו שהמערכת הפוליטית בלבנון תטפל בו, ערפאת צריך להפוך בעל כורחו לפרטנר לשלום. צה"ל לא רוצה לנצח את האויב, אלא לשנות אותו.

כדי להשלים את התמונה, כדאי לעיין בהסברים של תא"ל במיל' ד"ר שמעון נוה, אחד האנשים שהשפיעו באופן העמוק ביותר על הדוקטרינה של צה"ל ב-30 השנים האחרונות. אני עוסק בנוה בהרחבה במסגרת עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת בר אילן (בהנחיית פרופ' אודי לבל). מבין שלל חומרים רבים ומרתקים בנושא, נסתפק בהצצה רלוונטית קטנה.

נוה מסביר בראיון את הלוגיקה של ההיערכות למלחמת לבנון השנייה. במסגרת הזאת הוא מנתח את הזירה ואת החיזבאללה. לדבריו הארגון ספג מספר מכות ארגוניות בתחילת שנות ה-2000: הנסיגה הישראלית מלבנון, והיציאה של סוריה מהמדינה. לענייננו חשובה ה"מכה" הראשונה:

הנסיגה הישראלית מדרום לבנון. פתאום הם השיגו ניצחון. הם ניצחו את המלחמה, הם ניצחו את המערכה אבל המשמעות הייתה שהם נדרשו למסגר מחדש את הקונספט הכולל שלהם, את הרעיונות וצורות ההתנהגות בגלל שהדרכים הישנות של מחשבה, למידה, חיים ופעילות הייתה מעורה עמוקות במאבק נגד ישראל, בניסיון להוציא את הישראלים מדרום לבנון. מהרגע שזה קרה, לפתע כל העולם התמוטט סביבם, בגלל שזה חייב אותם להמציא מחדש את הרציונל שלהם"

לפי נוה, כל המטרה של הארגון הייתה להוציא את ישראל מלבנון, ולא, נניח, להשמיד אותה. ומהרגע שזה קרה אין לחיזבאללה הצדקת קיום. בלית ברירה – ומסיבות ארגוניות – נסראללה נאלץ בעל כרחו להמשיך את העימות עם ישראל:

זה גם הרציונל הבסיסי שמאחורי הפעילות העוינת שלהם כלפי ישראל… הם לא רוצים להשמיד את ישראל.. הם יודעים שהם לא יכולים להשמיד אותה. הרעיון שלהם הוא להמשיך את המאבק נגד ישראל באופן מכוון כדי לאפשר להם להצדיק את השניות הזאת בתוך המדינה הלבנונית, לשמר את הריבונות שלהם בתוך דרום לבנון, לקדם את המטרות הפוליטיות והאסטרטגיות שלהם"

צריך לשפשף את העיניים כמה פעמים כדי להבין את זה. ארגון שמצהיר יומם וליל על שאיפה לחסל את ישראל, הפועל כשלוחה של מעצמה אזורית סף-גרעינית שמטרתה המוצהרת היא לחסל את ישראל, לא רוצה בעצם לחסל את ישראל, אלא רק לשמר את המסגרת הארגונית שלו, כאילו כל המטרה של המאבק נגדנו הוא כמה ג'ובים לפעילי טרור ולא אידאולוגיה אסלאמיסטית רדיקלית. מדובר בהלך מחשבה ניאו-מרקסיסטי קיצוני המחפש בכל דבר מבני כוח ואינטרסים פוליטיים, תוך שהוא עיוור לחלוטין לדת ואידאולוגיה.

