תוך פחות מחודש נהרגו בשתי המדינות הללו מעל 3,000 איש. ולמרות הכל, ברחובות המערב אין הפגנות, כלי התקשורת שקטים והפוליטיקאים לא מגנים.
בעיראק, אנשי 'המדינה האסלאמית' מבצעים טיהור אתני בנוצרים באין מפריע • בסוריה נהנה אסד משקט תעשייתי, כאשר תוך עשרה ימים נהרגו לא פחות מ-1,700 איש • מאז נפתח מבצע "צוק איתן" נהרגו רק בשתי המדינות אלו מעל 3,000 איש, אך למרות הכל הפגנות ענק אינן שוטפות את רחובות המערב, כלי התקשורת לא זועקים והפוליטיקאים לא מגנים • להגן על החמאס, כך נראה, חשוב יותר
בעוד הלחימה בין ישראל לחמאס נמשכת, גורמים בכל רחבי העולם מקדישים ממרצם וזמנם למנות את מספרי ההרוגים ברצועת עזה. בינתיים, ברחבי המזרח-התיכון ג'יהאד כמנהגו נוהג.
טיהור אתני בערבית
כזכור, לאחר כיבושה של מוסול בידי אנשי דעא"ש, הודיע מנהיג הארגון הג'יהאדיסטי אבו-בכר אל-בגדאדי, על הקמת ח'ליפות אסלאמית בעיר. ההשלכות של הודעה זו היו הרסניות כלפי האוכלוסייה הנוצרית במוסול. עד יום שבת האחרון הם נאלצו להכריע בין שלוש אפשרויות רעות במיוחד שהוצבו בפניהם: המרת דתם לאסלאם, תשלום כופר או מנוסה מהעיר. אחרת, כפי שהבהיר מנהיג דעא"ש אל בגדאדי, "דבר לא יחצוץ בינינו לבין הנוצרים מלבד החרב".
מספר משפחות נוצריות שביקשו לנהל משא-ומתן עם אנשי דעא"ש על רוע הגזירה נתבקשו על-ידי ראשי הכנסיות בעיר להימלט כל עוד נפשם בהם. ערב מלחמת המפרץ השנייה מנתה אוכלוסיית הנוצרים במוסול כ-100 אלף איש, אך מאז היא הלכה והידרדרה. בעת כיבוש העיר בידי דעא"ש נותרו בה בעיר כ-5,000 נוצרים בלבד. "זה פשוט מזעזע", אמר ראש הכנסיה הקתולית במוסול, הפטריארך לואיס סאקו. "אנשים נמלטו כשרק בגדים בידיהם. חיינו בעיר הזו במשך אלפי שנים ופתאום באים כל מיני זרים ועוקרים אותנו מבתינו".
גירוש הנוצרים ממוסול מצטרף לשורת ארועים נוספים המעידים על סובלנותם הרבה של אנשי דאע"ש כלפי אמונותיהם ורגשותיהם של אחרים. למשל, רק ביום שישי האחרון פוצצו אנשי הארגון הקיצוני את קבר יונה הנביא במחוז נינווה הסמוך למוסול, ובכך מחקו כ-2,800 שנות היסטוריה. אך הנוצרים והיהודים לא צריכים לחוש מופלים לרעה, שכן לפני כשבועיים העניקו אנשי דעא"ש הסונים טיפול מיוחד גם לשישה מסגדים שיעים באזור. לארגון הרדיקלי יש גם צד רגיש: אנשיו טרחו להדגיש כי פיצוצי הקברים והמסגדים התרחשו "רק לאחר שהאזרחים בסביבה הוזהרו להתרחק מהמקום".
הרס קבר יונה על ידי אנשי 'המדינה האסלאמית'
המספרים מדברים בעד עצמם
כדאי להכיר את המספרים: על-פי נתוני ארגון 'ספירת הגופות בעיראק', שהחל פעילותו עם הפלישה האמריקנית למדינה ב-2003, מספר האזרחים שנהרגו מאז ה-8 ביולי,עת נפתח מבצע "צוק איתן", ועד היום עומד על 1,164 איש. בתקופה זו, נהרגו בסוריה ובעיראק ביחד 3,169 גברים, נשים וילדים – פי 3 ממספר ההרוגים בעזה ובישראל. לא מן הנמנע כי מספר האבדות אף גבוה יותר, שכן נתוני ההרוגים נמסרים על-ידי ארגוני זכויות אדם, שלאו דווקא שוהים באזורי הקרבות.
