פאשיזם, פאשיזם: 100 שנה של הכפשת הימין

פאשיזם!!! את הזעקות הללו זועק השמאל כנגד הימין בכל פרשיה חדשה שעולה לכותרות. מסע מעמיק אל העבר מגלה שהוא עושה זאת כבר 100 שנה, אפשר להירגע.

אוטוטו מגיע; הפגנת שלום עכשיו. צילום: תומר ניוברג, פלאש 90

מי לא מפחד מפאשיזם? שיטת המשטר הטוטליטרית הידועה לשמצה, המחסלת את חירותם ואת חייהם של אזרחיה. במדינה דמוקרטית כמו ישראל, הדרך הטובה ביותר לקעקע מן היסוד את זכות קיומו הפוליטי של אדם או מפלגה היא להכריז עליהם כפאשיסטים. אמרת את זה – והעמדת את יריבך בצד החשוך והאפל של החיים.

ובכל זאת, למרות הזהירות המתבקשת בשימוש בו, מבט חטוף אל הפוליטיקה הישראלית מלמד שהשמאל אינו מהסס להטיח בימין את הפאשיזם על שלל הטיותיו. אין כאן באמת דיון ענייני עם יריב שלא סתם זוכה בשלטון פעם-אחר-פעם, אלא קמפיין מתמשך לשלילת מציאותו מן היסוד. די להתבונן בפרשיות של השבועות האחרונים בלבד: "פוסט ההסתה" של ערוץ 20, קמפיין השתולים, אם תרצו, הביקורת על ריבלין, הספר' גדר חיה', ועוד ועוד – בכולן ללא יוצא מן הכלל זכה הימין הישראלי לתואר פאשיסט, ולצאצאיו החוקיים: סתימת פיות, סכנה לדמוקרטיה וגזענות. הטריגרים מגוונים ומשתנים משעה לשעה, אך המסר אחד: הימין לא לגיטימי. הימין מסוכן. הימין פאשיסט.

אך מה שנכון לשבועות האחרונים נכון גם לחודשים האחרונים, לשנים האחרונות, ואפילו לעשורים האחרונים. כי את זאת יש לדעת: אמנם לפי התקשורת כל הסימנים מעידים שה"סכנה קרובה מתמיד", ומדובר בעניין של ימים עד שניפרד מהדמוקרטיה הרעועה שלנו – אך האמת היא שאלו המסרים הקבועים בקמפיין מתמשך שמנהל השמאל מאז לידתו של הימין. בקיץ ובחורף, בשלום ובמלחמה, בעוני ובעושר – יהיו אשר יהיו התנאים האובייקטיביים, עבור קברניטי השמאל דבר לא משנה: הפאשיזם כאן והדמוקרטיה בסכנה.

וכל מה שלא יעשה מנהיגי הימין: יציאה למלחמה בלבנון כדי להגן על הצפון, יציאה למבצעים בעזה כדי להגן על הדרום, מאבק בטרור ובסכינאות או מימוש מדיניות ביטחונית ביהודה ושומרון – הכל מהווה הוכחה נוספת לעריצותם ולחוסר הלגיטימציה שלהם, שמצטרפת עד מהרה לקמפיין ההיסטורי הארוך.

אז למען הקורא הישראלי החרד ממשטר האימים של הימין, מוגשים בזאת מיטב אזהרות הפאשיזם של 100 השנים האחרונות. מתחילים.

"ז'בוטינסקי בעקבות היטלר"

כבר בשנות ה-30', ימיה הסוערים של התנועה הציונית שנקרעה בין ימין לשמאל, בין ז'בוטינסקי לבן-גוריון, בין הרביזיוניסטים לסוציאליסטים – ידעו בשמאל להכפיש ולערוך דה-לגיטימציה ארסית לימין.

בן-גוריון, אויבו בנפש של אבי הימין הישראלי ז'בוטינסקי, הוציא למשל בשנת 33' ספרון תעמולה קטן. חלקו הראשון של הספרון נקרא, שימו לב, "ז'בוטינסקי בעקבות היטלר". ואם לא די בכך, בן-גוריון אף כינה את יריבו לא פעם בתואר המחמיא "ולדימיר היטלר" (שמו הפרטי של ז'בוטינסקי היה זאב ולדימיר).

היחס לז'בוטינסקי, הציוני הליברל הביטחוניסט, סימן לדורות הבאים את מגמת הקעקוע מן היסוד של הימין. גם חבריו של בן-גוריון למחנה הפוליטי לא נותרו מאחור, והשתתפו בדה-לגיטימציה של עמיתיהם במחנה הימין. כך למשל כתב מרדכי נמירובסקי, ממנהיגי תנועת העבודה, על אנשי הימין הרביזיוניסטים: "לפנינו ארגון פשיסטי מובהק, לא רק מצד החיצוניות שלו, כי אם גם לפי עצם מהותו הפוליטית ותכונותיו הנפשיות".

שנה לאחר מכן, כאשר החלו מגעי פיוס בין בן-גוריון לז'בוטינסקי, קמה לזקן אופוזיציה חזקה מאוד מבית שניסתה למנוע ממנו את הפיוס. לדידה, לימין של ז'בוטינסקי לא היה מקום בתוככי התנועה הציונית. בגילוי דעת של השומר הצעיר משנת 34', למשל, נכתב כי:

השומר הצעיר מזועזע עד היסוד יחד עם ציבור הפועלים כולו על ההסכם אשר נחתם בין דוד בן-גוריון עם ראש המפלגה הפאשיסטית שנואת נפש צבור הפועלים… לא יחדל השומר הצעיר בעד הוצאת הרביזיוניזם מן התנועה הציונית.

על מכתב אחר של 270 פעילי מפא"י בתל-אביב, התנוססה הסיסמא: "אין שלום עם הפאשיזם! מלחמה בו עד חרמה!". (שלושת המקורות האחרונים מתוך הספר 'ללא פשרות', של גולדשטיין ושביט. 1979).

מתוך עיתון 'השומר הצעיר' בפולין משנת 1934

ומה שהתרחש בשנות ה-30', לא נעצר בשנות ה-40' או בימיה הראשונים של המדינה. במכתב פומבי נוטף שטנה לימין, שפרסמו ב'ניו-יורק טיימס' בסוף שנת 48' מספר יהודים חשובים ביניהם אלברט אינשטיין, חנה ארנדט ועוד, נאמר כי:

בין התופעות הפוליטיות המטרידות ביותר של ימינו, נמצאת עלייתה של מפלגת החירות במדינת ישראל הצעירה. זוהי מפלגה פוליטית הדומה באופן מובהק במוסדותיה, שיטותיה, בפילוסופיה הפוליטית שלה ובשאיפותיה החברתיות  – למפלגה הנאצית ולמפלגה הפאשיסטית.  