הפתרון, לפי נוה, מפתיע לא פחות:

לא רק לתקוף מהדרום ומהמזרח, הכיוונים שמהם צפויה התקדמות שלנו, אלא לתקוף מכל הכיוונים ולבודד את המרכיב הצבאי השיעי – תקשיבו מה אני אומר לכם – מזה הפוליטי. הרעיון שלנו לא היה להרוג את נסראללה או להשמיד את הארגון שלו. זה יהיה טפשי. הרעיון שלנו הוא לשנות מן היסוד את התנאים, כך שהם יאלצו אותו לזנוח את הצד המיליטנטי, לעצור את השניות הזאת. תחשבו על זה. להפוך למפלגה פוליטית. הרעיון שלנו היה לעזור לו להחליט סוף סוף מה הוא רוצה להיות ולוותר על אופציה אחת, ואנחנו פנינו לאופציה אחת בלבד: מפלגה פוליטית, מפלגה לגיטימית"

הרעיון המבצעי של צה"ל ערב מלחמת לבנון השנייה לא היה להביס את ארגון הטרור שמאיים עלינו, לא להשמיד את מאגרי הטילים שלו, לא לכבוש נכסי מפתח או להרוג את לוחמיו – אלא להפוך אותו למפלגה פוליטית. קשה שלא לראות קו ישיר שעובר בין הרעיונות הללו למתווה הגז החדש.

זוהי אם כן כל התורה כולה של מערכת הביטחון: כדי לנצח את האויב צריך לתת לו את מה שהוא רוצה, כדי ליטול ממנו "נימוקים" וכדי לגרום לו "להשתנות" כי עכשיו "יש לו מה להפסיד".

הסכם הגז עם חיזבאללה, אם כן, לא עומד בפני עצמו. הוא משקף פשיטת רגל עמוקה ושורשית בממסד הביטחוני הישראלי. מרוב ניסיונות של צה"ל להפוך את ארגוני הטרור למפלגה פוליטית נראה שקרה בדיוק ההיפך: צה"ל הפך לארגון פוליטי, ואויבינו צוברים כוח של מעצמות אזוריות – על חשבוננו.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

14 תגובות למאמר

  1. א.נניח שהצידוק של חיזבאללה הוא שישראל השתלטה על שטחים לבנונים והוא מעוניין לשחררם. האם מלחמה תעזור לו? העולם לא מכיר שהחלת ריבונות בכח(שאלו את יהודי יו״ש) ולכן הדרך היחידה ששימוש בצבא יכול לעזור לו זה התקפלות ישראלית כתגובה לאיום. אז לא יוצר פשוט וזול למשוך את השטיח מתחת רגלי החיזבאללה ע״י הפגנת עקשנות ואומץ?
    רוצים ׳לשחרר׳ את השטחים מישראל? תנו לנו צעדים בוני אמון ושלום אמת.
    ב.האלוף ברעם צודק שהמצב האידיאלי מבחינתנו הוא שהעם הלבנוני ילחם בחיזבאללה בשבילנו. אבל הישג לאיומי החיזבאללה לא בדיוק ישכנע את העם הלבנוני שחיזבאללה רע להם.
    הגיון שמאלני: נצפה מאנשים להשתנות ולתת לנו ונוודא שלא ישלמו מחיר על להישאר נגדנו.

  2. באופן כללי, צה"ל הופך יותר ויותר לגוף פוליטי ובמקביל לגוף פחות צבאי.
    התהליך התחיל עם אהוד ברק לפני כשלושים שנה ונראה שהוא גובר והולך.
    מעבר לצורך בהתווית גבולות ברורה בין הצבא לפוליטיקה, חייבים להגדיר תקופת צינון ארוכה של 15 ואף 20 שנה עבור קצינים מדרגת תא"ל ומעלה כך שלא תאפשר בחירת לכנסת ולכהונה בתפקידי שרים למינהם.
    באופן נקודתי, הייתי מגדיר תקופת צינון ארוכה אף יותר לתפקיד שר הבטחון (יש נימוקים רבים לכך שבוגר המערכת הצבאית לא יהיה שר בטחון וקצרה היריעה כאן).

