בניגוד לתעמולת השמאל, מעמד הביניים דווקא התעשר

באתר הבית של הילרי קלינטון מופיע מאמר המוקדש למצבו העגום לכאורה של מעמד הביניים האמריקני. בכתבה נטען כך: "בפעם הראשונה מזה ארבעה דורות, מעמד הביניים איננו עוד הרוב באמריקה… משפחות עובדות משתרכות הרבה מאחורי משפחות עשירות".

כמובן שהטענות על מצוקת מעמד הביניים אינן ייחודיות לקלינטון; הן שכיחות בקרב פוליטיקאים מכל קצוות הקשת בארה"ב, נשמעות מדי יום ביומו ברחבי העולם, וכמובן שגם בישראל. טענות אלו בדרך כלל משמשות צידוק למדיניות כלכלית סוציאליסטית, ולהגברת ההשקעות הממשלתיות בדברים הנחשבים לצרכים של מעמד הביניים: דיור, תעסוקה וחינוך.

והרי החדשות: מעמד הביניים בארה"ב אכן מצטמק. אבל לא בגלל שהוא נעשה עני יותר – אלא מפני שהוא התעשר.

לא מאמינים?

ניתוח נתונים שנאספו על-ידי הלמ"ס האמריקני, ומכוני המחקר המובילים 'פיו' ו'המכון האורבני' מראה זאת באופן ברור.

בדצמבר האחרון, מכון 'פיו' פרסם נתונים שעובדו על-ידי ה"פיננשל טיימס" בגרף הבא:

שימו לב למה שקורה כאן: מעמד הביניים הצטמק לרמה דומה לזו של שנות ה-70 – מפני שיותר אנשים התעשרו(!). עתה הם נמצאים מימין לרמת ההכנסה שנחשבת ל"מעמד ביניים", על-פי ההגדרה השרירותית שבין 42 ל-126 אלף דולר בשנה, בין 67% עד 200% מהשכר החציוני. מדובר בהכנסה ריאלית למשק בית על סמך נתוני 2014 (מתואם למדד המחירים PCI ואינפלציה).

מניתוח נתוני הלמ"ס האמריקני התמונה ברורה עוד יותר. פרופ' מארק פרי, עמית ב'אמריקן אנטרפרייז אינסטיטיוט', פרסם בבלוג שלו את הגרף הבא:

כפי שניתן לראות, הנתונים ברורים למדי. מעמד הביניים מוגדר כאן כבעלי הכנסה של 50 עד מאה אלף דולר בשנה. שיעור בעלי ההכנסה הנמוכה (עד 50 אלף דולר) ירד מ-58.2% ב-1967 ל-46.8% ב-2014, בעוד ששיעור בעלי ההכנסה הגבוהה עלה מ-8.1% ל-24.7% (מעל מאה אלף דולר). גם כאן מדובר בהכנסה למשק בית על סמך מחירי 2014. התוצאה היא "מעמד ביניים" קטן יותר, בשל תהליך התעשרות שעבר על החברה האמריקנית.

עדיין לא השתכנעתם?

המכון האורבני, המזוהה עם הצד הדמוקרטי-פרוגרסיבי בארה"ב, פרסם גם הוא נתונים דומים. ב-CNN הובאה תמצית המחקר, ובו למשל מופיע הגרף הבא:

מה שאנחנו רואים כאן בעצם הוא, שאם בשנת 1979 לעניים בארה"ב היה 7% מההכנסה הלאומית, בשנת 2014 השיעור ירד ל-4%. ב-1979, 16% מההכנסה הלאומית היה למעמד הביניים הבינוני נמוך, היום זה 8%. הקבוצה שצמחה הכי הרבה הם העשירים – מ-0.4% ל-11% היום, והחלק בהכנסה במעמד הביניים העשיר צמח מ-30% ל52%. במקביל לשינויים האלו, אוכלוסיית בעלי ההכנסה הגבוהה גדלה, ואוכלוסיית בעלי ההכנסה הנמוכה, ירדה. בניתוח זה האוכלוסיה מחולקת לחמישוני הכנסה. המדד במחירי 2014, ומתואם למדד הצריכה PCE  ואינפלציה. סטפן רוז, מפרסם המחקר, הדגיש את משמעות התוצאות: "זה לא נכון לומר שרק ה-1% העליונים קיבלו את כל העושר". נתונים אלו הם לא פחות ממדהימים, והם סותרים באופן מוחלט את רוב מה שהציבור מכיר.

קוראים חדי עין עשויים להעלות בעיות שונות במחקרים, כגון שאלת העושר שאינו מגולם בהכנסה, העובדה כי ארצות הברית מורכבת ממדינות רבות בעלות תנאים שונים, וכו'. מדובר בסופו של דבר בבעיות שוליות יחסית; מומלץ לעיין במחקרים, אשר התמודדו עם חלק מהטענות. בכל אופן, נראה שהתמונה הכללית העולה מהנתונים היא חיובית הרבה יותר מאשר התפיסה השוררת.

השאלה המתבקשת היא – איך יכול להיות שכולם מתלוננים? איך יכול להיות שכל המועמדים לנשיאות, ובראשם ברני סנדרס, עשו קריירה מהפרחת טענות מופרכות לאוויר?

תשובה אחת היא שהכל פוליטיקה. פוליטיקאים דמגוגים וכריזמטים תמיד יצליחו לשכנע אנשים שהמצב שלהם רע למרות שהוא לא. תשובה שניה היא שלמרות השיפור העצום, אנשים חרדים לעתידם בשל המיתון היחסי בשוק העבודה האמריקני, החוב הממשלתי הגדול והצמיחה הנמוכה. במסגרת חרדה זו הם סבורים שגם מצבם הנוכחי הוא רע.

בשורה התחתונה נראה כי החשש נותר ברובד הפסיכולוגי. סקר שערך מכון 'פיו' בשנת 2013 הראה ש-90% מהאמריקנים סבורים שהם חלק ממעמד הביניים. כלומר, לא מעט משפחות שהרוויחו למעלה מ-150 אלף דולר בשנה טענו שהן "חלק ממעמד הביניים". בסיטואציה כזו, ברור שקל לפוליטיקאים לשכנע אנשים שתמיד מגיע להם יותר. הנתונים מספרים סיפור שונה.

הכתבה עודכנה לאחר הפרסום במספר הערות אודות שיטות עיבוד הנתונים במחקרים