אנחנו ניגנו מוזיקה בגהינום

סיפורם המרתק של ה'גטו סווינגרס' – הרכב ג'אז שפעל במהלך השואה – חושף את אחד הצדדים הפחות ידועים של ימי הבלהות של יהודי אירופה • המלחין והנגן פריץ וייס, ניגן ג'אז במחנה הריכוז טרייזנשטאט, ואף הבריח מתוכו עיבודים לתזמורת של אמיל לודוויק בפראג • לפני 70 שנה בדיוק, נלקח וייס לתאי הגזים והוא בן 25 • הסקסופוניסט שי ברנר מעלה מופע לזכרו, ומספר על אגדת הג'אז האבודה

אני נגן סקסופון סופרן, המנגן ג'אז כעשרים שנה. לפני כשנתיים, התחלתי להתעניין בקשר שבין העם היהודי ומוזיקת הג'אז בתקופת השואה ו'התוועדתי לסיפורם המצמרר והטרגי של תזמורת הג'אז היהודית 'הגטו-סווינגרס', והמוזיקאי שהנהיג אותה, פריץ וייס. כבן למשפחה ניצולת-שואה בעצמי, הסיפור ריגש אותי והחלטתי להקדיש פרוייקט מוזיקלי מיוחד לזכרם.

פריץ (בדריך) וייס, נולד בפראג ב-28.09.1919 למשפחה יהודית. מגיל צעיר נמשך למוזיקת ג'אז. הג'אז המסורתי שהתפתח בניו-אורלינס, ה'דיקסילנד' ואחר כך הסווינג, היו אז פופולרייים מאד ושטפו את אמריקה ואירופה. כחובב ג'אז, וייס רכש תקליטים רבים ומהר מאד החליט לממש את אהבתו למוסיקה והחל לנגן בכלי נשיפה. בתחילה בחצוצרה ולאחר מכן בקלרינט ובסקסופון. וייס הצעיר גילה כישרון בלתי נידלה במסגרת תזמורת בית-ספרו ולאחר מכן הפך לנגן מוביל בתזמורת הג'אז המפורסמת של אמיל לודוויק בפראג. בנוסף על היותו נגן מוביל בגיל כה צעיר, כתב וייס את עיבודי הג'אז של התזמורת, והקדיש מזמנו ללמוד את חבריו לתזמורת את מיומנות האלתור בג'אז. חבריו לתזמורת תארו אותו כעילוי.

עליית המשטר הנאצי לשלטון ב-1933, שינתה את פני הדברים. הג'אז באירופה היה מזוהה עם היהודים, ותואר על ידי הנאצים כ"מוסיקה מנוונת של תתי האדם היהודים". הנאצים אסרו על נגינת ג'אז: תחילה הודרו הנגנים היהודים מן התזמורות השונות, ולאחר מכן נאסר עליהם כלל לנגן. את חזרות התזמורת נאלצו וייס וחבריו לקיים בהחבא בבית היתומים, מתחת לאפו של הגסטפו.

בשנת 1942 נלקחו פריץ וייס ומשפחתו למחנה הריכוז טרייזנשטאט, אולם גם שם הג'אז מילא את חייו. וייס חבר לתזמורת היהודית במחנה הריכוז – 'הגטו-סווינגרס', שניגנה בסגנון דיקסילנד וסווינג, לקח על עצמו את ניהולה ואף הקים הרכבים נוספים כחמישייה ושלישיית ג'אז.

הנאצים איפשרו את חיי התרבות ומוסיקת הג'אז במחנה הריכוז כאמצעי תעמולה וכהסחה. הרכבי הג'אז ניגנו ב"קפה" שבמחנה הריכוז. וייס המשיך לכתוב במקביל את עיבודי הג'אז לתזמורת של אמיל לודוויק בפראג והבריח את דפי התווים מחוץ למחנה הריכוז באמצעות שוטר צ'כי, תוך סיכון חייו שלו. אם היה נתפס קרוב לוודאי שהיה מוצא להורג.

התנאים במחנה הריכוז היו קשים ביותר: רעב כבד, תנאי תברואה ירודים, צפיפות עצומה, ומחלות שונות כגון טיפוס, שחיסלו כרבע מאוכלוסיית היהודים בגטו. דמיינו לעצמכם שבתוך כל זה בקעו הצלילים השמחים, האופטימיים, האנושיים, של תזמורת הג'אז היהודית המופלאה, הגטו-סווינגרס.

כתב אריך ווגל: "הגטו-סווינגרס היתה תזמורת ג'אז טובה שניגנה בסגנון סווינג. כשאני עוצם את עיני אני יכול לשמוע עדיין את צלילי הג'אז בסגנון בני גודמן שבוקעים מהקלרינט של וייס."

המוזיקה לא תציל אותי מהמצב, אבל היא מצילה את היום

ב-28.09.1944, השתתפו נגני הגטו-סווינגרס בסרט התעמולה הנאצי "טרייזינשטאט". היהודים במחנה כינו את הסרט בציניות: "הפיהרר נתן עיר ליהודים". בסרט ניגנה תזמורת הג'אז כאשר הנגנים לבושים בחולצות לבנות אל מול הקהל במחנה הריכוז. "זה היה נראה כמו פסטיבל ג'אז קייצי לכל דבר". כתב ווגל.

מיד בתום השתתפותם בסרט התעמולה הנאצי ולאחר הסתלקותו של הצלב האדום מהמקום, נשלחו נגני התזמורת ממחנה הריכוז טרייזינשטאט למחנה ההשמדה אושוויץ.

בהגיעם לאושוויץ, פריץ וייס הועבר סלקציה והועמד בקבוצת צעירים כשירים לעבודה אך בחר לעבור טור ולחבור לאביו הקשיש שהועמד בטור אחר. שניהם נרצחו בתאי הגזים. יום הולדתו ה-25 היה גם יום מותו.

מייקל זוורין תיאר בספרו 'סווינג תחת משטר הנאצים': "פריץ וייס הכישרוני והאהוב שלנו, אחד מנגני הג'אז הטובים ביותר שידעה אירופה…"

מתוך נגני הגטו-סווינגרס, היחיד ששרד את מחנה ההשמדה אושוויץ ועדיין חי, (כיום בן 90) הוא היינץ יעקב 'קוקו' שומאן, שניגן בגיטרה בזמן שהכניסו את היהודים לתאי הגזים. שומאן סיפר: "כל יום אמרתי לעצמי שהמוזיקה לא תציל אותי מהמצב. היא לא מצילה את החיים שלך, אך היא מצילה את היום. המראות שראיתי כל יום היו בלתי-נסבלים. אנחנו ניגנו מוזיקה בגיהינום!"

סיפורו של פריץ וייס הוא סיפור של מסירות נפש למוסיקת הג'אז. מסירות נפש של מוסיקאי ג'אז יהודי צעיר וכישרוני תחת המשטר הנאצי, שעל אף התנאים הקשים התת-אנושיים ותוך סיכון חייו – נלחם לממש את אהבתו הגדולה למוסיקת הג'אז.

ב-26.09.2014, בדיוק 70 שנה אחר מותם, יופיע הרכב הג'אז שלי במופע מחווה שיצדיע לגבורתם ואומנותם של נגני תזמורת הגטו-סווינגרס ופריץ וייס. במופע ינוגנו קטעים ייחודיים מתוך הקלטות נדירות שנשתמרו מעיבודי הג'אז של וייס משנת 1940-1, ויצירות מקוריות. פרטים נוספים כאן.