    1. תהליך הפוליטיזציה של צה"ל החל הרבה לפני אהוד ברק. צה"ל תמיד היה פוליטי.
      התהליך החל כשבן-גוריון בחר להכניס מצמרת הפלמ"ח לצה"ל את הכושל במפקדי הפלמ"ח: יצחק רבין(באותו הזמן ההישגים היחידים הרשומים על שמו היו האלטלנה ונטישת החיילים בקרית ענבים) בעוד הוא הראה למצליחנים ביותר כגון יצחק שדה, נחום שרגי, מולה כהן, יוסף טבנקין ואחרים הוא הראה את הדלת החוצה בהדרגה רק משום שהיו אנשי מפ"ם.
      ועוד לא דיברנו על חסימת אנשי האצ"ל והלח"י מלהשתלב בצמרת צה"ל.

  3. לאילו המכונים ״הקצונה הבכירה״ יש שתי אפשרויות:
    ‏1. תמיכה במהלכים מסוכנים ולא הגיוניים, ואז פתוחות לפניהם משרות מפנקות עם שש ספרות ופנסיה מעלפת, שממשיכות להגיע לבנק גם אם מחרבים את החברה (ע״ע שמן)
    ‏2. אם מתנגדים כי המהלכים הזויים, טיפול יסודי מחרב חיים בנוסח שזכה לו גל הירש.
    ‏נו? עכשיו, (איפוא דני?) מה יעשו הקצינים הבכירים?

  4. מדהים כיצד הראייה הביקורתית ויכולת הניתוח הגבוהים שלך, ובכל זאת אתה מתעקש שלא לרדת לשורה התחתונה והיא שמערכת הביטחון דחפה להסכם הזה. מרגע שמערכת הביטחון הופכת להיות הגורם המרכזי בהגעה להסכם גרוע שכזה, צריך לשאול מדוע. התשובה היא שאין מוכנות בצבא למלחמה עם חיזבאללה. את זה אנו כבר יודעים למעשה על פי מאמריו של בריק. על כן, ההסברים של ראשי מערכת הביטחון הם בסך הכל מסך עשן, גם אם בחלקם עשויים להתברר כנכונים. כאשר ישנה מקהלה שנאחזת בקונספציה קשה למצוא את האחד שיגיד "המלך הוא עירום".

  5. שורש הבעיה: אי אפשר לנצח מלחמה עם בכי ונהי, טרללת משפטית וועדות חקירה
    —————————————————————–

    א) כמדומני במהלך הפתיחה של מלחמת לבנון היה מי שציטט: כאשר נתנו לשרים לדבר הוא חש כאלו הם מדברים אל פרוטוקול וועדת החקירה שבוודאות תגיע. טוב שמזכיר הממשלה לא ביקש מכל שר להניח על צווארו לולאת חנק של תליה רגע לפני שהם נדרשים לאשר תוכניות מלחמה.

    אני מבין זאת כטרלול משפטי. מלחמה הוא ארוע כאוטי שהכללים החלים בו אינם משפטיים. אי אפשר לפעול בו באמצעות אמצעים משפטיים. הדבר דומה למהנדס מכונות שינסה לנסח כללים לגופים שנעים במהירויות הקרובות למהירות האור – כל המודלים פשוט לא עובדים. מסיבה שאני לא מבין, המשפטנים לא מבינים מתי המודל עליו הם אמונים פשוט לא עובד ויש להשתמש במודלים אחרים. לא שמעתי שום משפטן שאומר שבשטח לחימה רב"ט שלוקח החלטה בחלקיק שניה ובתנאי אי ודאות, לפעמים רעב, עייפות, התשה עושה זאת טוב מכל משפטן שלא נמצא בנעליו.

    ב) שורש הרע הוא בכ- 50 השנים האחרונות החל בוועדת אגרנט שלאחר מלחמת יומה"כ. שבעיני היתה וועדה פוליטית עם מטרות פוליטיות. המשך בוועדת כאהן שקמה לאחר שערבים בלבנון הרגו ערבים. בגין טעה טעות קשה שאיפשר את המחדל הזה. כל ועדת חקירה, כל עירוב של עו"ד ועיתונאים בהליך של לחימה משתק את הצבא ואת גופי הבטחון.

