בתוך סערת הרוחות סביב נאום נתניהו בקונגרס נסדקה חומת השתיקה הערבית סביב הסכם הגרעין ומדיניות החוץ של ממשל אובמה.
שמרית מאיר, עורכת אתר האקטואליה בערבית 'אל-מסדר' ולשעבר כתבת גל"צ לענייני ערבים, עוקבת שנים ארוכות אחר הנעשה בארצות ערב • בראיון ל'מידה' היא מספרת על החשש הכבד של ההנהגה הערבית מפני התפשטות האימפריאליזם האיראני • על המדיניות האמריקנית: "האפשרות לראות באיראן גורם מייצב שנלחם בדאע"ש – בדיחה" • ולהיכן נעלם הסכסוך הישראלי-פלסטיני? מסתבר שיש דברים חשובים יותר
ראש הממשלה נתניהו יכול לרשום לעצמו הישג נוסף. בתוך סערת הרוחות סביב נאומו בקונגרס נסדקה חומת השתיקה הערבית סביב הסכם הגרעין ומדיניות החוץ של ממשל אובמה ואפשרה הצצה נדירה להלך הרוח ביחס לנושא זה. אתמול הוא זכה לתמיכה חריגה ביותר מצד העורך הראשי של ענק החדשות הסעודי 'אל-ערביה' (באנגלית), אשר הביע את תמיכתו בראש הממשלה הישראלי והתבטא בחריפות יוצאת דופן נגד אובמה.
"נדיר מאוד שאדם הגיוני יסכים עם משהו שראש הממשלה בנימין נתניהו אומר או עושה", פתח פייסל ג'יי עבאס, אך בנאומו ובהתנהלותו כלפי איראן, ובניגוד גמור לנשיא האמריקני, "ביבי קלע למטרה. […] בכמה מילים מר נתניהו הצליח לסכם במדוייק את הסכנה הברורה והמיידית, לא רק כלפי ישראל (העומדת בראש מעייניו), אלא גם כלפי שאר בעלות בריתה של ארה"ב באזור".
פייסל אינו הראשון. רק שלשום הופיע ביומון הסעודי אל-ג'זירה (לא לבלבל עם הרשת הקטארית) מאמר מאת ד"ר אחמד מחמד אל-פארג' שכתב דברים דומים: "היות ואובמה הוא סנדק המהפכות המלאכותיות בעולם הערבי, והיות והוא בעל בריתו של האסלאם הפוליטי… (ו)פועל לחתום עם איראן על הסכם שיבוא על חשבון בעלי בריתה ההיסטוריים של ארה"ב במפרץ – אני שמח מאוד על עמדתו התקיפה של נתניהו, ועל כך שהוא ינאם בקונגרס האמריקני נגד הסכם הגרעין, על אפו ועל חמתו של ממשל אובמה".
יש לזכור שכלי התקשורת הערביים הממומנים על-ידי המשטרים, משמשים דרך קבע כשופר וככלי להעברת מסרים. לכן, ניתן ואף סביר ביותר להניח שזוהי עמדת המשטר הסעודי. המאמרים הללו, כמו טורים נוספים שהופיעו ב'שרק אל-אווסט' הסעודי-לונדוני למשל, חשובים מכיוון שזוהי למעשה האינדיקציה הטובה ביותר להבין מה באמת חושבים הערבים על הסכם הגרעין. למרות שהוא מהווה איום חמור גם כלפיהם, קשה למצוא התבטאויות רשמיות פומביות ביחס לנושא.
שיטת פעולה זו אינה חדשה. "ההנהגה הערבית לא נואמת בקונגרס, וכמעט שלא מתדרכת בוושינגטון" מסבירה ל'מידה' שמרית מאיר (35), העורכת הראשית של אתר האקטואליה בערבית 'אל-מסדר'. "הם עובדים בשיטת פאסיב-אגרסיב משונה, בעיקר מאחורי הקלעים". לאור השתיקה המתמשכת מצד ההנהגה הערבית ביחס לסוגיית הגרעין, שוחחנו עמה בניסיון להבין את עמדתם בנושא. "העניין הערבי הוא מהותי, מכיוון שנתניהו למעשה לבד", היא אומרת. "לא רק שהמערכת הפוליטית הישראלית לא מגבה אותו, גם המערכת האזורית המזרח-תיכונית, שהייתה אמורה כולה להתגייס לנושא, אינה נשמעת".
