בזמן ששלי יחימוביץ' חגגה את הגבלת שכר הבכירים והכריזה עליה כחוק הצודק והמוסרי ביותר עלי-אדמות, יצא הלל גרשוני לבדוק מה קרה בארה"ב לאחר שהתקבל חוק דומה. התוצאות לא מפתיעות
"אולי החוק המוסרי ביותר שאושר אי פעם בכנסת ישראל". כך, לא פחות, הגדירה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' את החוק המגביל את משכורת הבכירים במגזר הפיננסי. החוק המוסרי ביותר! ענישה על חבלות? אכיפת דיני חוזים? השבת אבדה? הצחקתם את שלי. לאסור על חברות לשלם לבכירים משכורת גבוהה מ-2.5 מיליון ש"ח, זו מוסריות!
גם לדעת השר משה כחלון שכר הבכירים הוא "כשל ערכי ומוסרי ממדרגה ראשונה". מה הכשל? הנה הסברו, חגרו חגורות:
במה עלו בכירי המגזר הפיננסי על מפקדי הטייסות שלנו, על מפקדי החטיבות הלוחמות, על שופטי ונשיאי בית המשפט, על מנתחי הלב והמוח, על מדענים בחקר התרופות, החלל, הכימיה והפיזיקה? איך ניתן להצדיק שכר כה מנותק מהמציאות?
כלומר, שכר צריך להיות בהתאם ל"תרומה לחברה". אתה איש טוב ויצרני – עליך לקבל יותר. פחות – אז פחות. מודל מצוין, אבל למה כחלון נעצר רק בהגבלת שכר המנכ"לים? למה שלא נקים ועדות שתקבענה כמה יקבל כל אחד ואחד לפי "תרומתו לחברה"? אפשר להחליט שמורים יקבלו מאה מיליון ש"ח בחודש, מנתח לב – גם, ואילו אינסטלטור יצטרך לשלם לנו בשביל לעשות את העבודה שלו.
אז הנה חדשות, כבוד השר: זה לא עובד ככה. יש קשר קלוש מאוד בין שכר ל"תרומה לחברה" ואין שום יכולת לקבוע מי תורם לחברה יותר ומי פחות. שכר, כמו כל דבר אחר בשוק, יכול להיקבע רק בהתאם לשאלה אם יש מישהו שמוכן לשלם לך אותו, כלומר אם לדעתו התרומה של עבודתך עבורו שווה יותר מהכסף שהוא משלם לך. זה נכון לגבי מורים, זה נכון לגבי סנדלרים, זה נכון לגבי חקלאים וזה נכון גם לגבי מנכ"לים של חברות.
חברות פיננסיות מגלגלות סכומי עתק בכל שנה, ונראה שלדעתם של הדירקטוריונים אכן השירות שמעניקים המנכ"לים לחברה שווה את הכסף. כשההבדל בין מנכ"ל טוב למנכ"ל גרוע יכול להיות מאות מיליוני שקלים של החברה לכאן ולכאן, שכר של 10 מיליון ש"ח למנכ"ל מוצלח הוא רעיון לא רע בכלל.
כשאנחנו מסתכלים על אנשים שמרוויחים כל כך הרבה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה אחת פשוטה: למה? חברות מעוניינות להרוויח כסף. זו המוטיבציה שלהן. מדוע הן מבזבזות כסף במקום לחסוך אותו? בעצם זו שאלה שצריך לשאול על כל הוצאה של חברות; שכר הבכירים הוא דוגמא בלבד. ניתן לשאול זאת על שכר של דרג הביניים, או על הוצאות פרסומת, או על בניית סניפים חדשים וכן הלאה. נכון, חברות לא תמיד מקבלות החלטות חכמות, והרבה פעמים ההשקעה מתבררת ככישלון, אבל תמיד יש להחלטה רציונל והיגיון. גם במקרה של שכר הבכירים הרציונל קיים – הרעיון שמנכ"ל טוב ימקסם את רווחי החברה – והוא לא ייעלם אם ייאסר בחוק להוציא את ההוצאה הזו.
