"טראמפ יודע לדבר עם ההמונים הממורמרים בשפתם"

מערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב סיפקה לא מעט כותרות ססגוניות שלא נראו בעבר, החל מההקלטות המביכות של דונלד טראמפ ועד פרשת הדואר האלקטרוני והשרת הפרטי של הילרי קלינטון, שספק אם נאמרה בה המילה האחרונה. טראמפ מייצג ציבור גדול ומשמעותי, אבל חלקים גדולים בממסד הרפובליקני מסתייגים ממנו. גם אצל הדמוקרטים נדמה שרבים מהמצביעים לקלינטון יעשו זאת בלית ברירה ותוך סתימת האף, ובעיקר כדי למנוע מהמועמד השני להיכנס לבית הלבן. האם זהותם של המועמדים והבחירות הסוערות והסנסציוניות אומרות משהו על תהליכי עומק שעוברים על ארה"ב, או שזהו עניין חולף?

רגע לפני הבחירות נפגשתי עם מאט קונטינטי, מי שהקים את אתר החדשות 'וושינגטון פרי ביקון' (בתרגום חופשי: אלומת אור חופשית), לדבר על מה שעובר על ארה"ב. קונטינטי צמח בממסד השמרני הרפובליקני, ופרסם מאמרים בכתבי עת כמו ה'נשיונל רוויו' וה'וויקלי סטנדרד'. בשנת 2012 החליט לשנות כיוון ולהקים את ה'פרי ביקון'.

בניגוד לסטיגמות מסוימות על התקשורת הימנית, ה'פרי ביקון' נודע באמינותו וביושרתו שכבר הקנו לו מוניטין בתקשורת המרכזית בארה"ב. מי שנכנס לאתר יכול להתרשם מכך שמדובר באתר חדשות המקפיד על עובדות נטו. תחקירי העומק שפורסמו בו הצליחו לחשוף את תעלולי אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי במשא ומתן לקראת חתימת ההסכם הגרעין עם איראן, ולגרום לקלינטון לבצע בדיקה מחודשת של העבר שלה, מחשש שה'ביקון' יעלה על פרשיות מביכות.

משפיע על סדר היום

קונטינטי הוא שמרן, והוא לא מתנצל על כך. את שליחותו העיתונאית הוא רואה במתן "שיניים" לימין, ובהצבת השמאל על הכוונת. "בחוגי השמאל היו כמה אתרים שערכו תחקירים על הממסד הרפובליקני, עקבו אחרי התנהלותו וביקרו אותו. בצד הימני לא היה גוף כזה", הוא מסביר את הרציונל שמאחורי האתר. "החלטנו להקים את כלי התקשורת שיעשה את זה. המטרה שלנו היא לחקור ולעקוב אחרי הצד הליברלי, ולפרסם ידיעות בנושא".

כבר בתחילת הדרך נקבעו כללי היסוד שילוו את האתר בהמשך. "החלטנו שאנחנו לא נפרסם מאמרי דעה אלא חדשות", מספר קונטינטי. "מלבד הטור שלי שמהווה סוג של מאמר דעה, כל השאר זה חדשות נטו. אנחנו מתמקדים בשמאל, מכיוון שביקורת על הימין יש כבר בהרבה מקומות. אנחנו בודקים כל עובדה שאנחנו מפרסמים, ומקפידים לערוך הצלבות מול מקורות נוספים. בזכות העבודה האחראית שלנו, תחקירים וחדשות שלנו מגיעים למשרדי הממשל ולמסדרונות הקונגרס ומשפיעים על הנעשה שם".

תוכל להצביע על השפעות ישירות של האתר על הפוליטיקה והמדיניות בארה"ב?

"העובדה שאנחנו מפרסמים חדשות עם עובדות גורמת לכך שמפרסמים את התחקירים שלנו בתקשורת המרכזית בארה"ב. תחקירים שלנו הופיעו ב'ניו יורק טיימס', ב'וושינגטון פוסט' וב'וול סטריט ג'ורנל'. זו בדיוק המטרה. יש לנו אתר וכמובן נוכחות בפייסבוק ובטוויטר, אבל החשיפה שלנו גדלה הרבה יותר באמצעות ערוצי התקשורת הללו. אנחנו מפרסמים ידיעה או תחקיר, והם מצטטים אותנו. הם יכולים לעשות את זה כי הם יודעים שאנחנו שומרים על הכללים שהזכרתי.

