רצח העם הארמני הקדים את השואה, ושימש מודל עבור היטלר בתכנון השמדת היהודים. השבוע מציינים 100 שנה לרצח שממשלת ישראל עדיין לא מכירה בו
רצח העם הארמני הקדים את השואה, ושימש מודל עבור היטלר בתכנון השמדת היהודים • השבוע מציינים 100 שנה לרצח שממשלת ישראל עדיין לא מכירה בו
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פתחה האימפריה העות'מאנית במלחמה נגד רוסיה. הארמנים אשר ביקשו לממש את שאיפותיהם הלאומיות ולהקים אוטונומיה ארמנית בתוך האימפריה נתפסו כבוגדים וכמשתפי פעולה עם הרוסים. ל'טורקים הצעירים', המפלגה הלאומנית הטורקית אשר הדיחה את הסולטן עבד אל-חמיד השני, היו תוכניות אחרות לגבי הארמנים שנמצאו בשטחה. המפלגה פעלה לטורקיפיזציה של השטחים שבשליטתה והמשמעות הייתה ביצוע טיהור אתני למיעוט הנוצרי.
האחראים לרצח העם הארמני הם צמרת מפלגת 'הטורקים הצעירים', שר הפנים מחמד טלעת פאשא ושר המלחמה אסמאעלי א-נור פאשא. בכירי המפלגה הללו הורו על הקמתו של ארגון סמי-צבאי, "הארגון המיוחד" (Techkilat-i Mahsoussé), על-מנת לפתור את "הבעיה הארמנית". המשימה שהוטלה על הארגון הייתה לגרש ולהשמיד את הארמנים. לארגון זה גויסו פושעים ואסירים ששוחררו במיוחד מבתי הכלא כדי להוציא לפועל את התוכנית.
בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915 הגיע הצבא הטורקי לבתיהם של בכירי העדה הארמנית והרג באכזריות מאות מבניה של העדה. לפיכך, ה-24 באפריל מסמל את תחילת רצח-העם הארמני ונקבע ליום הזיכרון הרשמי. החוקרים סבורים שבין השנים 1918-1914 נרצחו בשיטתיות ובאכזריות בין מיליון למיליון וחצי ארמנים גברים זקנים, ילדים ונשים. טורקיה של היום מסרבת בכל תוקף להכיר במעורבותה ההיסטורית ברצח העם הארמני ומשקיעה סכומי עתק בהסברה ובתעמולה הטורקית על-מנת להכחיש את שואת הארמנים.
אחד המסמכים מתוך ארכיון משפטי נירנברג מגלה כי האדישות של הקהילה הבינלאומית, השכחת הטבח הטורקי בארמנים בזמן מלחמת-העולם הראשונה וחוסר התגובה המתאימה מהמעצמות דאז היו בין הגורמים שעודדו את אדולף היטלר לכבוש שטחים ולהשמיד את היהודים באירופה. "מי זוכר את הארמנים הללו", כך אמר היטלר כאשר כינס את ראשי המטה שלו והודיע להם על החלטתו לפלוש לפולין. היטלר הוסיף ואמר אין לחשוש מתגובה בינלאומית, והוכחה לכך: מי זוכר את הטבח שנעשה בארמנים.
הטורקים לא היו פחות אכזרים מהנאצים, יתרה מכך – כנראה שהנאצים למדו מהטורקים. שיטות ההשמדה היו מגוונות: מהרעבה עד מוות, התעללות בגופות, צליבות ותלייות, עריפת ראשים ועד צעדות מוות. בזמן שגורשו מבתיהם, אלפי ארמנים היו צועדים בטורים ללא מים, תחת השמש בחום הכבד. זו הייתה אחת השיטות של ההריגה. בנוסף הטורקים הקימו מחנות ריכוז, שם גם עשו סלקציה בין נשים, גברים וילדים.