מדוע? משום ששכר, כמו כל מחיר בשוק, לעולם אינו הדבר כשלעצמו. שכר הוא איתות של הגורמים בשוק, ובעיקר של ההיצע והביקוש: אם יש מעט מנכ"לים טובים והרבה חברות המעוניינות בהן, השכר יעלה. הנקודה היא שאין משמעות לאמירה "השכר גבוה מדי": הוא לעולם לא גבוה מדי, אלא הוא תמיד משקף במדויק את מכלול הגורמים בשוק. גם אם יש עיוות במערכת עצמה, הרי שקביעה שרירותית על שכר לא תשנה שום דבר מהותי, והיא דומה ל"ירייה בשליח": מעשה פופוליסטי שנותן פורקן לרגשות הציבור, אבל עם אפס תוצאות חיוביות, ועם תוצאות שליליות לא צפויות.
המקרה המוזר של ביל קלינטון
אילו תוצאות שליליות לא צפויות? אולי ההיסטוריה תוכל ללמד אותנו משהו על הפער בין כוונות טובות לתוצאות. הסנטימנט נגד שכר הבכירים אינו חדש בכלל. לא רק סנדרס והילרי קלינטון מדברים נגדו, אלא גם ביל קלינטון, ב-1993, נישא על כנפי אג'נדת אנטי-שכר-המנכ"לים-הגבוה. הוא הבטיח לטפל בנושא, וקיים: תיקון בחוק האמריקני קבע ששכר מעל מיליון דולר לא ייחשב לחברות כהוצאה מוכרת. בנוסף, כיון שכלכלנים בכירים באותו זמן היו מוטרדים מכך ש"המערכת הקפיטליסטית שבורה" משום שאין קשר בין השכר לבין הביצועים, החליט ממשל קלינטון להוסיף חריגה המאפשרת שכר גבוה יותר אם הוא תלוי ביצועים.
וזה לא הכול. בכירי רשות ניירות הערך האמריקנית באותו זמן היו מודאגים גם הם מהזינוק בשכר המנכ"לים, והחליטו לחייב חברות ציבוריות לחשוף את שכר הבכירים שלהן. שקיפות! מה כמו שקיפות יכול לעזור כדי למנוע מתן כספים מתחת לשולחן ושימון בכירים הרחק מעיני הציבור ומעיני בעלי המניות?
אם אתם עומדים בשנת 1993 ורואים את כל התיקונים הללו, ואתם בסנטימנט יחימוביצ'י-סנדרסי-כחלוני, אתם כמעט בוכים מאושר. איזה עתיד נהדר עומד להיות! הפערים החברתיים יצטמצמו! מנכ"לים ירוויחו שכר שפוי! קשתות וחדי קרן בכל מקום!
והנה מה שקרה בפועל:
אתם רואים את הזינוק העצום הזה בשכר הבכירים, מאמצע שנות ה-90? כל זה תודות ליחימוביצ'ים של אז ולחקיקה הכה-מוסרית וכה מרחיקת ראות. תחת שרביטם, נהנה שכר המנכ"לים משנותיו הטובות ביותר: חברי דירקטוריונים הבינו שהם יכולים לתגמל מנכ"לים (ולא רק מנכ"לים) באופציות למניות של החברה, שזה כמובן תשלום לפי ביצועים. על תשלום באופציות לא הייתה הגבלה, והשכר החל להרקיע שחקים (ירידה נרשמה עם התפוצצות בועת הדוט.קום, שהורידה בהתאם את רווחי החברות ולפיכך גם את משכורות המנכ"לים). וזה לא הכול: אותה שקיפות נהדרת שהוחלט עליה, תרמה גם היא להפך הגמור. כפי שניסח זאת דן אריאלי:
כשהחברות החלו לפרסם את גובה השכר התקשורת האמריקאית החלה לפרסם את הכתבות שמדרגות את המנכ"לים לפי משכורותיהם. הפרסומים אולי היו בנימה ביקורתית אבל למנכ"לים הם גרמו לעסוק בהשוואה מתמדת של שכרם לזה של מנכ"לים אחרים. הרשימות לא עוררו בושה, אלא רק דחף לטפס במעלה הרשימה, או לשמור על המקום הטוב בראשה. במקום שהמנכ"לים ירגישו שהם מרוויחים יותר מדי, השכר שלהם נהפך בעיניהם ליחסי. כיום מנכ"ל אמריקאי מרוויח פי 400 מעובד ממוצע. וגם בישראל, פרסום של שיאי חמדנות חדשים יכול להיראות כמו שערוריה, אבל למקבלי השכר הפרסום מהווה סיבה לדרוש עוד, כדי לא לאבד ממעמדם.
