בפעילות "מכילה" לא מנצחים. אך לפני שעולים להתקפה, כדי לזהות מיהו האויב צריך קודם כל לקרוא לילד הרצחני בשמו. הלל גרשוני על טורים גבוהים.
מימיננו ומשמאלנו אנשים חרדים, מדוכאים, מבוהלים, אבל בעיקר: מבולבלים. גל הפיגועים האחרון (תקראו לזה אינתיפאדה, מלחמה, מה שבא לכם. בכיף) מבוצע בידי מגוון רחב של בני אדם: ילדים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, תושבי חברון ואזרחי ישראל, מי שבאו במסגרת "איחוד משפחות" ותושבי מזרח ירושלים. הפיגועים מתרחשים בעיר העתיקה ומחוצה לה, במזרח העיר ובמערבה, בשכונות הישנות ובחדשות, בשטחים ובתוככי הקו הירוק, ליד איתמר וברעננה, בשער האריות ובתל אביב. לכאורה אין שום חוט מקשר. כלום! מה קורה פה?
כלומר, יש חוט מקשר אחד, אבל לא כל כך נעים לדבר עליו – כל המחבלים שביצעו פיגועים נגד יהודים הם ערבים. ערבים מוסלמים אפילו, אם נדייק עוד יותר.
מדהים, לא?
אבל אנחנו הרי למדנו שאסור לומר ערבים; צריך לומר "בני מיעוטים", או "אנשים המגדירים עצמם כפלסטינים". לפעמים אלו "תושבי הפזורה", "צעירים" או "תושבי כפר X". אין דבר כזה "ערבים". זה גזעני בכלל לומר שיש מהות כזו (אלא אם יהודים דוקרים ערבים ואז זה סבבה).
ופתאום זה נוחת עלינו. ערבים דוקרים כי הם ערבים, ערבים-מוסלמים. ערבים-מוסלמים מוסתים ומשולהבים. ומי הנפגעים? יהודים. ובאחוזים גבוהים, יהודים סטריאוטיפים: חרדים. דתיים. חיילים. שוטרים.
הזהות-שאסור-לדבר-עליה
שנים רבות ומאמצים כבירים משקיעה מדינת הלאום בפסאדה הזו של מחיקת הבדלי הלאום והדת. "כולם אזרחים" וכן הלאה וכן הלאה, והנה מתברר שלמציאות יש תוכניות אחרות. ראינו את זה בהתפרקות המסגרות המדיניות המלאכותיות בעולם הערבי סביבנו – פתאום העולם הוא יותר שבטי, כמו פעם, ופחות "מדינתי", "אזרחי" – ומפעם לפעם המגמה הזו צפה מעל לפני השטח גם כאן.
אז לפני שאנחנו דנים בשאלה מה בדיוק לעשות, אנחנו צריכים לפחות להגדיר נגד מי אנחנו מתמודדים. ואנחנו מתמודדים נגד תנועה ג'יהאדיסטית רצחנית הכוללת ציבורים רחבים, שהמשותף להם הוא שהם ערבים. ערבים מוסלמים. ו"מדינת ישראל" אינה יכולה להיות מדינתם של הרוצחים ושל הנפגעים גם יחד. היא מדינת היהודים, והנלווים אליהם התומכים בהם. היא אינה מדינתם של הערבים הרואים עצמם אויבי היהודים, בלי קשר לצבע תעודת הזהות שלהם.
הערבים האלה מוסתים בידי אמאמים במסגדים, בידי שדרים ברדיו פלסטיני, בידי מנהיגים חילוניים ודתיים, והם מקבלים את הגיבוי מכולם. לפיכך כל מי מהציבור הערבי שרואה עצמו שותף, במעש או באהדה, להתקפות על יהודים, צריך להיות מוגדר כאויב. כך לדוגמה המחבל מג'בל מוכבר פורסם בכך שהביע שמחה על הטבח שביצעו בני דודיו בהר נוף. מדוע אויב מוצהר שכזה נותר במקום מגוריו ולא גורש מבעוד מועד למדינה שלישית? ולא, אל תגידו שיש לעשות אותו דבר כלפי יהודים שמביעים שמחה על רצח ערבים; הפשעים הללו, מגונים ככל שיהיו, לא נעשו במאבק נגד העם היהודי ולכן אי אפשר, ומגוחך, להתייחס אליהם באותה צורה.
