"אפילו אוגנדה טובה יותר לעסקים מישראל"

הקהילה העסקית בישראל מודאגת. ביום ב' השבוע התקיים בבורסה לניירות ערך בתל אביב כנס של איגוד החברות הציבוריות. הכנס המעונב לבש פנים חריגות של מחאה; האווירה הייתה מודאגת ורצינית, לא מחויכת ומאוד לא אופטימית. שלושה נושאים שונים הקשורים אחד בשני עמדו במרכז הכנס: הידרדרות הבורסה הישראלית, האווירה האנטי עסקית בישראל, והמעורבות הממשלתית המתגברת בשוק.

כפי שדווח במידה, מספר החברות הנסחרות בבורסה נמצא בירידה. הירידה היא חלק ממגמה עולמית, הקשורה בתהליכים שהחלו כבר במשבר הכלכלי העולמי ב-2008. מתחילת 2016, 15 חברות נמחקו מהמסחר הישראלי, ו-10 חברות נרשמו לבורסה. סך הכל מינוס 5. ח"כ אלי כהן, הציג את המספרים המדאיגים בכנס: "אנחנו נמצאים במצב שחייבים בו מהפך. בשנת 2008 היו מעל ל-650 חברות. היום יש פחות מ-500 חברות. במשק ריכוזי בנקאי, חברות זקוקות למקורות מימון על מנת להתקדם ולהשקיע…".

הדוגמא המפורסמת ביותר לעומק הבעיה היא החלטתה של אסם לצאת מהמסחר בבורסה בתל-אביב. נסטלה העולמית קנתה את אסם, התבוננה על השלכות המיסוי והביורוקרטיה הכרוכות בהמשך המסחר בבורסה המקומית, והחליטה למחוק את אסם מהמסחר בבורסת ת"א. ההפסד כולו שלנו.

אווירה אנטי עסקית

אולי במקרה, הכנס התרחש בימים בהם מציינים 5 שנים למחאה החברתית, מחאה שגרמה לתופעות חיוביות, אך גם לשנאת עשירים והרבה פופוליזם. לדעת דוברים רבים בכנס, ביניהם חברי כנסת, פקידי ציבור ואנשי עסקים רבים, האווירה הזו עומדת בשורשם של הבעיות אותן חווה הבורסה והסקטור העסקי בישראל.

"נוצר מצב שבעלי ההון צריכים פתאום להתבייש שהם מנסים למקסם את הרווחים. יש פה עליהום, תפישה לפיה אלה שאין להם כסף בארץ, זה בגלל שאלה שיש להם כסף לוקחים אותו מהם", אמר שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר. לדעתו, "אם כללי המשחק לא טובים, אז האצבע המאשימה צריכה להיות על הרגולטורים ועל הפוליטיקאים, ולא על בעלי ההון – קל להפנות אצבע מאשימה על תשובה, שטראוס או דנקנר, אבל הם אלה שמייצרים מקומות עבודה ומייצרים צמיחה". בהחלט אמירה אמיצה של משרת ציבור לא פופוליסט. יש לקוות שבאב"ד אכן פועל לשפר את המצב במסגרת תפקידו.

ח"כ אלי כהן, ראש ועדת הרפורמות מטעם "כולנו", אמר דברים דומים. "יש שני אלמנטים שפוגעים בבורסה בתל אביב – עודף רגולציה ואווירה אנטי עסקית. יש לשפר את האווירה במשק ואף בכנסת". לדבריו, אם רוצים להשקיע יותר ברווחה, בטחון, חינוך ותרבות, צריך להבין שהכסף בסופו של דבר מגיע מהמגזר העסקי, ולכן הדחיפות בטיפול. "אל לנו לקבל בשוויון נפש את הצטמצמות הבורסה בישראל. היינו צריכים להיות היום ב-900 חברות ציבוריות", אמר והתחייב: "אנחנו נפעל להקל רגולטורית ושינוי האווירה העסקית".

יוג'ין קנדל הציג מספר דוגמאות להשפעתה השלילית של האווירה האנטי עסקית  על המשק. ראשית, קנדל טען שהדרישה לשקיפות מהחברות מונעת מהן להשתתף במסחר בבורסה, מפני שהן חוששות ששקיפות תביא מתקפה וביקורת ציבורית ופוליטית. שנית, תספורות לאנשי עסקים גדולים, המקובלות בכל העולם, זוכות לביקורת ציבורית אדירה בישראל. חברה הרואה זאת, תבחר תעדיף פשוט לפעול בחו"ל. ושלישית, בגלל אי הודאות וגודלו של השוק הישראלי, משקיעים זרים מעדיפים לא להסתבך כאן.

