האם יש טעם להמשיך ולהנשים מלאכותית מפעל מקומי כושל? במקרה של נעלי 'בריל', כמו בשאר המקרים, התשובה היא לא.
מה נעשה במלחמה? מי ידאג לעובדים? ולמה לא משקיעים יותר בייצור כחול לבן? ועדת הכספים של הכנסת התכנסה כדי לדון בעתיד מפעל הנעליים הצבאיות 'בריל', והפופוליזם חגג • עם תכנון נכון וימ"חים מלאים, במקרה של מלחמה מדינת ישראל תסתדר גם בלי ייצור עצמי של נעליים • בטווח הארוך, מה שיפגע בה יותר הן התוצאות החמורות של ניסיונות עקשים להנשים מלאכותית תעשייה מקומית כושלת
"מפעל נעלי הצבא של 'בריל' נלחם על חייו", בישרו כותרות העיתונים השבוע נוכח איומיו של צה"ל לעבור לרכוש נעליים מתוצרת אמריקנית. בדיון שנערך בוועדת הכספים של הכנסת, הגדיל לעשות חה"כ יוני שטבון ('הבית היהודי') שנופף בנעליו הצבאיות וקרא לממשלה לכפות על צה"ל להמשיך ולרכוש נעליים תוצרת הארץ. ארבע טענות עיקריות נשמעו בדבריו ובדברי שאר התומכים בסבסוד המפעל – כולן שגויות.
1. האבטלה תגדל!
ראשית כל, מפעל נעלי בריל ממוקם בראשון לציון ולא בפריפריה. האבטלה במרכז הארץ נמוכה יחסית, כך שסביר שהמפוטרים ימצאו עבודה חדשה במהרה. כמו כן, לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנהלי החברה מגזימים במספר העובדים שיפוטרו לטענתם (כ-70 ולא 120), ובעיקר מגזימים לגבי השפעת ההסכם עם צה"ל על פעילות החברה כולה (רק 6% ממחזור החברה מבוסס על נעליים).
באופן כללי יותר בהחלט ייתכן שסגירת מפעלים כושלים תגדיל את האבטלה, אבל זה לא אומר שיש להמשיך ולהנשימם באופן מלאכותי. עוד נגיע לעלויות העקיפות של ההנשמה הזו, אבל לפני כן – אם כל רצוננו הוא לעזור לעובדים, מדוע לא לקחת את הכספים שנועדו לאותה הנשמה מלאכותית ולתת אותם להם באופן ישיר כפיצויי פיטורים? כך יחסכו כספים רבים המיועדים לתחזוקת המפעל ורכישת חומרי גלם.
הדרך הטובה ביותר לתמוך באנשים היא לתת להם כסף באופן ישיר, ולא באופן עקיף תוך כדי סבסוד רווחיהם של בעלי הון שאינם צריכים חס וחלילה להתחרות או לייצר מוצרים טובים, אלא פשוט לסמוך על חברי הכנסת שילחמו עבורם בוועדת הכספים.
2. עלינו לתמוך בייצור כחול לבן!
כבר מעל למאה שנה ידוע שמדינות הרוצות להתעשר צריכות להתמקד בייצור המוצרים שיש להן יתרון יחסי בייצורם, ולא לסבסד ייצור מקומי של מוצרים המיוצרים ביעילות רבה יותר בארץ אחרת. אחת התוצאות החשובות ביותר בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית נוגעת לאופן שבו סחר חליפין משפר את מצבן של כל המדינות העוסקות בו – עשירות ועניות, יעילות ופחות יעילות. גם ישראל איננה יוצאת דופן.
