מלחמת המינים על גב הילדים

ילדים להורים גרושים הופכים לאמצעי סחיטה במאבק המכוער • חוק שביקש לשים סוף לשיטה הוכשל בקריאה ראשונה • אז מדוע חברות הכנסת, שפועלות למען "שוויון", לכאורה, שמחו כל כך? • עו"ד מירית ענתבי, שתרמה לקידום החוק, מבקשת לעשות סדר: "אנשים אינם מבינים – לא את החוק עד הסוף, ולא את הנזק שנגרם לילדים, לנשים ולגברים"

צווחות השמחה והקפיצות של חברות הכנסת באולם המליאה בשבוע שעבר עוררו הדים רבים. הן לא היו רק על הניצחון על הקואליציה. מבחינתן של חברות הכנסת, אחד האיומים המפחידים ביותר ירד מן הפרק, לפחות זמנית: ביטול חזקת הגיל הרך וקביעת אחריות הורית משותפת לאחר גירושין. אנחות הרווחה והשמחה היו אמתיות. במה בדיוק מדובר, ומה כל כך הפחיד אותן בהצעת החוק המדוברת?

המצב החוקי והמשפטי ביחס למציאות הורית כיום מבוסס על שתי הנחות: הראשונה – בעת פרדתם של בני זוג ובמקרים של אי הסכמה ביניהם, ניתן לקבוע היררכיה בין ההורים ביחס לאחריות על הילדים: הורה אחד יוגדר כמי שהילדים במשמורתו. ההורה השני, כתמונת התשליל שלו, כמי שאינו כזה, והקשר שלו עם ילדיו מבוסס על זכות ובחירה ולא על חובה ואחריות. ההנחה השניה רואה באם את ההורה המשמורן, בהצהרה עד גיל 6 ובפועל, מסיבות שונות, עד גיל 18.

המושג משמורת, אגב, איננו מוגדר בחוק ומקורו בדין הפלילי (מניעת תנועתו של האדם) ובדיני הקניין (החזקה בנכס). המושג החוקי הוא החזקת ילדים, אך גם תוכנו איננו מוגדר בחוק.

לפני למעלה מעשר שנים הוקמה ועדה לדיון על האחריות ההורית לאחר גירושין – ועדת שניט. המלצותיה, שהוגשו לפני ארבע שנים היו לבטל לחלוטין את שתי ההנחות הראשונות: ביטול מושג המשמורת, וממילא ביטול אפשרות העדפה לאם. המודל שהציעה הוועדה הוא 'אחריות הורית משותפת', ובו לשני ההורים מלכתחילה הגדרה הורית ומחויבות שוות לרווחת ילדיהם, ללא כל נקודת מוצא היררכית או מגדרית.

שר המשפטים יעקב נאמן קיבל את ההמלצות אך הוחלף. שרת המשפטים ציפי לבני, שמינתה את הוועדה בקדנציה הראשונה, התעכבה אתן עד ליומה האחרון של הכנסת, אז ביקשה להעלות אותן להצבעה כחלק מחוק הורים וילדיהם. חברות הכנסת עליזה לוי ואורלי לוי אבוקסיס הורידו אותן מסדר היום אחרי טלפון ממרכז רקמן. בשבוע שעבר, ארבע שנים לאחר הגשת ההמלצות, עשר וחצי שנים לאחר כינוס הוועדה עלו סוף סוף ההמלצות להצבעה בקריאה טרומית בכנסת, כחלק מהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד, ובברכתה של השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, מתוך מטרה להתחבר בהמשך להצעת חוק ממשלתית שיוציא משרד המשפטים.

אבל קרה מה שקרה: האופוזיציה ניצחה בקול אחד (בין היתר, עקב חברי כנסת מהקואליציה שנעדרו מבלי להתקזז, הימנעותו של חבר הכנסת מוטי יוגב מההצבעה ובחירתה של חברת הכנסת ציפי לבני, שקידמה את הצעת החוק בכנסת הקודמת, להתנגד לה כחברת אופוזיציה), הצעת החוק הפרטית ירדה מסדר היום, ונשות הכנסת צהלו ושמחו.