על מה יצא קצפם של החברים באמריקה? על ביקורו של מנהיג המפלגה מנחם בגין, לצורך גיוס תרומות לקמפיין הבחירות בישראל. בגין לדידם, "עומד בראש מפלגה פאשיסטית", ואסור לשתף עימו פעולה. (המכתב פורסם ככל הנראה בלחצם של בן-גוריון וחבריו. תודה למשה פוקסמן-שח"ל על ההפניה למכתב).

אך בגין לא זכה לדה-לגיטימציה רק מאנשי השמאל של יהדות אמריקה. לפחות מקצת האיבה שרחש בן-גוריון לז'בוטינסקי, הופנתה גם כלפי בגין. במבט כמו-נבואי, 14 שנים טרם ניצחונו של בגין בבחירות הדמוקרטיות לכאורה שהתקיימו כאן, ידע כבר הזקן לזהות את ענני הפאשיזם המתקדרים מעל ראשינו. הנה למשל, מכתב אישי ששלח למשורר חיים גורי ב-15 במאי 1963:

בגין הוא יליד התקופה המטורפת שבין שתי מלחמות העולם, והוא טיפוס היטלריסטי מובהק; גזעני, מוכן להשמיד כל הערבים למען שלמות הארץ… אני רואה סכנה מתקרבת ובאה של השתלטותו בישראל, ואין לי ספק מה יעשה בשנה או בשנתיים הראשונות להשתלטותו: יחליף המפקדה של הצבא והמשטרה בבריונים שלו וישלוט כמו שהיטלר שלט בגרמניה… אין לי ספק שבגין שונא להיטלר – אבל אין שנאה זו מוכיחה שהוא שונה ממנו. (המכתב שמור בארכיון ב.ג בשדה בוקר, תודה לאמנון לורד על ההפניה).

האם בגין הביא עלינו נאציזם מהסוג הגרוע ביותר? התשובה היא לא, אבל זה לא הפריע לקמפיין להמשיך.

מה שנכון לשנות ה-30' ולימיה הראשונים של המדינה, נכון ביתר שאת לימי המהפך ועליית הימין לשלטון. מרגע שכבש הליכוד את ספסלי ממשלת ישראל, הווליום של זעקות ה"פאשיזם!" רק עלה והחריף. אנשים בשמאל לא יכלו לשאת את העובדה שהימנים, המזרחים, הדתיים ויוצאי התנועה הרביזיוניסטית "גנבו את המדינה". מאותו רגע, המתקפה נעשתה רצופה והקמפיין מתודלק ללא הפסק. פעם זה שלטון בגין, פעם זה שלטון שמיר, פעם זה שרון ופעם זה נתניהו. אחת לכמה ימים או שבועות, קם המומחה או הפובליציסט התורן ש"מזהה סימנים מתקרבים של פאשיזם".

"סכנת הפאשיזם – מוחשית"

הנה למשל דבריו של ח"כ אברהם כץ-עוז ממפלגת העבודה, שהתפרסמו בסוף שנות ה-70' בעיתון 'דבר' תחת הכותרת "סכנת הפאשיזם – מוחשית". במסגרת חשבון נפש שעורך כץ-עוז למפלגתו לאחר ההפסד לליכוד, הוא "לוקח אחריות" על עליית הפרא הימני שתפס את השלטון:

במשך שלושים שנה נגסנו יותר ויותר בעקרונותיה של תנועת השחרור הציונית-סוציאליסטית שלנו לטובת החלק הלאומי שבה… אחדים מתוכנו הגיעו אף ללאומנות שלוחת רסן. סופנו, שאנו עדים בימים אלה לבנייתו של הפאשיזם הישראלי החדש, שגם הוא צמח מתוכנו.

וכץ-עוז ממשיך:

אחדים יאמרו, בוודאי, מה נזעקת לדבר בפאשיזם. על פי הבנתי, סימניו כבר קיימים … יש כמובן אזרחים רבים יפי-נפש, המנחמים אותנו שדבר כזה לא יוכל להתרחש אצלנו. על פי הערכתי, זו סכנה מוחשית וברורה. אולי היא לא תתממש בשנה הקרובה … (אך אם) יעלה הליכוד מחדש לשלטון … אנו נעמוד לפני שלטון פאשיסטי. (27.11.1979).

שלטון הליכוד אינו שלטון לגיטימי שנבחר בהכרעת הרוב. מדובר בסכנה מהותית, ואסור לתת לכנופיית הימנים שהשתלטה על ההנהגה להמשיך לאחוז במושכות השלטון.

"זו התחלת הסוף"

וזוהי רק ההתחלה. "באותו יום דין, כשהליכוד עלה והמערך ירד, כשנתהפך גלגל של שנות דור, שהיתי בעיר אחת באירופה", מספר אהרן מגד מעל דפי העיתון – בטור שמלמד היטב על האווירה באותם ימים –

פגש אותי הסופר היהודי-הונגרי ג'ורג' מיקש, ששמע את חדשות הבוקר ברדיו המקומי, ובעיניים פעורות מחרדה אמר: 'זה נורא. אסון'. כפטריוט המתגונן בפני מבקרים מבחוץ, אמרתי: זה רע, אבל לא אסון …; אחר כך פגשתי ברחוב צייר ישראלי ותיק, איש מתון בדרך כלל ורחוק מפוליטיקה, שמחתי לקראתו: פנים מוכרות בעיר זרה. הוא לחץ את ידי ודמעות בעיניו. בקול חנוך אמר: 'זו התחלת הסוף'.

מגד השתומם מהמחזה ושאל את הצייר: "עד כדי כך? – אמרתי – עד כדי כך? ממשלה באה וממשלה הולכת והארץ לעולם עומדת. 'לא, לא' – אמר – 'זה יהיה פאשיזם…'". (דבר, 17.8.1979).

פוליטיקאים, אמנים וסופרים – כולם השתתפו במסע לערעור הלגיטימציה של שלטון שעלה בבחירות דמוקרטיות ולהכתרתו כפאשיסט. ולא רק הם: גם האקדמאים הצטרפו עד מהרה לקמפיין, במבט חמור סבר וחרוש קמטים של יודעי דבר שמוטב להישמע להם. הללו הפחידו את הציבור שהדמוקרטיה הישראלית ניצבת על פי תהום.

פרופ' אמנון רובינשטיין למשל, במאמר בעיתון 'הארץ', ראה את הסכנה מתגשמת לנגד עיניו: "האם נשקפת סכנה לדמוקרטיה הישראלית? במובן מסוים הסכנה כבר מתגשמת היום … הסכנה היא כי האנרכיה והאלימות יגברו … כאשר מגמה זו מעמיקה, עומדות רק שתי ברירות: ניתוח חד ושינוי השיטה או לחליפין חולשה גוברת והזמנה לאסון לאומי". (31.10.79).