האמביציה האימפריאליסטית האיראנית
שמרית מאיר יודעת דבר או שניים על העולם דובר הערבית. לאחר שירות צבאי ביחידת 8200, במהלך לימודיה האקדמיים היא נשכרה לעבודה על-ידי אהוד יערי, ומשם קצרה הדרך לטלוויזיה. בשלב מסויים משך אותה מפקד גל"צ דאז, אבי בניהו, לבוא ולשמש בתחנה ככתבת ופרשנית לענייני ערבים, שם עבדה במשך שנים. "עזבתי את גל"צ כי מיציתי והרגשתי שאני רוצה לעשות משהו חדש", סיפרה בראיון ל'לאשה'. "בדיוק אז התקשרו אליי מ'הפרויקט הישראלי' [TIP – ארגון הסברה פרו-ישראלי רב משאבים הממוקם בוושינגטון – א.ג], כי כבר הייתי מוכרת ככתבת לענייני ערבים, והציעו שנקים תשתית דומה למה שיש להם בארה"ב, אלא שהפעם היא תפנה לעולם הערבי. קיבלתי מהם מנדט כמעט בלתי-מוגבל". כך הוקם לבסוף 'אל-מסדר', אתר חדשות ישראלי בערבית, הזוכה למיליוני מבקרים בחודש – ממצרים, מהמפרץ ומשאר מדינות ערב. כיום עומדת מאיר בראש ארגון LINK – המרכז לתקשורת אסטרטגית במזרח-התיכון, ומפעילה את האתר באופן עצמאי.
כמי שעוקבת ללא הרף אחר התקשורת הערבית, מה את יכולה לספר לנו על יחסו של העולם הערבי להסכם הגרעין המתגבש?
"מה שאותם מדאיג במידה הגדולה ביותר, וזו תחושתי מניסיון של שנים, הוא פחות הגרעין עצמו ויותר מה שהסכם כזה יעשה להגמוניה האיראנית המסתמנת במזרח-התיכון. ואני חושבת שאותנו זה צריך להדאיג באותה מידה".
למה הכוונה?
"מדינת סף גרעינית או לא, הערבים – ובמקרה זה בעיקר מדינות המפרץ – מאמינים שאם הדברים יגיעו לכדי כך, יש להם המשאבים להדביק את הפער – לייצר פצצה סונית מול פצצה שיעית. אבל בעצם כבר כרגע איראן מתנהגת כהגמוניה, או לפחות כהגמוניה בהתהוות. אחרי ההתמוטטות המערכות הערביות ב'האביב הערבי', האיראנים החדירו את עצמם לתוך הכאוס באופן מאוד אפקטיבי. סוריה, לבנון, עיראק, עזה, תימן, ובחריין – בכל המקומות הללו ניתן למצוא מדיניות איראנית קונסיסטנטית ובלתי-נלאית של של משטר הרואה בעצמו מעצמה אזורית, ומוכן לשלם על כך מחירים גבוהים במשאבים שאין לו.
"הערבים רואים זאת ומבינים שמצב זה אינו עובדה מוגמרת: איראן במצב כלכלי קשה, הסנקציות מכות בה, מחירי הנפט בשפל, המשטר הרבה פחות יציב ממה שהוא מציג כלפי חוץ וכד'. כל זה היה אמור לשמש את המערכת הבינלאומית על-מנת להרגיע את האמביציה האימפריאליסטית האיראנית, אבל זה לא קורה. לכן הם מסתייגים, אם נאמר זאת במילים עדינות, ממדיניות הממשל האמריקני, שרואה באיראן איזשהו גורם שיכול להוות סמן מייצב באזור".
למרות זאת, לאורך תקופה ארוכה המשטרים הערביים כמעט ולא עשו שימוש בכלי התקשורת שלהם כדי לתקוף את ההסכם המתגבש. לטענת מאיר, לא מסובך להבין מדוע: "זה כמו להטיף למקהלה", היא מסבירה. המקור לכך נובע מהעובדה הפשוטה שהעולם הסוני שונא את השיעים: "פעם היינו עושים סקרי דעת קהל בעולם הערבי. גם במצרים, בירדן, בעזה ובגדה המערבית. אפילו בתקופת אחמדינג'אד, כשאיראן נתפסה כמובילת המקאוומה [ההתנגדות – א.ג] הפלסטינית, היא אף פעם לא הייתה פופולרית בעולם הערבי, בלשון המעטה". ומה באשר להתעניינות בהסכם הגרעין? גם כאן "רמת העניין בעולם הערבי ירודה מאוד. מניסיוננו, בכל פעם שאנחנו רוצים להבריח קוראים אנחנו מפרסמים משהו על איראן. זה 'באז קילר'".
כנראה שבהנהגה הסעודית מבינים זאת, ולכן בחרו במתווה חלופי. במקום לתקוף את איראן חזיתית מעל גלי האתר, בתקופה האחרונה הסעודים מתמקדים במהלך מדיני רחב של גיבוש גוש ערבי משותף. על כך דובר בביקור האחרון של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי במפרץ, ולשם כך מנסים הסעודים לחלץ את חמאס מציפורני האיראנים ואף להשיב את 'האחים המוסלמים' לחיק הקונצנזוס הערבי. הרעיון הוא להוביל ליישור קו של הכרה באיום האיראני המיידי על כל פינה בזירה המזרח-תיכונית.
במצרים קבע לאחרונה בית משפט כי חמאס הוא ארגון טרור. א-סיסי נלחם מלחמת חורמה ב'אחים המוסלמים'. לאור זאת, קשה לראות כיצד הוא מסתנכרן עם התוכנית הסעודית.