ישראל שותקת
ישראל מעולם לא הכירה באופן רשמי ברצח העם הארמני. מדיניותו של משרד החוץ הייתה מאז ומתמיד "לא להרגיז" את הטורקים. רמזים עבים נשלחו לעיתונות לבל יפרסמו מאמרים בנושא זה; עורכים חששו להתעמת עם משרד החוץ ומנעו באופן מכוון במהלך שנים רבות מהציבור הישראלי את הזכות לדעת ולהכיר את הטרגדיה של הארמנים. העיתונאי רמי אושה, אשר מגיש ברשת א' את התוכנית 'זכרון עד לשואה', סיפר שבשנות השמונים, כאשר עבד באחד העיתונים, העורך פסל לו כמה ידיעות בנושא רצח-העם הארמני מחשש "להרגיז" את משרד החוץ.
חלקים רבים מהאוכלוסייה בישראל אינה מודעים לנושא זה למרות חשיבותו והשפעתו על ההיסטוריה היהודית. קווי דימיון רבים יש בין השואה שלנו לרצע העם הארמני. בשני המקרים נעשה זוועות. בשני המקרים המעצמות הגדולות ידעו ושתקו. בשני המקרים היו משתפי פעולה הלשינו עליהם והוסתו נגדם. בשני המקרים היו שאיפות להקים מדינה לאומית. הארמנים וגם היהודים שאפו להקים מדינה ואחרי הזוועות הם הצליחו: ישראל וארמניה. ההבדל העיקרי בין שני המקרים הוא שהגרמנים חוקקו חוקי גזע ושללו את זכיותיהם של היהודים בכל מקום באירופה, בניגוד לטורקים שדיכאו רק את הארמנים שנמצאו בשטחה ולא את הארמנים שהיו במקומות אחרים. באשר לארמנים והעות'מאנים, לשניהם הייתה היסטוריה של סכסוכים עקובים מדם. הארמנים היוו איום על העות'מאנים בשל אהדתם לרוסיה בעוד שהיהודים לא איימו על הרייך השלישי.
לישראל בכלל ולעם היהודי בפרט חלה חובה מוסרית וערכית מן המעלה הראשונה להכיר ברצח העם הארמני. עם אשר איבד שליש מבניו בשואה אינו יוכל להתכחש ברצח עם אחר אשר איבד שני שליש מבניו. כל ניסיון שנעשה במהלך השנים האחרונות להכיר ברצח העם הארמני נכשל ממניעים פוליטיים ומשיקולים זרים, בעיקר בשל התעקשותו של משרד החוץ הישראלי וחששו מהתגובה של הטורקים. כיום, כאשר נשיא טורקיה ומי שהיה ראש ממשלת טורקיה במשך כעשור, רג'פ טאיפ ארדואן, נוקט בקו אנטי-ישראלי ואנטישמי מובהק, ממשיך משרד החוץ להתעלם משואת הארמנים ולנקוט בפוליטיקה קטנונית הנובעת משיקולים וממניעים פסולים.
קיימת הצדקה מוסרית, ערכית והיסטורית בהכרת רצח העם הארמני. יש ללמד בבתי הספר אודות השואה של הארמנים ולהכניס תכנים בנושא זה לתוכניות הלימוד.
ב-24 לאפריל 2015 נציין 100 שנים לרצח מליון וחצי מבני העם הארמני. הקמתה של ממשלה חדשה היא הזדמנות נאה להכיר ברצח העם הארמני, ולסיים עוול היסטורי מתמשך.
________
ד"ר אדי כהן הינו מזרחן וחוקר בכיר במחלקה ללימודי מזרח-התיכון באוניברסיטת בר-אילן. וממקימי דף הפייסבוק "להכיר ברצח העם הארמני".