מה לעשות?
אני קורא היום שמוצע סגר על מזרח ירושלים, גם מימין וגם משמאל. לדעתי זה מהלך פתטי משום שהוא מניח את המבוקש, כאילו משם ורק משם מגיעים המחבלים, ומתעלם מכל מה שנאמר כאן. יתרה מכך, הוא מציע מהלך הגנתי בלבד, ובשום מלחמה מהלכים הגנתיים בלבד לא יכולים לנצח. במקרה שלנו הכרח להעביר את הלחימה לשטח האויב, ושטח האויב הוא בכל חלקי הארץ.
אין זה אמור כמובן שיהודים אקראיים יתחילו להתקיף ערבים תמימים. זה מטומטם לגמרי, ולכן נפשע. בניגוד למה שמנסים לספר לנו, מטרתו של האויב הערבי היא לא מטרה מדינית כלשהי, אלא להרוג יהודים; מטרתנו אנחנו אינה זהה למטרתו של האויב רק במהופך, אלא היא שונה: "לנטרל" את האיום מן היסוד, ולהבהיר לאויב שמעוולה לא תצמח תועלת.
לפיכך המהלכים המתבקשים הם מהלכים התקפיים: מעצר מסיתים; סגירת מקומות הסתה; מהלכי ענישה חמורה מהירה: ענישה קולקטיבית (כן, כן) של משפחות המפגעים וכל מי שהביע בהם תמיכה; פעילות נגד מרכזי פת"ח, חמאס וג'יהאד כולל תשתית "דעווה" וכן הלאה. ובניגוד מוחלט לדברי ההרגעה המביכים של ראש הממשלה מעל במת הכנסת, יש לאיים במוצהר על שינוי הסטטוס קוו בהר הבית עם כל פיגוע נוסף. החל בסגירת המתחם וכלה בבניית בית כנסת על ההר. הרציונל ברור: רצח יהודים לא רק שלא ישיג כל מטרה מדינית (ממילא אין למחבלים מטרה כזו) אלא שהוא גם יחבל בדברים החשובים להם.
להפסיק לפחד מהסלמה
כוחות הביטחון מהססים מפעילות כזו, משום שהם סבורים שזה עלול להוביל להסלמה. ובכן, נכון. זה באמת עלול להוביל להסלמה. אבל הפחד המשתק מפני הסלמה הוא גם כן טעות חמורה. כאשר אתה תוקף את האויב, הוא צריך לדעת שאתה לא מפחד מהסלמה, אחרת הוא ימשיך לתקוף אותך בלי עכבות. הציבור היהודי (כמעט כתבתי "הישראלי", ראו כמה עמוק חודרת התעמולה הכוזבת), ראינו זאת שוב ושוב, יכול לשאת קרבנות כבדים אם הוא יודע שהם עבור מטרה חשובה. כאשר הוא סתם נדקר ברחובות, הוא חש חוסר אונים; אם יהיו הרוגים בעקבות פעילות התקפית – ויכולים להיות כאלה, אל נשלה את עצמנו – הוא יחוש לפחות רוח לחימה. ולרוח הלחימה הזו אנחנו זקוקים בימים הללו.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שרים נכבדים. אם תגדירו היטב את המלחמה, אם תציעו התקפה חכמה – העם יהיה מאחוריכם, בוודאי. אם תמשיכו "להכיל" ולטשטש זהויות, אם תציעו בטונדות ומגננות ושיעורי עזר להגנה מפני דקירות – העם עלול לחפש לו מנהיגים אחרים, ומיעוט קטן עלול להוציא את פורקן הכעס שלו בדרכים מסוכנות. בבקשה, אל תובילו אותו לשם.