"אם כולם יכירו בכך שאיראן היא הבעיה המרכזית, אז כל השאר פחות חשוב. אפשר להגיע להסדרים כאלו ואחרים עם ה'האחים המוסלמים' ולא לנהל מולם מלחמת עולם. אחרי שאיבדו את סוריה ולבנון, הערבים מבינים שהם חייבם להקים מפקדה משותפת כדי שלא כל אחד יקום בבוקר ויקים לו איזה ארגון חדש שיילחם באסד. מטרת-העל היא ליצור איזשהו מאמץ משותף לבלום את ההשתוללות האיראנית בעיראק, בסוריה ובשאר המקומות. יש גם הסוגיות הבוערות יותר, כמו בתימן ובבחריין, ולכן הסעודים מנסים לבצע מהלך מנהיגותי.
"השאלה שנותרה היא אם זה לא מעט מדי ומאוחר מדי. הרי הדברים הגיעו לידי כך שמעצמות המערב מעוניינות להסדיר את המצב עם איראן והן מרגישות שהן יכולות להרוויח יותר ממה שהן יכולות להפסיד. העולם הערבי מבין זאת, וכבר נערך לבוקר שאחרי ההסכם".
במה זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל במעבר להלך מחשבה של הכלה: תיאום עמדות ותיאום צבאי בינם לבין עצמם, והבנה שהאיראנים לא יקרסו והסיפור יעלם מעצמו. להפך, עכשיו האיראנים עומדים לקבל תנופה אדירה של כסף ועולם סלחני הרבה יותר. וכמובן ישנו השינוי המז'ורי במדיניות החוץ האמריקנית. העובדה שארה"ב פועלת בניגוד לאינטרסים הברורים של שתי בעלות בריתה הגדולות באזור – ישראל וסעודיה – מסמנת מפנה גדול.
"אבל חשוב לזכור שאנחנו מצויים באמצע תהליך. בעיקר במערכות שמצויות בכאלה מתחים, כמו המשטרים הערביים, בשל כל השינויים הדרמטיים מבית לוקח זמן להתעשת ולהגיב. אני מניחה שיהיו כל מיני מהלכים שהסעודים, המצרים והמפרציות ינסו לעשות, ואני גם מניחה שקיים תיאום מסויים עם ישראל. אבל אין ספק שבינתיים האיראנים מנצחים".
איפה קטאר נמצאת בכל מערך הכוחות הזה?
"בניגוד למה שמצטייר לפעמים, הקטארים הם לא חברים או בני ברית של איראן. לצורך העניין, מכונת התעמולה הקטארית מובילה את הקמפיין נגד אסד כבר שנים, בעוד האיראנים מובילים את הקמפיין בעד אסד. אבל קטאר אוהבת להיות "הילד המיוחד" והיא מתקשה להגיע לדיאלוג עם הגוש הערבי, מסיבותיה שלה. וזה גם כן אחד הדברים שמאוד מקשים על יצירת מדיניות סונית אחת נגד האיראנים. האם היא פקטור משמעותי? אני לא בטוחה.
"יש הרבה גורמים כאלה ואחרים בתוך העולם הערבי שעובדים עם איראן או נגד איראן או עוד לא גיבשו דעה, ויכול להיות שעוד נראה איזשהו מהלך, אם לא תהיה להם ברירה, לנרמל את היחסים מול איראן. זה תלוי במערך הכוחות, אבל אני לא מעריכה שזה יגיע לכדי כך".
דאע"ש הוא רק תירוץ
במהלך השנה האחרונה זכו האיראנים בפרס מיוחד. אתם אולי מכירים אותו בשם 'המדינה האסלאמית' או דאע"ש. לפתע כולם "שכחו" מהטבח של כרבע מיליון אזרחים בסוריה: "צצו כמה סרטוני יו-טיוב של עריפות ראשים, ופתאום אתה מוצא קואליציה בינלאומית", אומרת מאיר בנימה סרקסטית. אך הדבר הגדול שקרה הוא שהאיראנים נתפסים עתה כגורם אזורי מייצב, אשר נלחם באסלאם הרדיקלי הסוני. כעדות לכך, תאמינו או לא, רק לפני כמה ימים דווח כי פוליטיקאים צרפתים כבר נפגשו באופן רשמי עם בשאר אסד.
האבסורד זועק לשמיים, טוענת מאיר. "האפשרות לראות באיראן גורם מייצב שנלחם בדאע"ש – זו הרי בדיחה. חיזבאללה, שהוא ארגון פרוקסי איראני, חזק פי כמה וכמה מדאע"ש, ועדיין אף אחד לא מתחיל בכלל להתעסק איתו. בעבר נשמעו התבטאויות אמריקניות שמבהירות כי הם היו רוצים לראות את האיראנים כגורם מייצב במזרח-התיכון. זה דבר כל-כך משונה שאי אפשר אפילו לחשוב איך לתקוף אותו. האיראנים אחראיים במידה רבה לזעזועים במזרח-התיכון ולמנטליות הטרוריסטית שמוטמעת בו".