בושה וחרפה!1
ישראל מכרה את נשמתה לשטן! ולמי? לתורכים – המוסלמים והאנטישמיים!! מה נותר מהיחסים הטובים שהיו לישראל ולתורכים עד לפני כעשור, עת עלה הדימגוג האנטישמי, רג'פ טאיפ ארדוג(א)ן, שחושב שהוא סולטן…? הדיקטטור פועל גם למחיקת הישגיו של מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד תורכיה המודרנית. אם לא נותר דבר מיחסי ישראל-תורכיב, מדוע להמשיך בקו של "לא להרגיז" מדינה שהפכה עצמה מרצון לאוייבתם המרה של מדינת ישראל ושל העם היהודי??
ישראל חוששת שאם תכיר בשואת העם הארמני, שאכן, למרבה הצער, היתה ה"פיילוט" לשואת העם היהודי שהיתה שואה "משודרגת" לעומת רצח העם הארמני, יעיב הדבר על חומרת השואה היהודית אך לא היא!
עד היום קיים קשר 'גורדי' מובהק וחזק בין העם התורכי לבין העם הגרמני – ולראיה: ישנם מיליוני תורכים החיים כיום בגרמניה ובעצם מזה זמן רב. חובה להזכיר את התנגדותם הנחרצת והלא מוצדקת של התורכים להתיישבות היהודית בארץ ישראל אשר מנעה בכך את שיבת ציון ואת תקומתה של המדינה היהודית בארץ ישראל ואשר הובילה לבסוף לפתרון הסופי של יהדות אירופה ובעצם של היהדות העולמית. אילו היתה קמה כבר אז מדינה יהודית, היתה השואה נמנעת כך שיש לראות גם בתורכים כאחראים, ולו באופן עקיף, לשואת העם היהודי!
התורכים שלטו בארץ ישראל 400 שנה(!) ברציפות ומלבד להשליט בה שלטון דמים אכזרי (ע"ע השליט אחמד אל ג'זאר – "הגוזר" – שבמו ידיו היה כורת איברים מאנשים חיים) לא עשו התורכים דבר כדי לפתח אותה אלא הותירו אותה בשיממונה. הם כן הביאו (הגלו) מוסלמים מאזור הים השחור, שלימים הפכו לחלק מה"פלסטינים", על-מנת ליישבם בארץ ישראל כמהלך-מנע נגד שאיפתם של היהודים לשוב לארצם ההיסטורית וליישב אותה. בשל כך, הוקמה תנועת 'ניל"י' ע"י אהרן אהרונסון (ע"ע 'שרה גיבורת ניל"י' – "נצח ישראל לא ישקר").
משיחתי עם ישראלי ותיק, איש אשכולות עתיר מעשים והישגים בשירות העם והמדינה, אשר שימש מתווך בין ארדואן לבין ראש ממשלת ארמניה בשיחות לקראת חתימה על הסכם שלום היסטורי בין ארמניה לבין תורכיה, אשר 'התפוצץ' ברגע האחרון בשל אי-אישרורו ע"י הפרלמנט הארמני, הוא ציין במפורש שהנאצים, ימ"ש, נסעו לתורכיה בתחילת שנות ה- 40 של המאה הקודמת על-מנת ללמוד מהתורכים כיצד לחסל מסות של בני אדם בשיטתיות וביעילות וכן כיצד לקבור אותם באופן שלא יגרום למחלות ולמגיפות ואף לא יותיר מהם זכר או עקבות… את שיטות אלה הם, כמובן, יישמו על יהודי אירופה – אותם רצחו באכזריות, בשיטתיות וביעילות.
כך, דרך משל ובין-היתר, לימדו התורכים את הנאצים את שיטת הרצח ההמוני על גיא ההריגה (קברי אחים בבורות ענק) שבו היו מניחים את גופות הנרצחים זו לצד זו כ"שכבה ראשונה" כאשר עליה היו מפזרים סיד ועל הסיד היו מניחים את ה"שכבה השנייה" של הקורבנות, אלה לצד אלה, עליהם מפזרים שכבת סיד נוספת וכך הלאה ולבסוף מכסים באדמה…
אכן, הגיעה העת כבר ממזמן שתיפסק הצביעות והאטימות הישראלית ושישראל (וגם ארה"ב, שהיא, ישראל ומדינה נוספת, הן היחידות אשר טרם הכירו בשואת העם הארמני) תכיר, סוף סוף ובאופן רשמי, בשואה זו ותגלה מעט אמפתיה למעשים נוראיים שהובילו לשואתם-שלהם!
