עוף בשקל": המצור האכזרי על רצועת עזה"

רצועת עזה נתונה תחת מצור אכזרי, שאינו מתחשב כלל בצרכיה הבסיסיים של האוכלוסייה והעולם שותק • עוד בתקופת שלטונו של הנשיא המודח מורסי החל הצבא המצרי במבצע להרס והצפת מנהרות ההברחה. עתה, נוסף לשטחי הדיג, גם מעבר הגבול נסגר ללא הגבלת זמן • מנגד, מדינת ישראל מאפשרת מעבר סחורות ובני אדם לרצועת עזה, ומספקת חשמל ומים לשטח שהיא עצמה הגדירה כ"יישות עויינת" • האמת על המצור על עזה

בחודשים האחרונים המצור על עזה החמיר. כבר כמעט ואי אפשר לעשות עסקים, תנועת האזרחים הצטמצמה משמעותית ואפשרויות המעבר השונות, שהיו זמינות בעבר, נסגרות. "עזה הפכה לבית כלא אחד גדול", אמר בכיר במשרד החוץ של החמאס בעזה ד"ר ראזי חמד בתחילת החודש.

והוא צודק, כמובן. מזה חודשים ארוכים שצבא מצרים חושף והורס בשיטתיות את מנהרות ההברחה של החמאס, מהלך שהחל עוד בתקופתו של הנשיא המודח מוחמד מורסי. לכל אורך התקופה מעבר רפיח נסגר לסירוגין, ובימים אלו ממש, בזמן שארץ הנילוס נתונה לתהפוכות ואלימות, הודיעו הרשויות המצריות כי בשל "סיבות ביטחוניות" מעבר רפיח ייסגר "לזמן בלתי-מוגבל". מאותן סיבות, גם שטח המים הטריטוריאלי המצרי, שהיה פתוח עד לא מזמן עבור דייגים עזתיים, נסגר.

עובדה מעניינת היא שדווקא כאשר בעלת הברית הטבעית ביותר של החמאס, תנועת 'האחים המוסלמים', החזיקה בשלטון מצרים, הייתה זו התקופה הקשה ביותר עבור עסקי המנהרות. ביוני האחרון החריף הצבא את האמצעים נגד ההברחות, ובכך הוביל לעליית מחירי הדלק והבטון ברצועה. "העסקים מתו מוות קליני", אמר אז אבו בסאם, שהעסיק 40 עובדים ברשת מנהרות ברפיח.

מי פה האשם?

בתחילת חודש אפריל, כחודש לאחר שהחל המבצע המצרי להרס והצפת המנהרות במי ביוב, נשמעו גינויים חריפים מכל רחבי העולם, כולל מהאו"ם, אודות החרפת המצור והרעת תנאיהם של הפלסטינים האומללים. לא, לא גינויים כלפי מצרים – כלפי ישראל, כמובן.

בסוף חודש פברואר-תחילת מרץ נורו פצמ"רים וטילים לשטח ישראל, מה שהוביל להחלטת ראש הממשלה ושר הביטחון לצמצום שטח הדיג של עזה וסגירת מעברי כרם שלום וארז למעבר סחורות ובני אדם, למעט מקרים הומניטריים מיוחדים. האחראי אפוא לסגירת המעברים, שמאז שנת 2010 הגבירו את תפוקתם בצורה משמעותית, הוא דווקא ארגון החמאס.

העובדה שעל-אף המשך הירי נפתח מעבר כרם שלום לסחורות כבר בסוף חודש מרץ, לא הפריעה למתאם הפעילות ההומניטרית של האו"ם בשטחים ג'יימס ראולי לתקוף דווקא את ישראל. "סגירת מעבר כרם-שלום עלולה להשפיע קשות על המצב ההומניטרי בעזה", אמר, "סבב העיצומים האחרון על רצועת עזה, פוגע באספקת המזון הבסיסי לתושביה".

חודש לאחר מכן, בתחילת מאי, הוכיח שוב החמאס עד כמה הוא דואג לרווחתם של בני עמו, כאשר באחת הפעמים שנפתח מעבר כרם שלום נורו לעברו 4 פצצות מרגמה. ובכל זאת, שר הביטחון הישראלי האכזר, משה יעלון, החליט להשאיר את המעבר פתוח. בינתיים ההתקפות על ישראל שכחו והמעברים חזרו לתפקד כרגיל, אך עבור ראולי זה לא מספיק. בתחילת יולי הוא שחרר הצהרה נוספת ובה הפצרה בפני ממשלת ישראל "להסיר את ההגבלות המוטלות זה זמן רב, ובכלל זה המצור המוטל על עזה מאז 2007".