פאשיזם תמונה 1

/
גם פרופ' זאב שטרנהל, מומחה הפאשיזם המפורסם (זיכרו את השם, אנחנו עוד ניתקל בו כעבור 40 שנה, עדיין מדווח ללא לאות על הפאשיזם הנוקש בדלת), הזהיר את הציבור מפני טבעת החנק השחורה המתהדקת סביב גרונה של הדמוקרטיה הישראלית. מיד לאחר ניצחונו של בגין בבחירות, התריע שטרנהל הן מעל דפי עיתון 'הארץ' הן מעל דפי 'עמדה', בפני הסכנה הקרובה שצופן לנו הימין בשלטון: "האנלוגיה העולה – אוגוסט 1914… נטייה לטובת האידאולוגיה הימנית… אל הפאשיזם על בסיס זה", וכן:

השלטון עומד לעבור בפעם ראשונה ליד תנועה בעלת אידיאולוגיה מבוססת על פרימט הכוח הפוליטי … עשרות ההצהרות, ההודעות והראיונות המושמעים מפני מנהיגי הליכוד כבר גרמו נזקים עצומים … התשוקה לכוח, השאיפה להטביע חותם מיידי על חייה של ישראל, להראות קבל עם ועולם כי נשתנו הזמנים, עלולה להיות הרסנית. (6.1977).

והיו שלא הסתפקו בממד התחושה בלבד, אלא השכילו גם להבעית את הציבור לפרטי פרטים מפני הפאשיזם הימני וסכנותיו לישראל. במאמר אינטלקטואלי ארוך ומלומד מתחילת שנות ה-80' – "זהירות, פאשיזם!" – סוקר נחום פסה את הפאשיזם ומאפייניו העיקריים: לאומנות, שלטון יחיד, הערצת כוח ועוד. את הפרק האחרון במסתו, הוא מקדיש כמובן לישראל ולשלטון הליכוד החדש:

להוותנו, הולכים ומתפתחים בישראל לאחרונה אותם תנאי יסוד שהצמיחו בכמה מדינות משטרים פאשיסטיים. אצלנו עוד לא לובשים חולצות שחורות, אבל את האווירה המצמיחה חולצות שחורות מעודדים ומשלהבים. הרוח הרעה של האלימות, השקר הגס והציני, ההסתה העדתית, רצח אופי של היריב … – יוצרים תנאים מדאיגים.

פסה יודע על מי ועל מה הוא מדבר:

אינני בא לטעון שהליכוד על כל מרכיביו הוא תנועה פאשיסטית, אבל יש בו סימנים רבים מדי של התנהגות פאשיסטית … הטיעון "לא הבנו", "לא ידענו", "לא הבחנו" – טיעון זה לא יעמוד לאיש מאיתנו … המסקנה היא אחת: להגן על הדמוקרטיה ולעצור את הפאשיזם המרים ראש. (דבר, 16.6.1981).

אכן. סגנון הכתיבה – מחקרי, מאופק ומסויג. אך התוכן? ארסי, היסטרי ומקעקע את בסיס הלגיטימציה של הימין שהעז לזכות בבחירות.

הטריגרים של קמפיין הדה-לגיטימציה של הימין היו תמיד מגוונים: מלחמת לבנון, ההתנחלויות, הכיבוש ומה לא. הימים הם ימי תנועת 'גוש אמונים' כזכור, והדבר לא הוסיף לקור הרוח ולביטחון הדמוקרטי של מנהיגי השמאל. מי אם לא יוסי שריד, ניצב בשער להתריע על קריסת הדמוקרטיה הישראלית הממשמשת ובאה בעטיים של המתנחלים. "כאשר מכשירים את אנשי גוש אמונים, החיים באמונתם", אומר שריד בעיתון 'דבר', "מכשירים מיניה וביה אחרים, הממיתים בה: את הפאשיסטים – מכשירים, ואת האנטישמים, ואת רודפי השחורים והצבעונים, ואת מחרחרי המלחמות בשם הדת והתרבות – מכשירים".

והסכנה, כמובן, אינה נעצרת במתנחלים החדשים שעולים על גבעות השומרון. מבחינת שריד, הדרך מכאן אל חיסול הדמוקרטיה הישראלית בטוחה:

מגד מודה כי גוש אמונים מערער, בין שאר פורעניותיו, את היסודות הדמוקרטיים של המדינה. לא פחות ולא יותר. נתאר לעצמנו שהערעור הזה נמשך והולך, והדמוקרטיה הישראלית, שבירה בלאו הכי, קורסת תחתיה. בניו של מגד וקוראיו ישאלו אותו לאחר האסון, איפה היית במלחמה נגד מחסלי הדמוקרטיה הישראלית…(דבר, 26.12.1980).

זמן רב חלף מאז, וכלום לא השתנה. הקמפיין בעיצומו: עודנו נמצאים בדקה ה-90 לפני קריסת הדמוקרטיה השברירית שלנו. ולא חשוב מה יעשה הימין – את המדינה הוא מחריב ואת החופש הוא דורס.

כאשר הקדנציה השנייה של בגין התקרבה, ולמרות שהמדינה עדיין עמדה על תילה כמדינה דמוקרטית, הדבר לא הפריע לאנשי השמאל להמשיך במסע ההכפשות נגד ציבור הימין: "כל עוד היה פולחן האישיות נחלתם של נאמני 'חרות' בלבד, הוא נראה מגוחך… כיום, כעבודת אלילים המונית, הוא מזעזע ומחריד. בעיקר בעיני מי שזוכר את הדיקטטורות שקמו על פני אירופה בשנות ה-20 וה-30", כותבת רות בונדי. "אם ינצח הליכוד הפעם זה יהיה ליכוד שכור ניצחון, ליכוד שלא ייזקק עוד למעטה של חופש הדיבור… יהיה זה שלטון פאשיסטי של בעלי זרוע ופולחן אישיות…". (26.6.1981).

אך אווירת "קץ הדמוקרטיה – תחילת הפאשיזם" לא הייתה כמובן נחלתם של כותבי טורים בלבד. כנגד הסכנה לדמוקרטיה אורגנו גם הפגנות ומחאות כלפי הימין שמעז לשלוט. הנה דיווח מעיתון מעריב (22.6.1980) על הפגנה של 'שלום עכשיו' בתל-אביב כנגד שלטון בגין: "רבבות בני אדם – מספרם נאמד ב-40 אלף – מילאו את רחבת מוזיאון תל-אביב … בידי רבים היו כרזות שקראו להפיל את הממשלה: 'למען העם – לכו!'; 'ההצגה נגמרה – הביתה!' … 'דמוקרטיה ולא פאשיזם'". או דיווח אחר (17.6.1980) על מחאות פרופסורים וסימפוזיון שנערך מול משרד ראש הממשלה, "אשר נושאו היה 'הסכנה לדמוקרטיה הישראלית'". וההפגנות הללו הפכו לחריפות בהרבה בימי מלחמת לבנון הראשונה. בגין שלח חיילים להגן על המולדת מבחוץ, ומבית צעקו לו פאשיסט. 