    כנ"ל כאשר על ארוע ירי של חייל או שוטר הופך לחקירת מצ"ח או מח"ש. למה חייל שנדרש להחליט בחלקיק שניה האם לירות או לסגת צריך שמשפחתו תוציא 30,000 ש"ח על עו"ד שינחה אותו בעיקר לשתוק. מה בדיוק אותו חייל ישפוך אור על מה שקרה אם עו"ד מנחה אותו להציל את עורו? מה ניתן ללמוד מהליך בו מעורבים עו"ד? מי יגיד טעיתי? למה מי שפעל בשם מדינת ישראל כמי שגם מסכן את חייו ולובש את מדיה מבוזה על ידי לקיחת הנשק כאחרון העבריינים ומושם בחקירות ובדוד מהיחידה?

    גם לכשיזוכה, האם ה- 100 החיילים האחרים ביחידתו פשוט יחליטו שבארוע הבא הם לא יורים בשום מצב, למה להם לעבור את ההשפלה הזאת? האם מי מהם יהרג כי בחר לסגת במקום לירות? האם האויב שיראה את הנסיגה יעיז יותר? במקום מחבל בודד נקבל 50 חדשים?

    ניקח מקרה בו סביר כי היתה שגיאה בשקול דעת של חייל – ניקח את מקרה אלאור עזריה, במקום לאמר הנושא מתוחקר ולתת לתחקיר להמשך חצי שנה עד שאף אחד לא יזכור במה מדובר צה"ל גייס פרקליט צמרת למילואים בעלות של לפחות מאות אלפי ש"ח על מנת לתבוע חייל בודד אחד. אם אני שר הבטחון, אני מפטר את כל מי שלקח חלק ברעיון המטומטם הזה. האם אין עו"ד בתוך המערכת או שאלאור והמשפט סביבו נועד לרצות גורמים תקשורתיים וזרים? כאן להבנתי היתה שגיאה עצומה של רוה"מ נתניהו שהיה חייב לעצור את הטרלול הזה בראשיתו.

    ג) אי אפשר לנצח במגבלות הללו. לא ניתן לנצח כשכל יום ערוצי הטלוויזיה מפרסמים יום יום תוך כדי מלחמה הלוויות של חללים. זו זריעת מלח על פצעי העורף שמחפש את החיזוק לא שיסרקו את פצעיו במסרקות ברזל.

    האם האוקראינים או הרוסים מקרינים את תמונות מאות ההרוגים שיש בלחימה יום לאחר יום לאחר יום? ברור שלכולם שהחוזק הנפשי של האוכלוסיה האזרחית הוא התנאי לנצחון. הדברים היו בדיוק כאלו גם כשהאוקראינים הובסו בקרבות יום אחר יום אחר יום חודשים על גבי חודשים.

    ד) במלחמת לבנון 2 – יום יום שידורי הטלוויזיה הישראלית הקרינו את נאומי התעמולה של נסראללה עם דבוב לעברית. האם מי מכם היה חושב שאפשרי בבריטניה של מלחמת העולם 2 תוך כדי שבריטניה מופצצת משהו היה חושב לדבב לאנגלית את הנאומים של גבלס?

    ה) על כן, ההתרשמות שלי מהפקוד העליון, שהאנשים הללו גדלו אל המציאות ב- 40-50 השנים האחרונות שכל פעולה שיעשו הם ימצאו את עצמם בוועדת חקירה. הם מפקדים על צבא שבגלל טרללת משפטית השקיע משאבים אדירים בשטור ביו"ש. דורות על גבי דורות של חיילים הקריבו אימון צבאי לטובת טרללת משפטית. צריך בסה"כ 2 גיפים של מג"ב ותגובה בירי חי שתפגע במספר מפגעים די מיידית וירתיע את האחרים או 500 חיילים עם אלות וגז מדמיע ומשחקי חתול ועכבר.