תמונות ההרס מעזה, המשודרות ללא הפסק ברשתות התקשורת הזרות, מעניקות לחייליו של בשאר אסד וללוחמי דעא"ש ('המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט') שקט תעשייתי כמעט מוחלט, אותו הם מנצלים היטב. בתום 48 שעות של קרבות בין צבא סוריה של אסד לג'יהאדיסטים של דעא"ש על השליטה בשדה גז בחומס, נספרו ביום שני שעבר מעל 700 גופות – מספר ההרוגים הגבוה ביותר באירוע לחימה בודד מאז החלה הלחימה בסוריה במרץ 2011. ארגון הפיקוח הסורי לזכויות אדם מדווח כי רובם של ההרוגים בקרבות הם אזרחים, אך לדברי אנשי הארגון, "מעולם לא נדע את מספרם המדויק של ההרוגים".
הקרב בחומס היווה את נקודת השיא בעשרת הימים המדממים ביותר במלחמת האזרחים הסורית, בין ה-15 ל-25 ביולי, במהלכם נהרגו כ-1,700 איש. בסך הכל, מאז ה-8 ביולי, תחילת מבצע 'צוק איתן' בעזה, נהרגו בסוריה לא פחות מ-2,005 איש, ומאז החלה מלחמת האזרחים, לפני יותר משלוש שנים, איבדו יותר מ-170 אלף איש את חייהם. לצד היקפי ההרג העצומים, נמשכים גם מעשי הזוועה, בדמות עריפת ראשיהם של חיילי צבא אסד ע"י אנשי דעא"ש ביום שבת האחרון.
והעולם שותק
ההתעלמות מההסלמה בסוריה, בעקבות הלחימה בעזה, זועקת לעין באופן בוטה, כשגם אנשי אקדמיה ועיתונאים בכירים במערב נדרשים לסוגיה. "חזרתו של הסכסוך הישראלי-ערבי לאור הזרקורים, משיב את בשאר אסד לאזור הנוחות שלו", טוען ד"ר נאדים שהאדי, לשעבר ראש החוג ללימודים לבנונים באוניברסיטת אוקספורד וכיום חוקר ב'צ'טהאם האוס' – המכון המלכותי לעניינים בינלאומיים. ד"ר שהאדי מוסיף כי " לא במקרה הרקטות שיורה חמאס הגיעו אליו מאיראן, דרך סוריה. המשטר של אסד מנסה כל העת להצית את הסכסוך עם ישראל כדי להסיח את תשומת הלב העולמית ממעלליו. להפתעתו של אסד, ניסיונותיו נחלו כישלון חרוץ. הטריקים הישנים האלו כבר לא עובדים על הציבור הסורי".
איאן בלאק, ראש הדסק לענייני מזה"ת בגארדיאן הבריטי – עיתון שלא ידוע בחיבתו הרבה לישראל – ידע להסביר מדוע בכיכרות פאריס ולונדון לא מקריאים מפגינים שמותיהם של ילדי סוריה הנטבחים. "הרבה יותר קל לדווח על מה שקורה בעזה", קובע בלאק. "ויזות העיתונאי לסוריה ניתנות באופן שרירותי, ודיווח מבסיסי הכוח של כוחות המורדים הסורים, ליד הגבול הטורקי, מסוכן ביותר. בעזה קיימת תשתית אנושית וכלכלית המאפשרת לרשתות הזרות לשדר ללא חשש לחייהם".
ויש גם מי שמאמינים כי המערב לא היה צריך את המלחמה בעזה כדי להתעלם מהטבח המתחולל בסוריה. "בתי בת ה-10 שאלה אותי 'מדוע כולם שכחו מסוריה כשהמלחמה בעזה החלה?'", צייצה פעילה פוליטית לובית. "השבתי לה בצער: 'כבר מזמן הם שכחו מסוריה'".
החברים של האסלאם הרדיקלי
מלבד הרג המונים וריסוקם של אתרים היסטוריים, בדעא"ש גם הוציאו ביום שישי האחרון הוראה כי כל נשות הח'ליפות האיסלאמית מצוות לעטות על עצמן כיסוי מכף רגל ועד ראש, אחרת יאונה להן רע. בדעא"ש מודעים כי מדובר בהוראה שעלולה להתפרש כקיצונית, ולכן טרחו להסביר את ההיגיון העומד מאחוריה. "האיסור לא פוגע בחירותה של האישה", נכתב בהודעה הרשמית של הארגון. "מטרתו היא למנוע מנשותינו לחוש וולגריות ומושפלות, בשל תרבות הטיפוח עצמי והעיסוק המוגזם בלבוש". בנוסף, האיסלאמיסטים הקיצונים אף טרחו להכחיש את הדיווח כי ציוו לכאורה למול את ארבעת מיליוני הנשים העיראקיות שחיות תחת שליטתם.
לנוכח גילויי הפמיניזם וההומניזם של אנשי דעא"ש, ייתכן והאנשים שהניפו בכיכר רבין שלטי "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים", רגע לפני שהחמאס שיגר לעברם עוד טיל, מצאו סוף כל סוף את הפרטנר אליו ייחלו כל השנים.