"סכנה לדמוקרטיה הישראלית"

הנה כי כן, הפאשיזם, או בשמו השני המפורסם "סכנה לדמוקרטיה הישראלית", נוכח בקמפיין האנטי-ימני כבר זמן רב. נדמה שבעיני השמאל, החרב מונפת תדיר על ראשה של הדמוקרטיה שלנו. קמפיין הכפשת הימין והעיסוק הכמו-מדעי בסכנתו לדמוקרטיה, נמשך לכל אורך שנות ה-80' וה-90', והועתק משלטונו של בגין אל שלטונם של שמיר, שרון ונתניהו. העובדה שלימין היה משהו אמיתי למכור בענייני ביטחון וכלכלה – שהתבטא פעם אחר פעם בתוצאות הבחירות – לא הפסיק את הקמפיין. להיפך.

הימין סותם פיות; הפגנה. צילום: פלאש 90
הימין סותם פיות; הפגנה. צילום: פלאש 90

במאמר ב'דבר' תחת הכותרת "האם קיימת סכנה לדמוקרטיה הישראלית", תהו סעדיה גלב ואברהם וולפנזון "האם הופעתם ואישיותם של משה דיין ואריק שרון – והתמיכה הציבורית … בכל אחד מהם – מסמנת נהייה אחרי דמותו של 'האיש החזק'?"; "האם קיימת סכנה מוחשית לדמוקרטיה בישראל?". ואכן, לאחר עיון קצר הם מוצאים לפחות "ארבע דוגמאות פוליטיות מדאיגות בתחום הזה". (17.5.1981).

או למשל כתבה מבעיתה למדי בעיתון מעריב, בעקבות סקר שערך מכון ון-ליר בקרב צעירים, המזהירה את הציבור מפני חורבן קרוב של הדמוקרטיה הישראלית. תחת הכותרת "המחלה של המדינה", בכתבתו של אריה בנדר, נכתב כי "דיוקנו של הישראלי כתלמיד תיכון המצטייר בסקרים האחרונים הוא של צעיר לאומני, שונא ערבים, מלא חששות ופחדים מפני העתיד, שטוף דעות קדומות, חסר סובלנות, מבקש פתרונות פשוטים וקלים, מזלזל בכבוד האדם ובזכויות האדם, מתגעגע למנהיג סמכותי שלא תלוי במפלגות ומוכן להגביל את הדמוקרטיה…".

הנוער הזה – שהיום מצוי בשנות הארבעים שלו – לא ממש התרגש מהתחזיות השחורות שניבא לו השמאל, והדמוקרטיה הישראלית בכל זאת שרדה למרות האיומים. אפילו שלפי הכתבה, "אנחנו נמצאים כעת בעיצומה של מערכה קשה על זהותו היהודית והדמוקרטית של הדור הבא בישראל. לגבי מחצית הנוער לפחות, הדמוקרטיה היום אינה עוד דבר המובן מאליו". (22.8.1986).

אך עדיין, למרות כל השחור שהבטיחו בשמאל, היו כאלה שהחליטו דווקא לחמוד להם לצון בזמן שקיעתה של הדמוקרטיה הישראלית תחת שלטון הימין. כך למשל בעיתון מעריב, היה מי שבחר לטמון את ראשו בחול ולפרסם את הסאטירה הקצרצרה והמשעשעת הזאת:

שיח עומדים על המשמר (9.8.1985)

– הנה, קניתי לשנינו גלידה, בואי נשב כאן ונביט יחדיו בשקיעה ובחתיכות.
– מה יש, אני לא מספיק טובה בשבילך שאתה רוצה להסתכל על הפוסטמות שעוברות בחוף?
– לא, סתם אמרתי.
– סתם?! אתה יודע שדברים כאלה הם סכנה לדמוקרטיה.
– זאת אומרת, כן… את צודקת. מה יהיה עכשיו? אלוהים. הרסתי את המרקם הדמוקרטי העדין, אינני ראוי לנשום את האוויר של הארץ הזו.
– זה בסדר, אני אשתוק.
– תודה לך מתוקתי. הצלת את הדמוקרטיה.
– זה המינימום שאני יכולה לעשות.
– איך הגלידה?
– חבל שלא שמת לי מוקה.
– מה? אין מוקה? ביקשתי בפירוש מוקה.
– אין.
– זו גזענות. אמרתי להם שישימו כדור אחד מוקה ואחד שוקולד. מה הם נתנו שם?
– לא יודעת. נדמה לי שזה אגוזים, טעם לא רע. אבל אסור להיות סלחניים בעניין גזענות. לא עם כשלנו, שסבל ממנה כל כך הרבה.
– אתמול הלכתי לראות את אמדיאוס, ונגמרו הכרטיסים.
– סכנה לדמוקרטיה.
– כמעט לא נשאר לי דלק, תזכירי לי למלא בדרך הביתה.
– גזענות.
– תראי, השמש יורדת לים.
– סכנה לדמוקרטיה.
– נורא לח.
– גזענות.

– בואי הנה רגע, תתקרבי אלי.
– סכנה לדמוקרטיה.
– אמרו לך פעם שאת דומה לשחקנית הזו, נו איך קוראים לה.
– איך?
– שכחתי.
– פאשיזם!
.

pxv

והיה גם את אהרן מגד, שהתעקש כאמור לא להיסחף בזרם, ואף העלה תהיות האם למרות הביקורת הנוקבת והמוצדקת, אכן חובה לכנות את הממשלה פאשיסטית. מגד, כנראה, הרגיש שלא בנוח עם נבואות הזעם וההכפשות המוטחות תדיר בשלטון הימין:

האם הממשלה הימנית השולטת בארץ זה שש שנים היא "פאשיסטית" – כפי שהתנבא השמאל בקולי קולות ומחה וזעם? כלומר – האם היא אוסרת התארגנות, שביתות, מאבק מעמדי, מגבילה את חופש הדיבור והכתיבה, את החופש האקדמאי והאמנותי? (16.9.1983)

אך אנו נשאיר את מגד בתהיותיו, ונדלג היישר אל שנות האלפיים. שכן גם שם, כידוע, הקמפיין מתנהל במלוא עוזו. הפאשיזם מגיע אוטוטו תחת שלטונו של נתניהו.

שנות ה-30 כבר כאן

במאמרו בעיתון 'הארץ' "דמוקרטיה הולכת ונעלמת" משנת 2002, מזהיר אותנו פרופ' דוד אנוך כי:

אין עוד צורך לאסוף את הסימנים המפוזרים על פני השנים האחרונות …די לנו אם נתבונן בכמה תופעות מהימים האחרונים… הפשיזם הממשמש ובא אינו עוד כתובת על הקיר. הוא כבר כאן, צועד ברחובותינו, מתקבל כבן בית במסדרונות השלטון, מתדפק על דלתותינו. ואנו פותחים לו את הדלת לרווחה.

