חשבתם שהימין השמרני הוא שמגביל את התפתחות המדע? תופתעו לגלות שההפך הוא הנכון: בשם אמונות היסוד של הדת הפרוגרסיבית השלטת, נושאי מחקר שלמים נמצאים מחוץ לתחום האקדמי
חבריי הליברלים שואלים אותי לפעמים מדוע אינני מקדיש יותר מהכתיבה העיתונאית שלי בענייני מדע לחשיפת חטאי הימין. זה בסדר גמור לחשוף פסאודו־מדע בשמאל, הם אומרים, אבל מדוע לגלות את האמת על שוויון הזדמנויות? למה לא לכתוב על האיום הנשקף למדע מהצד השמרני של המפה?
יש לי תשובה, אבל חבריי לא אוהבים אותה: זה מפני שאין הרבה על מה לכתוב. לשמרנים אין השפעה גדולה מדי על המדע. אני יודע שזה נשמע מוזר לדמוקרטים, שרגילים לזלזל בבריאתנים רפובליקנים, ולעצמם מנכסים את התואר 'מפלגת המדע'.
אבל עשיתי את שיעורי הבית שלי. קראתי את כתבי האישום של השמאל, כולל ספרו רב־המכר של כריס מוני "המלחמה הרפובליקנית במדע". סיימתי את קריאתו עם אותה שאלה שהייתה לי בתחילתו: אם זוהי מלחמה, איפה הקורבנות? היכן הם כל המדענים שאיבדו את מקום עבודתם ואת מקורות המימון שלהם? איזה מדע חיוני הושחת או דוכא? איזה ויכוח מדעי הושתק? כן, הספר חושף שבריאתנים רפובליקנים אכן קיימים, אבל אין להם השפעה על ביולוגים או אנתרופולוגים שחוקרים את האבולוציה. נכון, ג'ורג' וו. בוש מנע העברת מימון פדרלי למחקר תאי גזע עובריים, אבל זה לא ממש עצר את המחקר (ולא הרבה השתנה גם אחרי שברק אובמה הפך את המדיניות הזו על פניה).
כריס מוני גוער במדענים ובפוליטיקאים המתנגדים למדיניות ממשלתית שפרוגרסיבים כמוהו מעדיפים, אבל אם תחפשו אחר נזק משמעותי שנגרם לעשייה המדעית – ובכן, מוני יכול להצביע על שלוש דוגמאות בלבד. הדוגמאות מובאות כולן כבר בפרק הראשון, שבו מוני מודה בקצרה ש"פה ושם" ישנם שמאלנים שאשמים ב"פגיעה במדע". ראשית, התנגדותו של השמאל למזונות מהונדסים־גנטית האטה את תחום המחקר של מה שעשוי היה להתגלות כמהפכה ירוקה שנייה להאכלת רעבים באפריקה. שנית, הקמפיין של פעילים לזכויות בעלי חיים נגד חוקרים רפואיים כבר פגעה בעבודתם, והייתה עלולה גם להמיט כליה על התחום אילו הצליחו הללו במשימתם להעביר חוק האוסר על ניסויים בבעלי חיים. שלישית, האקדמיה מתנגדת לחקור את היסודות הגנטיים של ההתנהגות האנושית, מה שגרם לניתוק של מדענים רבים בתחום מדעי החברה מהמהפכות האחרונות בגנטיקה ובמדעי המוח. כל פגיעה כזו במדע היא משמעותית הרבה יותר מכל נזק שחוללו שמרנים באשר הם, וישנן עוד דוגמאות רבות שלא הזכרנו. המלחמה המוצלחת היחידה נגד המדע היא זו שמנהל השמאל.