מאז שדאע"ש צצו בשכונה, האיראנים אפילו כבר לא מנסים לחמוק מתחת לרדאר. דוגמה לכך היא נוכחותו המופגנת של קאסם סולימאני, מפקד כוחות אל-קודס של 'משמרות המהפכה' האיראניים, בכל רחבי המרחק העיראקי-סורי. "מדברים על אבו באכר אל-בגדאדי [ה"ח'ליף של דאע"ש – א.ג] ועל עריפות ראשים, אבל אם יש ארכי-טרוריסט בעולם – מוצלח, חכמם ומוכשר בעבודתו – הרי שזה הוא". לפתע קרה דבר מעניין, וסולימאני כבר לא נחבא אל הכלים. הוא אפילו מצייץ בטוויטר. "בכל רגע אתה רואה תמונה חדשה שלו מעיראק או מסוריה. הפומביות הזו היא הדבר שמדאיג את הערבים, הרבה יותר מפצצה. והלגיטימציה העולמית לתופעה מטרידה אותם לא פחות".
אין עניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני
התמונה המצטיירת לנגד עינינו מורכבת מאוד. העולם הערבי, ובראשו סעודיה, ניצב בימים אלה בפני מצוקה קשה. בעוד האיראנים רק הולכים ומעמיקים את אחיזתם במוקדי כוח שונים ברחבי המזרח התיכון, הערבים עדיין עסוקים בליקוק פצעי 'האביב הערבי', בבעיות פנימיות ובאיומים מצד הארגונים הג'יהאדיסטים. אם ניתן לתמצת זאת במשפט אחד, מסכמת מאיר, הערבים פזורים ומפורדים והאיראנים חדים וממוקדי מטרה. אם לא די בצרות אלו, עכשיו גם הממשל האמריקני פונה פנייה חדה וזונח את בעלות בריתו משכבר הימים.
אך ייתכן שדווקא מתוך משבר זה תצמח בשורה חדשה. אסור לשכוח שלמדינות המפרץ עדיין יש הרבה מאוד כוח, קשרים וכסף. אולי כאשר ארצות ערב ירגישו שהן נדחקות עם הגב אל הקיר יפתח פתח לבריתות חדשות, שבהן, ניתן להניח, ישראל תשחק גם היא תפקיד לא מבוטל. ומה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אתם ודאי שואלים. האם הוא לא יהווה מכשול? ובכן, במפתיע, או שלא, מסתבר שכבר שנים ניכרת הפחתה דרמטית בעיסוק בנושא בתקשורת הערבית, למעט "פיקים" במבצעים בעזה.
"מגמה זו החלה מאז האביב הערבי ואפילו קצת לפני", אומרת מאיר. "זה עניין מאוד פשוט. משך עשרות שנים העולם הערבי התפקס על ישראל והסכסוך כדרך שבה המשטרים הסיטו את הדיון מעיסוק בנושאים החשובים לציבור הערבי. תחשוב על זה כך: כשיש המון עיתונים ואסור להם לכתוב שום דבר ממה שקורה במדינה, על מה הם יכתבו? על ציר זה נסוב השיח". מצב זה השתנה, כאמור, בשנים האחרונות. "עד שיש כבר עיסוק בנושא הפלסטיני זה בנושאים פנימיים – הסכסוך בין חמאס למשטר של עבד אל-פתאח א-סיסי וכד'. הערבים עסוקים בעצמם במובן הפנימי והדינמיקה הבין-ערבית, ויש להם הרבה מאוד במה להתעסק. לא שהדיון בישראל לא קיים, אבל הוא הפך להיות הרבה יותר ענייני. וזה דבר אדיר".
מאמר מעניין – , הלך הרוחות במדינות הערביות , נושב לרוח כדים שתכסה את המזרח התיכון הערבי באהדה לישראל ואף לקשירת קשרים צבאיים \ הם לא חוששים ממדינת ישראל ובינימין נתניהו – הם סומכים עלינו …\ . פלשתין פסה – ישראל היא הלחמניה החמה במזרח – התיכון הערבי , החושש מאירן – אימפרילסטית וטרוריסטית !
איראן כרגע אינה מעצמה צבאית או גרעינית
שעימות איתה יכול להווה סכנה לשלום העולם
כמו עימות עם רוסיה.סין.
לכן הכניעה מיותרת
לאיראן אין באמת כוח למעט כשיהיה לה נשק גרעיני מוכן לשיגור.
ואז היא תוכל לתת מתקן גרעיני לארגון טרור שישתמש בו בלי עקבות איראנים
או לאיים או גם לשגר טיל גרעיני במצב עימות.
לכן כרגע ניתן לחסום את איראן ולאיים עליה מה שיהיה קשה יותר כשהיא גרעינית.
אוכלוסיית איראן אינה מקשה אחת
כמחציתה שיעים איראנים מוסלמים.השאר הם כורדים.וערבים בלוצים.ועוד מיעוטים.
יש באיראן חבל מורד בלוציסטאן שתושביו בלוצים ערבים שרוצים עצמאות
ויש שם מרד מלווה בטרור.גם הכורדים דורשים עצמאות.
כך ששלמות איראן לא מובטחת.
גם בסוריה ועיראק ולבנון יש כוחות נגד
כך שעם לחץ נגדי ובלוק חוסם כל מדינות הלוויין של איראן יתמוטטו.