גם כאן, כמו בכתבות ומאמרים שהבאנו למעלה, "הסימנים מפוזרים" בכל מקום וחוברים לשלילת זכותו של הימין לשלוט. אגב, מוטיב "סימני הפאשיזם", או בסגנונו השני "תנאי הפאשיזם", חוזר על פני עשרות מאמרים וכתבות לאורך השנים. הקורא העירני במאמר זה בוודאי הבחין בו כמעט בכל הטקסטים.

הנה למשל מגד – הפעם מגד אחר, איל מגד – מזהיר את הקוראים שהפאשיזם כבר איתנו, "על כל סממניו"  –   

הייתי מעז ואומר, שבישראל של ראשית המאה ה -21, האווירה הפשיסטית על כל סממניה … משקפת את האווירה הציבורית יותר מאשר במשטרים הפשיסטיים הקלסיים של המאה ה-20. כאן הפוליטיקה הפשיסטית היא בצלמו ובדמותו של העם יותר מאשר היתה בזמנה בצלמם ובדמותם של האיטלקים והגרמנים. כאן אין מיעוט מופרע, סוטה ואלים הכופה את רצונו על תרבות שלמה, אלא זוהי תרבותו של הרוב.

"יותר מאשר במשטרים הפשיסטיים הקלאסיים". עד כדי כך. אם מגד היה מעז לומר דברים דומים על מיעוט כלשהו – ערבי, אריתראי או תאילנדי – היו לבטח מולקים את ראשו. אבל מה שאסור כלפי מיעוטים, מותר כלפי הרוב, בייחוד אם הוא ימני.

נביא זעם סדרתי; שטרנהל. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90
נביא זעם סדרתי; שטרנהל. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

או חוקר השואה פרופ' דניאל בלטמן, שלא מוכן להישאר מחוץ לתבהלה של השמאל ומזהיר כי "1932 כבר כאן":

אין חברה המחוסנת מפני הידרדרות לגזענות אלימה. בישראל של היום מתקיימים לא מעט תנאים שניתן לזהות את קיומם בחברות ועמים שהוציאו … מהלך של הפרדה גזעית, טיהור אתני ואפילו ג'נוסייד. קיימות בה קבוצות מיעוט מנודות על ידי הרוב, אידיאולוגיה גזענית שהולכת ומתפשטת…

ורשימת האיומים וההפחדות מתארכת ומתארכת עד אין סוף (או עד הסוף המר, יותר נכון לומר). כל כותבי השמאל הבכירים מטילים את מלוא כובד משקלם, כדי להחריד את הציבור השאנן ולערער את הלגיטימציה של הימין. הנה אורית קמיר, מביעה חרדה קשה על "פשיזם ישראלי יהודי", שאת התוכן שלה אתם כבר יודעים:

תחת שלטון הימין, נגוז ונשכח החזון הציוני האוטופיסטי נוסח "אלטנוילנד" של הרצל … את מקומה של האוטופיה הציונית הישנה תפסה אוטופיה חדשה… זוהי אוטופיה לאומנית־דתית פרטיקולרית ובדלנית… תחושת הקטסטרופה הפרנואידית, המועצמת, ביחד עם האוטופיה המשיחית המסתגרת, הולידו לנו פשיזם ישראלי יהודי לאומי דתי…

"קטסטרופה פרנואידית מועצמת"? אלמלא היו הדברים נכתבים על הציבור הישראלי, דומה שהיה ניתן לאומרם על עדת נביאי הפאשיזם ומבשריו. ואם חשבתם שמדובר רק בכותבי טורים בעיתון 'הארץ', קחו את זהבה גלאון, בתור מדגם מייצג של פוליטיקאים ישראלים משמאל: "מדינת ישראל מידרדרת לפאשיזם. היא הופכת למקום שאין בו מקום למי שלא שותף לחזון המשיחי, הדתי והלאומני … חובה להבין שאנחנו במלחמה על המדינה, על מערכת החינוך, על העתיד של הילדים שלנו, על הבית שלנו ושלהם. ואסור לנו להפסיד".

את מסענו אל תולדות הדה-לגיטמציה וההכפשה של הימין הישראלי, נסיים עם מיודענו פרופ' זאב שטרנהל, שאי שם משנות ה-70' ועד היום, אינו פוסק מלהזהיר אותנו על קריסת הדמוקרטיה המממשת ובאה הודות לימין שמעז לצאת למבצעי מגן צבאיים. בראיון עימו לעיתון 'הארץ', תחת הכותרת "סימני הפאשיזם בישראל הגיעו לשיא מפחיד בצוק איתן", מגולל שטרנהל את כל התחזיות הידועות.

הדמוקרטיה הישראלית בסכנת התמוטטות… והדמוקרטיה בישראל הולכת ונשחקת עד שהגיעה לנקודת שפל חדשה במלחמה, והסימנים ששאלת עליהם בהחלט קיימים כאן … ישראל היא מעבדה יוצאת מן הכלל שבה אתה רואה את השחיקה ההדרגתית של ערכי הנאורות, שהם הערכים האוניברסליים האלה … עד שהיום היא משתלטת על המרכז.

פאשיזם גם לא מטלפן

האם צודקים מנהיגי השמאל וקברניטיו? האם יש יסוד למסע ההפחדה המתמשך שהם עורכים כנגד יריביהם הפוליטיים בימין הישראלי? התשובה היא חד-משמעית לא. הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה ותיקה, תוססת, חיונית, יציבה והיא כבר הוכיחה כושר עמידה מרשים בפני זעזועים קשים.

כאשר בוחנים את הדברים בקור רוח, בחינה של מוסדות ומנגנונים ולא בחינה של אווירה ותחושות, הנתונים הם ברורים: אחוזי ההצבעה בבחירות בישראל הם גבוהים בהשוואה למדינות מערביות רבות כמו ארה"ב צרפת או שווייץ; הפייסבוק והרשתות החברתיות שלנו מציעים לאזרחים חופש ביטוי באוקטן גבוה; העיתונות הישראלית חופשית ותחרותית יותר מהעיתונים המפלגתיים של העבר; חופש הקניין נמצא במגמת שיפור עקבית; ובאופן כללי, ישראל נחשבת בעולם כדמוקרטיה למופת.

אז אפשר להירגע, לנשום אוויר, לשתות כוס מים קרים ולהפסיק עם הדה-לגיטימציה הדמוקרטית של הימין. בינתיים פאשיזם לא בא, פאשיזם גם לא מטלפן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

50 תגובות למאמר

  1. מה שהכי מצחיק בכל הסיפור, זה שאותם אנשי השמאל היללו בזמנו את מוסוליני אבי הפאשיזם (ראו את ספרו המונומנטלי של ג'ונה גולדברג "פאשיזם ליברלי").