הסכנה הנשקפת מן השמאל איננה נובעת מטיפשות או מחוסר יושר; ליקויים אלה הם חוצי מפלגות. כמה סקרים מצביעים על כך שרפובליקנים, ובעיקר ליברטריאנים, הם בעלי השכלה מדעית טובה יותר מדמוקרטים. אבל באופן כללי הבורות קיימת בכל מקום, והרבה. שני הצדדים בוחרים רק את המחקרים שנוחים להם ומסלפים ראיות – הכל בשירות האג'נדה שלהם. לא חשוב מי נמצא בשלטון, הבית הלבן מעורב בפוליטיקה מעצם העובדה שהוא ממנה ועדות מייעצות ואחר כך עורך באופן הנוח לו את תקצירי הדו"חות שהן מגישות לו כהמלצות לביצוע. מדענים מכל האידאולוגיות מפריזים בחשיבות מחקריהם, וחותרים לתוצאות שיביאו להם עוד תשומת לב ומימון.
אבל ישנם שני איומים ענקיים על המדע שאחראי להם אך ורק השמאל, והם הולכים ונעשים חמורים יותר.
חשיבה מוטה וקבוצתית
האיום הראשון הוא 'הטיית אישור'. זוהי הנטייה המתועדת היטב של אנשים לחפש, לקבל ולפרש מידע המאשר את אמונותיהם והדעות הקדומות שלהם. במחקר קלאסי של ביקורת עמיתים התבקשו 75 פסיכולוגים לשפוט מאמר העוסק בבריאות הנפש של סטודנטים שהם פעילי שמאל. כמה פסיכולוגים ראו גרסה של המאמר שהראתה כי בריאותם הנפשית של פעילים אלה הייתה מעל הממוצע הנורמלי; אחרים נחשפו למידע שונה, שהצביע על כך שהממצא היה מתחת לממוצע. כצפוי, הפסיכולוגים השמאלנים יותר נטו יותר להמליץ על פרסום המאמר בגרסתו האוהדת יותר את פעילי השמאל; וכאשר המסקנה שינתה כיוון, הם מיהרו למצוא פגמים במתודולוגיה של המחקר.
מדענים משתדלים להימנע מהטיית אישור על ידי כך שהם חושפים את עבודתם לביקורתם של עמיתים שדעותיהם שונות משלהם, אבל המציאות היא ששמאלנים מתקשים יותר ויותר למצוא מבקרים כאלה שאינם חושבים כמותם. מבחינה פוליטית, אקדמאים נוטים לשמאל, וישנם תחומי מחקר רבים שהפכו למעשה למונוקולטורה, בעיקר במדעי החברה, שבהם תמצא לפחות שמונה דמוקרטים על כל רפובליקני אחד (בסוציולוגיה, שבה היחס הוא 44:1, סביר הרבה יותר שהמרצה הוא מרקסיסט מאשר רפובליקני).
היחס המוטה הזה הוביל לתופעה נוספת, שגם היא מתועדת היטב: אמונותיהם של אנשים מקצינות כאשר הם מוקפים בעמיתים החושבים כמותם. זה גורם להם להניח שהדעות שלהם לא רק נורמליות – הן גם האמת לאמתה.
חשיבה קבוצתית הפכה לדבר כה שגרתי, עד שמדענים רבים אף אינם מודעים לכך. פסיכולוגים חברתיים שחקרו באופן מעמיק הטיה מודעת ובלתי־מודעת של אנשים כלפי זרים שאינם חברים בקבוצות השיוך שלהם, ממהרים לתלות זאת בכך שנשים ומיעוטים סובלים מתת־ייצוג בעולם העסקי ובמוסדות אחרים; אבל הם כמעט תמיד מתעלמים מכך שאצלם בחצר האחורית המגוון מצומצם, ובעיית חוסר הייצוג קשה הרבה יותר. בפסיכולוגיה חברתית יש פי 12 יותר דמוקרטים מרפובליקנים (ואולי אפילו פי 40). תופעה זו יוצרת מה שג'ונתן היידט מכנה בשם "קהילה של מוסר שבטי", שיש לה "ערכים מקודשים" ביחס לאילו תחומים מצדיקים מחקר ואילו מהווים טאבו.