על אפוטרופוסות וילדים

אחד הכוחות המניעים מאחורי הצעת החוק הזו היא עורכת הדין מירית ענתבי, מומחית בדיני משפחה, הפועלת על מנת לתקן את המצב. ענתבי לא הסתפקה בכתיבת הצעת חוק אחת, אלא עסקה בנושא מזווית הוליסטית. "כשניגשתי למלאכה, הבהרתי לפוליטיקאים שליוויתי שהשינוי בתחום הגירושים צריך להתרחש בשלב הראשוני במשלוש חקיקתי – תיקון לחוק המזונות, תיקון לחוק הורים וילדיהם וחוק המזונות – הבטחת תשלום. זהו משולש הגיוני, זמני השהות שווים, האחריות ההורית שווה, האישה משתתפת באופן שווה במזונות על פי שיפמן, וגם לא מאבדת קצבאות אם תצא לעבוד".

הרבה חששות ודיס-אינפורמציה הובעו סביב הצעת החוק. ח"כ לשעבר משה פייגלין, הרב חיים נבון ואחרים הביעו התנגדות לשלילת האפוטרופוסות – האחריות של ההורים על ילדיהם. לא רבים יודעים, אך גם בנושא זה טיפלה ענתבי: "לקחתי נוסח שנוצר בקדנציה הקודמת, ולוקה בהרבה היבטים. שכנעתי את השרה גילה גמליאל וחבר הכנסת קיש, ותיקנתי את מרבית הסעיפים". כך שלמעשה, הנוסח שעליו הצביעו בכנסת, שכלל סעיפים שעוררו התנגדותו, מעולם לא תוכנן להיות הנוסח הסופי שיעלה לחקיקה.

"האחריות ההורית, למשל, היתה נתונה לשיקול דעת בית המשפט. בתיקון שלי האחריות ההורית המשותפת היא ברירת המחדל, ובית המשפט יהיה רשאי לסטות ממנה רק במקרים המיוחדים. האפוטרופסות בוטלה בהצעה המקורית ונוסחו רק זכויות לילדים, דמיינתי ילדים הולכים לבתי המשפט במקום לבתי הספר. בתיקונים החזרתי את האפוטרופוסות למקומה". גם מעורבותה של המערכת הרווחה, שהייתה מקנה כוח רב למדינה בסכסוכי גירושין צומצמה. תפקידן של פקידות הסעד צומצם לכדי גורם שולי.

התיקונים מונחים היום במשרד המשפטים, אצל השרה איילת שקד, שמשרדה כותב תסקיר לגביהם. ענתבי מעריכה כי תוך חודשיים תוגש הצעת החוק הממשלתית, לאחר שינויים נוספים שיועדו לרצות את כל הצדדים בקואליציה. אחד השינויים שהיא חוששת שיופיע בהצעה הסופית ומתריעה לגביו הוא הותרת חזקת הגיל הרך ותפיסת המשמורת עד גיל שנתיים. "זה כשלעצמו דבר פגום וחסר כל תקדים בעולם".

סחטנות ומוחלשות

אחד החששות הכבדים שמעלים מתנגדי החוק ותומכי חזקת הגיל הרך הוא החשש מסחטנות. דמותו של הסוחט, כמובן, היא בדרך כלל של הגבר. לא ברור מהו תוכנה של הסחטנות הזו במקרה של אחריות הורית משותפת, כשאין אפשרות להדיר אף לא אחד מההורים מהורותו, ושניהם נחשבים חוקית כמי שאחראים לילדם ברמה שווה. איזו טענה יוכל להביע כלפי אשתו?

"החוק החדש נועד לייתר את המאבקים על המשמורת. מדינת ישראל נחשבת כמי שהליך הגירושין אצלה הוא הקשה ביותר. זה משליך קודם כל על הילדים, והשינוי הוא לטובתם" מסבירה ענתבי. אוכלוסייה נוספת שתהנה מהשינוי, לדבריה, היא כמובן אוכלוסיית הנשים. "האמנו שנשים צריכות להתקדם, לפתח קריירה, להגיע לשכר שווה. החוק מאפשר את זה. ברגע שזמני שהות הם חובה, מתפנה לאישה זמן והיא יכולה להתפתח. נשות הקריירה מודות לי".

