זה כבר לא סוד: בצמרת הממשל הישראלי יש הרוקדים לצלילי החליל האמריקני. אובמה דורש שיגנו את פלוני? הם מצייתים; אובמה רוצה לאשר את הסיוע? הם עוברים לדום. בינתיים, הנזק האסטרטגי לישראל הולך ומצטבר
התופעה ידועה כבר מזה שנים. ישראלים שדאגתם נתונה קודם כל ליחסי ישראל עם אמריקה. אך בעוד שבעבר היה לזה צידוק אסטרטגי ברור ומובן, היום הפך האינטרס שמחבר את ישראל לארצות הברית ליסוד שמשחית חלק מהמערכות החשובות של ישראל ופוגם בחשיבה העצמאית של פוליטיקאים ואנשי ביטחון בכירים.
יתר על כן, הנושא פרץ החוצה בצורה שאי אפשר להסוות אותה. עד כדי כך שלפני כשנה אמרה איילה חסון, כשעוד הגישה את 'השבוע יומן אירועים' בערוץ הראשון, שאחדים מהאלופים ואנשי הביטחון בדימוס קנויים על-ידי האמריקנים. הפעילות הפרו-אמריקנית בבחינת לובי נגד ממשלת ישראל הפכה לעניין כמעט גלוי, אולי בניגוד לרצונם של מובילי המגמה. הציבור ער לכך יותר ויותר. בייחוד אחרי החשיפות האומללות של מאיר דגן המנוח בראיונות ובעדויות שונות שפורסמו לאחר מותו. כך או כך, לאורך שבע השנים וחצי האחרונות, כאשר נשיא ארצות הברית פעל בעקביות נגד האינטרס הישראלי, תוך אוריינטציה כושלת על איראן והעולם המוסלמי, הוא הצליח למצוא למדיניותו סייענים רבים בצמרת הישראלית.
התופעה הדוחה הזאת מצאה את ביטויה אפילו בפרשה שולית לכאורה – אך לא לגמרי שולית – של הוצאת ספרו של מיכאל אורן לפני שנה, 'בעלת ברית'. שגריר ארצות הברית דן שפירו דרש (דרש!) שראש מפלגת 'כולנו' משה כחלון יגנה את הספר, שבו חבר הכנסת אורן הפשיט את הנשיא אובמה ואת מדיניותו האנטי-ישראלית עירום ועריה. כחלון נענה לפניית השגריר, גינה את הספר, ואמר שאינו מסכים לכתוב בו. שפירו תבע במפגיע שגם ראש הממשלה יגנה. קשה להאמין: נציג הדמוקרטיה הגדולה, מנהיגת העולם החופשי, מופיע בתחפושת ז'דנוב משרתו של סטלין ודורש מהקומראדים של מיכאל אורן להוקיע אותו ואת ספרו! נתניהו כמובן סירב.
בימים האחרונים חוזר הניגון. שר האוצר כחלון מגבה את הנשיא אובמה בדרישה הכי משפילה שלו לחתימת הסכם הסיוע הביטחוני לעשור הבא: "אין שום סיבה שנבצע מהלכים שיתפרשו כהתערבות בענייניה הפנימיים של ארצות הברית… אני אומר גם היום: לאמץ את ההצעה ולשים סוף לסאגה הזאת".
קשה שלא לראות קשר מסוים בין ההוקעה המשפילה של כחלון נגד חברו לסיעה לפני שנה לבין ההתייצבות לימין הממשל העוין. שר הביטחון הנכנס אביגדור ליברמן הביע שאיפה סבירה לגשר על פני חילוקי הדעות, "ולהגיע להסכם כמה שיותר מהר… אני מאמין שיהיה הסכם בקרוב".
היה צפוי, שדווקא ליברמן ימצא אוזן קשבת אצל האמריקנים, אולי יותר מאשר קודמו בוגי יעלון. כבר בהיותו שר החוץ ידעו האמריקנים לחבק אותו. לאור חוסר הוודאות אחרי עידן אובמה, נכון להמליץ לסיים את נושא הסיוע הביטחוני לפני תום הקדנציה. אבל בתנאי שלא יהיו ויתורים. שר הביטחון לשעבר יעלון כבר היה קרוב, למעשה, לסגירת הסכם ההבנות האסטרטגי והסיוע; והיה זה ראש הממשלה נתניהו שעצר את זה, ומסיבות טובות. יעלון הוא לכאורה ימני מדיני בדיוק כמו ביבי נתניהו; אבל בענייני ביטחון הוא חלק אינטגרלי מהממסד הביטחוני הישראלי, והממסד הביטחוני בישראל הפך כמעט לזרוע של הממסד הביטחוני האמריקני.
