"יש חשש אמיתי ומבוסס שהאיראנים ישתמשו בפצצה"

ברעש המולת הבחירות לעתים קשה להבחין בין תעמולה לבין מציאות. הפוליטיקאים, אם נאמר זאת בלשון המעטה, לא ממש עוזרים. כיום, אין מחלוקת בשאלה האם מול ישראל ניצבים איומים ביטחוניים. אך כפי שאנו שומעים לא מעט, יש ויש מחלוקות רבות על מידת עצימותם וחשיבותם: האם איראן היא סכנה מיידית למדינת ישראל? האם יש חשש שחיזבאללה או חמאס יפתחו מערכה חדשה בקרוב? והאם דאע"ש בכלל רלוונטי בזירה המקומית שלנו?

כדי לנסות ולעשות סדר בדברים, שוחחנו עם אחד המומחים הוותיקים והחשובים בארץ בתחום המזרח-התיכון והעולם הערבי. משה שרון (77) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, ועדיין מלמד קורסים מן המניין. בין השנים 1978 ל-1979 הוא מילא את תפקיד היועץ לענייני ערבים לראש הממשלה המנוח מנחם בגין, ונטל חלק בשלבים הראשונים של המשא-ומתן לשלום עם מצרים. מעבר לשליטתו במתרחש במרחב הערבי והמוסלמי, ניסיונו ארוך השנים בשירות הצבאי, הציבורי ובעולם האקדמי – הוא דובר גם פרסית, בין השאר – מעניקים משנה תוקף לדבריו.

לאחר עשרות ומאות ספרים ומאמרים שכתב ושערך, לאחרונה הוזמן שרון להצטרף לאגודת העלית האינטלקטואלית ה-American Philosophical Society, אותה ייסד לא אחר מאשר בנג'מין פרנקלין במחצית המאה ה-18, ונמנו בה אישים כגון צ'ארלס דרווין, לואי פסטר ותומאס אדיסון.

"מוקפים במדינות מטורפות"

את המזרח-תיכון הנזיל והמפורק שלנו קשה למפות כראוי, מסביר פרופסור שרון ל'מידה'. אך עם זאת, הוא טוען, הסכנות האורבות למדינת ישראל מן הצפון, מן המזרח ומן הדרום הן "סכנת קבע". כלומר, מערך טילים עצום שנמצא בידי החיזבאללה, החמאס ובמידה מרובה גם בידי סוריה הנתמכת על-ידי האיראנים. "כל אלה מעמידים את מדינת ישראל בסכנת קבע. הסכנה הזו אינה סכנה של יום או שבוע, אלא מצב שעלול להידרדר בכל רגע נתון".

אך ישנו איום אחד המאפיל על כל השאר. "כאשר אתה שואל אותי על הסכנה בעלת המשמעות המיידית ביותר למדינת ישראל, אם כי היא עדיין לא מתבטאת במציאות ממש, הרי שזו סכנת הגרעין האיראני" הוא קובע. "כאן הבעיה אינה רק של מדינת ישראל, אלא גם של העולם המערבי והערבי כולו, בדגש על הסונים".

רבים טוענים, ובצדק, כי עצם קיומו של גרעין איראני ישנה את מערך הכוחות האיזורי ללא היכר ויוביל למרוץ חימוש מזרח-תיכוני. אך שרון טוען כי הסכנה חמורה אף יותר: "יש חשש אמיתי ומבוסס שהאיראנים ישתמשו בפצצה. הם לא ייצרו אותה בשביל לשים אותה לתצוגה במוזיאון. צריך לזכור שאנחנו עוסקים פה במשטר, או יותר נכון בתופעה דתית-פוליטית שמי שאינו מכיר אותה לא מתייחס אליה. ואם הוא שומע עליה בפעם הראשונה הוא דוחה אותה מכל וכל ואומר אה, אלו תופעות שאין להם חשיבות".

למה כוונתך?