    ו) על כן, כל ראשי הצבא החל מרמת הסא"ל-אל"מ רוצים את החיים הטובים, הפנסיה התקציבית המפנקת האפשרות לשבת בדירקטוריונים ולהרוויח עוד עשרות-מאות אלפי ש"ח בחודש. ברור להם, כי כל הפעלה של הצבא יגרור וועדות חקירה, בכינות תקשורתית ולמעשה כל מי מהם שיפעיל את הצבא בסכוי מאוד גבוה חייו יהרסו.

    ז) זו להערכתי הסיבה לכל הניסיונות לנצח מלחמות בעזרת אש מנגד בלבד. אש מדוייקת – יקרה להחריד, כמות התחמושת קטנה ומאפשר הפעלה של ימים בודדים. הבעיה היא שכשאש מנגד לא עובדת עבר מספיק זמן שכבר לא ניתן להוביל מהלכים קרקעים.

    ח) יש ניסיון לשמור על שגרת החיים של האויב. אני לא מבין את הארוע. יורים בכוונת מכוון על שכונות וערים ומתקני תשתית וצה"ל וחיל אוויר משחק ב- "הקש בגג". מה לגבי הפחד שהיה לאויב שהיה רואה שעל ירי לערי ישראל – התגובה היתה טונות על גבי טונות של פצצות כבדות על שכונות מגורים של האויב? למה מדינת ישראל פועלת לתספק את אוכלוסיית עזה בעודה תחת הפצצות? מי האידיוט שמאשר זאת? לעזה יש יציאה אל מצרים, שהמצרים יאכילו אותם וישקו אותם – למה מדינת ישראל בכלל מכניסה משהו לעזה? אם הדבר היה תלוי בי, ביום המלחמה הראשון אני מפרק את עמודי החשמל וצנורות המים והביוב בצד הישראלי כמעשה שלא ניתן להחזיר. הזדמנות מצויינת לנתק מגע ממדינת האויב עזה. ואם יהיה בעזה רעב? שיפנו למצרים. לא אלינו.

    ט) על כן, כשמבקשים מהפקוד הבכיר לבחור בין מלחמה לבין השפלה – הם יבחרו בהשפלה, להערכתי ברור להם שהם מפקדים על צבא שלעולם לא יהיה כשיר לנצח – הם יפרשו אל החיים הטובים – ההשפלה תוביל למלחמה במועד מאוחר יותר במשמרת של משהו אחר.

    י) הנזקים שנעשו בעשרות השנים האחרונות. רעיונות של צבא קטן וחזק שיצרו בעצם צבא זעיר אבל חלש, פחדן, ללא רזרבות. צבא שספק אם מספיק על מנת להחזיק חזית אחת בהתקפה לצד חזית אחת במגננה. אף אחד לא יבוא חשבון עם מי שלא הכין את הצבא ב- 15 השנים האחרונות. הזנחת האימונים. הזנחת המחסנים. מלאי קטן של חלפים, תחמושת ודלק. לוגיסטיקה שלא תתפקד בזמן מלחמה. איזה טור הספקה יש לצה"ל על מנת לתספק חטיבת שיריון שדרושה בדלקים, תחמושת, חלפים ומזון בקצב גבוה? מי שישלם את המחיר הוא רק זה שיצטרך להפעיל את הצבא הזה.

