דב חנין שונא את הילדים שלכם

מה יותר "חברתי" מהגדלת קצבאות הזקנה? אחרי שניסה להעביר חוק ונכשל, עתה ח"כ דב חנין מאשים את הממשלה באטימות לב. אבל עיון פשוט בנתונים מגלה שהצדק והאחריות עם מטרפדי המהלך

ח"כ דב חנין. צילום: מרים אלסטר, פלאש90

"הממשלה הזאת שונאת את אמא שלכם". באמת. ח"כ דב חנין אמר את זה במפורש. הנה, תראו:

הממשלה הזאת שונאת את אמא שלכם. בושה לממשלה שהפילה עכשיו, על חודו של קול, את הצעתי להגדיל את קצבת הזיקנה. בושה לממשלה שמפקירה את הקשישים לחיות מסכום מעליב של 1,600 שקל שכל אדם בישראל יודע שאי אפשר באמת לחיות ממנו.

אין מה לומר, הממשלה שונאת את אמא שלכם. וזה לא הכול. נחשו על חודו של איזה קול נפל החוק? כמובן, על חוד קולה של גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי. היש ראיה טובה מזו לכך שהממשלה שונאת את האמ-אמא שלכם?

ובאמת, איך אדם יכול לחיות מסכום מעליב של 1,600 שקל? האם הממשלה קרת הלב שלנו נותנת לקשישים לגווע ברעב ובחוסר כול?

ובכן, דב חנין קצת מטעה אתכם. קצבה של 1,600 שקלים לעולם אינה עומדת לבדה. מעבר לקצבה הבסיסית הזו יש גם תוספת ותק, בהתאם לתקופה שבה שילם האדם ביטוח לאומי, תוספת המגיעה עד כדי 50% מהקצבה הבסיסית. בנוסף, קשיש שאין לו כל הכנסה אחרת זכאי לתוספת השלמת הכנסה, עד לרמה של כ-3,000 שקלים (ואם מדובר על זוג – הקצבה יכולה להגיע לכ-5,000 שקלים בחודש). זאת מלבד סיוע נוסף כמו קצבת שארים, גמלת סיעוד, סיוע בשכר דירה וכן הלאה.

ובכל זאת, ברור שהיינו שמחים להעניק לקשישים יותר כסף. האם אנחנו ערלי לב? לחשוב על הקשיש המסכן הבודד העולה ניצול השואה הקופא מקור, שאין לו קרובים שידאגו לו ותהפוכות הגורל מנעו ממנו לחסוך לעת זקנה… לא נעזור לו?

בשמחה נעזור לו. אבל בואו נעצור את הסוסים לרגע. האם כל הקשישים הם מסכנים? האם כולם בודדים? האם כולם עניים? קצבת זקנה, הבה נזכור, מחולקת בלי קשר למצב הכלכלי. מנכ"ל חברה גדולה, שהרוויח עשרות או מאות אלפי שקלים בחודש ושמר לו בצד סכום נאה לעת זקנה, גם הוא יקבל בגיל שבעים קצבת זקנה. למה? כי הוא זקן. אז מה אם הוא עשיר.

בסדר, תאמרו, אבל כמה אנשים קשישים עשירים יש? התשובה היא: ממש לא מעט. למעשה, קשישים הם אוכלוסיה עניה פחות מאשר שאר האוכלוסיה. לא מאמינים לי? בידקו את הנתונים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערכה סקר נרחב ובו נשאלו הנסקרים בין היתר עד כמה הם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות שלהם. שיעור בני ה-65+ המצליחים לכסות את ההוצאות שלהם עמד (ב-2013) על 73.3 אחוזים. אלה שבכלל אינם מצליחים במשימה עומדים על 5.1 אחוז. המספרים בכלל האוכלוסיה – 61% ו-9.3%, בהתאמה.

1
מקור: משאב, קשישים בישראל – שנתון סטטיסטי 2014

מה לגבי מצב סוציו-אקונומי, בהתאם למקום מגורים? גם כאן, מצבם של הקשישים בישראל טוב יותר משאר האוכלוסיה: 7.8% מהקשישים בישראל חיו בשלושת האשכולות הנמוכים ביותר, לעומת 19.5% בכלל האוכלוסיה. ובשלושת האשכולות הגבוהים ביותר – 20% מהקשישים, לעומת 16.7% מכלל האוכלוסיה.