  2. זה השטרנהל שמדינת ישראל תחת שלטון הימין באמצעות וועדה – שכרגיל מורכבת מאנשי שמאל – מצאה אותו כראוי לפרס ישראל [כך ככל הנראה דווקא בגלל התנהלותו המתוארת בכתבה ולא בגלל "הישגיו" המדעיים. כל המרבה לגדף את יהודי ארץ ישראל הוא היותר ראוי לקבלת פרס ישראל. ראה ערך תומרקין]. אבל קשה להלין על השמאל אם הימין עושה את מלאכתו, מי אחראי לכך שהמונח "טרור יהודי" הוכשר לבוא בקהל ?

    1. מקורו של הפאשיזם האמיתי, כפי שמשתקף מדוברי השמאל הזורעים חרדה, תעמולה גבלסית באופיה כנגד יריב פוליטי וכיום כנגד רוב הציבור, עיתונות שקרנית תועמלנית ולאחרונה הדובדבן שבעוגת הפאשיזם השמאלני, קרי המצאת "הטרור היהודי" שהיא כל כולה שטיפת מוח, דגלגיטימציה ושקר מהחל ועד כלה. לצערנו הרב אנשי "הימין" כגון נשיא המדינה הניקלה ריבלין, מספקים לשמאל הנפשע מספיק דלק לתעמולתו, למשל באימרה הניצחית שלא ניתן לשכוח אותה "בני עמי בחרו בדרך הטרור".

  3. טוב ויפה, אומר אתה שכבר מאה שנה (אנחנו בשנת 2033???) יש הסתה כנגד הימין בטענה של פאשיזם, מה הבעיה בדיוק בזה? אתה לא הפרכת את טענות אלו בשום טענה נגדית (להגיד "איזה מבוהלים הם בלה בלה בלה" זו לא כנגד גוף הטענה) מה גם שהפיסקאות שהבאת הנן מנותקות מכל הקשר כלשהו. מה היה בפסקה קודמת? מה רוח המאמר? אתה מצטט וא מביא שום הסמכתא או ביבליוגרפיה (דבר שהוא חובבני) כדי שנקרא את המקור ונבין את רוח הטכסט. עזוב את זה שחלק מין המצוטט פה רק מעלה תהיות לגבי רוח התקופה.
    עכשיו לגופו של המאמר. צריך להיות עיוור כדי לא הבחין שמתקיים בארץ נטייה לנאמר. כאשר מי שאינו מקבל את דעות השלטון נחשב לבוגד שיש להרוג (ע"י שימוש בחוק) וכאשר המדינה מעל האזרח, ויש ראש ממשלה שמרכז סמכויות אליו ובעל עיתון תעמולתי, והרשת מלאה בתגובות לאומניות ונאצה נגד מי שמעז לפקפק בפעולות צה"ל (שכבר מעמדו כדבר קדוש יש בזה ניחוח של הפאשיזם) אז כבר זה שיח פאשיסטי.

    1. הרשת היא האמצעי היחיד להמוני הישראלים להתבטא בלי הצנזורה הפשיסטוסוציאליסטית
      השמאל שולט ברוב מוקדי הכוח בתקשורת

      ויותר מכך שולט בחלוקת פרסי ישראל

      לימני ממוצע שלא לדבר על יוצא עדות המזרח כמעט אין סיכוי לזכות בפרס ישראל ראה קישון שכמעט ומת עד שקיבל
      לעומתו נחום ברנע כתב שמאל ואחרים – חתני פרס ישראל
      יצירת הפחד מפני האחר היא שיטת הגוש הקומוניסטי שיצרו תרבות וטכניקת יצירת פחד שנאה עד תיעוב נגד היריב
      השיטה משתמשת בהרבה אידיוטים שימושיים שמהווים את הפרולטריון הצועד ברחובות עם שלטים מתאימים
      בתור יוצא קבוץ של השמור הצעיר זכורות לי הפגנות שלום עכשיו שהיו מתקיימות למכביר מבחינתנו קיבלנו הסעה חינם באוטובוס לתל אביב אכלנו גלידה, למחרת הייתה תמונה שלנו בעל המשמר וזהו הראנו להם מה זה

    2. האם אתה צריך להגן על האשמה שאימך זונה? לא. מספיק שתתאר מיהם המאשימים ומה מניעיהם

    3. במשטר פשיסטי היו נותנים לשובי דובי להתבטא כמו שעשית כאן?

    4. איזו סתירה לוגית נהדרת צצה לה מעצם התגובה שלך. אם הפאשיזם חוגג, והדמוקרטיה בסכנה, וכל מי שדעתו שונה כל כך נרדף כאן, כיצד זה שאתה מעז לכתוב את מה שכתבת? הרי אליבא דטענתך, כבר מזמן הש.ב.כ. (שה-בה-קה, על משקל ק.ג.ב) היה אמור לדפוק על דלת ביתך, לעצור אותך, ולהעלים אותך או לשלוח אותך לחינוך מחדש. עצוב, אבל המפוקח אינו לוקה באד-הומינם. הוא פשוט צודק! אתה לא דיסידנט, אלא סתם קשקשן.

    5. אל תדאג חמוד יום זה עוד יגיע, שכן יש בכנסת כמה חברי כנסת ועמותות ימין שלא רואות בדמוקרטיה משהו שהמדינה היהודית צריכה.

      אני לא צריך שיעורים בלוגיקה מאנשים שמאמינים שאם הם יבנו בית על גבעה יבוא המשיח על חמור.

  4. אגב אני מחזיק בנטיות ימניות כביכול, אבל אני לא יכל להתעלם מהכיוון שבו נושבת הרוח הימנית בארץ.

    1. תודה חמוד גם אני אוהב אותך

    2. ושחכתם שהסמול השווה את ז'בוטינסקי שעמד בראש ביתר לארנסט רהם שעמד בראש גדודי ה אס אה הנאצי רק בגלל שגם הביתרים הלכו בחולצות חומות

  5. למעט הפסקות הרות אסון, הימין בשלטון כבר כמה עשרות שנים.

    אין אמון בשמאל. מבטיחים ולא מקיימים. איפה הפאשיזם שהבטיחו לי?!

  6. אסור לימין להתמם. מידי פעם נאלץ (כי הוא רחוק מכך) הימין, להשתמש כנגד שונאי העם במהלכים פשיסטיים, המאפשרים את המלחמה באויבי העם. שנית, הימין ככל מי שבשילטון, ימין מרכז או שמאל, מנוצל ע"י בעלי הון כדי להגדיל את הונם, כאן ניכרת חולשת הימין והוא עושה בדיוק, אחת לאחת, את מה שעשה השמאל. כפי שעד היום אנו סובלים מטעויות השמאל (גם נהנים מהצלחותיו), כפי שעד היום אנו סובלים לדוגמה, את "הווקף", כדי שאחד ממנהיגי השמאל יוכל לחפור (לעצמו, לטובתו הוא), בהר הבית, כך אנחנו, הימין, חוזרים על טעויות השלטון וכפרפרזה על דברי פרופ' ליבוביץ (שאני לא מחסידיו) אומר: השלטון, משחית.