"המוסריות מלכדת ומעוורת", אומר היידט, פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת ניו־יורק ומחבר הספר 'המוח הצדקן'. "ערכים משותפים מדביקים יחד את חברי הקבוצה וזה עוזר מאוד, אבל זה הדבר האחרון שצריך לקרות לתחום מדעי. תורת הקידמה, ובעיקר האנטי־גזענות, הפכה להיות דת פונדמנטליסטית עם מערכת חוקים המגדירה מה נחשב 'חילול הקודש'".
צרות אופקים קיימת גם בשמאל
אחד מכתבי העת המובילים במדעי המוח וההתנהגות, Behavioral and Brain Sciences, פרסם בשנה שעברה מאמר פרי עטם של היידט וחמישה עמיתים נוספים, המתעד את המחסור במגוון אידאולוגי במקצועם. המאמר לווה בדברי פרשנות של 63 מדענים אחרים מתחום מדעי החברה, שכולם עד אחד – אפילו החריף שבמבקרים – קיבלו את מסקנת המחברים שלפיה היעדר מגוון פוליטי הסב נזק למדע הפסיכולוגיה החברתית. מחברי המאמר והחוקרים שצירפו לו את הערותיהם הצביעו על עוד ועוד דוגמאות המעידות על כך שחסרונם של חוקרים שמרנים גרם לכך שהחוקרים לא הצליחו לראות את הפגמים שנפלו בעבודתם, בפרט כאשר עסקו במחקר על אידאולוגיות ומוסר.
הנרטיב שלפיו רפובליקנים מתנגדים למדע הוזן ממחקרים בתפוצה רחבה, שדיווחו כי שמרנים לוקים בצרות מוחין ובדוגמטיות יותר מאשר ליברלים. אלא שהמסקנות הללו התבססו על שאלות שביקשו מהנחקרים להשיב באיזו מידה הם דבקים במוסריות ודת במובנן המסורתי – עקרונות שהם חשובים לשמרנים הרבה יותר מאשר לשמאלנים. מחקרים אחרים, שזכו לתפוצה מצומצמת יותר, הוכיחו כי שמאלנים יכולים להיות צרי אופקים לא פחות כאשר מישהו מאתגר את האמונות שלהם בתחום הסביבה או את רגשותיהם כלפי ברק אובמה.
פסיכולוגים חברתיים דיווחו לעתים קרובות על כך ששמרנים נגועים יותר מליברלים בדעות קדומות כלפי קבוצות חברתיות אחרות. ואולם אחד ממחברי המאמר של היידט, ג'ארט קרופורד מהקולג' של ניו־ג'רזי, הצביע לא מזמן על בעיה בולטת במחקרים אלה: הם בדרך כלל בודקים עמדות ביחס לקבוצות שנוטות שמאלה, כמו אפרו־אמריקנים וקומוניסטים. כאשר קרופורד (ליברל בעצמו) ערך את המחקר העצמאי שלו שבו נכללו קבוצות במנעד רחב יותר, הוא מצא שדעות קדומות הן מאפיין חוצה מפלגות. ליברלים מפגינים מידה רבה של דעות קדומות כנגד נוצרים דתיים וקבוצות אחרות הנתפסות בעיניהם כמי שנמצאות ימינה מהמרכז.