2

מה לגבי בעלות על דירה? אנחנו חושבים כל הזמן על הקשיש העני שצריך גם לשלם שכר דירה מתוך ההכנסה המועטה שלו. אבל המצב שונה מאוד גם כאן. במשקי הבית שבהם גרים קשישים, הדירה היא בבעלותם ב-79%-84% מהמקרים; בכלל האוכלוסיה – רק 67.9%. ויש לזכור שקשישים בדרך כלל סיימו לשלם על המשכנתא מזמן, בשונה מהאוכלוסיה הצעירה שעדיין נזקקת להוצאות החודשיות האלה. פלא שהצעירים מדווחים על יותר בעיות בכיסוי ההוצאות?

3

ומה לגבי שביעות רצון מהחיים? כאן המצב קצת שונה. 82.2% מהקשישים מרוצים מהחיים, לעומת 86% מהאוכלוסיה. אם כן, אולי אם ניתן להם כסף זה יעזור? נראה שלא ממש. באשר למצב הכלכלי, 63.9% מהקשישים מרוצים ממצבם הכלכלי, לעומת 52.9% מכלל האוכלוסיה – ורק 12.5% מהקשישים בכלל לא מרוצים ממצבם הכלכלי, לעומת 17.8% מכלל האוכלוסיה. מה שאומר שהבעיות של הקשישים אינן קשורות למצב כלכלי. למה הן כן קשורות? אפשר לנחש: בעיות רפואיות, בדידות, וכן הלאה.

4

מה רוצה דב חנין?

מדוע, אם כן, מעוניין דב חנין לקחת מהעניים יותר – כלומר כלל האוכלוסיה – ולחלק לעשירים יותר? זו תעלומה של ממש. היית מצפה ממדיניות סעד שתתמקד דווקא בעניים, בלי שום קשר לשכבת הגיל שלהם, ולא תחלק הטבות לאוכלוסיות שלמות, עניים ועשירים כאחד. אז היית מצפה.

אבל כאן הסיפור אינו מסתיים. אנחנו נוטים בדרך כלל לצלם מצב נתון – להסתכל על הקשישים המסכנים שאין להם הכנסות אחרות ולא צברו מספיק לפנסיה – ולרצות לתת להם כמה שאפשר. אבל אנחנו שוכחים להסתכל על הדברים לאורך זמן, ואנחנו שוכחים דבר מהותי: התמריצים.

בני אדם, תאמינו או לא, בדרך כלל לא רעים בלדאוג לעצמם, והם יודעים טוב מאוד שאם מבטיחים להם כסף הם יכולים לעבוד פחות ולחסוך פחות. כאשר הממשלה מבטיחה, למשל, לאברך חרדי כמה מאות שקלים בחודש על כך שיש לו ילדים, פלוס הכנסת הבטחה וכן הלאה – אין לו שום סיבה לעזוב את הכולל ולצאת לעבוד. למה לו לטרוח? הוא יכול לשבת בשקט ולפלפל ב"לא יחפור" או "שניים אוחזין", ולהצליח לחיות בסדר. לא בפאר – אבל לחיות.

כאשר הממשלה מבטיחה לסטודנט למדעי התאטרון מלגה בגובה חצי משכר הלימוד, ואת השאר ההורים משלמים – למה לו לטרוח ללמוד משהו פרודוקטיבי? הוא יכול לשבת על הדשא בקמפוס וליהנות מהחיים. נכון, הוא ירוויח פחות מחברו שמזיע על מבחנים בטכניון, אבל מצד שני הוא גם יעבוד פחות קשה, והוא יעשה דברים שכיף לו לעשות. כך הדברים עובדים: אם אתה מבטיח לאנשים כסף מראש אם ירוויחו מעט או לא יחסכו, הם מגיבים בהתאם.

מה קורה, אם כן, אם תגדילו את קצבת הזקנה משמעותית? לא קשה לנחש. אנשים יחסכו פחות לעתיד לבוא. תחשבו על אדם שיודע שכשיזדקן הוא יקבל, ויהי מה, 5,000 שקלים לחודש – בלי קשר לפנסיה שצבר ובלי קשר לכמה הוא יעבוד (בני 70 יכולים לעבוד ועדיין לקבל קצבת זקנה). כעת הוא צריך להחליט אם להפריש לפנסיה, או להשתמש בכסף לצרכים דוחקים יותר: לקיטנה או חוג לילדים, להוספת חדר לבית, לנופש שנתי, לבר מצווה לבן וכן הלאה וכן הלאה. הרציונלי ביותר מבחינתו הוא לחסוך פחות, ולהשאיר את הדאגה לעתיד לבוא לידי המדינה. היא הרי תשלם לו בכל מקרה, אז למה להתאמץ? בנוסף, קצבה שכזו מעודדת אנשים לקחת סיכונים גדולים יותר, שהרי רשת הביטחון קיימת בכל מקרה. ומכיון שכך, כמות האנשים שבפועל יסמכו על רשת הביטחון תגדל.