חוק התוצאות הבלתי צפויות, אם כן, עובד ללא הרף, וההיגיון מאחוריו הוא ברור: אם אתה רק מנסה לטפל בסיגנל במקום במהות, אתה רק מעוות את השוק ולא תורם לשום דבר, מוסרי או פרקטי.
ומה לגבי הטענות שהשכר באמת "לא הגיוני"? שיש כשלים בשיטה? נייר עמדה של Ira T. Kay ו-Steven Van Putten ממכון CATO מ-2008 בדק את הטיעונים אחד לאחד – ומומלץ לכל מי שמעוניין להביע דעה בנושא לקרוא אותו. מתברר שבניגוד לאמונה המקובלת, דווקא יש קשר הדוק בין רווחי החברות לבין שכר המנכ"לים שלהן; וכיוון שמדובר בחברות גדולות מאוד, שכר המנכ"לים אינו הוצאה גדולה מדי עבור התוצר שהם מספקים לבעלי המניות. השניים גם מתייחסים לטענה שהדירקטוריונים אינם מחפשים את טובת החברה בעניין זה משום שהם תלויים במנכ"לים; מתברר שדווקא להפך: ככל שהדירקטוריונים הפכו לעצמאיים יותר, כך השכר המוענק למנכ"לים עלה ולא ירד.
ומה לגבי המגזר הפיננסי בישראל? הבנקים וחברות הביטוח מרוויחים הון עתק, ולפיכך כאמור הגיוני שחלק מאותו הון יועבר לבכירים באותן חברות. כשאנו מתמקדים בשכר הבכירים אנחנו מחמיצים את העיקר, והוא שהבנקים מרוויחים הרבה יותר מכפי שהיינו מצפים שירוויחו בשוק תחרותי. במילים אחרות המגזר הפיננסי עושה עלינו קופה, ואנחנו מתמקדים משום מה רק באיזו השלכה זעירה וחסרת משמעות של העניין. אנחנו צריכים לשאול את השאלה האחרת: מה גורם לבנקים להרוויח כל כך הרבה? מדוע שולי הרווח שלהם כאלה גבוהים?
התשובה היא, כמובן, המונופוליזם. המערכת הרגולטורית בישראל כה הדוקה ומופרכת, שכבר עשרות שנים לא נכנס בנק חדש לשוק. שמתם לב שאין באמת הבדל בין הפועלים לדיסקונט או מזרחי? התחרות ביניהם כוללת בעיקר שאלה איזה סוג של עט תקבלו אם תפתחו אצלם חשבון. כל זאת משום שהממשלה, בנק ישראל והחקיקה בישראל אינם מאפשרים לגופים חלופיים לקום ולהזרים דם צעיר במערכת, ולאיים במקצת על הקונגלומרטים הענקיים הנוכחיים. בכשל הזה צריך לטפל (וכיום מטפלת בו, בהססנות ובאופן רעוע משהו, ועדת לוקר), ולא בטיפולים קוסמטיים חסרי ערך ומזיקים. למרבה האבסורד, החקיקה הנוכחית רק תורמת למונופוליזם, משום שהיא משיתה עול חדש על החברות, וכך מעלה את רף הכניסה לשוק. ומה אם בנק חדש ירצה להיכנס ולצורך כך ירצה לגייס מנכ"ל "רוק סטאר" שיזניק אותו? עכשיו יהיה לו מאתגר עוד יותר.