לשמרנים הודבקו בהזדמנויות שונות פתולוגיות של לא־מוסריים, אנטי־חברתיים ואי־רציונליים, רק מפני שהם אינם שותפים לאמונות שהליברלים תופסים כדבר מובן מאליו. לדוגמה, אחד המחקרים בחן את מוסריות תהליך קבלת ההחלטות, כששאל את הנחקרים האם יתמכו באופן פורמלי בעמיתה אם זו תתלונן על הטרדה מינית. לא הייתה כל דרך לדעת אם התלונה מוצדקת, אבל כל מי שלא צידד באופן אוטומטי באישה קוטלג בקטגוריה של "לא־מוסרי". חוקרים אחרים שאלו אנשים האם הם מאמינים ש"בטווח הארוך, עבודה מאומצת מביאה בדרך כלל לחיים טובים יותר" – ואז סיווגו תשובה חיובית כ"רציונליזציה של אי־שוויון". מחקר נוסף בדק אם המשיבים מסכימים לכך ש"בכדור הארץ יש הרבה משאבים טבעיים, אם רק נלמד כיצד לפתח אותם" – השקפה שהיא נחלתם של מומחים רבים בכלכלת משאבים – אלא שהפסיכולוגים החברתיים קבעו שזוהי פתולוגיה של "הכחשה של מציאות סביבתית".
מאבק במחקרים שסותרים את האג'נדה
כדי להיאבק בהטיות אלה הצטרפו 150 חוקרים מתחום מדעי החברה ל'אקדמיית הטרודוקס' – קבוצה שהקימו היידט וחבריו מחברי המאמר, במטרה לקדם גיוון אידאולוגי בקרב חוקרים. זו התחלה טובה, אבל הפתרון עדיין רחוק כתמיד. גם אם מחלקות למדעי החברה יצרפו אליהן כמה שמרנים, הן עדיין יהיו מוצפות בקהילות אקדמיות פרוגרסיביות, ואלה מגלות יחס פחות סובלני כלפי ויכוחים עניינים בגלל לחץ של פעילי קמפוס ופקידים פדרליים לאכוף פרשנות הולכת ומתרחבת של התיקון התשיעי לחוק החינוך (הקובע שוויון הזדמנות ואוסר על אפליית מועסקים על רקע מגדרי). ממילא ממצאי עבודתן של מחלקות אלה יגיעו לציבור רק דרך המסננת של עיתונאים שנוטים גם הם לשמאל – זו הסיבה שהעיתונות קידמה את המיתוס של מלחמה רפובליקנית נגד המדע. במסע הבחירות שלו, כאשר אובמה התחמק בדיפלומטיות משאלה שהופנתה אליו באשר לגיל היקום ("אינני מתיימר לדעת זאת"), העיתונות הניחה לו לנפשו. אבל כשמרקו רוביו השיב באופן דומה ("אינני מדען") – תקפו אותו כרפובליקני בור ועם הארץ הנחוש להחזיר את אמריקה לחשכת ימי הביניים.
השילוב של כל הלחצים הללו משמאל גרם בחמישים השנים האחרונות להטיות חוזרות ונשנות של המדע. ב־1965, כאשר דניאל פטריק מויניהאן פרסם מאמר צופה פני עתיד המזהיר מפני סכנות הנשקפות לילדים שחורים שגדלים בבתים חד־הוריים, המבקרים התייחסו אליו בעוינות כה גדולה ("הוא האשים את הקורבן", טענו) עד שהנושא כולו הפך להיות מחוץ לתחום אצל מחנה השמאל. הסערה מנעה דיון ציבורי ומחקר מעמיק במשך עשרות שנים, וכיום זוהי אחת הבעיות הבוערות ביותר שילדי מיעוטים ניצבים בפניהן. בדומה לכך, תומכי השמאל פעלו כדי להצניע דיווחים על ילדים שגדלו אצל הורים הומוסקסואלים, או על חסרונות הקשורים בכך ששולחים ילדים צעירים למעונות יום. ב־1991 פרסמה לואיז סילברסטיין, פסיכולוגית משפחתית מובילה, מאמר בכתב העת 'American Psychologist' ובו דחקה בעמיתיה למקצוע "לסרב לפתוח במחקרים נוספים המבקשים לבדוק את ההשלכות השליליות של טיפול בילדים שלא על ידי האם".