"מדובר פה באמונה אמתית של השיעה, שהאימאם הנעלם, המהדי, יביא בסופו של דבר לכך שהאסלאם השיעי ישלוט בעולם כולו כשהמושיע הנסתר יופיע מחדש. אבל צריך להביא לכך שהוא יופיע. הופעתו של המהדי, ואני אומר שוב – זו לא אגדה, זה דבר ממשי בתפיסתם – קשורה בדם ואש ותמרות עשן. במלחמה איומה ובשפיכות דמים שאין לה גבול. את הדבר הזה יכולה פצצת אטום לעשות בקלות, ועל כך בדיוק חולמים האיראנים. אם הם ייצרו פצצה כזאת, ראשית הם יסגרו חשבון ארוך מאוד עם הסונים, שנואי נפשם. ערב הסעודית לא מפחדת פחד מוות מהפצצה הזאת לחינם. הם אלו שרצחו לכאורה את קרובו של הנביא מוחמד, אבי השושלת השיעית. מה שבעיני רבים בעולם המערבי נחשב היסטוריה עתיקה מהווה עבור השיעים מציאות של ממש. ומפני כך העולם הסוני מוטרד ביותר.

"בטח שהדבר צריך להטריד גם אותנו, כיוון שהשלב הבא הוא החרבת מדינת הכופרים הטמאים והמתועבים שנקראת מדינת ישראל. זה חלק מן העסק. אלו השאיפות, שהעולם השיעי, בהנהגתו של איראן, חולם עליהן – זהו חלום שהוא תוכנית פעולה".

כיצד לדעתך מדינת ישראל צריכה להתכונן ולמנוע את האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני?

"אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה להשתמש בכוח צבאי נגד האיראנים. אני לא חושב שזה יכול להצליח, ויתרה מכך – זו תהיה התאבדות לאומית. לכן, לא אנחנו צריכים להתעסק בזה אלא בראש ובראשונה לשכנע את העולם המערבי שמדובר פה בסכנה ממשית לשלום העולם ולתרבות האנושית, ועל כן המערב צריך להתעמת איתם. מסיבה זו ההופעה של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס הייתה בעלת חשיבות מרכזית ביותר, עצומה, מפני שבסופו של דבר הוא הביא בפניהם ובפני העולם באופן גלוי, חד וחלק, בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים, את משמעותה של הסכנה, אך מבלי לדבר כמובן על הצד הדתי שעליו דיברתי אני. הוא דיבר על מדינות מטורפות: יש לנו את הטירוף שיעי מצד אחד והטירוף הסוני של דאע"ש עם חלום הח'ליפות מצד שני, וכולנו רואים איך הטירוף הזה מקבל ביטוי גם ברציחות, בהוצאות להורג וגם בהפעלת כוח צבאי כדי להביא חורבן על מאות אלפי אנשים. מכל המזרח-התיכון נשארה למעשה רק סעודיה ומדינות הלויין שלה במפרץ, ונשארה מצרים. חוץ מזה לא נשאר שום דבר".

אתה לא שוכח את ירדן? אני שואל. על כך עונה שרון כי מדובר במדינה שחיה על זמן שאול ובהתבסס על מטריית הגנה של מדינת ישראל. "אני חושש מאוד מן האפשרות שחס ושלום המטורפים של דאע"ש ישתלטו עליה לאט לאט מבפנים, ואז אתה לא יכול לדעת מה יקרה. בן יום יכול לקרות פיצוץ, ואנחנו נמצא את עצמנו במצב של מלחמה טוטאלית במזרח. אם דאע"ש ישתלטו על ירדן, לא תישאר לנו ברירה אלא לכבוש את ירדן. אין ברירה אחרת. אנחנו מגינים על ירדן, והיא יודעת זאת".

המשא-ומתן הוא אינטרס איראני

לאחר שצבר ניסיון כחלק מהמשלחת הישראלית למשא-ומתן עם מצרים, פרופסור שרון כתב מספר מאמרים בנושא משא-ומתן עם הערבים, ובראשם חיבור מרתק שנקרא 'משא-ומתן בבזאר של המזרח-התיכון'. "בדיפלומטיה של בזאר מזרח-תיכוני מקיימים הסכמים לא מפני שחותמים עליהם אלא מפני שקיימים תנאים הכופים אותם", הוא כתב. משפט זה נכון גם ביחס להסכם המתגבש בין המעצמות וארה"ב לאייתוללות של איראן, שעם הזמן רק הולך ומאבד את שיניו.