והמנכ"לים הקיימים? אל תדאגו להם. עשירי ארצנו תמיד ידעו לדאוג לעצמם ולמצוא את המעקפים הדרושים, אם במענקי קדם-חתימה עצומים, או בדרך של פיטורין-בהסכמה ושלל טריקים. מי שיפסיד, שיהיה לכם ברור, זה רק אנחנו.
זה המקרה הראשון שאני קורא בליל שטויות בכתבה המתפרסמת באתר במכובד הזה.
ואין לך אפילו מילה אחת איך להתחיל להפריך את הנתונים שהוצגו כאן.
לך תעשה שלום עם המחבלים…
אני יודע שזה די להתייחס לטפל, אבל התכוונת לוועדת שטרום?
לשוטים הבולשביקים, מיכימוביץ' ועד כחלון, אין מושג על הסיבות הסמויות לשכר בכירים, הגבוה בהרבה מערך עבודתם.
לכן הם אינם מהססים להתערב לבעלי מניות הבנקים בהחלטתם, ומענישים אותם על שהם עושים בכספם שלהם(!) כרצונם. שהרי את השכר הגבוה משלמים בעלי מניות הבנקים, בעלי הכסף, על חשבון רווחיהם והדיבידנד שיכלו למשוך.
והמדהים הוא, שככל שהשכר גבוה יותר מקבלת המדינה יותר מס הכנסה- ובכל זאת כחימוביץ מתעקשים לנהל את שכר מנהלי הבנקים.
קיימות שתי סיבות מרכזיות לשכר גבוה מערך העבודה:
האחת- קניית המנכ"ל ע"י בעל השליטה, כדי שהמנכ"ל ישרת את המעניק (בעל השליטה, שהוא בעל מיעוט המניות) ולא את המשלם (כלל בעלי המניות, שהם בדרך כלל בעלי רוב המניות. ודאי שבבנקים ובחברות הביטוח).
נושא זה הוא בעייתי ביותר, אך טופל בשנים האחרונות ע"י צעדי חקיקה שהגדילו משמעותית את שליטת הציבור בשכר הבכירים. השליטה ממומשת בעיקר דרך קרנות השקעה וקופות גמל (הן- וחברות ייעוץ לנושא התגמולים המוכרות לקרנות את שרותיהן), שהן היום בעלות הדעה העיקריות באשר לתגמול מנהלים.
השנייה- שכרו של המנכל ושכרם של סגניו מהווה גזר-פיתוי גדל מימדים לכל עובדי הבנק, ובעיקר הבכירים שבהם, המפתה אותם לעבוד קשה יותר עבור שכרם ה"דל" יחסית.
בניגוד למפעלי חריטה או תפירה, בהם ניתן להעריך בנקל את ערכו של חרט/תופרת על פי התפוקה, עובד בארגון מתוחכם כבנק, ובעיקר ברמות הביניים וברמות הגבוהות, אינו ניתן להערכה כמותית. מאידך, סביר שמנהלו הישיר יכול להעריך בגסות את טיב עבודתו ומידת ההשקעה שלו.
עובד בנק הרוצה להתקדם, אם ניחן ביכולות גבוהות ובמרץ, ישווה את שכרו לשכר המנכ"ל, ויעשה לילות כימים בלימוד חומר, ניתוח עסקי לקוחות והערכת סיכונים במתן הלוואות כדי להתקרב לתפקיד הנחשק והרווחי.
לא עבודתו הישירה של המנכ"ל היא שתיצור לבנק ערך גדול משכרו, ולפיכך עוד רווח לבעלי המניות.
הרווח יגיע מעבודתם המסורה יותר של כל העובדים המתכננים לעצמם קידום.
תפחית את שכר המנכ"ל נוסח כחימוביץ, והפחתת את תשוקתם ולכן גם מאמציהם של כל הכפופים לו.
רק אלו שבאים "לעבודה" ואינם באים לעבוד יכולים לשמוח על החקיקה החדשה.