"בדרך זו יש לנו השפעה על סדר היום הציבורי. היו לנו הרבה מאוד ידיעות בנוגע להסכם עם איראן, שהגיעו לכותרות והכריחו את הממשל לספק תשובות. גם במערכת הבחירות הנוכחית, תחקירים שלנו הגיעו לכותרות. לדוגמה, תחקיר שלנו בנוגע למעורבות של ג'ון פודסטה, מנהל הקמפיין של קלינטון, במחיקת האימיילים שלה, קיבל כותרות בכלי תקשורת אחרים. דוגמה נוספת היא הידיעה שהתפרסמה ב'ניו יורק טיימס' שלפיה בעקבות התחקירים של ה'פרי ביקון' בנוגע לפרשיות מעברה של קלינטון כעורכת דין בארקנסו, היא החליטה לשכור חברת עורכי דין שתחקור את העבר שלה ותבדוק כל דבר שיכול לצוץ וליצור בעיות בקמפיין.

"אנחנו לא מסתירים את העובדה שאנחנו אתר ימני, אבל גם מי שלא בהכרח מזדהה עם האג'נדה שלנו יודע שאנחנו מספקים ידיעות חדשותיות אמינות, ושזהו חומר חשוב ומעניין".

שיטת בחירת המועמדים כשלה

הזכרת את מערכת הבחירות. רבים שואלים, גם אצלנו בישראל, איך ייתכן שעם כל הכסף ועם כל מכוני המחקר והמדיניות השמרניים בוושינגטון, המועמד הרפובליקני הוא דונלד טראמפ, אדם שרחוק כל כך מהעקרונות השמרניים. יש לך הסבר כיצד דבר כזה קורה?

"האמת היא שהבחירה שלו לא כל כך מפתיעה. יש כאן שילוב של שני גורמים או סיבות. הסיבה הראשונה היא תהליך שמתרחש במפלגה הרפובליקנית כבר עשרים שנה. בתקופה הזו הצטרפה למפלגה הרפובליקנית קבוצה גדולה של אנשים שאינם שמרנים או רפובליקנים קלאסיים. מדובר באנשים נטולי השכלה גבוהה, שמגיעים בדרך כלל מאזורים כפריים בארה"ב. הם לא באמת רפובליקנים, אבל חלק מתפיסות העולם שלהם משתלבות טוב יותר במפלגה הרפובליקנית מאשר במפלגה הדמוקרטית. ההנהגה הרפובליקנית שמחה לקבל את הקולות של הקבוצה הזאת, אבל היא לא באמת ידעה איך להכיל או לעכל אותם במפלגה.

"טראמפ דווקא הבין טוב מאוד איך להתחבר איתם. הוא לא היה צריך לשכנע אותם בצדקתה של מדיניות כזו או אחרת. הוא יצר איתם קשר לא דרך הראש אלא דרך תחושת הבטן שלהם, התחושה שמשהו בארצות הברית לא בסדר ושפשוט צריך למצוא את האשמים. הוא התחבר אתם דרך שעירים לעזאזל כמו המקסיקנים או הסחר הבינלאומי.

"ועדיין, זה לבדו לא היה מעניק לו את הניצחון בתוך המפלגה. מה שאפשר לו את הניצחון היה העובדה שהממסד של המפלגה הרפובליקנית היה מחולק ומפורד כל כך. הקולות של הממסד התפצלו בין המועמדים של הממסד, וטראמפ אסף אליו את הממורמרים. הוא התחיל עם תמיכה של כ־5%, אבל ההתכתשות של המועמדים האחרים זה עם זה העבירה אליו את הקולות של מי שנשרו".

העובדה שיש כל כך הרבה אזרחים ממורמרים ושיש להם השפעה רבה כל כך, איננה מנבאת טובות לארה"ב. האם לדעתך יש דרך לתקן את המצב?