"העובדה הקיימת היא שהמערב, ובמיוחד ארצות-הברית בהנהגתו של אובמה, הפך את הטיפול בנושא הגרעין לעניין של משא-ומתן שצריך להגיע באמצעותו להסכם – חתיכת נייר שצריך לחתום עליה. כביכול, אם מישהו חתם על חתיכת הנייר הזו הוא מחויב לקיים אותה" אומר שרון. "אז אני מודיע לך שבין אם מדובר על איראן ובין אם על אויבי ישראל האחרים, מי שחושב שחתימה כזו או אחרת מחייבת את הצד השני, האסלאמי, לקיים את מה שהוא חתם עליו – הוא טועה טעות מרה. זו תפיסה כללית שלי לגבי כל המשאים-ומתנים שרוצים להגיע באמצעותם להסכם".

האם אין מקום כלל למשא-ומתן מול האיראנים?

"מדובר במשא-ומתן מאוד משונה. מה שקורה היום הוא שנושאים-ונותנים עם האיראנים האם הם ישחטו את אויביהם מצד ימין או מצד שמאל. צריך גם להבין שההסכם עם איראן הוא כל כולו אינטרס איראני ולא מערבי. מדוע? כי מסתבר שהסנקציות פעלו פעולה טובה ואפשר גם להחריף אותן, מה שיוביל בסופו של דבר לכך שפעילות הגרעין האיראנית תיעצר. זה כמובן לא כל כך פשוט וקל, אך אפשרי. אז למעשה למשא-ומתן המתנהל בימים אלה אין חשיבות. האיראנים יותר חכמים והרבה יותר מתוחכמים מהמערב, והם יכולים למשוך את התהליך הזה כמה שהם רוצים. בינתיים הם ישתחררו מאימתן של הסנקציות, ימשיכו את פעילותם בהעשרת אורניום וישיגו יכולת פריצה".

כיום ישנם כל מיני אנשי צבא ומערכת הביטחון לשעבר שטוענים כי מדובר בהפחדות. שהעיסוק הישראלי באיראן נועד לצרכים פוליטיים, כדי להסב את תשומת לב האזרחים מהבעיות הפנימיות של מדינת ישראל.

"מי שטוען את הטענות הללו פשוט אינו מכיר את המזרח-התיכון. הוא מביט עליו במשקפת צרה. צריך לשמוע מה הם אומרים בכלי התקשורת שלהם, איך מחנכים את הילדים מגיל 0, למה מחנכים אותם. האנשים הללו, מסיבות שלא ברורות לי, מבטלים את הסכנה וחושבים שעל-ידי כך היא תיעלם. גם אם נניח לרגע שהסכנה היא פחותה – האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לא לפקוח עין ולא להתכונן בפני סכנה פחותה?".

הם אומרים שדאע"ש הם סתם חבורת ברברים על טויוטה, שהימין מזהיר מגרעין איראני כבר מ-2002 ובינתיים דבר לא קרה.

"האם חזבאללה, עם כמה מאות אלפי הטילים שיש להם, אינה סכנה מיידית? בכל רגע שהארגון רוצה הוא יכול לפתוח במתקפה עלינו. באשר לדאע"ש, זו אינה רק חבורה של ברברים על טויוטה, זו חבורה של ברברים שנהנים מחלום אדיר – חלום שכל העולם האסלאמי חולם אותו, כולל האיש שעומד היום בראש טורקיה. השבת הח'ליפות זו שאיפת הלב הגדולה ביותר של המוסלמים. ובכל מקרה, מסתבר שעם כל ההפצצות וכל ההפגזות והצבא העיראקי – עדיין לא מצליחים למגר אותם. דאע"ש זה גם כבר לא סוגיה מקומית. עכשיו הם מפוזרים כמעט בכל העולם הערבי. חלקם בתאים קטנים, שאנחנו לא יודעים מתי הם יתעוררו.