כל עובד שאפתן ומוכשר יבחל בהתערבות כחימוביץ.
כל כך פשוט.
פשוט מאמר משובח. מעולה. כל הכבוד, גרשוני!
יפה!
אגב, הבנק החדש שיכנס יצטרך מנכ"ל "רוק-סטאר" שיגיע דווקא מהסיבה הנכונה של לשנות את כללי המשחק, ולא כי אפשר להבטיח לו עוד בוחטות של כסף. אחרת מה הועילו חכמים…
מאמר מדוייק וממצה. הגבלת שכר באופן כללי בחברות ציבוריות הוא אסון כלכלי. הגבלת השכר בפיננסים באופן עקרוני מוצדק אבל הסיכוי שלא ימצא מעקף אפסי וגם אם אכן ההגבלה תהיה אפקטיבית אינו מטפל בעצם הבעיה ושכר הבכירים הוא סכום כל כך זניח במערכת הבעייתית שממש מטופש להתעסק בו. כל מה שיש כאן הוא פופליזם טיפוח קינאה וצרות עין.
מדוע הגרף שצירפת חתוך באמצע? אני לא רוצה להישמע פרנואיד, אבל ראיתי יותר מדי גרפים חתוכים של "ספקני" שינוי אקלים בכדי לחשוד שגרף לא מלא מעיד בדר"כ על ניסיון להסתיר נתונים סותרים.
ברור שהמאמר הזה דמגוגיה זולה הנה הוא לקח את זה מכאן
http://www.laef.ucsb.edu/pages/conferences/aae13/papers/murphy.pdf
עמוד 14
ניר, למה דמגוגיה? אני מודה שכלכלה זה לא הצד החזק שלי, אבל גם אם לראות את המאמר בעין ביקורתית, יש פה לא מעט דברים טענות מאוד משכנעות בעיני.
נשמע לי די משכנע. חבל שמידה לא נותן פלטפורמה לדעות מנומקות מן העבר השני (בדומה לאתר Mosaic Magazine שעובד במתכונת של מאמר ואז מאמרי תגובות – פורמט מאוד מעניין).
אני כמובן לא מציע לתת במה לדמגוגים שמאלנים ואבירי צדק חברתי למיניהם, אלא למומחים בתחומם בעלי השקפת עולם מנומקת שקוראת תיגר על קו המחשבה שמוביל "מידה". גם לא צריך לתת להם במה שווה. רק שיהיה טיפה גיוון כי בואו נודה "מידה" הוא די echo chamber ויש לא מעט קוראים שבוודאי ישמחו להיחשף לדעות טיפה שונות (או לפחות נסיונות להפריך את הקו המנחה של האתר הזה), ולו רק בשביל להיווכח בצידקת הראשונים.
הדברים נכונים במיוחד בכל הנוגע לכתבות כלכליות (מתווה הגז, שכר בכירים וכו') שם הרגש ממלא מקום פחות מרכזי מאשר בתחומי הביטחון והפוליטיקה.
צודק. אני חושב שזה יהפוך את האתר למעניין ומפרה יותר.
הבעיה באתר הזה שרוב המאמרים מרוחים וכלל לא עניינים לנושא עצמו ורוב האנשים כאן אוכלים את הלוקשים האלה. אין לי בעייה להתווכח כל עוד זה נוגע לנושא עצמו אבל ברגע שמחבר מתחיל למרוח סביב הנושא עצמו זה כבר….. אתה יודע…..
בנוסף אתה לא תראה מאמר נגד נתניהו או נגד רגב או נגד שקד או נגד דרעי כמו האמבוש שהם עושים נגד שלי יחימוביץ גם הימין ראוי וצריך לבקר את עצמו ולא לשחק אותה טלית שכולה תכלת מה שמחברי המאמרים כאן עושים . ואתה עוד אומר דמגוגים שמאלנים? תסתכל על המאמרים של האתר עצמו ותבין לבד מי כאן הדמגוג
רוסלן, המאמרים של עקיבא ביגמן יוצאים לא מעט נגד שקד.