עניין של תמריצים

אין אלה דברים באוויר. מניתוח שערך מרכז טאוב עולה ששיעור הקשישים העניים בישראל לפני העברות מהמדינה נמוך משמעותית משאר מדינות ה-OECD, ובמקביל שיעור הפנסיות הפרטיות בישראל הוא מן הגבוהים ביותר במדינות ה-OECD. תשלומי הביטוח הלאומי בישראל מהווים רק 22% מההכנסה הממוצעת של גמלאי ישראלי, לעומת ממוצע של 50% בשאר מדינות ה-OECD. חוקרי מרכז טאוב מתייחסים לזה משום מה כאל נתון שלילי, אך יש לשים לב לתמורה הברורה: במדינות שבהן ההעברות ה"מובטחות" לקשישים גבוהות יותר, אנשים אינם טורחים לחסוך הרבה במשך חייהם. וכי למה להם? משלם המסים ישלם. במדינות כמו ישראל שבהן ההעברות נמוכות יחסית, אנשים – לא להאמין – מגלים אחריות אישית על עצמם וחוסכים לעתיד לבוא.

וזה לא הכול: קצבת זקנה (ולמעשה גם פנסיית חובה) מעודדת אנשים לפרישה מוקדמת ממקום העבודה. אם כבר מובטח להם כסף, ויש להם בצד עוד כסף, למה להמשיך להתאמץ? וכך רבבות אנשים, בבריאות איתנה וביכולת שכלית חדה, נפלטים משוק העבודה בלי סיבה של ממש, רק כי אנחנו דוחפים אותם לכך. התיאור הזה יכול להיות נכון גם לגבי אברכים, גם לגבי סטודנטים וגם לגבי רבים שעברו את גיל 50, שאינם אותם מסכנים המחטטים בפחים ותמונותיהם נלוות לכתבות בעניינם.

כל זה, כמובן, מהווה טפיחה על פניה של הדעה המקובלת, כאילו אנשים אינם יודעים לדאוג לעתיד שלהם. אנשים, מתברר, יודעים להיות רציונלים גם כלפי העתיד לבוא, ואם תבטיח להם יותר, הם יחסכו פחות ויקחו יותר סיכונים. למעשה, ההבנה הזו כשלעצמה עומדת בבסיס התמיכה בחיוב בחוק לעובדים להפריש לפנסיה. לכאורה, הדבר אבסורדי: כפי שראינו, רוב המבוגרים עשירים יותר מרוב הצעירים, וכאשר אדם נכפה להפריש לפנסיה אף שאין לו כל כך מה לאכול ומה ללבוש, לטובת "עצמו העתידי" העשיר יותר, זהו מס רגרסיבי והיגיון עקום במלוא תפארתו. אלא שהטענה המקובלת כנגד זה היא כזו: איננו רוצים שאנשים ייפלו לעול על הציבור בעתיד, ולכן אנחנו מכריחים אותם להפריש היום.

שימו לב לטענה: אדם שאינו חוסך, בעצם, פועל באופן רציונלי לגמרי. הוא ייפול לעול על הציבור? אחלה מבחינתו. בסופו של דבר הוא חוגג היום, והציבור ישלם – והוא מבטיח לשלם לו! – בעתיד. כפיית ההפרשה לפנסיה, אם כן, אינה צעד לטובת העובד, כי אם לטובת קופת המדינה. מה שקיבלנו, כרגיל במדיניות חברתית, הוא פלסטר על גבי פלסטר: מבטיחים מראש כסף לנתמכים ויהי מה, ואז כמות הנתמכים הפוטנציאליים גדלה בהתאם, ואז כופים על עניים לחסוך מפתם כדי להעשיר את קופתם של הטייקונים הנהנים מקרנות הפנסיה.