"התופעה של אזרחים ממורמרים איננה חדשה. אחרי כל משבר בארה"ב במאה האחרונה היו קבוצות של ממורמרים שהשפיעו על השיח והמשחק הפוליטי. הפתרון תמיד היה שגשוג כלכלי שהגיע בשלב מסוים. אני חושב שיש דברים שאפשר לעשות ושישנו את המצב הכלכלי, באופן שהציבור ירגיש את השינוי בכיס. צריך לשנות את חוקי המסים ובעיקר להוריד את המסים על חברות, כדי למשוך אלינו בחזרה חברות שברחו בגלל המיסוי הגבוה.

"נושא נוסף שחובה לטפל בו הוא המשבר האמיתי בנושא ההגירה לארה"ב. אני לא חושב שצריך להפסיק את ההגירה, אבל כן צריך לכל הפחות לשנות מדיניות. צריך להגביל את הכניסה של מהגרים בעלי השכלה והכשרה מקצועית נמוכה, ולעודד הגירה של בעלי השכלה גבוהה. מדיניות כזו תמנע את אותה תחרות שמרגישה האוכלוסייה החלשה יותר על העבודות שאינן דורשות מיומנות גבוהה. מצד שני, כניסה של מהגרים משכילים יותר תעודד יוזמה וחדשנות בארה"ב.

"שינוי מדיניות נוסף שהוצע, שאני לא בטוח שאני מסכים אתו אבל הוא כן מעניין ומצריך בחינה, הוא הרעיון של 'סחר מאוזן'. הכוונה היא לא להפסיק את הסחר שלנו עם מדינות אחרות, אבל שמדינות שארה"ב מייבאת מהן מוצרים וטובין יהיו מחויבות גם הן בהתאם לקנות מוצרים מארה"ב. צריך עוד לחשוב על המודל הזה, אבל נראה שהוא יכול להוריד את תחושת התסכול והמרמור.

"הפתרון הוא צמיחה כלכלית, אבל איך להגיע לשם זו הבעיה ולזה אני לא יכול לתת תשובה. במיוחד לאור העובדה שבבחירות האלו המפלגה הרפובליקנית בקונגרס תהיה כנראה עוד פחות ממסדית, ולא תאפשר את הגמישות הנדרשת כדי לבצע שינויים ורפורמות".

נראה שמחנה השמרנים במפלגה הרפובליקנית עדיין חלוק בין מי שיצביעו לטראמפ בגלל שהוא המועמד הרפובליקני, ובין אנשי "לעולם לא טראמפ". איפה אתה נמצא בסיפור הזה?

"אני בוודאי לא משתייך למחנה 'לעולם לא טראמפ'. אני מבין את מי שנמצאים במחנה הזה ואת החששות שלהם ממנו. האמת היא שההסתייגות שלי מטראמפ היא יותר בגלל הסגנון והאישיות, ופחות בגלל המדיניות שהוא מציע. עם חלק מהאמירות שלו בנוגע למדיניות אני דווקא מסכים. אני חושב שצריך לעשות רפורמה כלשהי במדיניות הסחר שלנו, ושחייבים לשנות את ביטוחי הבריאות שיצר 'אובמה־קר'. אני לא מסכים עם המדיניות שטראמפ מציע בנוגע להגירה כמו חסימת כל המוסלמים, אבל כמו שאמרתי אני מסכים שחייבת להיות רפורמה כלשהי. עוד דבר שאני מסכים עליו עם טראמפ הוא הצורך בדה־רגולציה, ובמיוחד בתחום האנרגיה שהיום היא מסובכת כל כך.

"תחום שבו אני כמובן לא מסכים אתו הוא מדיניות החוץ של ארה"ב. טראמפ מציע למעשה התכנסות של ארה"ב והתנתקות מהעולם. כאן אני חושב שזאת תהיה טעות חמורה. ביחס לישראל, לעומת זאת, אני חושב שהמדיניות שלו היא קוהרנטית יחסית, של תמיכה משמעותית בישראל".