    אז מה עושים?
    ——————–

    1) פירוק תקציב הבטחון בין גמלאות עבר, פנסיה תקציבית, תקציבי שיקום לנכי צה"ל – העברת כל הכסף הזה לידי משרד האוצר וביטוח לאומי. שום סיבה שביטוח לאומי שמטפל במי שחלה בסרטן בעודו מועסק בשוק האזרחי לא יטפל במי שחלה בסרטן בעודו פקיד במשרד צבאי או חייל סדיר שנקלע לתאונת דרכים שלא קשורה לשום היבט צבאי. האוצר אשף בחסכנות, אני לא רואה את פקידי האוצר מאשרים תוספת רמטכ"ל בעלות של מיליארדים לאלפי פנסיונרים עם פנסיות עתק וללא כל תרומה עתידית לבטחון.

    2) לאחר פירוק תקציב הבטחון לפנסיה תקציבית וגמלאות נגלה שתקציב הבטחון הוא בסה"כ 20-30 מיליארד ש"ח בשנה. אז שמדינת ישראל תדע שזה מה שהיא מקציבה להגנתה ברמה שנתית.

    3) גבוי למפקדים ולחיילים. אפס מגע בין עו"ד ופרקליטים לחיילי צה"ל אלא אם מדובר בעברות סמים, סחר בנשק, גניבה, מעילה, ….. גבוי פנימי גם לארועים שהתגללו פחות טוב. החיים והקצינים כולל הדרג הבכיר חייבים בגבוי. ללא גבוי, המדיניות תהיה של אי עשייה.

    4) החלטה מראש שבזמן לחימה כל ערוצי הטלוויזיה יעברו לשדור נשלט. ימסר מידע כמה פעמים ביום, לא ימסר כל המידע. לא יהיו שידורי דמורליזציה של לופים אינסופיים ואולפנים של גנרלים לשעבר שינתחו ארועים. הצנזורה תוריד תכנים מרשתות אינטרנט – כל ערוץ ישראלי שיעלה חומר שלא מקובל על הצנזורה – ישותק מיידית לכמה שעות – עשו זאת והעורכים לא יאפשרו זאת ולו מסיבות כלכליות.

    1. בתקופת מלחמת לבנון ה-2, עיתונאי (שהיה בעברו קצין בכיר בגולני) שידר מאזורי הנפילות של טילי החיזבאללה, באופן שניתן לזהות היכן בדיוק הוא נמצא, ועידכן בשידור ישיר את כל העולם היכן נפלו הטילים ובאיזה מרחק ממנו. את זה הוא עשה כשהוא עומד באזור מאוכלס באזרחים – גברים ונשים, זקנים וטף. אם זה לא קצין תצפית קדמי של החיזבאללה, אז אני לא יודע מה זה.
      לפי החוק בישראל – על מעשה כזה (ריגול בשעת מלחמה) העיתונאי היה צריך להיות עם כדור בראש ברגע השידור.
      אז למה לעזאזל השב"כ לא עצר את העיתונאי? לפחות לעצור את הדיווחים שלו!

      שם העיתונאי לא רלוונטי כעת מכיון שכבר נפטרנו ממנו. רק שתדעו – ביוטיוב הסירו את הסרטונים שלו מעדכן את החיזבאללה לגבי נפילות הטילים שלו.

    2. ל- (2) – תודה.

      ל- (1), לו מדינת ישראל מפעילה הוראות לשעת חירום ומשימה במעצר לכל משך הלחימה את העורך שאישר את השדור שאתה מדבר עליו + קנס עתק לערוץ התקשורת על מנת שיקרוס כלכלית לאחר הלחימה – דבר שהיה גורם לבעלי המניות לאכול חיים את כל צוות ההנהלה – בפעם הבאה, תחת בעלי מניות חדשים, עורך אחר לא היה מתיר את הטווח הארטילרי של החיזבאללה בידי כתב (בין אם קצין בכיר בגולני או לאו).

      אם לא מאהבת ישראל אזי לפחות מבצע כסף של "התשקורת" דוברת העברית (שים לב לא כתבתי ישראלית).