ואפילו ניתן לשסע את איראן עצמה עם עזרה חיצונית
הטילים והטרור של איראן לא מנצחים מערכות.
למעט הנשק הגרעיני.
לצערי אמריקה בידי מוסלמי שמצדד באיסלם ופה הבעיה.
א) משום מה נראה לי שבקרוב ישראל תירכוש צוללות נוספות מתוצרת מספנות קיל שבגרמניה, בהנחה עצומה ממחיר היצרן. העובדה שהמספנות בבעלות אבו-דאבי המאוימת גם היא ע"י איראן, עובדה זו "אינה רלוונטית".
ב) מי שחושב שישראל זקוקה למעבר בשטח של מדינות ערב בכדי לתקוף באיראן, צריך ללמוד גיאומטריה. לאיראן אפשר להגיע מכל מדינה המאוימת על ידה, לא רק מצד מערב אלא גם מצד מזרח וצפון ואפילו מדרום מזרח. בעולם הזה ברית מוזרה היא לא משהו הזוי אלא אפשרות שככל שנשמעת הזויה כך גדל הסיכוי שהיא אמיתית ואולי אף קיימת.
ג) לישראל יש את הידע והנסיון הטובים ביותר בעולם (לדאבוננו) בהתגוננות אקטיבית כנגד טילים (מכ"מים נגד טילים וטילים נגד טילים). די בכך שישראל תמצא דרך להעביר לאיראן (אפשר גם לצפון קוריאה) דרכים להתגבר על ההגנות הללו, ויום לאחר מכן ארה"ב כבר תדאג להחלפת השלטון באיראן. רק כאשר ארה"ב תגלה שאדמתה שלה נמצאת בסיכון קיומי (מה שלא קרה כבר יותר מחמישים שנה), או אז היא תשים בצד את הנכלוליות והשקרים שלה ותפעל באמת לעולם טוב ובטוח יותר. אני מקוה שהגילוי הזה יהיה פומבי כך שהנשיא חוסיין יושפל, פי מליון מההשפלה שהוא מעניק לבנימין נתניהו – שלוחה של מדינת ישראל כולה (גם אם אנשי השמאל לא יודו בכך).
שטויות, אף מדינה ערבית לא תיתן לך לעבור דרכה, זה יכניס אותה ישירות לעימות מול איראן. דבר נוסף לוגיסטיקה, אתה צריך לספק דל ומזון לחיילים. לספק חילוץ והצלה.למדינה קטנה כמו שלנו ללא בסיס עמוק יהיה קשה לנהל מלחמה במרחק של 2500 ק"מ מבסיס האם.
לשלוח חיילים לאירן זה קצת בעייתי. אצלם המצב קל יותר מכיוון שסוריה פתחה להם שער בנוסף לכאוס הסורר בעירק.
ל-רועי,
אולי אתה לא מודע, אבל קשרים סמויים מהעין קיימים בין ישראל ובין מדינות שלעולם לא יהיו איתנו בקשר, ותמיד יצהירו על שנאתן אלינו.
רק להזכיר – במלחמת איראן-עירק ישראל מכרה לאיראן חלפים למטוסים מתוצרת אמריקאית, והתמורה הופנתה ל-CIA למימון המאבק בסנדניסטים בניקרגואה. וזאת בעת שאיראן צורחת מוות לשטן הגדול (ארה"ב) ומוות לשטן הקטן (ישראל).
כמו שכתבתי – "בעולם הזה ברית מוזרה היא לא משהו הזוי אלא אפשרות שככל שנשמעת הזויה כך גדל הסיכוי שהיא אמיתית ואולי אף קיימת."
———–
ישראל לא צריכה לפלוש לאיראן – איו לנו מה לעשות שם.
עם זאת, חיל האויר הישראלי הוא הגוף היחידי כיום בכל העולם המסוגל לבצע טיפול מיידי, כירורגי ומושלם במתקני הגרעין באיראן. לו היה מדובר באזור לאפשר לטוס אליו ישירות מישראל ולחזור לאחר ביצוע המשימה, ישראל לא היתה צריכה לכרות ברית מוזרה עם שונאיה.
אולם מכיון שהטיסה לאיראן היא מעבר לטווח של טיסה ישירה, וטיסה עם מטוסי תדלוק וכל הקונסטלציה הנילווית היא מסובכת מדי ורמת הסיכוי לחזרה ללא פגיעה היא אפסית, הרי שהאלטרנטיבה היא שחיל האויר הישראלי יצא למשימה משדות תעופה של מדינות השונאות את ישראל, מבלי שמישהו אי פעם יודה שישראלי כלשהו העז להניח את כף רגלו על אדמות אותן מדינות. והדגש הוא על שדות תעופה, ברבים, ומדינות, ברבים.
כולנו יודעים גם יודעים שכאשר אל על צריכה לטוס למקום שבו ישראל אינה אהודה, המטוס יוצא ללא שום סממן מזהה.