ומה בנוגע ליחסים עם פוטין?

"הרצון של טראמפ להתקרב לרוסיה ולמדינות המזרח הרחוק איננו שונה ממה שרצו נשיאי ארה"ב בעבר. גם בוש וגם אובמה ביקשו להתקרב אל המזרח. מצד שני, ההערצה של טראמפ לפוטין היא פשוט מוזרה בעיני. בנוסף, גם בנוגע למדיניות בנושא מזרח אירופה אני חולק עליו. אני חושב שצריך לאפשר למדינות הללו לבחור, ואם הן מבקשות להתחבר אל המערב אסור לנו לעכב או למנוע את זה".

אובמה פוליטיקאי, לא מדינאי

לא רק טראמפ נראה מועמד בעייתי. ההיסטוריה של הילרי קלינטון והידיעות שנחשפות כל יום מצביעות על כך שמדובר במועמדת עם עבר של שחיתויות. התחושה היא שההצבעה בבחירות הללו תהיה בעיקר הצבעת נגד. האם העובדה שאלו המועמדים מצביעה על תהליכי עומק בחברה האמריקנית?

"אני לא חושב שהעובדה שאלו המועמדים מצביעה על תהליכי עומק בציבור האמריקני או על כישלון כלשהו שלו. אם כבר, זה מצביע על כישלון המערכת האמריקנית של בחירה במועמדים. כבר שנים שהמנגנון אצל שתי המפלגות מעדיף את המקושרים ואת בעלי ההון. הילרי קלינטון למשל ניצחה את הבחירות משום שעוד לפני שהודיעה על ההתמודדות היא כבר גייסה סכומי כסף עצומים, שדחו מתמודדים אחרים מלנסות בכלל להתמודד. אצל הרפובליקנים, כמו שכבר אמרתי, טראמפ ניצח משום שהמפלגה הייתה מפוצלת כל כך, והוא הביא איתו כישרון דמגוגי של תוכניות ריאליטי.

"אם ישנו תהליך עומק בציבור האמריקני, זו העובדה שהוא שסוע ומחולק מאוד. אנשים בוחנים כל דבר מנוקדת מבט פוליטית, וכך הם גם בוחנים אחד את השני. בנוסף, אוכלוסיות רבות חשות שאינן מיוצגות בתוך הדיון הלאומי. יש קבוצות שמתחילות להתמרד נגד המדינה משום שהן מרגישות שלא מקשיבים להם. אני חושב שזה מה שעומד לדוגמה מאחורי הסיפור של Black Life Matters.

"הסיבות לכך כאמור הן המצב הכלכלי, והמדיניות של אובמה ולמעשה גם של בוש. ההפסד שלנו במלחמה בעיראק והיווצרות בועת הנדל"ן גרמו לאנשים לחשדנות ומשבר אמון. אחד הביטויים לזה הוא ההתמכרות בשנים האחרונות של אמריקנים רבים לחומרים נרקוטיים, ועלייה בשיעור ההתאבדויות. אובמה לא עזר אלא רק החריף את המצב. אובמה הוא איש של פוליטיקה, לא של מדיניות. בשנות כהונתו הוא לא ניסה בכלל לגשר ולחבר בין החלקים השונים בחברה. להפך, לעתים קרובות הוא הצליח לעורר את הקבוצות השונות זו נגד זו. במקום לנסות ולעודד שיח אחראי עם הרפובליקנים, אובמה הרחיב מאוד את השימוש שלו בסמכויות ההוראות המנהליות של הממשל במקום לאפשר לקונגרס לקבוע מדיניות בחוק. הדוגמה הטובה ביותר היא ההרחבה שלו את ההגנות וההיתרים למהגרים הלא חוקיים, וכבר דיברתי על ההשלכות השליליות של המדיניות הזו".

מה דעתך על אופן הטיפול של אובמה בסכסוך הישראלי־פלסטיני ועל ההסכם מול איראן? האתר שלכם קיים מעקב צמוד אחרי הדיונים שקדמו להסכם, ופרסמתם גם תחקירים על היחסים של הממשל עם איראן אחרי חתימת ההסכם.