לא הבנתי למה שמנהלים לא יתוגמלו באמצעות אופציות על מניות החברה ואיך זה מנוגד להצעה להגביל את שכרם של המנכ"לים (שאין צודקת ממנה). תגמול באופציות, במקום שכר קבוע, היא תגמול מוסרי וצודק כי הירא משקפת ביצועים בעוד ששכר המנכלים אדיש כמעט לחלוטין לביצועים שלהם.
לשווא הזלזול ביחימוביץ
יחימוביץ משרתת את ההסתדרות, את העובדים המאורגנים והמקומבנים.
המנכל שירצה לשלם לעצמו יותר יצטרך לעלות את השכר של העובד הכי זוטר ויחד איתו יעלה כל סולם השכר בארגון כולל העובדים הבכירים שאותם יחימוביץ משרתת.
אין פה שום טענה למה החוק הנוכחי רע. רק כתוב איך החוק של קלינטון הגדיל את השכר. אבל כל הסיבות של אז לא רלוונטיות לחוק הנוכחי
במקום לחוקק חוקים שיקטינו את שכר המנכלים צריך לחוקק חוקים שיקנו את ההכנסות על חשבון הציבור.
אם במצב שהשכר במשק לא מתעדכן כי הריבית 0 הבנקים מרוויחים בגדול.משמע שאת הרווח הם עשו על חשבון הציבור ושם הממשלה צריכה להתערב .
אם ההכנסות ירדו גם השכר ירד .
וזה נכון לבנקים ו לחברות הביטוח
מאמר ממצה ונכון
אני ממליץ על מנת להבין לעומק ולרכוש את היסודות בכלכלה בכל הנוגע לתפקיד המחירים והמשכורות במשק לקרוא את הספר יסודות הכלכלה -מדריך לאזרח של תומס סואל. לעניות דעתי זה צריך להיות ספר חובה בבית ספר כך שעם הזמן לא יהיה אפשר לעשות פופוליזם שהאזרחים ילכו אחריו.
יסודות הכלכלה: מדריך לאזרח' של תומס סמואל הוא ספר פשטני ומיושן ברעיונותיו ובדוגמאותיו… ספרו של סואל חסר את הברק האינטלקטואלי והנטייה התיאורטית שמאפיינים את המחברים האחרים מן האסכולה השמרנית, למשל מילטון פרידמן או פרדריק האייק… בתוך הקליפה החיצונית הסטנדרטית הזו נמצאים תכנים של אידיאולוגיה לוהטת וחסרת פשרות… לעתים אנו רואים היפוך מרשים לאחור של הלוגיקה הכלכלית…
למה ההשוואה לארה"ב. היהדות היא תרבות של קהילה. אנחנו נהיה תמיד מיעוט ולכן הערבות בינינו היא חשובה ( בימינו המלחמה) במורשת שלנו ישראל ערבים זה לזה, פדיון שבויים היא מצווה חברתית התפיסה של מדינת הלאום והדמוקרטיה היא של יותר שוויוניות. בואו ונשכח מארה"ב וניקח כמודל את ארצות הצפון את דנמרק הקטנה בה השוויוניות היא מהגדולה בין ארצות העולם .בה נותנים לכל אדם את האפשרות לחיות בכבוד ולא רק לשרוד בה המוביליות החברתית מתקיימת על אמת. בארה"ב מי שנולד למשפחה עשירה יש לו סיכויים רבים להצליח כלכלית בחיים שמי שנולד במשפחה ענייה סיכוייו להתקדם קטנים. חברה בה הפערים הם הקטנים היא חברה בריאה יותר. מעבר לכך אני לא מכיר בכירים רבים שהצליחו בחול הם אינה שווים את המשכורות ההזויות.פרט לאנשי הייטק ,לרופאים, למהנדסים מקצועות שיש להם ביקושים בשוק הגלובלי למכל בנק או חברת השקעה אין אלטרנטיבה בשוק העולמי ועלותו צריכה להיות בהתאם והיא הרבה יורת קטנה ממה שהוא מקבל היום והוא לא יעזוב גם תמורת משכורת נמוכה יותר.