בשורה התחתונה קנדל לא אופטימי: "כדי שיהיה שינוי יש צורך במשבר שכולל אבטלה. יצירת מקומות עבודה לא הופיעה בשום מצע של מפלגה… אני לא רואה את שיתוף הפעולה הדרוש בין הסביבה הפוליטית, העסקית והתקשורתית בכדי שיתקיים רצון ליצור שינוי", אמר. לדבריו, הוא מכיר אנשים שטוענים כי הם חיים בישראל, מגדלים את הילדים בישראל, אך "לא מוכנים לעשות שקל בישראל". "אפילו אוגנדה טובה יותר לעסקים מישראל", הוא אמר, וסיכם: "לדעתי אין עתיד לשוק ההון המקומי. בתנאים הקיימים אני לא אופטימי".

גם אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות שותף לדאגה: "פוליטיקאים, מימין ומשמאל, מיחימוביץ' ועד כחלון, נוהגים לתקוף את המגזר העסקי על בסיס קבוע, עם או בלי הצדקה, הכל כדי להיתפס 'חברתיים', לקבל עוד כותרת ועד כמה לייקים בפייסבוק, ולעזאזל המחיר שמשלמת הבורסה הישראלית, המערכת הפיננסית והכלכלה הישראלית כולה".

אך למרות זאת פלטו עדיין אופטימי. "אני עדין מאמין שנחזור לראות את ההנפקות בת"א, בכפוף לכך שנפעל במהירות ליישום ההקלות ברגולציה ושינוי השיח הציבורי. אני קורא מפה לכל הגורמים המעורבים. המשיכו במגמת ההקלות, אנחנו בקושי בתחילת הדרך, עצרו החמרות נוספות כדי לא לפגוע בתהליך החיובי, כך שבקרוב נתחיל לראות הנפקות חדשות בבורסה".

חוק שכר הבכירים: פופוליזם בשיאו

כנס איגוד החברות לא היה יכול להתקיים בעיתוי מוצלח יותר. בבוקר הכנס, שר האוצר כחלון הודיע כי הוא פועל להפחתה נוספת של מס חברות, ובמקביל, בג"צ הודיע כי הוא מקפיא את הגבלת שכר הבכירים לעת עתה. חדשות אלו עודדו את הנוכחים בכנס.

חוק הגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים הטריד את באי הכנס אולי יותר מכל נושא אחר. אם נאמין לדבריו של ח"כ גפני, יש להם סיבה טובה לדאגה. חוק שכר הבכירים הוא "אחד מהמקרים הבודדים בהם חברי ועדת הכספים מחאו כפיים". סיפר גפני לנוכחים, וגילה לתדהמת כולם כי "אם החוק יצליח הוא יורחב אל שאר הסקטורים".

משתתפי הכנס לא היססו להביע את דעתם בתקיפות. פרופ' צבי אקשטיין, ראש המרכז הבינתחומי הרצליה אמר כי: "החוק הוא פופוליסטי. חוק שהתקבל על בסיס רגשות ולא על פי מחקר. נושא התמריצים הוא קריטי. בשום מדינה בעולם לא עולה הרעיון להגביל את השכר"; משה פרל, מנכ"ל איגוד הבנקים הוסיף: "שכר הבכירים לא הונע מאידאולוגיה, זה היה מסע נקמה… אפשר לומר כי הרגולטור אומר שהוא רוצה שהמנהלים הבינוניים ינהלו לו את כספי הפנסיה. אם המנגנון הזה יישאר, נראה רידוד כוח אדם בבנקים ובתאגידים הפיננסים".

רו"ח קרן קיבוביץ', מנהלת מחלקת תגמול בחברת BDO אמרה כי הנתונים שלהם מצביעים על כך ש"ככל שתקרות השכר ירדו, המחויבות לביצועים ירדו בקרב הבכירים, זאת בשל שמנתקים את השכר מביצועים". ופרופ' יוג'ין קנדל, כרגיל, לא היה עדין במיוחד: "זו חקיקה כל כך פופוליסטית, ואף פוליטיקאי לא הרים קולו בכדי לשנות את החקיקה. בשנת 2010 לקחו לי 10 דקות להסביר למה החוק בגרסתו הראשונה, שאותו הגתה שלי יחימוביץ, היה חוק מטומטם".