מפעלים הזקוקים לסבסוד ממשלתי לעולם אינם זקוקים לו באופן "זמני" על מנת להתגבר על משבר כזה או אחר, מכיוון שאם זה אכן היה המצב הם יכלו לקחת הלוואה מהבנק. אם מפעל פונה לממשלה, עלינו להסיק מכך שהבנקים סירבו להלוות לו את הכספים הדרושים, מכיוון שלדעתם הוא לא יוכל להחזיר להם את ההלוואות. הזמני תמיד יהפוך לקבוע. ואכן, לא מפתיע לגלות ששמו של מפעל נעלי בריל אינו זר לחברי ועדת הכספים, שכבר הצילה אותו פעם אחת לפני כמעט שנתיים ובוודאי תציל אותו פעמים רבות נוספות בעתיד על חשבון משלם המיסים.
הסבסוד הזה מזרים באופן קבוע אנשים והון לחברות כושלות, והעלות המרכזית שלו לא מתבטאת בסכומי הכסף המועברים אלא בהזדמנויות המפוספסות – בכל אותן חברות מצליחות שהיו יכולות לעשות שימוש בהון ובכוח האדם. ההזדמנויות האלו הן לרוב בלתי-נראות ועל כן קל להתעלם מהן, אך הן משמעותיות. למשל, ישנם כאלו הטוענים שביטולו של פרויקט הלביא בסוף שנות ה-80 הביא לפיטורי מהנדסים, שעברו לשוק הפרטי ותרמו לגאות במגזר ההיי-טק הישראלי בשנות ה-90. במקום להיות מועסקים בתעשייה מסובסדת המייצרת מוצרים שניתן לייבא מחו"ל, הם עברו לעבוד בתחום שבו למדינת ישראל היה יתרון יחסי מובהק, וכולנו הרווחנו מכך.
3. כולם עושים את זה!
שמעון הורוביץ, מנהל התחום הצבאי בבריל, סיפר בוועדת הכנסת על כך שגם חיילי צבא גרמניה לובשים נעליים מייצור מקומי. אפילו הדרישה האמריקנית כי ישראל תוציא את כספי הסיוע על מוצרים בארה"ב מהווה גם היא סבסוד של התעשיות המקומיות. אז אם כולם עושים את זה, למה שנהיה יוצאי דופן?
התשובה לטיעון המוזר הזה טמונה באמרה הטריוויאלית – "ואם כולם יקפצו מהגג, גם אתה תקפוץ?". מדינת ישראל ענייה יחסית לגרמניה וארה"ב. הוצאות הביטחון לנפש כאן הן הגבוהות בעולם, המיסים גבוהים והשירותים הממשלתיים ברמה נמוכה יחסית. למה שנפיל על המערכת עול נוסף, רק בגלל "שאחרים עושים את זה"? הרי גם שם הסיבה לסבסוד היא אותה הסיבה כמו בארץ – כוחן של קבוצות לחץ, ולא היגיון כלכלי.
4. אבל מה נעשה במלחמה?
בכל מלחמה שהייתה עד עכשיו בהיסטוריה האנושית שרר כאוס. יכולת יצור עצמית של נעליים, מטוסים, טנקים או כדורי רובה היא לא מה שיציל את ישראל מהשמדה. מה שכן יציל את ישראל הוא תכנון מראש של מחסני אספקת החירום, על מנת שלא נצטרך כלל לייצר את המוצרים הללו תוך כדי הקרבות, ביחוד בעידן הנוכחי בו רוב המלחמות מסתיימות תוך שבועות ספורים. אם התכנון הזה יהיה רעוע, תמיד ניתן להשלים את המוצרים החסרים ביבוא כפי שנעשה במלחמת יום הכיפורים.
ככל הידוע לי אין שום עדות לכך שהמחסור במלחמה הוא חמור יותר במוצרים מיובאים מאשר במוצרים המיוצרים בארץ. המקור למחסור הוא תכנון גרוע ולא מצור ימי או אווירי, שמעולם לא היווה בעיה במלחמות ישראל ואין שום סיבה להאמין שיהווה בעיה בעתיד.