זה למה אני לא אוהב את גרשוני. הטיעון בגדול הוא שהגבלת שכר הבכירים מוביל לתוצאה ההפוכה של העלאת השכר. הראיה היא מארה"ב, שם שמו תקרה מסויימת והחברות מצאו דרך לעקוף את התקרה הזו.
אבל אין קשר בין המקרה האמריקאי למקרה הישראלי: בעוד ששם ניתנה תקרה כאן הנושא הוא הפער המטורף במשכורות של חברה – הבכירים מרוויחים סכומים מפלצתיים והעובדים הפחותים לא רואים מזה כלום. לכן ההגבלה היא יחסית – אין בעיה שהבכירים ירוויחו סכומי עתק, אם אכן מגיע להם – רק שהחברה תתגמל בהתאם גם את שאר עובדיה.
אם תהיה פרצה בחוק הזה יש לסתום אותה, בלי קשר לנכונות הדבר.
בקיצור, אין טענה נגד החוק – רק בדבר יעילותו. הראיה לא קשורה לעניין, ויש להניח הפוך – דווקא תגמול הולם לבכירים (בהתאם למידת הצלחתם ולא בהתאם לקשרים שלהם) ותגמול תואם לכלל העובדים ימריץ את כלל החברה להרוויח יותר.
אין ספק שיש לבחון קידום יעילות רגולטורית, אבל זה לא ממין העניין בכלל.
שכר הבחירים הינו כ 90% בונוס, במובן זה שאותו אדם היה בשמחה עושה אותה עבודה גם בעשירית מהשכר. מדוע, אם כך, הוא דורש יותר? כי נותנים לו. המנכ"ל אכן לא תורם לחברה – לחברה שהוא בראשה, אני מתכוון – בשום פרופורציה לשכר שלו. זה פשוט עושק של בעלי המניות.
זה היה נכון אילו שכר המנכל"ים היה למען הגדלת רווחיות החברות בהן הם עובדים.
אבל אם שכר המנכ"ל הוא בעצם דמי "לא יחרץ", לא יקרה כלום אם יגבילו אותו.
הלל גרשוני | טובל ושרץ בידו. גם אם לרגע הזוי נקבל את התזה של קפיטליזם אמריקני (הגרסא החזירית , שבה אנשים נזרקים מביתם והופכים הומלסים ) על מדינת ישראל ואזרחיה להחליט מה עדיף : להיות זנב השועלים ב oecd או להצטנע במקצת ולחזור לימי האחריות החברתית שבה יותר אנשים הרויחו פחות אבל לכולם היה יותר
לכן הכתבה הזו נגועה בחוסר יושר קיצוני.
בקיצור גרשוני לך ללחוץ ידיים עם שטרסלר
צריך לבדוק איךהפכו מנכ״לים של חברות הסתדרות כושלות למתעשרים בעשרות מליונים. בנק הפועלים למשל. איך הפך מנהלו לשעבר לבעל חלק גדול ומליונים רבים. כך גמ מנהלי סולל בונה וחברות שנחשבו כושלות ונמכרו בחצי חנם בהפרטה.
ניראה לי שהעיתון הפך שופרו של נתניהו והכלכלה הקפיטליסטית הישנה.
חברות ציבוריות היות על חשבון השקעת האזרחים אינם יכולות לחלק שכר בלי פרופורציה. חברה בבעלות פרטית יכולה לעשות מה שבה לה.
לא יכול להיות שקבוצה של אנשים המשרתים בצמרצת הבנקים וחברות הביטוח החיות על חשבון חסכון האזרחים יחלקו שכר ללא פרופורציה בין חברי קבוצה זו. יש גבול לשחיטות.
גם העברת הפנסיה מחברות מלכ"ר (פנסיה ותיקה) לחברות פרטיות הגוזלות רבע מהחסכון לזקנה הוא אחד הפשעים שחולל כלכלת נתניהו.