ככה לא נראה מצור

המצור הישראלי על עזה באמת נורא ואיום. אזרח פלסטיני בעזה המעוניין להשיג סחורה מישראל צריך – תארו לעצמכם – לקנות אותה. לאחר שהוא יוצר קשר באופן פרטי עם עסק ישראלי ומזמין ממנו סחורה, עליו לתאם את הגעתה באמצעות נציגות של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה בשם ה'ועדה האזרחית הפלסטינית'. זו פונה למשרד התאום-קישור (מת"ק) של צה"ל בעזה, ומשם הדרך סלולה.

לא פלא אפוא כי הסופר-מרקטים והשווקים בעזה מלאים במוצרים ישראליים. על-פי נתוני אתר 'מתאם פעולות הממשלה בשטחים', מתחילת השנה עברו במעבר כרם שלום כ-34,800 משאיות של סחורות מכל הסוגים והמינים, ובהן אוכל, תרופות, ציוד אלקטרוני, חומרי בניה ועוד.

רק בחודש יולי האחרון נרשם מעבר של 6,639 משאיות. אמנם, חלק מהמשאיות אינן מכילות סחורה פרטית אלא סיוע הומניטרי, אך מדובר רק בחלק קטן. רק לצורך הדוגמה, בשבוע שבין ה-21 ל-27 ביולי עברו כ-1,800 משאיות, מתוכן 298 (כ-27 אחוז) של ארגוני סיוע הומניטרי בינלאומי. גם מעבר בני אדם מתאפשר דרך מעבר ארז: באותו החודש עברו בו מעל 6,000 איש לישראל.

חוב מחשמל

השתלטות החמאס על רצועת עזה, הסתה בלתי-פוסקת נגד "היישות הציונית", שיתוף פעולה עם הגרועים שבאויבי ישראל, ההתנתקות וירי של אלפי טילים על שטח מדינת ישראל; ועדיין, הסכמי אוסלו עומדים על כנם. כחלק מהסכמים אלה, עד ימים אלה ממש, מספקת מדינת ישראל ל"יישות העויינת", כהגדרתה שלה, 5 מיליון מטר מעוקב של מים לשנה וכן 125 מגה וואט חשמל ליום.

ישראל אף הגדילה לעשות ודאגה לתקן בעיות במערכת החשמל של עזה תוך כדי מבצע "עמוד ענן", בעוד היא נלחמת בטרוריסטים של החמאס ובירי הרקטות על שטחה. יש לציין כי הרשויות בעזה אינן מעבירות כסף לרשות הפלסטינית בתמורה לחשמל שמספקת להן ישראל, ובשל כך נוצר לפלסטינים חוב עצום של מאות מיליוני שקלים לחברת החשמל.

אמנם, ישנן הפסקות חשמל יזומות ברצועה, אך הדבר נובע בעיקר מהחלטת החמאס בשנת 2011 להפסיק לקנות דלק ממדינת ישראל ובמקום זאת לסמוך על האספקה העוברת במנהרות ההברחה. כפי שראינו לעיל, בדיעבד היה זה הימור לא נכון.

הכל באשמת ישראל

נתונים אלו, שלא התייחסו לשלל המלונות ולפארק המים הפועלים ברצועה, היו יכולים להניח את דעתו של אדם מיושב המביט במציאות המזרח-תיכונית בצורה מפוכחת וריאלית. אולם אפילו הנתונים הוורודים ביותר לא יניחו את דעתם של אלו שכבר ירו את החץ ועכשיו רק מסמנים סביבו את המטרה. עבורם, העובדה שישראל באה שוב ושוב לקראת יישות אלימה המבקשת להשמידה אינה רלוונטית, כמו גם המצור המוטל על עזה מצד שכנתה המערבית-ערבית – מדינת ישראל נולדה בחטא, קיומה כמדינת לאום יהודית אינו מתקבל על הדעת ולכן האשמה תמיד תיפול עליה.

ברור לכל כי חייהם של תושבי עזה אינם סוגים בדבש ושושנים, אולם הם ודאי לא האנשים המסכנים עלי אדמות. אפשר לומר כי רמת חייהם אפילו סבירה, בוודאי שביחס למדינות עולם שלישי.

בשנת 2006, כשניתנה להם זכות הבחירה, בחרו העזתים באסלאמיסטים הקיצוניים, אלא שמשתמשים בהם ובילדיהם כמגינים אנושיים, ונדמה כי בחירה זו לא שיחקה לטובתם. אולם המציאות המזרח-תיכונית מוכיחה כי יש להם את הכוח לקום ולדרוש אורח חיים שונה – שאינו כולל שנאה בלתי-רציונלית, הסתה פראית, שקרים ואי-יציבות, וכי ביכולתם להפיל את השלטון הנוכחי ולקחת אחריות על חייהם. דרך הטרור אינה גזרת גורל ושלטון החמאס אינו צו עליון.