ההיגיון ההפוך של הרס יצירתי
כתבתי בעבר על ההרס היצירתי הנדרש על מנת להתמודד עם מגמות הגלובליזציה ולקדם את הכלכלה. ממשלות המתנגדות לתהליך הזה אינן מגינות על ציבור העובדים, אינן תורמות להפחתת האבטלה במשק ואינן תומכות בייצור המקומי, מכיוון שהמדיניות שלהם תוביל בסופו של דבר לשכר נמוך, אבטלה גבוהה ותוצר נמוך יותר. המגמה היום במדינות המפותחות היא בדיוק בכיוון ההפוך, למרות שבכולן נותרו כיסים של חוסר יעילות. כל מה שיוני שטבון ודומיו עושים הוא להעביר כסף מכלל הציבור לקבוצה קטנה של מקורבים לצלחת, ועלינו להתנגד לכך כפי שאנחנו מתנגדים לכל שימוש מעוות אחר בכספי הציבור הישראלי.
צריך גם להזכיר את השכר של המנכ״ל
http://www.themarker.com/markets/1.2113290
שוכחים שלא יכולים לקצץ לצבא בתקציב ואז גם להגיד לו איפה ואיך להשתמש בתקציב שלו כאשר זה לא משתלם. התלהמות וצעקות מהכל ועל הכל, העיקר שמדינת ישראל תהיה סוציאליסטית ושאף אחד לא יצטרך לקחת אחריות על עצמו.
לפי ראיון ששמעתי ברדיו עם מנכ"ל בריל, נשמע שהטיעונים שלך לא ממש טובים.
ההחלטה כנראה התקבלה פשוט כי יש לנו כסף שהדבר היחיד שאפשר לעשות איתו הוא שופינג באמריקה.
למעשה, כך הוא טען, מתברר שהנעליים של בריל טובות יותר לשטח ולצרכים הישראלים, ושהנעליים יוצרו לפי מפרט שנתן הצבא.
לטענתו הנעליים של בריל עשויות מחומרים שיכולים להישמר שנים רבות על המדף, כך שיוכלו לשרת היטב גם את מערך המילואים שמשתמש רק פעם ב..
לפי מה שאני מבין, המפעל לא מבקש סבסוד, אלא מוכן לתת תמורה מלאה לכסף שישלם הצבא.
לא מדובר במקרה הקלאסי והנכון שבו אנחנו מייצרים משהו שאנחנו לא טובים בו, אלא במוצר מעולה במחיר טוב.
שוב- יש מוצרים שהתעשייה האמריקאית טובה בהם יותר- נקנה אותם בכספי הסיוע, ונחזיק את המפעלים שלנו- לא מתוך חמלה על העובדים, אלא מתוך מחשבה על טובת הצבא.
ישי –
אם הכי משתלם לצה"ל לקנות נעליים על חשבון הסיוע האמריקני, אז זה מה שצה"ל צריך לעשות. אין כאן עניין של צדק.
מסכים לחלוטין, ואין לי דעה מוצקה בשאלה אלו נעליים עדיפות.
מה שכן- כיוון שהצבא הוא גוף ששייך למדינה, לא יהיה נורא אם המדינה תאמר מה דעתה, ומה טוב למשק כולו. אם ההבדל במחיר ובאיכות הנעליים לא משמעותי לטובת אלה האמריקאיות, אפשר לשקול את טובת המשק. הצבא הוא צבא העם ויש לו גם אחריות כלפי הציבור העומד מאחריו.
זו אכן לא סיבה לקנות ציוד גרוע, אבל זו סיבה להעדיף קנייה של ציוד אחר בדולרים האמריקניים- אם זה מתאפשר.
אם תקרא את דיון הוועדה (או תנסה נעליים אמריקיות), תבין שהבנאדם בפשטות משקר. נעליי בריל הן חומר ממנו עשויים שברי מאמץ והבלאי שלהן נוראי.גם מנסיוני האישי כחייל וגם מן הנתונים.