את הסחרור הזה צריך להפסיק. דאגה לקשישים עניים צריכה להיות, בדיוק כמו דאגה לעניים שאינם קשישים. ואולם אין כל טעם לחלק בלי הכרה כסף ממסיהם של הצעירים לכיסם של המבוגרים באשר הם. לא רק שהדבר בלתי ניתן למימוש פרקטית (עלותה של ההצעה של דב חנין עומדת על 25 מיליארד שקלים בשנה), הדבר גם פסול מוסרית, משום שמדובר במס רגרסיבי, וגם מעודד אנשים שלא לדאוג לעתיד שלהם בעצמם. ומה אכפת להם? הציבור ישלם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. חכם ומשכנע.

    למעט המשפט הפופוליסטי, שנגנב כנראה מדב חנין:"ואז כופים על עניים לחסוך מפתם כדי להעשיר את קופתם של הטייקונים הנהנים מקרנות הפנסיה."

    אני מבין שהפרפרזה מחנין נועדה לשכנע את רוסלן וקוראים סוציאליסטיים אחרים של "מידה".
    עבור הקורא המידתי, זה מיותר.

  2. "דאגה לקשישים עניים צריכה להיות, בדיוק כמו דאגה לעניים שאינם קשישים."
    בדיוק.

  3. דב חנין החברתי רוצה להיטיב עם כ…ו….ל……ם, ככה זה אצל הסוציאליסטים סטייל סנדרס ועד הקומוניסטים / מרקסיסטים כמו חנין, הם ישעו הכל כדי שכולם יקבלו "הכל", יבטיחו לכם את "השמים", רק שהם לא מספרים מאיפה יבוא התקציב ועל חשבון מי. כאן הם מסתבכים כי כמובן אין בנמצא די משאבים למימוש האידאלים והרעיונות האוטופיים שלהם.

  4. אנשים מבוגרים(דהיינו קשישים) הם עדיין פלח אוכלסייה במעגל סיכון גבוה אחרי במדרג במקום שני אחרי ילדים וחשוב להגן ולחסות מסיכונים אשר עלולים לפגוע בהם! ! !

  5. דב חנין צודק במאה אחוז.הממשלה הפושעת ורעת לב של נתניהו ביחד עם כחלון מייצרים חוקים מלאי עושק.פשוט לא להאמין שרה בליכוד ועוד חברתית מישתתפת במניעת העלאת הקיצבה העלובה הזו.דב חנין וגורמים בשמאל דווקא בעיניינים מהסוג הזה עומדים בפרץ הרשע והפשע של עאלק הימין האכזרי ומונעים מהם לחוקק חוקים קפיטליסטים חזיריים.מלא מיסכנים עלובים מחקים לקיצבת הזיקנה הזו בכיליון עיניים.זכותם הבסיסית שילמו מהמשכורות העלובות שלהם עשרות שנים לזיקנה .אין להם שום פנסיה לא יקבלו שום הבטחת הכנסה ושום עמה.ליפעמים יש להם חסכון קטן שמשלים ומציל.באיזה זכות עושקי המדינה המושחתים כחלון ונתניהו מעלים את גיל הזכאות לקיצבה.עד כמה אכזריים הם יכולים להיות.שני המושחתים האלה תומכים בהישארות המיסתננים בארץ.את מי הממשלה מיצגת בחקי העושק האלה.דווקא השמאל בנושאים כאלה מביא את הסיוע וההצלה הרבה פעמים .יותר סוציאלי ומוסרי מול הקפיטליזם החזירי הנצלני של נתניהו וסמרטוטי הליכוד

  6. התאצ'ריזם בהתגלמותו.

    וגרשוני אפילו לא שם לב לסתירה שבדבריו: הוא קובע בפסקנות שלקשישים עניים יש לדאוג. אבל מדוע אותם קשישים הגיעו לעוני ? ברור, כי הם לא דאגו לחסוך לפנסיה ! אז אם המדינה תדאג להם – הרבה אחרים יעדיפו לא לחסוך, כי המדינה דואגת לקשישים עניים, נכון ? ואז יהיו הרבה קשישים עניים שיפלו למעמס על המדינה. מסקנה: צריך לבטל את הקצבאות, כי הן מעודדות אנשים שלא לחסוך לגיל זקנה! אבל כמובן שצריך לדאוג לקשישים העניים…
    ובכלל, איך המדינה אמורה לדאוג לקשישים עניים ? קצבאות ? הטבות ? גרשוני מתנגד לתשלומי ההעברה. הטבות ממס הכנסה ? הרי הקשישים ברובם אינם עובדים. אם כך איך נתמוך בקשישים העניים (ובכלל בעניים)? גרשוני לא מפרט.

