כן, אבו מאזן, אתה מסית לטרור

ביום שישי האחרון, ה-22 בינואר, זימן יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עיתונאים ישראלים וכתבי שטחים לרמאללה. הוא עשה זאת על מנת לפנות באופן ישיר לציבור הישראלי. "שרי הימין כל הזמן קובעים שאני מסית, אני מזמין אתכם למצוא את המקומות שבהם אני מסית" אמר לקהל המאזינים, "תמיד הייתי נגד טרור ואני נגד טרור, אני רק בעד התנגדות עממית". לא עברו יומיים, והנה שקריו שוב התנפצו לרסיסים אל מול פני המציאות.

לא צריך ללכת רחוק, אדוני היו"ר: רק בחודש אוקטובר האשמת את ישראל מעל גלי האתר ב"הוצאתו להורג" של אחמד מנאסרה – הנער הפלסטיני בן ה-13 שדקר ישראלים בירושלים ונורה על ידי כוחות הביטחון. באותה העת שכב מנאסרה בבית חולים ישראלי וזכה לטיפול מסור, עד שהחלים לגמרי. אתמול פורסם כי בחקירת הטרוריסט בן ה-15 שדקר ורצח את דפנה מאיר ז"ל לנגד עיני ילדיה, גילה השב"כ שמה שהניע אותו הם "שידורי הטלוויזיה הפלסטינית" שבה הוצגה ישראל כ"הורגת צעירים פלסטינים". לטענת השב"כ, ההחלטה לבצע פיגוע נפלה אצלו "בהשפעת התכנים אליהם נחשף". אז כן, מר עבאס, דמה של אם תמימה לשישה ילדים על הידיים שלך.

ארס על המרקע 24/7

ובכן, כמובן שאפשר לטעון שהטרוריסט התכוון לטלוויזיה של חמאס. בהחלט יתכן שעוד כשהיה רך בשנים צפה הרוצח בפרפור, המיקי מאוס הג'יהאדיסט של 'אל-אקצא TV', שקרא לילדים בני 12-11 לשחרר את אל-אקצא, להיות שאהידים ו"לשחרר את ארצות המוסלמים, אליהן פלשו הרוצחים"; ואולי הייתה זו הגרסה האסלאמיסטית של "הדבורה מאיה", שמטיפה לילדים קטנים עוד יותר להשליך אבנים, לדקור ולירות ביהודים בכל מקום שהם. זו אפשרות אחת.

אבל סביר מאוד להניח שבמהלך שנותיו הקצרות יצא לו לצפות גם בערוצים יותר "מתונים" – אלו הרשמיים של הרשות הפלסטינית למשל.

אבו מאזן יכול לנסות להכחיש, אבל ברור שהוא האחראי הבלעדי לתכני ההסתה המשודרים בתקשורת הפלסטינים 24/7. הרי מה יחשוב לעצמו צעיר פלסטיני כשהוא שומע שבחים והלל במהדורת החדשות למוהנד חלבי, ה"שהיד" בן ה-19 שרצח בתחילת אוקטובר שני יהודים ופצע אם ובנה בעיר העתיקה בירושלים, המכונה "המהנדס של התקוממות ההמונים"? ומה המסקנות שמסיק אותו צעיר כשהוא רואה את בכיר הפת"ח ג'יבריל רג'וב אומר "כל היחידים שמבצעים מעשי גבורה, אנחנו בפת"ח מברכים ומעודדים אותם"?

אבו מאזן אינו עושה דבר כדי למנוע את ההסתה שמפיצים עמיתיו לתנועת הפת"ח יום וליל. רק שלשום ניתן היה לצפות בבכיר הנהגת הפת"ח תאופיק טיראווי מדבר בטלוויזיה על כך ש"היטלר לא היה מושחת מוסרית, הוא היה בעל תעוזה". סאאב' עריקאת קורא לישראל "רוצחת ילדים". אמאל חמד, חברת הוועד המרכזי של הפת"ח, הצהירה בתחילת החודש מעל גבי המרקע של ערוץ הרשות הפלסטינית כי ישנן גם "הרבה מבקשות-שהאדה מתוך הנשים של פת"ח. האישה הייתה נוכחת מן הרגע הראשון. היא נטלה חלק בשדה המאבק הלאומי, נשאה נשק, התנגדה לכיבוש ופוצצה [מטענים]". לדלאל מוגרבי, שהובילה את הטבח בכביש החוף ב-1978 – אירוע בו נרצחו 37 אזרחים ישראלים, מתוכם 12 ילדים ועוד כ-70 נפצעו – היא קראה "מפקדת ודמות לחיקוי". עוד דמויות מעוררות השראה בעיניה של חברת הפת"ח הן איאת אל-אח'רס, טרוריסטית שפוצצה עצמה בירושלים בשנת 2002 ורצחה שני ישראלים, והיא רק בת 17, וכך גם פאא' אדריס, המחבלת המתאבדת הראשונה שנכנסה לירושלים כעובדת הסהר האדום הפלסטיני, רצחה יהודי ופצעה עוד כ-100.