הטאבואים הנוקשים ביותר של השמאל הם בנוגע להקשרים הביולוגיים של גזע ומגדר, כך מדווח בספרו 'לוח חלק' הפסיכולוג סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד. הספר שואב את שמו ממונח שטבע פינקר לתיאור הדוֹגמה שלפיה "כל הבדלים שאנו מבחינים בהם בין קבוצות אתניות, מינים ויחידים, אין מקורם בדבר מה שמוטבע בהם אלא בהבדלים בין החוויות השונות שלהם".
הדוֹגמה מצרה את פרספקטיבת החוקרים ("בלי ביולוגיה, בבקשה, זה מדעי החברה פה") ומדכאת דיון וויכוח, הן באקדמיה הן מחוצה לה. ראשוני החוקרים בסוציו־ביולוגיה נאלצו להתמודד עם התקפות ארסיות מכיוון מדענים בולטים כמו סטפן ג'יי גולד, שהאשימו אותם בגזענות ובסקסיזם מעצם העובדה שבחרו לעסוק בהשפעות גנטיות על התנהגות.
האמונות הדתיות של הליברלים
חקר האינטליגנציה (IQ) היווה שינוי קריירה מסוכן החל משנות השבעים, כאשר חוקרים כארתור ג'נסן וריצ'רד הרנשטיין נאלצו לבטל הרצאות (ולעתים גם להעסיק שומרי ראש) בעקבות מחאות נזעמות שהאשימו אותם בגזענות. המימון הממשלתי פסק, מה שאילץ את החוקרים במדעי ה־IQ והגנטיקה ההתנהגותית להסתמך על תרומות פרטיות. כך מומן גם המחקר המפורסם על התאומים שגדלו בנפרד במינסוטה בשנות השמונים. גם את המימון הפרטי ניסו אנשי שמאל להפסיק בשנות התשעים, כאשר אוניברסיטת דלאוור עצרה את מחקר ה־IQ של לינדה גוטפרדסון וג'אן בליץ למשך שנתיים, תוך שהיא מסרבת לאפשר להן לקבל מענק מאחת הקרנות; המחקר נמשך רק לאחר התערבותו של בורר שקבע כי החלטה זו של הנהלת האוניברסיטה היוותה פגיעה בחופש האקדמי.
הדוֹגמה שהוצגה בספר "לוח חלק" הנציחה את הגרסה הליברלית לבריאתנות: האמונה שלפיה האנושות המודרנית לא עברה שום אבולוציה מאז עזבו בני האדם הראשונים את מולדתם באפריקה לפני כ־50 אלף שנה. למעט כמה שינויים גנטיים בצבע העור ובתכונות מלאכותיות אחרות, ליברלים מאמינים שכל האנשים דומים זה לזה כיוון שלא היה מספיק זמן להיווצרותם של הבדלים משמעותיים במוחותיהם ובהתנהגותם המולדת. זו הייתה אמונה מתקבלת על הדעת כאשר ביולוגים הניחו שהאבולוציה הייתה תהליך אטי, אלא שפענוח הגנום האנושי הפריך אותה, כפי שדיווח עמיתי לשעבר ב'ניו יורק טיימס', ניקולס ווייד, בספרו מ־2015, 'ירושה מטרידה'.
