על גבם של בכירי צה"ל: מכונת הספינים של אובמה עובדת במרץ

תגובתו הרשמית של משרד הביטחון לדברי אובמה הפתיעה בעוצמתה. הסכם הגרעין עם איראן, נאמר בה, הוא כמו הסכם מינכן שאפשר להיטלר להתכונן למלחמה והיה מהגורמים לשואה. במידה מסוימת הייתה תחושה שהתגובה הזו, שיצאה ממשרד הביטחון ולא מפיו של השר אביגדור ליברמן, הייתה מוגזמת. כמו להרוג זבוב עם פטיש של חמישה קילו. השאלה היא: מדוע ישראל הגיבה בצורה כזאת?

אובמה בחר לספק לעצמו אליבי להסכם הגרעין באמצעות הסתמכות על בכירי צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית, וזה די מובן. בארצות הברית, פרשיית תשלום הכופר בסך 400 מיליון דולר, שהוטסו לטהרן באריזות מיוחדות, לא יורדת מהכותרות. מה יותר נוח אפוא לנשיא האמריקני מלהסיט את האש לכיוון ישראל באמצעות ספין. "הצבא והמודיעין בישראל שהתנגדו להסכם מודים שהוא שינה לגמרי את כללי המשחק, ושאין להם יכולת מיידית לפרוץ קדימה תוך פרק זמן קצר ולייצר נשק גרעיני" אמר אובמה ביום חמישי האחרון. "ישראל היא המדינה שהתנגדה להסכם יותר מכולם. אני רוצה לשמוע מכל החבר'ה שצפו שיתרחש אסון כי הדבר הזה דווקא עבד… (שיאמרו) אתה יודע מה, אנחנו טעינו". אין ספק שאובמה בחר לעקוץ כאן את ראש הממשלה נתניהו.

אבל עקיצה כזו איננה סיבה לתגובה של פצצת מימן בעצמה של 100 מגה־טון. נתניהו עצמו בחר להנמיך את הלהבות של תגובת "משרד הביטחון", כשחזר על כך שארצות הברית היא הידידה הגדולה של ישראל.

הפרד ומשול

את האירוע הנוכחי ביחסי ישראל־ארצות הברית צריך לבחון בכמה ממדים.

ראשית, כדאי להבין מהי באמת משמעותו של הסכם הגרעין מבחינת ישראל בחלוף שנה וחודש מחתימתו. אפשר לקבל כאמינה את הערכתו של האלוף במיל' גיורא איילנד, שהתייחס להתרחשות הבוקר ב'קול ישראל'. איילנד קבע כי בהיבט הספציפי הנוגע נקודתית לפיתוח היכולת הגרעינית של איראן – ההסכם בסופו של דבר הוא "לא רע" לישראל. גיורא איילנד לא צריך ליישר קו עם אף אחד במערכת הביטחון. ההסכם מעכב את התחמשותה הגרעינית של איראן, ובהיבט הזה מצבה של ישראל טוב יותר משהיה כאשר ראש הממשלה נתניהו קיבל את המפתחות בשנת 2009. במישור הנקודתי הזה של פיתוח הגרעין, נתניהו הצליח להפוך את הנושא לגורלי מבחינת יהודי אמריקה והעולם, והכריח את אובמה לפעול.

עם זאת, איילנד קבע שיש להסכם היבט אחר, לא פחות חשוב: קבלת איראן לחיק האומות, לגיטימציה מוחלטת שלה בזירה הבינלאומית, פתיחת ברז הכסף והסרת הסנקציות. אפשר להוסיף שההסכם מעניק צ'ק כמעט פתוח למדינה הראשית בעולם התומכת בטרור, כאשר ארצות הברית מחפשת את קרבתה של אותה מדינה. במקביל, היא מתרחקת ומתנכרת לישראל. מעבר לכך, אם להסתמך על התבטאויות שנשמעו לאחרונה מפי הקנצלרית מרקל, איראן מפירה את ההסכם בהיבטים שונים של פיתוח הגרעין ופיתוח יכולת הטילים שלה.

אובמה בחר להתגונן נגד מבקריו בנושא כופר 400 המיליון על ידי רמיזות פוליטיות עוינות לדרג המדיני בישראל. הוא עשה זאת כאשר הרמטכ"ל רב־אלוף גדי אייזנקוט נמצא בביקור בוושינגטון. באמירה שלו לגבי הערכות בכירי צה"ל והמודיעין הוא מפגין כלפיהם ידידות. הרמטכ"ל קיבל מדליה מיוחדת מידי ראש המטות המשולבים; זהו אחד האותות היוקרתיים ביותר שארצות הברית מעניקה. האם אנו עדים שוב לתחילת מסע חיבוקים של הדרג הצבאי בישראל?