  6. ניתן להם את מה שהם רוצים אז לא תהיה להם סיבה למלחמה…
    -כמו באוסלו, ביציאה מעזה, בנסיגה מלבנון, כך גם בויתור הימי.
    אז למה אומרים שאין פתרון לסיכסוך??

  7. יש פה עוד נקודה.
    כל העסק הזה של לפענח את כוונות האוייב, את הפסיכולוגיה של מנהיגיו, את זרמי הדת והפוליטיקה הפנימית של האוייב, והשימוש הבלעדי בהערכות מודיעין יצא מכל פרופורציה.
    פשוט קונספציה מחדש.
    הקצינים נהנים מתדמית ה״מזרחן״ המומחה, ומהפרשנויות והמצגות שהם יכולים להציג כ״עבודה״ ולטפס בעזרתם לדרגה הבאה.
    וכל זאת במקום לדאוג לדבר אחד: מה יכולות האוייב? ברגע שיש יכולת, גם אם לא היתה כוונה, הכוונה גם תגיע.
    לכן תפקיד צה״ל הוא בראש ובראשונה לפקח, לצפות ולסכל את יכולות האוייב, במקום לפרשן את כוונותיו.

  8. חבל. לשלם פרוטקשן לחיזבאללה כדי ליצור שקט זמני ? זה קורה כאשר הרמטכ"ל עסוק בכתיבת ספר,
    מכין עצמו לעסוק בפוליטיקה ומחנך דור מפקדים שיביאו לחיסול מדינת ישראל.
    אני פוחד. אין לי ארץ אחרת.

  9. משובח.
    אני מקווה שאתה מוגן בשירות המילואים או שסיימת, קציני צה"ל הבכירים לא הגיעו לצמרת בזכות אופיים הסלחני והמכיל, אלא אם מדובר בחנאס או חיזבאללה…