"אבולוציה אנושית דווקא השתנתה בתקופה האחרונה, ומדובר בשינויים ניכרים שאפשר לשייך אותם לאזורים", כותב ווייד, ומציין כי לפחות 8 אחוזים מהגנום האנושי השתנו מאז היציאה מאפריקה. הניתוח החדש גילה חמישה גזעים מובחנים שהתפתחו כתגובה לתנאים אזוריים: אפריקנים, מזרח־אסייתים, לבנים, ילידי אמריקה, ועמי אוסטרליה (ופפואה־גינאה החדשה). אך החוקרים במדעי החברה ממשיכים להתכחש גם לקיומם של גזעים בכלל. האגודה האמריקנית לאנתרופולגיה הצהירה כי "גזע הוא המצאה אנושית" שעניינה "תרבות, לא ביולוגיה". האגודה האמריקנית לסוציולוגיה מכנה את הגזע "הבניה חברתית". אפילו ביולוגים וגנטיקאים פוחדים להזכיר את המילה 'גזע'. למעלה ממאה מהם חתמו על מכתב ל'ניו יורק טיימס' המוקיע את ספרו של ווייד כ'לא מדויק', אך סירבו להציג דוגמאות המוכיחות היכן טעה. נראה כי לא טרחו כלל לקרוא את הספר, שכן הם האשימו את ווייד בכך שיצר זיקה בין וריאציות גזעיות לציונים במבחני IQ, אך בספר עצמו נדחתה זיקה כזאת מכול וכול.
ישנם כמה הבדלים גנטיים שהשמאל מקבל מבחינה פוליטית, כמו למשל הבסיס הביולוגי להומוסקסואליות, שאותו הגדירו 70 אחוזים מהסוציו־ביולוגים במחקר מהתקופה האחרונה כמתקבל על הדעת. אלא שאותו מחקר ממש מצא כי רק 43 אחוזים מהם קיבלו את ההסבר הביולוגי להבדלים מגדריים במיומנויות מרחביות ובתקשורת. כיצד יכולים יתר הסוציו־ביולוגים לדחות את התפקיד שמשחקת הביולוגיה בכל זה? ספקנים אלה, ולא במקרה, דוגלים בהשקפות עולם שמאלניות קיצוניות ביותר ומגלים מחויבות מוחלטת לזווית הראייה הפמיניסטית. לא רק פסיכולוגים התפתחותיים אלא גם מדענים בחקר המוח, פרימאטולוגים ומדענים אחרים מספקים ראיות רבות לקיומם של הבדלים על רקע מיני, אבל לשמאלנים ולפמיניסטים מושבעים לא אכפת מכל זה: מבחינתם, כל פער בין המינים – או לפחות כל פער לרעת הנשים – ניתן לייחס לאפליה או לגורמים תרבותיים אחרים.
הנשיא לשעבר של אוניברסיטת הרווארד, לורנס סאמרס, למד זאת על בשרו בדרך הקשה כאשר העז לדון בכנס אקדמי בעליונות המספרית של פרופסורים מהמין הגברי במחלקות למתמטיקה ולפיזיקה באוניברסיטאות המובילות. סאמרס אמנם הכיר בכך שנשים התמודדו עם חסמים תרבותיים כמו אפליה ומטלות אמהיות, אך גם הציע השערה שעשויות להיות לכך סיבות נוספות, כמו מספרם העודף של גברים ביחס לנשים בקצה העליון של תוצאות מבחנים שבדקו יכולות מתמטיות וכישורים אחרים. כבר הוכח בוודאות שהמנעד הרחב ביותר של יכולות וכישורים מאוכלס בגברים יותר מאשר בנשים; זו הסיבה שיש יותר אידיוטים מוחלטים ממין זכר, אבל גם יותר גאונים. אלא שדיוק מדעי לא הגן עליו מפני הזעקה הפמיניסטית. המחלוקת אילצה את סאמרס להתנצל, ותרמה בסופו של דבר גם להתפטרותו.
