זלמן שוקן, הבריטים והפולנים

ליבו של מוטה שלו המנוח היה עולץ בקרבו אם היה יודע שהוויכוח המר סביב מאמר שפורסם ב'המעש' ב-1946-7 עדיין מסוגל לגרום אולקוס לדור השלישי של משפחת שוקן. לטיעוניו של עמוס: עצם התגלית שהגנרל ברקר בחר לו את החווילה של שוקן כפי שהיתה ידועה בציבור כמקום מושבו היא דבר מרנין. אוקיי, אז זלמן ולילי שוקן לא התגוררו בחדר הסמוך, וגם לא ילדיהם וגם לא צוות המשרתים וצוות התחזוקנים של בריכת השחיה. היו לברקר משרתים משלו, וחוץ מזה עוד לפניו הפך בית המידות הזה לבסיס שבו התמקמו שירותי המודיעין הבריטי בפלסטיין. אבל בכל זאת קשה להתעלם מהאירוניה וזו לא רק אירוניה. הבריטים בוודאי חשבו שהבעלים לא יעשו צרות. מקום מושבו של המושל הצבאי בהחלט המשכי לקו שהתווה סבא זלמן עם הגיעו לארץ ישראל בשנות ה-30. על כך יש כמה ציטוטים בביוגרפיה עליו ('ספר המעשים – חיי זלמן שוקן') שכתב אנתוני דוד ויצאה בהוצאת 'שוקן': זלמן שוקן השתלט ב-1936 על העיתון, שאותו רצה להפוך לפרנקפורטר צייטונג הפלשתינאי. כך הוא אמר לעיתונאים שלו: "על 'הארץ' לעזור ב'הפיכת נתינים כנועים לבני אנוש' ולחנכם להיות אזרחים למופת של המדינה (קרי, שלטון המנדט הבריטי). בפעם הראשונה באלפיים שנה, 'מתייחסת מעצמה עולמית, בריטניה, ברצינות ליהודים'. … על היהודים לחדול מאשליות הכוח ו'לקבל מרצונם החופשי את ההגבלות שמטילים עליהם הגורל והארץ הזאת'".

הנה תיאור החתונה של גרשם שוקן עם שושנה פרסיץ: "טקס הכלולות של גרשם התקיים בפאר מלכותי בשלהי נובמבר 1936, בחווילה של משפחת פרסיץ ברחוב שינקין בתל-אביב. האינטליגנציה של רחביה התערבבה עם קצינים אנגלים, אילי עסקים מקומיים וכמה נכבדים ערבים".

עוד על הקו המפלגתי, כפי שמתואר בביוגרפיה של דוד: "עורכיו נטו לתמוך בבריטים וגינו כל צורה של קיצוניות יהודית ומוסלמית". יהודה לייב מאגנס תיאר את זלמן כ"אדם המאחד באישיותו את עמי ישראל וגרמניה", שוקן הוכיח "איך יכולות התרבות הגרמנית והתרבות היהודית להוסיף ולחיות בהרמוניה".

זלמן תמך ב'ברית שלום' שמטרתה היתה קונפדרציה דו-לאומית יהודית-ערבית בחסותה של בריטניה. דעתו על הנייטיבס צאצאי היהדות בארץ ישראל: דרוש "שינוי שקט של דעת הקהל באמצעות ספרים ומדור התרבות – זו היתה לדעתו הדרך הטובה ביותר לריסון 'הנתינים' הפרועים ומנהיגיהם". יחסו לאוסט-יודן, הפולנים והרוסים: "לציבור של יקים שהתכנסו בקומה השנייה של ספרייתו הוא אמר בשצף קצף: 'אנחנו לא יכולים להסתדר עם היהודים הפולנים'. 'הלבנטיניות שלהם מהווה סכנה לארץ' ויהודים-גרמנים חייבים 'לשמש חומה נגד המצב הזה. אם יצליחו היהודים הגרמנים ליצור חומת מגן ויוכלו לעזור בטיפוח יחס נאות כלפי המדינה (המנדט הבריטי), תוכח חשיבותה של העלייה מגרמניה".

"על ה'גרמנים' ללמד את היהודים הפולנים לכבד את המוסדות הבריטים, ולהעריך שירות ציבורי יעיל וחרוץ… וספרות איכותית".

שורת מפעלים קולוניאליסטיים

בסך הכל היתה גדולה באישיותו של הסבא. ללא ספק. מעטים יודעים היום שהוא היה המנוע מאחורי האוניברסיטה העברית. למרות תסכוליו מפעלותיו האינטלקטואליים התרבותיים בדמות האוניברסיטה, עיתון 'הארץ', הוצאת הספרים ואנסמבל החוקרים שפרש עליהם את חסותו הוכיחו את עצמם לאורך טווח. אבל המפעלים האלה נועדו להיות חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי הבריטי בארץ ישראל. הם נועדו לשלב את היהודים בתוכו. בדיוק כפי שהעיתון בגרסת עמוס שוקן היום רואה באיחוד האירופי ובממשל האמריקני את השליטים הלגיטימיים של ארץ ישראל. שהרי גם אותה פיסת ארץ עלובה שעמוס מייעד לערבים חדורה כולה בנוכחות הניאו-קולוניאליסטית של פעילי האיחוד האירופי, ההשקעות שלהם, הסוכנים שלהם דוברי העברית ולשונות אחרות. בדיווח של אחת מסוכנויות הידיעות על הקריקטורה של בידרמן נאמר, כי יש הסוברים שהביקורת של 'הארץ' על מדינת ישראל נמצאת כבר על גבול האנטי-ישראליות.