    1. ליבוביץ חזה היטב את הלך הרוח שכן הוא חיי בגרמניה הנאצית וראה במו עיניו איך חברה נהיית מושחתת. לא סתם תבע את הביטוי יודנאצים.

    2. ניתוח חסר טעם ועניין.
      מסכנתו – לא יהיה יותר טוב… אז? עדיין צריך להחליט… לא הרערת על שום טענה .
      שנית האם כל פעולה הגנתית קרויה פשיזם? פה כבר נגמר הדיון…

  7. כשאמרנו דמוקרטיה לא התכוונו שבאמת כל אחד יוכל להיבחר ולהשפיע
    מה שקורה זה פשוט מאד עיוות המושג דמוקרטיה. נותנים לעם להשפיע! כל הימניים הללו (שעמדו על המרפסת בכיכר ציון) מונעים רק משנאה ומפחד ולא מפלורליזם הומניסיטי אמיתי ומשאיפה לשוויון זכויות. הם רוצים להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית, ולתיאוקרטיה משיחית קיצונית. דרושה מהפיכה, גם אם אלימה להחזרת הדמוקרטיה לשלטון הרוב. רוב זה לא תמיד ענין כמותי. יש גם רוב איכותי ומוסרי וצודק

    1. והעיקר אצלך זה שהשמאל יהיה בשלטון. אשכנזים

    2. תודה רבה על תגובתך, תישקל במערכת, ואולי ימצא תורם…

    3. לטעון ש"רוב זה לא תמיד עניין כמותי", זו הכשרת הפשיזם והעריצות נטו. אבל הכל בשם הדמוקרטיה וערכי הנאורות, כמובן, כך שזה בסדר גמור

    4. לאחד שיודע מה טובלעם,

      אתה גדול
      ביחוד מצא חן בעיני שרוב זה לא דבר כמותי אלא איכותי. ברור שהמצטיינים באיכותם, כלומר השמאל, יקבעו למי מגיע התואר 'רוב'. בקיצור, דמוקרטיה עממית למופת

    5. חבל שלא כולם פה מזהים ציניות כשהם רואים אותה; כל הכבוד תגובה מפוארת

  8. פשיזם היא אידאולוגיה המצדיקה למגנט את פרטי הקולקטיב כדי לנטרל איומים עליו. מכאן שכל שלטון הוא פשיסטי ובן גוריון היה פשיסט (וגם כמובן מורי בחרותו לנין וסטלין) בעוד שז'בוטינסקי, שנכשל להקים ארגון פוליטי חזק, היה הרבה פחות פשיסט ממנו, גם בימי חייו של ז'בוטינסקי בוודאי בימי היות בן גוריון ראש ממשלה, אחרי הכרזת העצמאות, את הקונוטציה השלילית למלה פשיזם יצר אחד מגדולי הפשיסטים, יוסף סטלין וההולכים אחריו, גם הציונים. כדי להאדיר את האידאולוגיה הקומוניסטית.

    1. יש הרבה דמיון בין שתי האידיאולוגיות הטוטליטריות הגדולות: פשיזם וקומוניזם. הסמי קומוניסטים הישראלים (המפלגות הסוציאליסטיות) סרבו לראות את הדמיון. תקיפת הפשיסטים אינה רק תקיפת מתחרה אלא גם'הוכחה' שהם רחוקים מאוד מהפשיסטים

      דומה למנגנון לפיו הומוסקסואל בארון 'מוכיח' שאינו הומוסקסואל באמצעות רדיפת הומוסקסואלים. יהודים שהמירו דתם 'מוכיחים' שאינם קשורים לעם היהודי באמצעות אנטישמיות וכדומה.

  9. יש הרבה דמיון בין שתי האידיאולוגיות הטוטליטריות הגדולות: פשיזם וקומוניזם. הסמי קומוניסטים הישראלים (המפלגות הסוציאליסטיות) סרבו לראות את הדמיון. תקיפת הפשיסטים אינה רק תקיפת מתחרה אלא גם'הוכחה' שהם רחוקים מאוד מהפשיסטים

    דומה למנגנון לפיו הומוסקסואל בארון 'מוכיח' שאינו הומוסקסואל באמצעות רדיפת הומוסקסואלים. יהודים שהמירו דתם 'מוכיחים' שאינם קשורים לעם היהודי באמצעות אנטישמיות וכדומה.

  10. השומר הצעיר נהג להצהיר: רוסיה אימנו. סטלין אבינו. הם אהדו את השלטון הקומוניסטי והאמינו שמדינת ישראל חייבת להיות מדינה קומוניסטית. לא לחינם הצביע ברית המועצות באו"ם בעד הקמת מדינת ישראל. לא לחינם הטילה ברית המועצות על צ'כיה (שהייתה תחת שלטון קומוניסטי) לשלוח נשק להגנת המדינה.

    1. נזכרתי במה שהיינו שרים בצופים ובטיולים שנתיים"
      רוסיה אימנו, סטלין אבינו, הלוואי שהיינו יתומים".
      זו היתה התגובה הטבעית של מי שמוחו לא נשטף ע"י התעמולה הסובייטית ושליחיה בתנועות הסוציאליסטיות בישראל.

  11. מעניין שאחת האזהרות החוזרות על עצמן בהתקפות השמאל מתייחסת לרצון (מדומה, כנראה) של הציבור הישראלי למנהיג חזק וסמכותי. במיוחד זה מעניין שהאזהרה הזאת מופיעה בהתקפות המוקדמות, בתקופה שבה בן גוריון היה המנהיג הסמכותי ביותר שהציבור הישראלי המליך על עצמו אי פעם.