סאמרס לא רק חילל את הטאבו של "לוח חלק"; הוא גם הווה איום עבור הנישה האקדמית שמתקיימת בזכות המיתוס שפערים בייצוג המדעי בין נשים לגברים מקורם באפליה, לא בביולוגיה. תעשייה זו, שנתמכת בתקציב של למעלה מ־200 מיליון דולר מכיסה של הקרן הלאומית למדעים, מתקיימת למרות הוכחות חותכות שמקורן בניסויים ובמחקרים נרחבים שבדקו מי מקבל משרות אקדמיות ומענקי מחקר, ומהם עלה כי מדענית אישה זוכה ליחס זהה או אפילו טוב יותר ממדען גבר בעל כישורים דומים. אישה שהייתה מועמדת לתפקיד מדעי מסוים זכתה להעדפה ביחס של 1:2 כשהתמודדה מול מועמד גברי, בסדרה קפדנית של חמישה ניסויים שתוצאותיהם פורסמו בשנה שעברה. הסיבה המרכזית לקיומם של פערים מגדריים בכמה תחומים טמונה בהעדפות שונות: גברים מגלים עניין בתחומים כמו פיזיקה והנדסה כבר מגיל צעיר, ואילו נשים נמשכות יותר למקצועות כמו ביולוגיה ופסיכולוגיה (שבהם רוב הדוקטורנטים הם נשים).
באופן כללי, נשים באמריקה עושות חיל באקדמיה הרבה יותר מגברים – הן החלק הארי של בעלי תואר ראשון – אבל חוקרים בתחום החינוך וגם קרנות מימון פדרליות התמקדו במשך שנים במקצועות המדעיים שבהם יש ייצוג יתר לגברים. אם לא די בכך שמענקי הקרן הלאומית למדעים מימנו סדנאות שהפעילו משחקים המכונים "בינגו הטיה מגדרית", ומערכונים שבהם נראה מדען יהיר מתייחס שלא כראוי לעמיתה למקצוע; הסדנאות הללו הפכו להיות חובה כאשר הדמוקרטים שלטו בקונגרס ב־2010. בית הנבחרים נענה ללובי הפמיניסטי והעביר הצעת חוק (שלמרבה המזל גוועה בסנאט) המחייבת סוכנויות מדעיות פדרליות לקיים סדנאות ל"שוויון מגדרי" למקבלי מענקי מחקר.
אולי זה נראה מוזר ש"מפלגת המדע" גוררת חוקרים מחוץ למעבדה כדי להעביר אותם סדרת חינוך מחדש באמצעות משחקי "בינגו הטיה מגדרית". אבל פוליטיקאים תמיד יעדיפו לרצות את הבוחרים שלהם מאשר לקדם את המדע.
היומרה לתכנן את החברה
זה מוביל אותנו לאיום הרציני השני שנשקף משמאל: מדובר במסורת ארוכה של ערבוב בין מדע לפוליטיקה. הבעיה הבסיסית של השמרנים עם השמאל באה לידי ביטוי במה שהכלכלן והפילוסוף פרידריך האייק כינה "היוהרה הקטלנית": האשליה שמומחים הם מספיק חכמים כדי לעצב מחדש את החברה. שמרנים הם חשדנים ביחס למתכננים ריכוזיים, והם מעדיפים להסתמך על מוסדות מסורתיים המגנים על 'הזכויות הטבעיות' של אנשים פרטיים מפני כוחה של המדינה. מנגד, לשמאלנים יש אמון גדול יותר במומחים ובמדינה עצמה. פרידריך אנגלס צידד ב'סוציאליזם מדעי' – תכנון מחדש של החברה המבוסס על מתודה מדעית לכאורה. אינטלקטואלים קומוניסטים תכננו לחשל את 'האדם הסובייטי החדש'. פרוגרסיבים השתוקקו לחברה שמנחות אותה רשויות אובייקטיביות שאין עליהן סד של פוליטיקה ישנה ודת ישנה. הרברט קרולי, מייסד המגזין הליברלי ה'ניו רפבליק', ומגדולי המאורות של הפילוסופיה הפרוגרסיבית, צפה "עתיד טוב יותר שייגזר מפעילויות מיטיבות של מהנדסים חברתיים מומחים, אשר ירתמו לשירות האידאלים החברתיים את כל המשאבים הטכניים שמחקר עשוי לגלות".
