הפיגוע הכלכלי של לפיד

עם כל הכבוד לרגש הציוני, רופא לא יעזוב את משרתו בבריטניה, צרפת, ארה"ב, או בקנדה ויעלה לארץ בה אין לו סיכוי להשתלב בעבודה במקצועו ברמת חיים דומה • לכן העובדה שהשנה נרשמת האטה בצמיחה, 1.7 אחוז בלבד ברבעון האחרון, היא מדאיגה במיוחד • ולא, זה לא רק 'צוק איתן': חוק אפס מע"מ שהציע שר האוצר יאיר לפיד, גרם לצניחה חדה במספר העסקאות, במה שמסתמן כפיגוע כלכלי אסטרטגי

בעולם המודרני, אם תבקשו ללמוד את כל סיפור הכלכלה על רגל אחת, אין ספק שהסיפור הוא צמיחה. הנתון שילמד יותר מכל נתון אחר על מצבה הכלכלי של מדינה הוא שיעור הצמיחה – השינוי בגודל התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בתקופה האחרונה (רבעון, שנה), לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הצמיחה מסמנת את הכיוון אליו המדינה צועדת ולכן ממנה נגזרות תפיסות ואמונות רבות של האזרחים על עתידם, האופטימיות שלהם, הנכונות שלהם להשקיע ולקחת סיכונים ועוד.

לכן לא מפתיע, למשל, ששנות המיתון של ישראל (צמיחה אפסית, או שלילית) התאפיינו, בין היתר, בשיעור גבוה של יורדים מהארץ ובעליה מובהקת של עולים ממדינות מצוקה, עם שיעור אפסי של עליה ממדינות מפותחות.

הקשר בין מצב כלכלי להגירה הדוק ומוכח בכל העולם וישראל היא דוגמה טובה לכך. בישראל, העשור שבין 2003-2013 הוא עשור של יציבות מחירים וצמיחה ממוצעת של 4.5% בשנה. אותו עשור הוא גם העשור בו נרשם השיעור הנמוך ביותר בירידה מהארץ, מאז קום המדינה וכן השיעור הגבוה של עליה ממדינות רווחה. בסך הכל מאז קום המדינה ירדו מהארץ כ-684 אלף ישראלים. בשנים האחרונות רק אלפים בודדים יורדים בשנה.

מאז קום המדינה ממשלות ישראל לא נתנו דעתן לקשר בין כלכלה חזקה לבין הגשמת החזון הציוני. על הכישלון ביצירת מנועי צמיחה, המתבקשים במדינה בהתהוות, חיפתה עליה ממדינות מצוקה. במילים אחרות, נסו לדמיין את ישראל מתהווה בעולם בו מרבית יהדות התפוצות מרוכזת במדינות מפותחות. במקרה כזה המפעל הציוני לא היה מצליח להתממש במתכונת של מדיניות שאינה מכוונת צמיחה. זו לא השערה, זו עובדה הנתמכת בנתונים: עם כל הכבוד לרגש הציוני, רופא לא יעזוב את משרתו בבריטניה, צרפת, ארה"ב, או בקנדה ויעלה לארץ בה אין לו סיכוי להשתלב בעבודה במקצועו ברמת חיים דומה.

העשור האחרון אפשר לראשונה בישראל, באופן יחסי, אופק כלכלי סביר לעולים ממדינות רווחה. לכן, מעבר לחשיבות הצמיחה בכל מדינה בעולם, בישראל היא משרתת מטרה נעלה נוספת – יצירת מדינה שתהיה אבן שואבת ליהדות העולם. שהרי ניתן לראות בהגשמת החזון הציוני של ישראל מעין ניסוי מרתק. בחינה דה פקטו של הרעיון הציוני. ברור שאם, חלילה, מרבית יהודי העולם יעדיפו לקבוע את חייהם במקומות אחרים בעולם, הרעיון הציוני יהיה בגדר ניסוי שכשל. אחרי הכל, בית יהודי לא יכול להיות כזה אם הוא יאכלס מיעוט של העם היהודי.

היפוך מגמה מדאיג

נתוני הצמיחה של ישראל נראים טוב כשמביטים בפרספקטיבה של עשורים. אבל בחינה פרטנית יותר מצביעה על מגמה מדאיגה של ירידה בשיעורי הצמיחה בשנים האחרונות. כאמור, העשור שבין 2003-20013 מסתכם בממוצע צמיחה שנתית של 4.5%, אך במחצית העשור שבין 2008-2013 הצמיחה עמדה בממוצע על 4% ובשנים 2012-2013 הצמיחה עמדה על כ-3.3%. שיעור דומה לאחרון נחזה ל-2014, אך החיזוי לא לקח בחשבון את מבצע 'צוק איתן' והשלכותיו.