  12. הייתי מוסיף לכתבה זאת גם את השאלה הגדולה
    מי רצח את ארלוזרוב?

    http://www.zeevgalili.com/2013/06/18522

    התשובה לאלה שאין להם כח לקרוא, ארולוזרוב נרצח ככול הנראה על ידי ארגון קומוניסטי ערבי , אבל השמאל השתמש ברצח ככלי ניגוח בימין ולכן העובדות על הרצח מעולם לא נתגלו …

  13. לחיימון: אני חושב שאתה לא מדייק בהקשר לאפרים קישון ז"ל. הוא קיבל למיטב זיכרוני
    את פרס ישראל "למפעל חיים" ולא לספרות. אחרי הכול, הוא לא היה ראוי על פי הסוציאליסטים
    להיחשב כסופר. כמה ספרים כבר מכר ? כולה עשרות מיליונים בעשרות ארצות.
    זה מזכיר לי שהפשיסטים השמאלנים סרבו לקבל את תמר בורשטיין לאגודת הסופרים. עשרות
    אלפי ואולי מאות אלפי ספרים מסדרת "קופיקו" שנמכרו לא הספיקו…

    1. קופיקו כנראה היה פאשיסט גזען מחונטוזה.
      צ'יפופו לעומת זו היה שימפנז נאור ודמוקרט מהג'ונגל הליברלי של רמת אביב…

  14. אכן מי שרצח את:אמיל גרונצוויג, יצחק רבין

    הרצח במערת המכפלה,בדומא, כולם אנשי שמאל מובהקים, גם השילטון

    עדיין של מפא"י

    1. על אותו משקל מי הם הבוגדים במדינת ישראל ענת קם , מרקוס קלינברג, מורדכי ואנונו, מהימין??? ואם הימין כולו אשם ברצח הרי השמאל כולו אחראי לבגידה- מכאן שכבודו בוגד או עומד לבגוד…..

  15. אם כל שלטון בעל יכולת ביצוע הוא פשיסטי אז אין משמעות למושג הזה. צריך להבין את השפה הפוליטית הישראלית, וכאן השמאל הוא זה שהפך כל דברי ימני ל"פשיזם". ראה מאמרו של בלטמן היום בהארץ. במונחי הקומוניזם שהשליט את מושגיו על השמאל כולו הציונות היא פשיזם. עד שמצאו קללה גסה יותר – "גזענות". האמת שגם שלטון טוטליטרי רודני שבו לא מתקיימות בחירות – איננו "פשיזם". אין לך פשיזם או נאציזם בלי שנאה יודו-פובית חולנית. אם היסוד האנטישמי הזה חסר – לא מתקיים פשיזם. מבחינה זו גם רודנות צבאית היא פחות גרועה מקומוניזם, ששמשמר בתוכו אנטישמיות. לא ניתן לקיים תנועה פוליטית המונית בלי שבמרכזה שנאה ליהודים או למדינת ישראל

  16. מאמר יפה וממצה. מסכים עם המסקנה שההפחדות של השמאל לא משפיעות על הציבור אך לצערי ההפחדות כן השפיעו ועדיין משפיעות על מנהיגי הימין שפוחדים למשול-אצל בגין זה היה קיצוני עד כדי כ
    שצרף לממשלתו את דיין כשר חוץ והלך להסכם שלום עם מצרים

  17. עמירם גולדבלום הוא
    הפאשיסט הסמולן
    האנטי-דמוקרטי ביותר והאנטי-ישראלי ביותר

  18. כרוכיות השמאל בצעקות "לעצור את הפאשיזם" מזכירים לי את המנטרה המוסלמית המפורסמת " להציל את אל אקצה. כבר למעלה ממאה שנים צועקים מוסלמים קנאים צעקות שקריות "להציל את אל אקצה" ואפילו חילוניים גמורים כמו זחלקה חוזרים על המנטרה שנופלת על קרקע של אוזנים כרויות. מי מרויח מזה רק הפוליטיקאים, ראו כמה מלחמות קרו בגלל השקרים האלה.

  19. לא… לא… הפעם זה יצליח להם…
    בשלב מסוים, השמאל שכל הזמן רואה פשיסטים ונאצים בכל פעולה של "האחר", חייב להודות שהוא רואה את מה שאצלו.

  20. ניצנים של פשיזם? למה????
    המנהיג מורם מעם וסמכותו אינה מוגבלת?
    מפלגת השלטון היא היחידה המותרת ואליה שייכים כולם?
    הייצוג בפרלמנט קשור לעיסוק בני האדם (ייצוג של גורמים מקצועיים)?
    למדינה יש ערך מוסף מעל הפרטים המרכיבים אותה?
    השוויון החירות וחופש הדעה נוגדים את רצונו של השליט?
    יש אנשים שנולדו להנהיג ויש אנשים שנולדו לעבוד את המדינה?
    לא לא לא ולא.
    אז שימשיכו להשתמש במילה הזאת ואנחנו נמשיך להגיד להם שימשיכו לבלבל את המוח כי הם כבר לא מעניינים אותנו.
    הם פשוט פאטתיים שאיבדו את הקשר עם הציבור ואת הסכוי להמשיך ליינוק מעטיני השלטון כפי שהתרגלו.

  21. זה אותו שטרנהל הליברלי שקרה לעלות על עופרה ובית אל עם טנקים .
    פשיסט מזהיר אותנו מפשיזים ! בדיחה.

  22. כל התנועה הציונית היא גזענית פאשיסטית ושואבת השראה מתנועות דומות באירופה. לא סתם שטראכה מהמפלגה הנאו נאצית האוסטרית הוזמן ע"י הליכוד. לא סתם שמעון פרס הילל ומכר נשק למשטר האפרטהייד בדרום- אפריקה ולחונטות הצבאיות בדרום אמריקה.
    נמשיך לצעוק פאשיזם במדינה שבה יש 4 מליון בני אדם תחת משטר צבאי ללא זכויות פוליטיות ואיסור על נישואי תערובת.

  23. אני מתכבד להוסיף עוד שתי "פנינים", והפעם עם מראי מקום מדויקים:

    1) "לאחר שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה בא ז'בוטינסקי לברלין ותחת משמר של בריתאים לבושים מדי נאצים הרעים נגד שלטון המרכסיסטים בציונות ובארץ וניאץ את תנועת הפועלים מתוך ויכוח עם הקומוניסטים. ולאדימיר היטלר שבבירת גרמניה זוהי פרובוקציה פוליטית נגד רוב ציוני גרמניה, והוא עשה מה שעשה בכוונה ובמחשבה תחילה."

    דוד בן גוריון, דברים שנשא ב-18 בפברואר בבית העם בתל-אביב, מתוך: "דבר", 21.03.1933.

    2) "במשך כל היום ובייחוד בזמן התהלוכה [של אנשי בית"ר] חולקו ונזרקו לאוויר המון פיתקאות שהודפסו ע"י ההסתדרות, ובהן קריאות, כגון: 'הבוז לאנשי המדים החומים ולמפירי שביתות פועלים! הבוז לאנשי בית"ר נושאי ההרס, הבוץ והדם בא"י החופשית! הבוז לנאצים, אנשי ז'בוטינסקי.'"

    מתוך הכתבה: "התנפלות דמים של ההסתדרות האדומה על תהלוכת בית"ר בתל-אביב", דאר היום, 18.04.1933.

  24. הפאשיזם הוא זרם של הסוציאליזם ( ביחד עם הקומוניזם והנציזם ) למעשה מפלגה ימנית ליברלית לא יכולה להיות פאשיסטית ולכן כול הדיון הזה מיותר לחלוטין . אני לא רואה את הימין מלאים את הכלכלה והופך אותה לריכוזית ופאשיטית.