  10. האם אפשר לשכך תוקפנות אויב אם "יהיה להם יותר מה להפסיד" ?
    |
    1
    איום בהפסד הוא איום שוא אם הכוונה היא להפסדת נכסים אזרחיים,
    שהרי היא בגדר "פשע מלחמה".
    |
    2.0
    ההפסד של אלה שאינם לוחמים לא משפיע על לוחמים ש
    חונכו להיות נחושים להשיג מטרה.
    |
    |
    2.1
    ההפסד החמרי לא חשוב (תזכורת – יהודים חרדים) ל
    לוחמים שבראש מעיניהם להנצל מהפסד רוחני – מחיר המנעותם מג'האד
    (ועוד להפסיד התענגות על הבתולות בג'נה).
    |
    |
    2.2
    אלוף (מיל.) גדי שמני, משוחרי ההפרדות מיו"ש, אמר
    שקרבנות בנפש (כאזרחים כלוחמים) והפסדים חמריים
    לא חשובים בעיני החמאס.
    |
    הפגיעה היחידה שתכאיב לחמאס, לדבריו, היא
    במפעלי הצדקה / חנוך של החמאס, שמושכים אליו עוד מוסלמים.
    (הצעה כזו נראית לי בגדר "פשע מלחמה")
    |
    |
    2.3
    https://www.ynet.co.il/news/article/SJ06jv00dO
    רון בן ישי
    "הקונספציה שבה דבקו צה"ל והדרג המדיני..
    שחמאס.. חרד ל..שלטונו..[ו]מצוקת התושבים – גורם שמאיים על כך
    "שיחדנו את חמאס..[אך]
    השיגורים..הבהירו..ש
    המצב הכלכלי המשתפר בעזה אינו מפחית..
    השאיפות..של האחים המוסלמים הפלסטיניים"
    |
    |
    2.4
    https://www.ynet.co.il/news/article/rkehzss0u
    רון בן ישי
    "'רהב' של..פרופ' יואב גלבר..(ממוסמך..ביסודיות):..
    'ההרתעה..יכולה להגיע..לקיצה, מפני.. מוטיבציות..
    סאדאת אמר..ש..מוכן להקריב מיליון חיילים
    |
    בעיה..חמורה -..
    נטיה של..המודיעין והפיקוד..של צה"ל לספר לעצמם ולנו סיפורים'"
    |
    |
    2.5
    https://www.israeldefense.co.il/node/51756
    ד"ר מיכאל מילשטיין:
    "בעוד ישראל
    רואה בהסדרה מתכון לרגיעה ארוכת טווח
    ומעריכה כי ישנה בחמאס בשלות..לאמצה..
    המציאות..משקפת
    קריסה של..ההנחה ולפיה
    שפור מתמשך..ברצועה..מפחית..מוטיבציה של חמאס ל..צעדים אלימים
    |
    |
    3
    https://www.zman.co.il/252276/popup/
    ערן עציון, לשעבר ראש התכנון המדיני במשרד החוץ
    פוסל את התכנית המדינית של יאיר לפיד:
    "אשליה שניתן לקנות שקט..בכסף"
    "גם כש..סף משבר הומניטרי, ו..אחרי הרס והרג מסיביים..
    חמאס שומר על בסיס תמיכה עממי מוצק"
    |
    |
    4
    אכן,
    צבירת הון בידי האויב גורמת ש
    האיום בהפסד אובייקטיבי (ב-$) גדל, כי יש לו יותר נכסים להפסיד,
    אבל
    האיום בהפסד סובייקטיבי של רכוש שחשוב לנפגע
    הוא גדול יותר ככל שרכושו של הנפגע מועט –
    "כבשת הרש" יקרה בעיניו משיקרה לעשיר אחת מאחוזותיו.
    |
    |
    5.0
    https://twitter.com/ImTirtzu/status/1576525328520216582
    ד"ר יגיל הנקין, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון:
    "יש מחקרים..שמראים..
    קורלציה [חיובית-ש"י] בין עליה בהכנסות לעליה ב..טרור
    |
    |
    5.1
    https://twitter.com/ImTirtzu/status/1576525328520216582
    ד"ר יגיל הנקין, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון:
    "רמת החיים עם פרוץ האינתיפאדה ה2 ביו"ש הייתה גבוהה..
    מרמת החיים בהסכם אוסלו
    |
    5.2
    "יהיה להם מה להפסיד" נטען כבר
    כצדוק לאוטונומיה ברצועת עזה ולפנוי גוש קטיף.
    אין חכם כבעל נסיון.
    |
    |
    6
    אילו איום בהפסד ממלחמה היה מונע מלחמה
    אז כמעט לא היו מלחמות שהרי
    בדרך כלל המלחמה מפסידה את שני הצדדים
    |
    |
    7.0
    שיטה זו מגרה את האויב לפגוע בנו פגיעות שהן תחת סף מלחמה כי
    כך האיום בכך שנגרום הפסד הוא איום באקדח ריק בגלל ש
    ממושו – "לנו הוא עולה יותר", שהרי
    |
    7.1
    ממושו אפשרי רק ע"י פעולות שעלולות לדרדר למלחמה
    |
    |
    7.2
    פעולות הענישה הצבאיות
    (במיוחד אלה שמצריכות זהירות מפגיעה בבלתי מעורבים)
    הן יקרות, גורעות מתקציב הבטחון – מפחיתות אמעצי הבטחון
    |
    |
    8
    הזרמת כסף לשגשוג אזרחי תדלוף להעצמת האיום הצבאי
    (קראתי שמכל סכום שנכנס לרצועת עזה החמאס קבל 70%)
    |
    |
    9
    תקיפות מצד האויב בלי שהוא מזדהה ומקבל אחריות עליהן
    לא מתירות תגובה גלויה (עשויה להיות חזקה ומלמדת לקח)
    ואילו תגובה סמויה היא מוגבלת באמצעיה וממילא גם בעצמתה
    לפיכך גם הפסד האויב מוגבל, ולא בהכרח מרתיעו