    מעבר לזה הנתונים שגרשוני מביא לא לוקחים בחשבון דבר אחד חשוב: למי שאינו קשיש יש אופק וסיכוי טוב שמצבו ישתפר בעתיד. במספרים שגרשוני מביא אין פילוח לפי גיל (נאמר רק שהסקר נערך בקרב בני 20+), אבל סביר להניח שגם צעירים בני 22 שעדיין לומדים מקצוע אין ברשותם דירה והכנסתם נמוכה ואינה מספיקה לצרכיהם. צעירים כאלה מושכים את המספרים באוכלוסיה הכללית כלפי מטה. ההבדל הוא כמובן שמצבם של אלה עתיד להשתפר כשיכנסו לשוק העבודה ומשכורותיהם יעלו ככל שיצברו ידע ונסיון. מצבם של הקשישים, לעומת זאת, במקרה הטוב ישאר סטטי עד מותם (אלא אם כן יזכו בלוטו) ובמקרה הפחות טוב הוא יורע (אם למשל בריאותם תדרדר). הייתי שמח לראות השוואה בין הקשישים לבין אנשים בני 40-45 אבל הסקר של משאב אינו מביא זאת.

    גרשוני מביא דוגמאות להוצאות דוחקות אבל הוא בוחר (ולא בכדי!) דווקא במותרות: נופש משפחתי, בת מצווה (מבחינתו, כמובן, חוג לילד הוא מותרות). אלא שלפי לפי סקר של כלכליסט ומכון "מדגם" 70% מתושבי ישראל יתקשו לעמוד בהוצאה פתאומית של 8,000 ש"ח (למשל עבור טיפול שיניים דחוף). במצב שבו השכר החציוני בישראל עומד על כ 6,300 ש"ח בחודש – אין זה מפתיע שרבים אינם יכולים להרשות לעצמם לחסוך לחסוך לפנסיה.

    אבל אצל גרשוני התאצ'ריסט מי שאשם בעוני הם העניים, שלא השקיעו מספיק ברכישת מקצוע מכניס. מי שאשם שאין לו ממה לחיות בגיל זקנה הוא הקשיש שלא חסך מספיק. הם אשמים, ולכן שיאכלו את הדייסה שבישלו.

    אבל כמובן שצריך לדאוג לעניים…

    1. דוב חנין שונא את אמא שלו ואת אבא שלו, לכן הוא מסרב לדאוג להם.
      מבחינתו שאתה תדאג להורים שלו, כי אתה משלם את המיסים. לכן הוא רוצה שתשלם עליהם.

      אל תהיה כמו דוב חנין, אל תשנא את ההורים שלך, תדאג להם, אל תזרוק אותם על ה"מדינה" שזה בעצם כל האנשים האחרים.

    2. ל-אלון:
      אפילו אם עולה מתוך תגובתך קצה-קצה של טענה בת הגנה, הרי שהן ברישא והן בסיפא התגלה פרצופך האמיתי וחסר הרלוונטיות – התחלת ב-"התאצ'ריזם בהתגלמותו" וסיימת ב-"אצל גרשוני התאצ'ריסט". במילים אחרות, זו התקפת אד-הומינם קלאסית (אף כי בביטוי "תאצ'ריזם" בפני עצמו אין כמובן משמעות שלילית, אלא רק זו שאליה ועליה אתה מצביע). הדבר דומה בדיוק לכל אותם אלו הזועקים "פאשיסט!" כנגד, ניחשת נכון, כל מי שלא מסכים איתם. המשחק הזה הוא דו צדדי, הנה כך:
      "אלון הוא סטליניסט! אלון הוא סטליניסט!".
      זהו, את מעט האמינות והלגיטימציה שהיתה לך הנה השמדתי באבחת משפט בטוקבק באינטרנט. עכשיו אתה מרוצה?
      יש מבין אדון אלון הדמגוג? או שצריך להסביר לך את זה עם צבעי גואש?
      ואולי אתה יכול במקום זאת לתת תגובה עניינית, לגופו של נושא ולא לגופו של אדם? או להציע תפיסה חלופית? או שמא רק לגופו של אדם אתה יודע לטעון…?