התורכים אינם בוחלים באמצעים על-מנת להתחמק מאחריותם לרצח-העם הנפשע שהם ביצעו בארמנים האומללים ובאופן זה הם פועלים, בין-היתר, בדרך של "הרצחת וגם ירשת"…
אין מקום להשוואה בין השואה לבין רצח העם הארמני. הכותב בעצמו מודה בכך
המקרה הארמני היה עם שמרד (או לפחות הביע הזדהות עם האוייב בזמן מלחמה). בכך לא היה הבדל בין מקרה זה לבין מקרים רבים אחרים בהיסטוריה של דיכוי מיעוט אירידנטי. התורכים אכן דיכאו את הארמנים בצורה האכזרית והמפלצתית ביותר, אבל לא היה ניסיון להשמדת העם הארמני. עובדה – ההשמדה היתה רק במזרח תורכיה, הקרובה לרוסיה. לא היתה השמדה באזורים אחרים של האימפריה, כמו סוריה וא"י. לא היתה השמדה גם של ארמנים שהתאסלמו
.מידת האכזריות איננה הקריטריון היחיד לשואה
אפשר להשוות את רצח העם הארמני לרצח עם אחר, רצח העם הראשון במאה ה-20 : הג'נוסייד בשבטי ההררו והנאמה בנמיביה (שנקראה אז דרום מערב אפריקה הגרמנית) . גם אז היה מרד שדוכא באמצעות רצח עם, כולל מחנות ריכוז והרעבה המונית למוות (המושג 'מחנה ריכוז' הומצא אז). אבל גם רצח עם זה אינו השואה. ר
למרות מה שכתבתי אני מזדהה עם הכותב, וסבור שעל ישראל להכיר רשמית ברצח העם הארמני
אני לא רואה טעם לזה מעבר לתקיעת אצבע בעין של תורכיה. פרובוקציה מיותרת.
טורקיה כיום מזדהה עם דאע"ש ושמה דגש על הנראטיב הפלסטינאצי, כמו כן הקשרים עם מדינה זו אינם קריטים ובעלי תועלת כמו עם ארה"ב. על כן אני בהחלט חושבת שהגיע הזמן להכיר ברצח העם הארמני, ולנצל את הזדמנות זו לביקורת על העולם המוסלמי-ערבי ששואף לכבוש את העולם כולו.
זה מה שקורה כשנותנים לשיקולים פוליטיים מעטה של "מוסר" ו"צדק היסטורי". אז אם הכותב באמת מחליט לערב שיקולים היסטוריים במעטה של יושרה מוסרית, צריך לראות את כל התמונה: הכותב צריך לשאול את עצמו למה ארה"ב מסרבת עד היום להכיר ברצח העם והאם זה בטוח אסטרטגית לישראל לעשות דבר כזה או במלים מכוערות אחרות: מה יוצא לישראל מהכרה ברצח העם. במקביל צריך לבדוק את מצב היחסים עם ארמניה ומה היו יחסי הארמנים ליהודים גם בתקופת האימפריה וגם לאחר מכן.
ואם כבר הכותב עושה חשבון היסטורי כדאי לו מאד לדעת שהיה גדוד ארמני בוורמאכט.
אז אם מתחשבנים היסטורית באמתלה פוליטית אז כבר ללכת עד הסוף
ודבר אחרון- השיקול להכיר ברצח העם הארמני רק כדי לנקום בארדואן מבזה את כל הנושא הארמני וטוב לישראל להימנע מכך כרגע, לכל הפחות, אם השיקולים המועלים פה הם שיקוליה של ישראל.