על רקע כל האמירות של בכירי ביטחון בדימוס, כמו אהוד ברק ובוגי יעלון, ופרשנויות של נספחי עיתונות על העימות בין הדרג המדיני וצמרת צה"ל, אובמה בוחר צד ומבקש להרחיב את הקרע – וזאת בשעה שהרמטכ"ל נמצא בסביבה. הנשיא האמריקני רוצה לומר לבעלי בריתו במערכת הישראלית: מערכת הביטחון שלכם אוהבת אותי, זה ביבי וליברמן שמקלקלים. לאחר תגובת אראל מרגלית, אולי נשמע גם מיאיר לפיד, ציפי לבני וכל השאר. האם נפתלי בנט יגיב בדרכו? חזרה למנהרות אולי?

בנושא הזה, אגב, ח"כ מוטי יוגב הוא מכוחות נתניהו. אפשר להעריך שתגובתו, שמעטים שמו לב אליה, נאמרה בסמכות וברשות – לא של בנט. הוא חבר ועדת חוץ וביטחון, והוא הסמכות הביטחונית האמיתית בבית היהודי. "בהתבטאות אומללה זו מסכם אובמה את שנות נשיאותו שהתגלו כשנים של טעויות אסטרטגיות קשות בכל זירה עולמית אפשרית", אמר אל"מ במיל' יוגב. "בזכות הכסף ששוחרר לה בהסכם הגרעין, איראן מגבירה פיתוח יצור וייצוא הטרור לכל העולם".

יוגב הוסיף אמירה מעניינת, כאילו בפנייה ישירה לאובמה: "איני יודע מה מניעיך אבל אני יודע מיהו עם ישראל וראשיו, שיש להם אחריות יותר מאשר לך לביטחונה של מדינת ישראל ולשלום העולם כולו". עמדה שונה לחלוטין כלפי ראש הממשלה מזו שנוקט מנהיג מפלגתו. בנימין נתניהו היה חותם על תגובת מוטי יוגב.

מינכן זה כאן

התגובה המינכנית, שכאילו באה משום מקום בחריפותה, יצאה בעיתוי רגיש. היא קודם כול חוזרת וקובעת שישראל תחליט איך תפעל בנושא הגרעין האיראני. גם אם לישראל נוח עכשיו שהנושא פחות אקוטי ונדחה לטווח הבינוני, בהודעה מסוג הזה ישראל מרחיבה את מרחב התמרון שלה. הנושא לא יורד מסדר היום. העיתוי הרגיש הוא בגלל הסכם ההבנות האסטרטגי והסיוע הביטחוני לעשר השנים הבאות, שאמור לכאורה להיחתם בטווח הקרוב מאוד. ישראל מאותתת שאיננה מרוצה. מבחינה זו, הסכם מינכן הוא סמל למהלכים של שיפור עמדות מעצמתי לטווח קצר על חשבון האינטרסים הקיומיים של מדינה קטנה, ידידה לכאורה.

ראש הממשלה המנוח אריק שרון יצא באוקטובר 2001 במה שזכור כ"נאום צ'כוסלובקיה" שלו. הוא הופיע בעצמו ובמו פיו מול המצלמות, והתריע בפני ארצות הברית כי "ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה". כלומר, היא לא תקבל את הדין בכניעה, שעה שהמעצמות מבקשות לבצע מחוות פייסנות כלפי העולם המוסלמי. נא לזכור שהנשיא אז היה ג'ורג' בוש. לא אובמה.

ראש הממשלה הנוכחי בחר לשגר את תגובת ישראל תוך שהוא עצמו תופס עמדה במדרון אחורי. הוא לא רוצה להעניק לנשיא אובמה חותמת כשרות כמגן ישראל. אם יעשה זאת, ייחשף לתעלולים מדיניים נוספים של אובמה בתמרוני הסתיו המדיניים במועצת הביטחון. אולי יש כאן רמז לכך שישראל בכל זאת תעדיף לא לחתום על הסכם הסיוע עם האמריקנים במהלך הקדנציה של אובמה. אם כן, ייתכן שמדובר בצעד חכם.