חוסר הבנה אסטרטגית
הממסד הביטחוני בישראל נוטה לראות את הסיוע האמריקני בצורה חד ממדית: גודל הסכום וכל החומרה והציוד שנלווים לו. דווקא דוגמאות מההיסטוריה הרחוקה יכולות ללמד על הפער בהבנת המצב בין הדרג המדיני ובין אלופי המטכ"ל. בליל ה-28 במאי 67', כשבוע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, התפרצו חלק מהאלופים נגד ראש הממשלה אשכול בתביעה לצאת מיד למלחמה. אשכול עצר אותם ואמר שההכנה הדיפלומטית והמדינית נועדה כדי לאפשר הצטיידות אחרי המלחמה. הוא קבע שנזדקק לידידים לאחר הקרבות, ודחה את הערכת האלופים שהניצחון יביא לישראל 15 שנה של שקט. בניגוד לאלופיו, אשכול חזה שצבאות ערב ישוקמו מהר מאוד אחרי המלחמה, בעזרת הסובייטים והאספקה שלהם. כך גם ערב מלחמת יום הכיפורים, הדאגה לאספקת ציוד לחימה מהאמריקנים גרמה לגולדה ודיין לעצור מהלכי כוננות שנדרשו, ובוודאי מתקפה אווירית מקדימה.
היום המצב לכאורה הפוך: הגנרלים והנספחים הצבאיים בטלוויזיה ובעיתונות תובעים לסגור את העסקה עם האמריקנים, ואילו הדרג המדיני בדמותו של ראש הממשלה דוחה לכאורה את ידו של הדוד סם החופנת טילים ומטוסים. הסיבה הבסיסית היא שיותר מדי חוטים של תלות כרוכים בחתימה הזאת; היום הציוד לא נועד לאפשר לנו להילחם, אלא דווקא לשלוט בצמרת הביטחון ולמנוע מאיתנו להילחם; היום העסקה כרוכה בהסכמה ישראלית להפנות עורף לאושיות התמיכה שלנו, יהדות אמריקה והקונגרס. אובמה אימץ אל לבו את הדוקטרינה האנטישמית, ש"הלובי היהודי" מנהל את מדיניות החוץ של אמריקה. ובנוסף, במשחק של החודשים הקרובים אובמה רוצה להופיע כמגן ביטחון ישראל, ואז יוכל ביתר חופשיות לשפד אותה בחזית המדינית מול הפלסטינים. ראש הממשלה כנראה נחוש לא לתת בידיו את הקלף הזה. והאמת, שלישראל לא בוער שום דבר.
רק לאחרונה התחולל מרד של עשרות בכירים במחלקת המדינה נגד מדיניות הנשיא בסוריה. אחד המובילים הוא מי שהיה השגריר האמריקני האחרון בדמשק, ריצ'רד פורד, שפשוט לא מסוגל לראות כיצד המלחמה מתדרדרת למצב שמפציצים באופן חופשי בתי חולים ומטילים חביות נפץ על אזרחים וחצי המדינה הרוסה: "המדיניות של ממשלת ארצות הברית מאז סוף מלחמת העולם 2 היתה שאירופה צריכה להתאחד כדי להיות חזקה ולהימנע מסכסוכים פנימיים", הוא אמר ל'ניו יורקר'. "להיות חזקים כדי להציב התנגדות למוסקבה. ולהימנע מהדרדרות לעוד מלחמות עולם. עכשיו עצם האחדות של אירופה עומדת בסימן שאלה, ובמידה לא קטנה זה קורה בגלל בעיית הפליטים מסוריה… (המלחמה) ערערה את היציבות של כמה ארצות באירופה ושחררה את הכוחות ההרסניים והארסיים ביותר של הקיצוניות האסלאמית".
משרתי האינטרס האמריקני
קשה להבין לפעמים איך מנהיגים ישראלים פטריוטים, אחראיים, יכולים להתעלם ממעשיו, מחדליו ושגיאותיו של הנשיא אובמה. סוריה היא הבמה שעליה מתחוללת שואה שהממשל האמריקני של אובמה אחראי לה במידה רבה. אבל אנחנו הרי לא מודאגים מערבים מתים. בסדר. אבל מה בקשר לתמונת ההתפוררות, ההתערערות, שמתגלית באירופה? לא ניתן לסמוך ולא ניתן לבנות על מנהיג בעייתי כמו הנשיא אובמה. מי שלא רוצה לראות איך ארץ ישראל ממערב לירדן הופכת למעי העיוור של מלחמת האזרחים בסוריה, צריך קודם כל להחזיק את אובמה במרחק של זרוע לפחות. את תפקיד מערער היציבות בישראל אובמה ואנשיו לקחו על עצמם. בטכניקות שלהם. תבדקו את כל בעלי הטורים שכתבו נגד מיכאל אורן לפני שנה כשיצא הספר שלו שבו קרע את תדמיתו של אובמה.