בשולי הדיון, היה אפשר לחוש בויכוח על סוגיית האשמה במצב הנוכחי. ישנם לפחות ארבעה כתובות אפשריות: הציבור, התקשורת, המגזר העסקי והפוליטיקה. שלא במפתיע, ח"כ עו"ד נחמיאס-ורבין ממפלגת המחנה הציוני הצטרפה לעמדתו של ח"כ גפני, וצידדה בכך שהאשמה במצב תלויה דווקא במגזר העסקי: "התקוטטות עם הרגולטורים היא לא השיטה. החברות צריכות לשאול את עצמן מה קרה שהציבור איבד את האמון בחברות הציבוריות".

ההפתעה הגיעה מכך שגם משתתפים לא פוליטיים תלו חלק מהאשמה במגזר העסקי. מנכ"ל חברת היעוץ 'אנטרופי', גל סטאל אמר כי החברות לא קראו נכון את המפה. בדברו אל המנכ"לים שהשתתפו בכנס, אמר סטאל: "לא קראתם את המפה הפוליטית: יכולתם בכמה הזדמנויות להוריד את השכר ובחרתם שלא. נלחמתם בחוקים קלים יותר ועתה קיבלתם את התיקון האחרון". על פניו הטענה היא הגיונית: המעורבות הממשלתית והאווירה הפופוליסטית היא רעה ושגויה, החברות היו צריכות "לקרוא את המפה" ולבצע צעדים אשר ינמיכו את הלהבות מראש, במידת האפשר. אך למרות זאת, קשה להבין כיצד חברות בעלות אחריות ללקוחות, למשקיעים, ולהתנהלות יעילה, יכולות להצדיק מלכתחילה מהלכים שיפגעו בביצועיהם.

ההתחמקות המביכה של האוצר

כנראה בשל המדיניות המעורבת של שר האוצר כחלון וגם בשל הרצון לשתף איתו פעולה, הוא לא הותקף באופן חריף במהלך הכנס. אך דבר אחד תפס את תשומת ליבי באופן מיוחד. מנכ"ל האוצר באב"ד ניסה להסביר כי למרות תמיכתו של כחלון בהגבלת שכר הבכירים, הוא פעל להגביל את פגיעתו: "כאשר ההצעה נכנסה לכנסת, שם נרשמת תופעה קשה נגד בעלי הון ואנשי עסקים בישראל. שר האוצר תמך בחקיקה, הוא החליט להעביר את [הגבלת] שכר הבכירים. האווירה והעליהום גרמה לתוצאה של החוק במתכונתו. אם שר האוצר היה האחראי הבלעדי על החוק, הוא היה נראה אחרת לחלוטין". במילים אחרות: כחלון, הוא בכלל ידידם הטוב ביותר של בעלי ההון, ורק הסחף הפוליטי הוליד את החוק הממזר הזה.

זה כבר היה יותר מדי. מדובר בשכתוב בוטה ביותר של האירועים. שימו לב למה שכתב שר האוצר כחלון בדף הפייסבוק שלו:

עשינו היום צעד אדיר לטובת צמצום הפערים במדינת ישראל: ועדת הכספים קיבלה את דרישתי להגביל את שכר הבכירים במגזר הפיננסי… בכיר שירצה להרוויח יותר יצטרך לשלם יותר גם לעובדים החלשים שלו. אני שמח שחברי הכנסת לא נכנעו ללחצים האדירים שהופעלו עליהם. כך בדיוק נלחמים בפערים החברתיים – במעשים, לא בדיבורים. באומץ. בלי פחד.

כחלון אשם גם הוא, ובגדול. אולי עכשיו אנשי האוצר מבינים את גודל הנזק לו הם גרמו; אבל אין להשתכנע מהסיפורים, ואסור לנקות אותם מאשמה על העברת חוק פופוליסטי ומזיק שכזה.

אם שאלתם איך נראית אי-ודאות רגולטורית, אז הנה: מצד אחד ח"כ גפני, יו"ר ועדת הכספים, מבטיח כי החוק יורחב; מצד שני, משרד האוצר משדר כי החוק לא טוב, ולא יורחב. לו הייתי יזם או משקיע בחברות ישראליות, היה לי קשה מאוד לפעול באווירה כזאת. ישראל מפסידה הזדמנויות רבות בשל המגמות הפופוליסטיות האחרונות. 5 שנים למחאה החברתית וההישג המרכזי שלה הוא דיכוי ההון ובריחת השקעות. הגיע הזמן לשינוי.