תתפלא כמה מדינות המעודדות ומממנות טרור, בעיקר נגד ישראל וישראלים, ישמחו לאפשר לחיל האויר הישראלי להשתמש במתקנים שלהן בכדי להסיר את האיום הגרעיני האיראני, בכדי שהן לא ייאלצו להגיע לשימוש בנשק יום הדין. טרור לחוד והגיון לחוד.
לרועי:
לפי פרסומים שונים סעודיה כבר נתנה את הסכמתה לישראל להשתמש בשטחה לצורך תקיפה, וב"תקיפה" הכוונה להפצצת מנע של חיל האוויר על מתקני הגרעין. לא מהלך קרקעי או הכרזת מלחמה. מהלך כזה לא יכניס את סעודיה למלחמה עם איראן מאותה סיבה שמלחמות פרוקסי לא מכניסות את השחקן התומך למלחמה ישירה עם הצד השני. מלחמה היא לא עסק משתלם ואיראן לא תעז לתקוף את סעודיה אם היא אינה מאיימת עליה באופן ישיר. ל
זו סקירה מאלפת אני לא מיבין איך כל החכמולוגים הבטחונישתים לא מבינים שחוסין-אובמה כושי-םוסלמי-שהתנצר שגדל והתחנך על תורת לותר קינג ונלסון מנדלה! לכן אין לו כל רגש על מה שעבר לעם היהודי בכל הזמנים ויחסיו לישראל מבוססים על אינטרסים בלבד! וכשאנטרסים
היום איראן כלומאר לחזור ליחסים טובים עם איראן לא יאסס לעשות על חשבונה של ישראל, !! אך עם ישראל עם חי ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
לותר קינג היה אוהב ישראל פרו ציוני
אובמה סוטה סטייה גדולה מאד ממשנתו של קינג בהקשר הישראלי
מצטער אבל אתה לא יכול להכניס שלושה שמות במשפט אחד מרטין לוטר קינג היה תומך גדול של ישראל מיום הקמתה נלסון מנדלה חיזק את העם היהודי בכך שקרה לו אמיתי אמונתו ודרכיו אמיתיים לכן ישרוד לנצח מנדלה .בארק אובמה גם תומך גדול של ישראל זה שהוא לא רואה עיין בעיין את מה שביבי רואה זה משהו אחר אובמה מכניסתו לתפקיד החליט ללכת עם הערבים בדיפלומטיה שונה ממה שהיתה עד עכשיו, הוא אמר בואו ונלמד אותם בואו ננסה להבין איך הם חושבים על החיים המערביים ואיך אפשר לשלב אותם בנינו,וזאת הטעות הוא לא ידע שיש את הרדיקלים שלא מוכנים אפילו לנסות ולהבין אותנו ,אם אתם לא כמונו סופכם מוות .עד שהוא הבין זאת לקח 4 שניים ואז בחירות ועכשיו היסטוריה .
בידי איראן יכולת סף גרעינית מאז 2008.
כבר ב 1984 טענו שבעוד שנה תהיה לאירן פצצה. אין ספק שגופים שונים חיבלו במאמץ האיראני בהצלחה מסויימת.
שליחות נתניהו. בגידתה של התקשורת
מרדכי ליפמן
כתיבת שורות אלה בשעות הבוקר של יום ד', ביום שלאחרי. נאומו של נתניהו, מול צירי הקונגרס ובית הנבחרים, היה וחלף. אולם כבר עתה אפשר לומר בבירור כי הוא השאיר חותם, ולהרבה זמן.
קיימות לפחות 5 עובדות "קשיחות" שהנאום הציף אותן אל פני השטח, והן לא יעלמו מסדר היום האמריקאי. חלק מהן מצא את ביטויו בתקשורת האמריקאית כמו פוקס ניוז ואחרות: האחת צמד המילים "הסכם רע". נתניהו, כנואם מחונן, חזר עליהם מספר פעמים. בעיני רוחי אני רואה את אובמה, זע באי נוחות על כסאו, למשמע אוזניו. הסכם רע. טעם המילים האלה לא יפוג לעולם. השנייה, העובדה שאין לטאטאה אל מתחת לשטיח או להתעלם ממנה, היא כי מצרים, סעודיה ונסיכויות המפרץ נמצאות בדיעבד, בצד של ישראל, מול הממשל האמריקני. גם אם אין הן אומרות את זה במפורש. נתון מדיני חשוב שהממשל האמריקאי מתעקש לא להביאו בחשבון.
השלישית הבלטת הזיקה שבין דעא"ש לאירן. יצירת הכללה גורפת הכורכת יחד את המיליטנטיות המוסלמית לגווניה השונים (אך הרצחנות המשותפת לכולם) בכריכה אחת. נתניהו פעל כאן למנוע התבססות מיתוס, שאובמה החל ליצור בשקדנות. מיתוס הנובע מרצונו הנחוש להתכחש לאיסלם הקיצוני משל אין הוא קיים. אין בעולמו של אובמה, ולא יהיה, איסלם כזה, בתנאי שלא נדבר על כך… ולא יוזכר המונח המגונה הזה. מאחר ונושא דעא"ש, מוכר הרבה יותר לאמריקנים "בזכות" צילומי הזוועה המגיעים משם, כלל השילוב את הילת מעשיהם הנפשעים גם על האיראנים….