"כדאי מאוד שכל אותם אנשים שמבטלים בהבל פה את הסכנות למדינת ישראל, שינסו לחשוב קצת אחרת: איזו סכנה נוספה לסכנות הטילים הקיימות מן הצפון, מן הדרום ומן המזרח? הסכנות הללו ממשיות מכיוון שהן גם מגובות דה-פקטו על-ידי תמיכה בינלאומית. כלומר, גם אם היינו רוצים לטפל בהם טיפול שורש אנחנו לא יכולים. יחשבו אותם מומחים לענייני ביטחון איך מטפלים – א. בסכנה עצומה, שיכולה להוריד את כל עם ישראל למקלטים, מצד אחד; ב. מצד שני, איך מטפלים בה מבלי לחטוף תביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג.

"מי שחושב שהוא יכול בהבל פה לבטל את הגרעין האיראני – טועה. נכון, הם טוענים שהתחלנו לדבר על הגרעין האיראני כבר ב-2002, ובצדק. ואכן, כבר אז האיראנים התחילו להעשיר אורניום והיום יש להם עשרות אלפי צנטריפוגות. וזה כבר סיפור אחר לגמרי. ברור שהמצב לפני 13 שנה לא היה אותו דבר, והיום הוא אפילו הרבה יותר מסוכן".

קודם יורים אחר כך חושבים

בימים אלה חיזבאללה עסוק בעיקר במלחמת האזרחים הסורית. המצרים נלחמים בטרור הפנימי ונאבקים בסוגיות כלכליות קשות ונדמה כי האויבים הערבים הגדולים והחזקים משכבר הימים שייכים לעידן חולף. אך במזרח-התיכון שלנו, מדגיש פרופסור שרון, אי אפשר לסמוך על הערכות מן הסוג הזה: "זו לא הוכחה לשום דבר. בכל רגע אתה יכול למצוא את עצמך במערכה שגורם מסויים פתח בה, ואפילו בלי לחשוב עד הסוף על התוצאות. זה יעמיד את עם ישראל בסכנת כלייה, לפחות לא בשלב זה, אבל מציאות כזו יכולה לגרום לנו נזק אדיר ולשתק את המדינה כולה".

נכון, אומר שרון, המדינות שסביבנו עסוקה כל אחת בצרותיה שלה, אך הניסיון מלמד כי לעתים קרובות הערבים מאמינים שכדאי להם לפתוח במלחמה נגד השטן הציוני, כיוון שזה נותן להם אהדה אוטומטית בהרבה מקומות בעולם הערבי ומאפשר להם להסיח את דעת הציבור שלהם.

האם תוכל לספר לנו על אירוע או שניים בו הערבים או מוסלמים פעלו בניגוד לאינטרס שלהם?

"הביטוי לפעול נגד האינטרסים שלהם הוא לא נכון. אבל, הם יכולים לפעול מבלי להביא בחשבון את התוצאות הסופיות. זה קרה לעיתים קרובות. כך למשל, בשנות ה-50' וה-60' היו שולחים את הפדאא'יון לתוך מדינת ישראל לבצע מעשי טרור. אנחנו הגבנו בפעולות תגמול שהביאו עליהם חורבן עצום, אבל בכל זאת היו עושים זאת. דוגמה נוספת היא חיזבאללה: אחרי שהתחילו לירות טילים על מדינת ישראל כל רובע א-דאחייה ודרום בירות הושמדה. ברור שהם הפסידו הפסד עצום אבל זה לא לימד אותם את הלקח. הם לא אומרים עכשיו "לא נעשה את זה שוב". כך היה גם ב-67', כשנאצר גירש את האו"ם מסיני. ההתלהבות ממלחמה הקיפה את כל מצרים בשעתה ואת כל סוריה, אך נאצר לא הביא בחשבון שעלולה להיות תגובה ישראלית והוא גם לא חשב שישראל תפגע בו. התוצאה הייתה מלחמת ששת הימים כפי שאנחנו מכירים אותה.