מדוע הם הרגישו צורך להתפקד לטובת הנשיא נגד חבר כנסת ישראלי, היסטוריון חשוב, שהיה גם השגריר בוושינגטון? האם זה קשור במקרה לכך, שכל אחד מתוקפיו של אורן בילה תקופה כזו או אחרת באמריקה? האם מקבלי המענקים של קרן וקסנר שלמדו שנה בהארוורד ב-20 השנים האחרונות הפכו לסוכני השפעה של הממשל? עדי כדי כך, שהם מעדיפים לשרת אינטרס אמריקני על פני הגורמים הישראלים המוסמכים? האם כל הכתבים משנות ה-70 ואילך, ששירתו בוושינגטון מטעם עיתוניהם, מוכרחים לעת מצוק להתייצב לצד הממשל? האם כל אלוף שהיה כמה שנים נספח צה"ל בוושינגטון, או שלמד שנה באקדמיה צבאית או מכון מחקר כזה או אחר, שכח כבר את אשר לשכוח לא נוכל? האם כל ראש מוסד וראש שב"כ חייב עם פרישתו לדאוג ליישר קו עם האמריקנים שמא ימנעו ממנו ויזה או רשיונות עסקיים כאלה ואחרים?
נראה שבראש המדינה עומד לשם שינוי אדם, שהוא במעמד משל עצמו בזירה הבינלאומית, והוא מבין את הקושי שמציב ההסכם שמציע אובמה. יש בהחלט קשר בין האיום שמציבים בכירי הביטחון בדימוס על ראש הממשלה לבין התנהלותו של הנשיא אובמה. כולם מאוחדים במטרה אחת: להפיל את נתניהו. הגנרלים התוקפים משמאל, אובמה בסיוע אווירי, התקשורת בסיוע אגפי והימין האידאולוגי בעתודה. טוב שבינתיים הקו מחזיק.
בכל מקרה, כיום התל"ג של ישראל הוא כ-300 מליארד דולר. זו העת בה כדאי 'להיגמל' בהדרגה מאותו סיוע. בטווח הרחוק זה רק יועיל. זכור לי במעומעם שנתניהו החל במהלך כזה, בדיוק מאותן סיבות, בקדנציה הראשונה שלו, בסוף שנות התשעים, אלא שלא ברור מה קרה במרוצת השנים.
בכירי מערכת הביטחון צריך להיחקר על קבלת שוחד ישיר או עקיף מהאמריקאים.
כל עוד לא עושים זאת אין טעם להתבכיין.
והאמת היא שלא נתניהו ולא אף אחד אחר אינם מוכנים לבצע את הצעד ההכרחי לניקוי האורוות. מדוע?
מסכים עם תגובה 1. יש יסוד סביר בדבריו של כותב המאמר ולא אתפלא אם הם נכונים. אבל אם יש הוכחות מדוע לא מעמידים פה אנשים לדין? מאיזו טלטלה מפחדים שעוד לא היתה? שר ביטחון התחלף פה בין השאר על הרקע הזה? או שזה על רקע משחקי הכיסאות של נתניהו? או שנתניהו מרגיש מאוים ע"י יעלון באמת ורצה להחלישו.
אובמה גם הוא יודע שמנהיג העולם המערבי הוא ראש ממשלת ישראל.
זה מה שהעולם יודע לפחות אלפים שנה.
אף אחד בעולם, כולל ההיסטוריונים, לא מבין איך עם קטן וחלש כזה מנהל בעצם את העולם.
הפלא ופלא, מה?
הגנרלים של צה״ל קוראים לעם לקבל את גזרת שתי מדינות לשני עמים. להם אנחנו הסוכרייה שתעזור לאובמה להמתיק את המרירות הסונית בעקבות ההסכם עם אירן וההתקפות על דעא״ש. היום אחד מהם אפילו איים שאם לא נתנהג החיזבאלה ימטיר על המדינה אלפי טילים. אם לא נסכים לדרישות הסונים של אש״ף השיעים יהרגו אותנו עם הרקטות שלהם. אסון ממש. מי אנחנו(סתם נאצים גמדים) שנעמוד כנגד הקואליציה הנוראית של אובמה, השיעים של אירן ולבנון, הסונים של אש״ף ואחרון חביב הגנרלים של צה״ל והמוסד?