ענתבי מדגישה שוב ושוב כי החקיקה איננה מגדרית, ונובעת מתפיסה הן לגבי התוצאה הטובה ביותר לילדים לאחר הליך הגירושים, הן לגבי הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר להגיע אליה. "אנשים אינם מבינים – לא את החוק עד הסוף, ולא הנזק שנגרם לילדים, לנשים ולגברים. הפמיניסטיות הרדיקליות מנסות לתקן עוול בעוול – אבל זו אינה הדרך". ענתבי, כאמור, מבקשת לקדם הצעת חוק שתקל על נשים וגברים שלא יקבלו את דמי המזונות מההורה השני, ולהקל על הקריטריונים לקבלתם מהביטוח הלאומי, כחלק מהצעת השינוי במשולש החקיקתי.

במשפחות רבות בישראל מתקיים מבנה משפחתי מסורתי שבו האם מגדלת את הילדים והאב אחראי על כלכלת הבית. יש הנתלים במציאות זו כדי להתנגד לשינוי החקיקה, אך ענתבי מעלה את הטענה כי גירושים מהווים הזדמנות לשינוי המצב ולא להנצחתו. במקרים כאלו, אם האב ימשיך לא להיות נוכח, הוא ייעדר לגמרי, והדבר מנוגד לטובתם של הילדים.

הידע העדכני ביותר בנושא מציג תפיסה מאוד ברורה לגבי טובתם: מאמר משותף של 111 פסיכולוגיים מכלל רחבי העולם שעסק בטובת הילדים לאחר גירושים התפרסם לאחרונה. פרופ' אבי שגיא שוורץ, שהציג את המאמר, כתב כי בהתבסס על מסקנות המחקר: "הורות המבוססת על חלוקת זמן שווה פחות או יותר צריכה להיות הנורמה עבור תוכניות הורות לילדים בכל הגילים, כולל ילדים צעירים מאוד".

חוק המזונות

בשלב זה עדיין לא עלתה הצעת החוק בנושא מזונות למליאת הכנסת, אך היא עומדת בקנה כחלק מהמשולש החקיקתי. החקיקה בישראל, שמבוטאת היטב בדברים שכתבה השופטת עדנה ארבל באחת מפסיקותיה בעליון, היא כזו: "חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרה לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים." (השופטת עדנה ארבל, בע"מ 2561/08) מקורותיה הם ההלכה היהודית, שחלה על יהודים בנושא האחריות הכלכלית על ילדים. למעשה, הגבר היהודי מחויב אפריואית במזונות ילדיו מיד עם תחילת הליך הגירושין, עוד בטרם הוחלט כיצד לחלק את הזמן עם ילדיו.

"כרגע," אומרת ענתבי, "העיוות הכי גדול נמצא במזונות. חוק הורים וילדיהם לבדו לא יביא לשינוי בפער המזונות. זו תהיה קטסטרופה ופגיעה גדולה אם הוא יעבור לבדו, ללא שינוי בהם. גברים יחויבו גם בזמני שהות שווים וגם במזונות מלאים".

העיוות הברור בתחום זה מקל לכאורה על שינוי החקיקה בו. גם חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהתנגדה לחוק הורים וילדיהם, הביעה את אי שביעות רצונה מהמצב הנוכחי. "בכנסת יהיה הרבה יותר קל להעביר את חוק המזונות. אני שומעת תומכים בנושא הזה. כרגע ישנה טיוטה אצל חבר הכנסת יואב קיש, שבה תומכת גילה גמליאל, ונעביר אותה בהמשך. כל ההוצאות שכל צד מוציא וכל זמני השהות נכללים בנוסחא, שמבוססת על המודל האוסטרלי. זו נוסחא שלוקחת בחשבון גם פרמטרים כמו מי קנה את התיק לבית הספר".

ואף על פי כן, העתיד איננו ברור. המלצות שמחכות ליישום כבר ארבע שנים, מתחים פוליטיים בין קואליציה לאופוזיציה, הרבה דיס אינפורמציה ותפיסות פמיניסטיות רדיקליות מונעות את יישומם של החוקים שוב ושוב. לא ברור מי יצהל בפעם הבאה.