"היחיד שחשב במושגים יותר הגיוניים שהוא פתח במלחמה היה סאדאת" נזכר שרון. כשפגש אותו באחת הפעמים, שאל אותו מה מקור הגאווה הגדולה של המצרים במלחמת יום כיפור, או מלחמת אוקטובר כפי שהם מכנים אותה. "הוא ענה לי: אתם תמיד קיבלתם במבחנים 10-9. אני רציתי לקבל 6. והשגתי את זה. זאת אומרת, במבחן הזה הוא הביא בחשבון שיש גבול לאן שיוכל להגיע. וזה מה שהוא רצה לעשות". אבל הוא היה היחיד שאולי חשב במושגים כאלה. המלך חוסיין לא חשב כך כאשר הוא נגרר למלחמה אבודה מראש אחרי נאצר. "זאת אומרת שלמעשה אין לנו אויב שחושב לאורך כל הדרך מה עשוי לקרות לו. יש כמה גורמים כמו גאווה לאומית, גאווה אסלאמית, שכנוע עצמי וכד' שמביאים לכך שהם יעשו מעשים שבסופו של דבר גורמים להם נזק".

יש עוד גורם שמתעלם מן התוצאות הצפויות: העולם המערבי. איך תסביר את ההתעלמות הגורפת מהטרור הקונבנציונלי האיראני ומההשתלטות שלהם על אזורים במזרח-התיכון?

"במערב יש כמה בעיות. ראשית, אירופה, לפי דעתי, היא יבשת אבודה. תוך זמן לא רב, אולי אפילו עוד בימי חיי, אירופה תיהפך ליבשת אסלאמית. יש תנועה גדולה של מוסלמים לתוך אירופה, האירופאים לא יולדים ילדים ויותר חשוב – הם לא תומכים יותר בערכים החשובים שעליהם התבססה היבשת האירופית. דבר שני, אירופה היא יבשת שלא רוצה להילחם – לא על זהותה, לא על עקרונותיה ולא על ערכיה. נוסף לכך, הם לא רוצים להגיע למצב של מלחמה בתאי טרור בתוך היבשת, מפני שהאירופאים אינם רוצה לזהות את תאי הטרור הללו כאסלאמיים. שים לב שהנשיא אובמה לא מוציא את צמד המילים "טרור אסלאמי" מפיו. אלו רק "טרוריסטים", כאילו נפלו מהמאדים. האירופאים מחזיקים באותה תפיסה, שבשביל טרוריסט אחד או שניים הם לא ילכו להרוס את העולם.

"הכלכלה האירופית, הכסף, הרב-תרבותיות והתקינות הפוליטית – כל אלה ממלאים תפקיד עצום ומונעים מממשלות אירופה להתייחס ברצינות לסכנה שמאיימת עליהם כבר מפנים – לא רק מבחוץ. האירופים מאז מלחמת העולם השנייה מנסים להדחיק. הם איבדו את הרצון להילחם על הדברים החשובים ואיבדו את הרצון להוליד ילדים. התוצאה היא שהם יאבדו הכל לטובת האסלאם שהולך והופך ליותר ויותר אדוק – לא קיצוני, זו מילה לא טובה – ואסלאם אדוק הוא מסוכן מאוד".

הרתעה היא לא תחליף להכרעה

לאור הדברים הללו, נותרה אפוא השאלה כיצד מדינת ישראל צריכה להתמודד עם האיומים הקרובים. מבצע 'צוק איתן' שהתחולל בקיץ האחרון הותיר טעם מר בפה – גם בימין וגם בשמאל. לא פעם נשמעה הטענה כי ישראל צריכה ללכת "עד הסוף". פרופסור שרון חיבר מספר מאמרים בנושא, ובהם טען כי מבצע צבאי או מלחמה אינה יכולה להיחשב הצלחה כל עוד לא הושגה הכרעה במערכה.

"אם הכרעה לא קיימת אז נוצר מצב של תיקו, והצד השני תמיד יכול לטעון לניצחון ולהגדיל חזרה את כוחו" הוא אומר. לדעתו מדינת ישראל לא יוצאת למלחמה על מנת להכריע, ואם זה לא קורה אז כאילו לא עשית דבר. "יש אלמנטים, גם מבפנים וגם מבחוץ, שמונעים מצה"ל לעשות את מה שצריך" רומז שרון לכל בר דעת.