בהתחשב בכך, ששיעור הגידול באוכלוסייה עומד על כ-2%, הרי שהצמיחה הריאלית נמוכה הרבה יותר והיא עלולה להגיע בקרוב לצמיחה ריאלית אפסית. נתוני המגמה של השנים האחרונות על שיעור ההשקעות בנכסים קבועים ובאמצעי ייצור לא מנבא טובות למשק.

ואם לא די בכל אלה, אירועי הקיץ האחרון הדגימו  פעם נוספת את הסיכונים הייחודיים לישראל. אחד הכלכלנים החשובים בישראל אמר לי פעם שהסיכון הגדול ביותר לכלכלה הישראלית הוא המדיניות הפיסקאלית שלה (המדיניות הכלכלית של הממשלה). מדיניות שגויה של שנה אחת עלולה לפגוע במשק יותר ממלחמה בסדר גודל בינוני, או גדול, הוא אמר. וברור שלא מדובר רק בתיאוריה. לפי הערכות בנק ישראל בחודשים יולי-אוגוסט המשק נפגע כתוצאה מהמצב הביטחוני בכחצי אחוז תל"ג, שהם כ-5 מיליארדי שקלים. ככל הנראה הפגיעה בפועל הייתה הרבה יותר גבוהה. אך אפילו אם נניח שהיא הייתה כפולה מכך – 10 מיליארד (פגיעות עקיפות, מלבד העלויות הישירות של הלחימה) – הרי שחוק דיור שגוי אחד עלול לעלות למשק יותר מכך. חוק מע"מ אפס שהציע שר האוצר יאיר לפיד, גרם לצניחה חדה במספר העסקאות מאז תחילת השנה הנוכחית. נדל"ן הוא אחד ממנועי הצמיחה החזקים במשק ולכן עוד טרם חוקק החוק הוא כבר פגע בצמיחה – ייתכן מאוד בהיקף דומה לפגיעה שבנק ישראל מעריך כתוצאה מהלחימה בדרום.

מנועי הצמיחה העיקריים של כלכלה מודרנית הם קרקעות ומחצבים, כוח אדם והון. לכן, כדי לבחון את פוטנציאל הצמיחה של ישראל צריך לבחון את מצבה בתחומים אלה. בתחום הקרקעות, ישראל מדורגת באחד המקומות הנמוכים בעולם (141 ומטה בתחום הנדל"ן, מתוך 189 המדורגות), בעיקר בשל בירוקרטיה וריכוזיות חסרת תקדים במדינות המפותחות. לפי הבנק העולמי, בתחום זה ישראל מדורגת לצד מדינות העולם השלישי בלבד. אלא שבמקום לטפל בנתון המדאיג הזה, שמתבטא בשיעור הצמיחה הנמוך ובפגיעה ברמת החיים, גם הממשלה הזו מנסה לתפור טלאי נוסף שיסתיר את כישלונה בתחום. בתחום המחצבים, ישראל פגעה קשות בתדמיתה בעולם ובהיקף ההשקעות הזרות בה, כששינתה רטרואקטיבית את החוזים עם חברות חיפושי הנפט והגז. ישראל גם לא הצליחה ליצור מנגנון שוק לסחר בגז בכמויות מסחריות שנמצא בתחומה.

בתחום כוח האדם – שיעור העובדים במגזר הציבורי בישראל גבוה מאוד. למעסיקים שלהם אין גמישות בשכירה ובפיטורים והקשר בין השכר שלהם לתפוקה לא קיים – הוא נקבע בהסכמים הקשורים לוותק. היעדר הגמישות הזו מתבטא בשיעור נמוך בפריון, עליו מצביעים הבנק העולמי וקרן המטבע הבין לאומית, כאחת החולשות של ישראל. בדוחות האחרונים של קרן המטבע מומלץ לישראל להנהיג תחרות גם במגזר הציבורי.

בתחום ההון, רפורמת בכר צמצמה את הריכוזיות של המתווכים הפיננסיים, אך עדיין הריכוזיות בתחום גבוהה יחסית לכל המדינות המפותחות. ערב רפורמת בכר, שתי קבוצות בנקאיות שלטו במרבית תיק הנכסים של הציבור. המצב הזה, כמו המצב בתחום ניהול הקרקעות בארץ, הוא חוסם עורקים אכזרי לצמיחה.