הרביעי, שבו עסקה בעיקר התקשורת האמריקאית, מתייחס למידור ולשטחיות שבטיפול בנושא האיראני בתדרוכי הממשל לנציגי הדמוקרטים. שוב ושוב נשאלה השאלה האם הממשל פיזר מסך עשן במכוון. אם אכן כך הדבר, יש כאן משום תמימות ואף נאיביות מיותרת, בהנחה שהדברים לא יגיעו ממילא לתקשורת.
בתקשורת האמריקאית גיחכו על ההחלטה המוזרה של יו"ר ועדת הבחירות השופט ג'ובראן שדחה את תחילת השידור של הנאום בחמש דקות. כל זאת לאחר שהוא עצמו קבע שאין בנאום זה משום שידור בחירות. החלטה זו הוגדרה כמנותקת לחלוטין מן המציאות.
העובדה החמישית שבלטה הייתה שביעות רצון מהשבחים שנתניהו טרח לפזר כפרחים באירוע חגיגי, מעל לראשם של נשיא ארצות הברית, הממשל ואמריקה בכללותה. במילים חמות התייחס נתניהו לעזרה הרבה שישראל קיבלה מארה"ב בכל התחומים ובמיוחד בביטחון (הזכיר את כיפת ברזל), בתקציב ובמודיעין. כל זאת בצד ביקורת שהושמעה בתקשורת (אך לא מפי נתניהו), על העובדה שאובמה סירב להיפגש עמו.
נתניהו ועמו מדינת ישראל, נחל נצחון גדול וחשוב מאד. גם מקהלת העורבים שהתנחלה בבית הטלוויזיה והיא כוללת את משפחת "העורבים" הידועה. חלק מהם כמה מצער, עתונאים מוכשרים שכשלו, כאמנון אברמוביץ ופוליטיקאים כאיתן כבל, שלי יחימוביץ ומבחוץ נאום אומלל שנקטע בשל היותו נאום בחירות מובהק של בוז'י הרצוג, הצווחים במקהלה, רק רע רק רע רק רע.
"העורבים" מבין אנשי התקשורת, המשמיעים קריאה זו כרפלקס מותנה כל אימת שהשם נתניהו עולה לשידור, סיפרו לכולנו בקול תרועה גדולה על כל חבר קונגרס דמוקרטי ש"בישר" להם על העדרו הצפוי. והנה הפלא ופלא! הם כאן. התברר כי במהלך נאומו של רה"מ, נמצאו האבדות… חלק מאותם עשרים איש (לערך), שנוכחותם הוטלה בספק, נמצאו ע"י המתעניינים שהשחיזו כבר את עטיהם, ישובים בניחותא על כיסאותיהם… אף מוחאים כפיים וקמים על רגליהם כל אימת שהדבר נדרש על פי הפרוטוקול ועל פי העניין…
בעקבות העניין העצום והוויכוח שהחל בעצם בואו של נתניהו לארה"ב, נאומו באייפאק ובקונגרס, שבשניהם מצא עצמו בפני אולמות גדושים באוהדים ומלאים עד אפס מקום, צריך להדגיש כמובן שהשני חשוב לא פחות ואולי יותר מהראשון, שכן שם נתקבל בחום על ידי נבחרים משתי המפלגות, שם גם מצא מולו רה"מ, מושבים התפוסים כולם ובין יושביהם את אלי ויזל, חתן פרס נובל לספרות שהפך לאייקון ספרותי, בעל משקל מוסרי מיוחד. וגם עוד הרבה אנשי תקשורת אוהדים. לא כפי שניבאו לנו אותם רואי שחורות מקצועיים, השכם והערב.
התקשורת הישראלית העולזת לכל מעידה וכשלון של רה"מ, מעדה וגלשה שוב ושוב בהתבטאויותיה ובפרשנויותיה לגבי כל הקשור בנאומיו. אלא שהמצרך הקרוי אומץ לב, לא מצוי בכליה, כדי שתעשה בו שימוש של חשבון נפש ושל הכאה על חטא.
המראה של תורים ארוכים מאד המשתרכים על המדרכה לפני האולם בו התכנסה ועידת איפא"ק ביום שני, ובהם רבבה ומחצה ואף יותר של אנשים המשלמים במיטב כספם תמורת הזכות להיות באולם ולשמוע את ראש הממשלה, היווה תשובה מוחצת לכל המלעיזים. וגם עדות מוחצת וחד משמעית מבחינת המסר הגלום בעצם קיומה (כבר למדנו: המדיה היא המסר), עוד לפני עיון בתוכן עצמו. ואכן ברור כי נוצרה כאן אמירה ברורה. נתניהו השיג את מטרתו. מעתה ייבחנו האיראנים לא רק במעשיהם בתחום הגרעין ישירות, אלא גם בתחום מעשיהם במדינות השכנות בכלל ובישראל בפרט. במערכת היחסים המורכבת בין ישראל והמעצמות השותפות למו"מ, מדינתנו הייתה עד כה נוכחת/נפקדת. אפשר עתה למחוק את המילה נפקדת. אולי למורת רוחה של הממשל בארה"ב. בתהליך המו"מ, בין ישראל והמעצמות.