"למשל, לפי דעתי מלחמת לבנון השנייה הייתה ביזיון. כישלון מוחלט. כבר כתבתי זאת בעבר לא פעם. מדוע? כי חיזבאללה לא הוכרע. אז הרסת את א-דאחייה, אבל זה לא עשה שום דבר. והוא האמור לגבי החמאס – החמאס לא הוכרע".

היית מאלו שטוענים שישראל צריכה לכבוש את הרצועה מחדש?

"לא, זה לא אומר בהכרח לכבוש את עזה. אפשר לפגוע בחמאס בצורה כזו שהוא לא ירים את הראש. חמאס יודע בדיוק איך להתחמק – הוא יתחבא בבתי חולים ויניח את הטילים שלו בבתי ספר ועוד דברים מן הסוג הזה. ומה ישראל עושה? פוגעת בשוליים – ב-30-20%. אבל ה-70% האחרים נותרים, סביבם מתפתחת אגדה על הכוח האדיר שהכניע את האויב הציוני. או כמו שאמר לי איש חמאס אחד: איך זה יכול להיות שנהרגו לכם למעלה מ-70 חיילים? אז אנחנו ניצחנו. עניתי: אבל אתם איבדתם מעל 2,000 נפש. אז הוא אומר: זה שום דבר – אתם איבדתם מעל 70 חיילים מול מי שאתם טוענים שהוא סתם קבוצה קטנה של טרוריסטים עלובים. עובדה.

"האגדה מקיימת את כוחו של החמאס ולאחר מכן הוא יכול לטעון שהוא לא רק ניצח אלא שיש לו את היכולת לשתק ולהעמיד את כל המדינה על רגליה. הוא יכול לשלוח מישהו לדרוס אנשים ברחוב ומדינת ישראל כולה תזעק; הוא יכול לשלוח מישהו עם סכין לשחוט משפחה שלמה ומדינת ישראל כולה תצווח – אבל לא תוכל לעשות שום דבר בנידון. והניסיון שלנו להגיב על רצח של שלושה נערים ישראלים הסתיים בכישלון ישראלי כי כך הם רואים את 'צוק איתן'. לכן אני אומר, צריך לנצח – אם אתה לא מנצח ברור, חד חלק לא עשית שום דבר".

האם זה לא מה שעשו האמריקנים במלחמת המפרץ? ותראה איזו תוצאה התקבלה.

"תמיד יכולה ואף תקום קבוצת טרור חדשה. וברגע שקמה אחת כזו, צריך לחסל אותה במהירות האפשרית לפני שחיידק אחד הופך למושבת חיידקים.

"אבל חמאס איננו קבוצת טרור במובן הזה – הוא ממשלה, שלטון ומדינה. כך גם הדין במקרה של חיזבאללה, ולכן ניתן להכריע אותם. איך עושים את זה? הדוגמה הכי פשוטה: מה פתאום אנחנו מספקים חשמל לעזה? מה פתאום אנחנו מעבירים לשם אוכל? שהמצרים יפתחו להם את הגבול – אבל אפילו הם לא עושים את זה! מה פתאום שהרשות-הפלסטינית לא משלמת על מים וחשמל? וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על הפצצות. תראה מה עושים היום לתנועת האם של חמאס במצרים, 'האחים המוסלמים': קורעים אותם. המצרים מוכיחים שזה אפשרי. בהחלטה אחת הם גמרו להם אלפי מנהרות, סגרו את הגבול לעזה ואמרו להם שלום.

"למדינת ישראל יש המון כלים להשתמש בהם. למה צה"ל, עם כל הטילים והתותחים שלו, צריך בכלל להיכנס פנימה? אתה יודע הרי שאם היינו פותחים בהרעשה רצינית היינו גומרים את המלחמה במהירות. ועזה היא שטח קטן, אפשר לכסות כל סנטימטר".

אבל מספיק שנהרג ילד אחד על חוף הים וכל העולם מתקומם. האם התסריט הזה בכלל ריאלי?