"אין ספק שאובמה ביקש לשנות את היחסים בין ארה"ב לאיראן. מאז 1979 הייתה עוינות בין המדינות, ואובמה הצהיר שהוא רוצה לשנות את המצב. אובמה החליט כאסטרטגיה להחליש את המדינות הסוניות כמו מצרים וערב הסעודית, כדי להתקרב לאיראן ולהעצים אותה. כך אפשר להסביר את היחס שלו לנשיא מצרים ואת האיום שלו על ערב הסעודית, כפי שפורסם, שהוא יתמוך בקולות האופוזיציוניים שם אם המשטר לא יתמוך בהסכם הגרעין. לדעתי זו גם הסיבה לכך שכל השנים האלה אובמה לא התערב בסוריה מאז שפרצה שם מלחמת האזרחים.

"אובמה הבטיח הסכם עם איראן והוא השיג אותו, אבל מדובר בהסכם מאוד מוזר. אובמה הצליח אולי להשיג הסכם בנוגע לגרעין – כלומר סביר להניח שעד שהוא יעזוב את הבית הלבן האיראנים לא יצהירו שהם השיגו נשק גרעיני – אבל באותו זמן הפסדנו בנוגע לשאר המטרות שלנו ביחס לאיראן. לא הצלחנו למנוע מהם פיתוח נשק בליסטי, לא עצרנו את המעורבות של איראן בטרור, ובוודאי שלא התמודדנו עם המעורבות שלה במזרח התיכון דרך מדינות וארגוני לוויין. להפך, ההסכם הזה מונע מאובמה להתמודד עם הסוגיות הללו, כי אנחנו חוששים שהם יחליטו לסגת מההסכם. אבל את אובמה כל זה לא מעניין, כי כל מה שהוא רוצה זה לטעון שהוא שיפר את היחסים ושבתקופתו האיראנים לא השיגו נשק גרעיני".

המפלגה הדמוקרטית מקצינה שמאלה

לבסוף רציתי לשמוע מה דעתך על היחס בארה"ב כלפי ישראל. יש כאן תחושה שלמרות הטענה כי התמיכה בישראל חוצת מפלגות, בכל זאת התמיכה אצל הדמוקרטים פוחתת ומי שבאמת תומכת בישראל זו המפלגה הרפובליקנית.

"אני יודע שאוהבים לומר שיש תמיכה חוצת מפלגות, אבל אני לא יודע למה מתכוונים. התחושה שלי היא שאצל מנהיגים דמוקרטים תמיכה בישראל משמעותה לעתים קרובות להכתיב לישראל מהי המדיניות הנכונה בשבילה. זה לא באמת נובע מהפוליטיקאים, אלא מהבוחרים. גם אצל הרפובליקנים וגם אצל הדמוקרטים התמיכה היא שיקוף של דעת הבוחרים, כי בארה"ב הפוליטיקאים מבינים טוב שהם צריכים להתאים את עצמם למי שבוחר בהם.

"במפלגה הדמוקרטית הציבור הופך להיות יותר ויותר פרוגרסיבי. התוצאה היא שבמקום שישראל תיצור קונוטציות של דמוקרטיה וחופש, מה שהם חושבים עליו הוא היחס של ישראל לפלסטינים, והם מספרים לעצמם שישראל היא מדינה כובשת וקולוניאליסטית. זו הסיבה לסגנון של ברני סנדרס ביחס לישראל, אבל הרבה יותר חשוב – זו גם הסיבה שהיועצים של קלינטון הציעו לה שלא להזכיר את ישראל בנאומים ובתקשורת אלא רק בפגישות סגורות. הצעה כזו איננה סימן טוב בנוגע ליחס של הדמוקרטים לישראל.

"האמת היא שאני חושש, לא עכשיו אלא בעתיד, גם ליחסם של הרפובליקנים לישראל. גם אצל רפובליקנים יש תופעה של חילון ואובדן אמון במסורת. אני חושש שאולי בעתיד גם שם תיחלש התמיכה בישראל, וכדאי לשים לב לזה כבר עכשיו".