כיוונת למה שאמרתי בדיוק הבוקר בפורום מצומצם ומה שרבים חושבים
כפי שאתה יודע, כבר מזמן-מזמן אין "סטאטוס-קוו" בהר הבית. אם ההסדר המקורי של דיין כלל ביקור חופשי של יהודים בהר (אך איסור תפילה), והחלת ריבונות ישראלית מלאה – הרי שכיום המשטרה (מתוקף פסיקת בג"ץ) מגבילה משמעותית את האפשרות של יהודים לעלות להר, והריבון האמיתי בשטח הוא הווקף ומלך ירדן.
מעבר לזה, אם נכונה העובדה ש-80% מהפיגועים מקורם במזרח ירושלים – אז יש מקום לפעולות מעשיות באזור, כמו הכנסת כוחות צה"ל לשטח. כמו ביו"ש (אך לא סגר, כפי שאתה מציין).
הסיבה לפחד מפני מהלכים התקפיים ומחירם, אותו היטבת לתאר, הוא פוליטי. נתניהו יודע שברגע שיגבה כאן מחיר דמים *יהודי או ערבי* הוא יכול לשכוח ממלכתיות מכיוונם של הרצוג , יחימוביץ ולפיד – שיעשו הכל כדי לנצל את הזדמנות הפז שאולי לא תחזור, להפיל את נתניהו.
צודק, אבל להעניש את הערבים ולהשאיר אותם כאן, אולי במקרה הטוב ישיג רגיעה זמנית.
זה לא יחסל את הטרור.
צריך לגרש אותם מהארץ. למי אכפת איך העולם יקבל את זה, ממילא הם מסלפים כל דבר שאנחנו עושים.
זו החתיכה הכי מתלהמת שקראתי כאן באתר, ונראה שזה הישגה היחיד. הישג מפוקפק משהו, אבל שיהיה.
יש לך פייסבוק של החתיכה הזו? חתיכות מתלהמות עושות לי את זה.
מסכים עם כל מילה. לא מאמין שממשלה וכוחות הביטחון מסוגלים לזה. לפחות לא בכמות הנפגעים הנוכחית.
וואלאק אחי, נפלת על הראש….
אני מסכים עם הגישה, אם כל הטררם הוא על אל אקצא אז משם גם יגיע הפתרון – עבור כל פיגוע לאסור כניסת ערבים ולהרחיב את שעות הכניסה ליהודים הם יתחרפנו מזה, אבל זה בדיוק כמו ביחסים אנושיים, לנסות לחזור ולהפציר שאין לנו כוונה לשנות את הסטטוס קוו זה כמו להתנצל אחרי ששטפת שהכנת אוכל שלא הספקת לשטוף את הרצפה. זה מסגיר פחד.
פשוט מילים כדורבנות !!
כל מילה חקוקה בסלע
הלל גרשוני כרגיל מצויין, אהבתי את ההקפדה על כך שהאויב הוא מוסלמים ולא הערבים הנוצרים. אבל יש הבט מסוים שהלל אולי אינו לוקח בחשבון כשהוא מבקר את נתניהו והנהלות הממשלה בכלל. למה אני מתכוון? נכון, כדי לנצח חייבים לתקוף אך אנחנו במערכה רבת שנים (וכנראה אין-סופית) נגד האומה הערבית ככלל (הערבים הנקראים בזדון "פלסטינאים" הם אך כלי בידי האומה המוסלמית ללחום בנו) וייתכן שכדאי יותר להבליג עכשיו כי אויבינו "חרב איש ברעהו" מאז האביב הערבי החל. תקיפה עכשיו, מי יודע, אולי תאחד את הסונים עם השיעים ותסיט את תשומת ליבם מלהרוג זה זת זה – וכמה שזה עצוב לומר, זה טוב לנו כי אחרת אנחנו היינו צריכים לעשות זאת כהגנה על מדינת היהודים.
רק טרנספר יביא שלום
יהודים לציון
מוסלמים למדינה האיסלאמית.
נכון מאוד!!!!
נכון! ביטאת היטב את תחושותיי!
אין לי ספק שהשב"כ ואמ"ן לא מבינים את רציונל הזה והשיקולים שלהם הם טקטיים לטווח קצר בלבד.
הלוואי שמקבלי ההחלטות יבינו את זה ויפעלו בהתאם.