"לכן צריך להכין מראש את המערכה. זאת אומרת, לא לשכוח מחמאס ביום שאחרי אלא להמשיך ולדבר על התגובה הישראלית ולפמפם כל הזמן לעולם מה חמאס עושה. צריך לומר כל הזמן בקול: אם חמאס ינסה ולו את הדבר הקטן ביותר אנחנו ניכנס בו בכל הכוח. עשרה טילים שלנו על כל טיל שלו, ותדעו לכם שזה מה שאנחנו עומדים לעשות. אבל זה בנוסף לכל שאר הכלים האחרים שלנו. איזה מן דבר זה שמשאיות שלנו מעבירות להם דלק וחומרי בניין? אתה יודע איזו סכנה זו המנהרות האלה? תאר לעצמך שהם כובשים ל-4 שעות את אחד הקיבוצים. איזה נזק תודעתי זה".

כדי להשיג הודנא צריך כוח

בכנס שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת בר אילן, אמר האלוף במיל' עמוס ידלין, מועמד המחנה הציוני למשרת שר הביטחון, כי "לא ההכרעה אלא ההרתעה היא זו שהכרחית וחשובה יותר מבעבר". לטענתו יש לעדכן את תפיסת הביטחון הישראלית לאור התפתחות מערך ההגנה – כיפת ברזל, טיל החץ וכו'.

"הוא טועה מאוד. אנחנו לא מרתיעים אף אחד. ההרתעה הישראלית היא אפס עכשיו", אומר בתגובה פרופסור שרון.

אבל, טוען ידלין, עינינו רואות ששמונה שנים היה שקט בגזרה הלבנונית?

"השקט בלבנון אינו נובע מהרתעה אלא מסיבות אחרות. לגבי לבנון, צריך לזכור שקיים גם לחץ פנימי. הרי חיזבאללה הוא חלק מהממשלה הלבנונית. הלבנונים רוצים את הגבינה שלהם בבוקר שתגיע מפריז טרייה וטובה. ולמרות זאת, חיזבאללה כל הזמן בונה את כוחו וממשיך לאיים עלינו. לכן אין באמת הרתעה. אפילו ביהודה ושומרון, אתה רואה את הפרחחים ממשיכים להשליך אבנים ובקבוקי תבערה. איך ידלין אומר דבר כזה? בלי הכרעה לא יכולה להיות הרתעה.

"זה שיש לנו אמצעי מגננה טובים יותר, זה בגלל שלאויב יש נשק יותר מפותח. מערכות ההגנה לא הותאמו למצב גיאופוליטי חדש אלא לכלי נשק חדשים שנכנסו לזירה. אבל אין לדבר גבול. כבר עכשיו החמאס מפתח טילים לטווח מאוד קצר כדי שכיפת ברזל לא תנטרל את היכולות שלהם. בפעם הבאה עוטף עזה יהיה במצב קשה עוד יותר".

לסיכום, מדגיש שרון, יש להבין כי ההכרעה היא הבסיס של ההרתעה. "כשאתה מנקה היטב את האורוות האויב יחשוב אלף פעם אם כדאי לו להתחיל איתך. המוסלמים אף פעם לא הלכו עם הראש בקיר. שואלים אותי: למה אין שלום עם הערבים? הסיבה היא שאנחנו לא מעניקים להם אליבי, זאת אומרת שהאויב מאבד את התקווה לחסל אותך. כל עוד שהתקווה הזו קיימת הוא לא יעשה איתך הסכם "הפסקת אש ארוכת טווח", כך אני מכנה זאת – וזה ההסכם היחיד שקיים".

"כל עוד העולם הערבי לא נרתע מישראל אין לו אליבי להפסיק את הג'יהאד. זו מצווה גדולה מאוד באסלאם וזה חלק מהמשוואה שאסור לשכוח אותו. יש הרבה מאוד גורמים שמחנכים לג'יהאד ואף מבצעים אותו. אז איך מפסיקים את זה? איך מפסיקים מצווה? רק על-ידי כך שאתה תאפשר את התנאים לכך: מבחינת המוסלמים, רק אם האויב חזק מאוד ואתה לא יכול לפגוע בו, אז אתה יכול לעשות הודנא ארוכת טווח. על כן, ההכרעה היא מאוד חשובה. אין דבר כזה שלום, אלא רק מצב בו הם יגיעו למסקנה ברורה שהם לא יכולים לחסל את מדינת ישראל ואינם יכולים להזיק לה".