נתניהו: לשם מה זקוקה איראן לטילים בליסטיים ארוכי טווח?
עתה כפי שטוענת ישראל, יש צורך לבחון גם את בחישתה הבלתי פוסקת של איראן במדינות הסמוכות ומאמציה לשנות את המשטרים הקיימים בהן, ושאלת השאלות: לשם מה יש צורך לאיראן בטילים באליסטיים, ארוכי טווח, אלא אם כן היא עתידה לנהל בשנים הקרובות התחשבנות מסוג אחר לגמרי עם מדינות אירופה ואולי אף עם ארה"ב, השטן הגדול?
ויש עוד מוצר לוואי: הנאום וכל הנעשה סביבו, פתח חשבון חדש בין הציבור בישראל לבין אמצעי התקשורת, ובמיוחד המדיה האלקטרונית, כאן. למרבה ההפתעה לא שידרו הרשתות 11, 22 ו- 10, את הנאום הראשון במלואו אלא רק קטעים קטנים ממנו. מדוע? אלופות הסקרים לא יכלו לבדוק מה רוצה הציבור לראות ולשמוע? והיכן זכות הציבור לדעת? אני משוכנע כי רבים מאד בציבור ישבו מתוסכלים וכוססי ציפורניים עד זוב דם, מול המסך המאכזב. אני תוהה כיצד הרהיבו עוז עורכי התכניות למיניהם להעסיק אותנו בסיפור הקטטה באילת, או בפרסומים על משחת שיניים ועל האיכות התזונתית הגנוזה בברוקולי, במקום לאפשר לנו לראות ולשמוע נאום בעל חשיבות עצומה לישראל ולעתידה. האומנם לא ניתן היה לדחות אייטמים תפלים אלה בשעה או יותר?
המעשה "התמים" המתמצה בדחיקת נאומו של רה"מ בפני אייפאק, על ידי רשתות השידור למועד אחר, ואף לא לשדרו במלואו בכלל, ואף התיאום שכנראה היה ביניהן, הוא בגידה בציבור הלקוחות. חד וחלק. אין לכך הגדרה אחרת. הוא גם סוג בוטה של סתימת פיות. במקרה זה של ראש הממשלה. עורכי התכניות למעשה אומרים לנו, לקוחותיהם – מממניהם: אני לא שם ז… על מה שמעניין אותך. אני אקבע מה שאתה תראה ומה שאתה תשמע. ליתר דיוק: אני מצפצף עליך".
האם ציבור הלקוחות של התקשורת איננו אמור להביע את דעתו? האם לא מן הראוי שדעתו תשמע ותובא בחשבון?
הסאגה סביב נסיעתו והופעתו של ראש הממשלה לנאומיו בארה"ב הסתיימה. הצלחתו איננה עומדת היום בסימן שאלה. כפי שאמרנו עוד לפני בחינת התכנים, שאף הם היו ראויים, חשיבותו בעצם היותו. הוא שם את עניינה של ישראל באופן ברור ואף בוטה על שולחן הדיונים שבין איראן וארה"ב. צילה הגדול של ישראל הקטנה, יהא שורה מעתה על מהלך השיחות ועל ההסכם הנטווה בין המעצמות. ישראל תהיה שם, בין אם ירצה בכך אובמה ובין אם לאו.
otmoti@netvision.net.il
.
כל הכבוד
אני רק מקווה שיש עוד הרבה אנשים שחושבים
כמוך וכמוני.
עזות המצח של אמצעי התקשורת עברה את כל הגבולות.
מי שנעדרת בעיני מהשיח באופן תמוה משהו, היא טורקיה. רבות מדובר על כך שהיא שואפת להגמוניה אזורית בדומה לאיראן ומתערבת בסכסוכים אזוריים (כמו סוריה ולוב). היא גם בעלת ברית חשובה של האמריקאים והאירופאים. האם לה אין אינטרס לפגוע באיראן בזירה הדיפלומטית?
וזו הסכנה האמיתית: קומה מחדש של האומה הערבית. לקוות שזה יקרה רק כדי להתמודד עם איראן זה קוצר ראות נוראי.
המזרח התיכון מפריך שוב ושוב את האמירה המערבית "האויב של אויבי הוא ידידי". לא כדאי לנו לסמוך על זה.
הסיפור האמיתי הוא עלייתה של סין.
סין הולכת ומחזקת את קשריה עם איראן [כמו גם עם הרבה מדינות באפריקה ודרום אמריקה].
סין זקוקה לאיראן הן בשל הנפט והן בשל היכולת להניח צינור נפט יבשתי בין איראן לבין סין , אחרת מעצמה ימית כמו ארה"ב או מדינות המפרץ יוכלו להטיל מצור נפט על סין
ארה"ב היא מעצמה ההולכת ונחלשת – ולכן מנסה נואשות לכרות ברית עם מעצמה אזורית: אירן + להאט את קצב ההתקדמות של סין.