בדומה לערוץ החמאס, גם תכניות הילדים בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית שטופות שנאה. כך למשל ניתן היה לראות לאחרונה כיצד נאמר באחת מהן כי ערביי ישראל, "ערביי 48'", שומרים כרגע על האדמה הפלסטינית "מן ההתעללות של הכיבוש", ושהם "חיים בתוך גזענות קשה". "כל האדמה תחזור לפלסטין", הסבירה מנחת התוכנית לטף הפלסטיני, "ותחזור לשלטון הפלסטיני ולמדינת פלסטין, וכולה תתקיים תחת השם 'מדינת פלסטין'". החרבת מדינת ישראל תיעשה בדרכי שלום ונעם, כמובן.

אבו מאזן, כרגיל, אומר ליהודים מה שהם רוצים לשמוע, ובערבית דברים שונים לגמרי. הרי על אף שהוא אינו מודה בכך, ברורה היטב משמעות דבריו אך לפני מספר חודשים: "אל-אקצא בסכנה", קרא הראיס, "ליהודים אין כל זכות לטמא אותו ברגליהם המטונפות". גם הנאום הזה שודר בטלוויזיה הפלסטינית. הרוצח של דפנה מאיר הוכיח כי המסר נקלט היטב. "אנו מברכים על כל טיפת דם שנשפכת עבור ירושלים, זהו דם נקי וטהור, דם שנשפך עבור אללה, עבור רצון האל. כל שהיד יגיע לגן עדן, וכל פצוע יתוגמל על-ידי אללה", אמר הראיס. ויש מי שמקשיב – ומבצע.

כפי שכתבנו בשבוע שעבר, הארס שנוטף ללא הפסקה מהמוקטעה ברמאללה מתבטא היטב בדעת הקהל ברחוב הפלסטיני. יש לה קשר הדוק לכך שרוב מוחלט מהפלסטינים תומך בניסיונות הדקירה והדריסה של ישראלים בירושלים ובשאר רחבי יהודה ושומרון.

הרשות הפלסטינית אחראית

אבל אבו מאזן לא נותן לעובדות לבלבל אותו; הוא חוזר וטוען כי הוא "רק" בעד "התנגדות עממית" – זו שהביאה למותם של 29 אזרחים ישראלים בידי פלסטינים, ולפציעתם של עשרות נוספים. הוא זה ש"רק" מממן שידורי תעמולה שמהללת שהידים; שקוראת לסילוק כל היהודים מעל אדמת ארץ ישראל (דין יצהר כדין תל אביב) ומחנכת את הדור הפלסטיני הצעיר לאמץ את האלימות (סליחה: "ההתנגדות"), כדרך חיים עד לסילוק "הכיבוש".

"25 בתי ספר בשטחי הרשות הפלסטינית קרויים על שם מחבלים" אמר לאחרונה בראיון איתמר מרכוס, העומד בראש מכון המחקר 'מבט לתקשורת הפלסטינית', "שלושה מהם על שם דלאל מוגרבי" אותה הזכרנו כבר לעיל. מרכוס, העוקב כבר שנים ארוכות אחר התקשורת וספרי הלימוד הרשמיים של הרשות הפלסטינית, הציע לבחון באיזו סביבה צומחים המחבלים הצעירים. וזו לא רק התקשורת המקומית; באתר המכון אפשר למצוא גם אירועי ספורט רשמיים של הרשות הפלסטינית, הנקראים אחרי שהידים. תחרות ספורט שנערכה לאחרונה לבני נוער, סיפר מרכוס, נקראה על שם אחמד מנאסרה. ואיזה מסר בדיוק קולט נער או נערה פלסטינים, שמניפים גביע הנושא את שמו של טרוריסט בן גילם? מאחורי ההסתה הזו עומדת הרשות הפלסטינית, והיא צריכה לשאת באחריות לתוצאותיה.