    3. אוריאל – מוזר: מצד אחד אתה קובע שתאצ'ריזם אינו מילה גסה אלא מבטאת תפיסת עולם (שאני חולק עליה אבל זה לא אומר שהיא אינה לגיטימית, ואני בהחלט לא חושב שזו קללה) ומצד שני אתה מתנפל עלי על שייחסתי אותה לגרשוני (שאני מאמין שהוא היה רואה בה מחמאה).

      ומעניין שאתה, שכל כך נפגע מ"אד הומינום" עושה בדיוק את אותו דבר…

      אבל אתה יודע מה אוריאל ? אני לוקח חזרה את הכינוי "תאצ'ריסט". עכשיו אפשר תגובה לגופו של עניין
      ?

  7. רק לגבי "קצבת זקנה (ולמעשה גם פנסיית חובה) מעודדת אנשים לפרישה מוקדמת ממקום העבודה. אם כבר מובטח להם כסף, ויש להם בצד עוד כסף, למה להמשיך להתאמץ? וכך רבבות אנשים, בבריאות איתנה וביכולת שכלית חדה, נפלטים משוק העבודה בלי סיבה של ממש, רק כי אנחנו דוחפים אותם לכך."

    בכך שהם יוצאים משוק העבודה נוצר מקום לצעירים להצטרף.
    תבטל את החובה לצאת לפנסיה ממקום העבודה ואנשים שיש להם קביעות ימשיכו גם לגיל 80.
    מה אכפת להם?
    אסור לפטר אותם, אסור להם להרים משקל כבד, נפגשים עם החברים לקפה בעבודה ולא שומעים את בן/ת הזוג טוחנים בראש מאחורה.
    מידי פעם יצאו לחל"ת ארוך כדי לראות עולם ולחזור לכסא

    1. בדיוק להפך, כאשר אנשים יוצאים משוק העבודה כוח הקניה שלהם יורד ולכן בסופו של דבר יש פחות עבודה.
      ומה שכתבת לגבי הקביעות, אותם צעירים ש"אין להם מקום" ילכו לעבוד ולייצר בשוק הפרטי, במקום לא לעשות כלום במגזר הציבורי.

    2. ישראל – התזה של "צריכה מניעה את הכלכלה" הוכחה כלא נכונה. מה שמניע את הכלכלה הוא חיסכון ( == השקעות). לכן יציאה של אדם מבוגר משוק העבודה לא פוגעת בצמיחה, מה גם שכוח הקניה שלו לא בהכרח נפגע, כי ההכנסה הפנויה שלו אמורה להישאר די דומה, ובאופן כללי הוא כבר לא צורך כמו שהיה בן 30, גם אם הייתה לו הכנסה אינסופית.

  8. פופוליזם בגרוש. הויכוח על קצבאות אוניברסליות (שניתנות לכל האוכלוסיה ללא מבחן הכנסה) לעומת קצבאות ייעודיות (שניתנות רק למי שבאמת צריך אותן) הוא ויכוח עתיק שנמצא ביסודות עולם הבטחון הסוציאלי.

    איפה השגיאה הבסיסית של גרשוני ? קשישים רבים בעלי דיור,וכתוצאה לעולם לא יקבלו השלמת הכנסה. גם אם יש להם פנסיה נמוכה. היקף החסכון הפנסיוני לא תלוי רק בקשיש עצמו, אלא גם בעולם התעסוקה שבו פעל. חקיקת פנסיה חובה היא חדשה. היא לא הגיעה במקרה אלא על רקע שבו – בניגוד מוחלט לסברה של גרשוני – רוב האזרחים לא דאגו לעצמם. למה ? כי הם רצו לגמור את החודש.

    וזו הבעיה האמיתית: בעולם שבו רוב האזרחים מדווחים על קושי לגמור את החודש, אי אפשר לצפות מהם שיחסכו בעצמם לפנסיה. כאן נכנסת מדינה שלוקחת אחריות על רווחת אזרחיה לתמונה….

    וכאן האמת שמאחורי עמדתו גרשוני. הוא בכלל נגד מדינת רווחה.
    אז תגיד את האמת. אתה מאמין בצדקה. אתה מאמין בעוני. אתה מאמין במדינה של פערים.

    זה הויכוח האמיתי שלך עם דב חנין.

    ותשאיר לקוראים שלך להחליט איזו אמת הם מעדיפים.