רפיסות המונעת מחשש שמא הערבים יבעירו את השטח באמת לא תתן לישראל את בכח לנצח במלחמה.
החשש יכול להיות מוצדק אם לומר את האמת … האם אזרחי מדינת ישראל מוכנים לחרמות עולמיות בכל התחומים ?
אני סבור שלא ולכן נמנעת לבינתיים מישראל יכולת תגובה אמיתית.
צוק איתן 2014 , נכון לתחילת אותה תקופה ישראל "חוותה" אלפי טילים על שטחיה ובכל זאת נהגו בכפפות של משי בעת הפצצת אזורי השיגור .
כך , לעולם , לא ננצח במלחמה.
כך לא מתנהג עם עצמאי .
אותם ערבים ( לא חשוב לצורך העניין אם הם מג'בל מוכבר או עזה או רמאללה ) שרואים/מרגישים רפיסות ממשלתית , מבינים שכח מבחינתם הוא הכי הכי טוב ומשתלם ולכן כך הם פועלים.
אתה ( גרשוני ) ציינת זאת כהפעלת כח הגנתי וזה *כ ל * הסיפור.
תרגיעו!!! אתם מתלהמים .
הטרור לא יחוסל לעולם, כמו שגם הפשע לא יחוסל לעולם.
אפשר לחשוב על רעיונות איך עוברים לפעילות התקפית ולא רק הגנתית.
אבל צריך לחשוב בזהירות על הבעייה של הסלמה. נכון שאסור להפוך למשותקים חסרי אונים מול כל חשש מיצירת הסלמה. אבל מכאן אסור לקפוץ לקצה השני ו של לא אכפת לי בכלל אם תהיה הסלמה . נראה לי שכמה סכינים גרמו לכם לאבד את שיקול דעתכם.
ת
ישראל לא תיכנס שוב למילחמה בלי אישור מארהב לצערנו אובמה לא בצידנו
אכן. דברים יפים ונכוחים.
זו מהותה של "מלחמה", בנגוד ל"משפט": במלחמה אין מקום לענישה פרטנית, אלא רק לנצחון על "עם".
ואחרי כל המחקרים וההגדרות האקדמיות, שהם חשובים ונחוצים באמת, נותרת האמת הפשוטה והמעציבה – אין דרך להגדיר עם כלשהו, מעבר להכללה לא מדויקת, המסתמכת על הזדהות תרבותית סטטיסטית בלבד.
הדבר היחיד שאפשר להגדיר הוא גאוגרפיה, שכונות ויישובים של האויב, והמטרה של כל צבא נורמלי היא לנהל את המלחמה בשטח הזה, ולא בשכונות שלנו.
מדינה "דו לאומית" היא באמת מושג בלתי אפשרי (רק כששני ה"עמים" חולקים תרבות משותפת, ואינם שונים יותר ממפלגות שונות). ורגיעה תושג רק כאשר אחד העמים הנלחמים על השטח הזה יעזוב אותו.
חשוב יותר לסלק את האוכלוסיה האזרחית תומכת הלחימה, מאשר את הלוחמים. לוחם בודד ללא גב אזרחי – יצא רק למבצעי התאבדות, וממילא יעלם תוך זמן קצר. לא יותר ממטרד. האוכלוסיה האזרחית המחנכת ומגדלת לוחמים היא האויב האמתי, ונגדו יש לכוון.
איך בדיוק לגרש? יש הרבה דרכים, כפי שראינו בפוגרום קטיף לפני כעשר שנים. יש את הפיקציה המשפטית, יש פצויים ותעמולה, יש מקל וגזר, יש הזדמנויות אחרי כל פרובוקציה במסגרת מבצע צבאי ל"חסול הטרור", ועוד אפשרויות רבות מאד.
זה יעלה קצת כסף, אבל הרבה פחות משעולה לנו חסר המדיניות הנוהג כיום.
זה יקח זמן, אבל כשהכוון ברור האויב מפנים אותו גם כן. עכשו המזרח התיכון עוד נותן לנו חלון הזדמנויות. מי יודע מתי הוא יסגר, וכמה גרוע יהיה אחריו.
"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", אבל כל אדם שפוי חושש מאד מדרך ללא כוון.