כל זה היה מחמיא מאוד למדענים, והיווה אחת הסיבות לכך שרבים מהם נוטים שמאלה. הימין ציטט מתוך ממצאים מדעיים כאשר הייתה בהם תועלת עבורו, אבל הוא לפחות לא גייס את המדע כדי לבנות מחדש את החברה. השמאל ראה במדענים 'כוהנים גדולים' מסוג חדש, והרעיף עליהם יוקרה, כסף וכוח. פעמים רבות מדי, היה זה כוח להשחית. שוב ושוב נכנעו מדענים לפיתוי להפריז במומחיותם ובסמכותם המוסרית, לעתים בשירותן של תופעות נוראיות.
בשנות העשרים, התנועה האֵאוּגֵנִית (להשבחת מין האדם) – אשר ינקה את רעיונותיה ממחקרים על גנטיקה ברביית בעלי חיים שערכו מדענים באוניברסיטאות הרווארד, ייל, ג'ון הופקינס ואחרות – ערכה תוכניות לשיפור האוכלוסייה האנושית. פרופסורים לימדו את תלמידיהם אֵאוּגֵנִיקָה ועבדו עם קרולי ופרוגרסיבים אחרים (ובהם נשיאי ארה"ב לשעבר וודרו וילסון ותאודור רוזוולט, וכן מרגרט סנגר) שהיו להוטים לטפח חברה חכמה יותר. בסופו של דבר היו אלה מדענים אחרים – מבריטניה, ראוי לציין – שחשפו את האיכות הדלה של המחקר האאוגני והנחותיו, אבל לא לפני הסירוס הכפוי של יותר מ־35 אלף אמריקנים. אפילו לאחר שהיטלר השתמש באאוגניקה להצדקת הטבח שביצע במיליוני בני אדם, השמאל לא איבד את העניין שלו בשליטה על הרבייה האנושית.
החשיבה האאוגנית קמה לתחייה על ידי מדענים שהיו משוכנעים בכך שהתפוצצות האוכלוסין עברה את סף "כושר המשא" של המערכת האקולוגית. מייצגו הבולט של רעיון זה היה פרופ' פול ארליך מאוניברסיטת סטנפורד, שהתמחותו המדעית הייתה חקר פרפרים. ארליך היה בור בכל הקשור לחקלאות וכלכלה, אבל זה לא הרתיע אותו מלפרסם ברב המכר שלו מ־1968, 'פצצת האוכלוסין', תחזיות חדורות ביטחון בכך שרעב עולמי הוא בלתי־נמנע. כלכלני חקלאות פטרו בביטול את רעיונותיו, אבל העיתונות ציטטה ביראת כבוד את ארליך ואקדמאים אחרים שטענו כי סיפקו תוקף מדעי לקביעה שכדור הארץ סובל מ"אכלוס יתר". האקולוג גארט הרדין טען בכתב העת Science כי "חופש ההתרבות ימיט חורבן על כולנו". ארליך, שבנקודה מסוימת הציע לספק מסוקים ורופאים אמריקנים כדי לבצע סירוס כפוי בהודו, הצטרף יחד עם הפיזיקאי ג'ון הולדרן לטענה שהחוקה האמריקנית מתירה לנטר את הגידול במספר האוכלוסין, כולל הטלת מגבלות על הילודה וביצוע הפלות כפויות. ארליך והולדרן ניתחו מתוך שקט נפשי את היתרונות של טכנולוגיות שונות כמו הוספת חומרי עיקור למי שתייה ציבוריים, וקראו להקים 'משטר עולמי' שיפקח על התרבות האוכלוסייה ועל משאבי הטבע ברחבי תבל.
הרעיונות שלהם לא קנו אחיזה בארה"ב, אך הם העניקו השראה לאחת ההפרות החמורות ביותר של זכויות אדם במאה העשרים – המדיניות הסינית של "ילד אחד בלבד לכל משפחה", שהביאה להפלות כפויות והמתת תינוקות ממין נקבה. סין נאבקת כיום במספר נמוך עד כדי סכנה של עובדים היכולים לתמוך באוכלוסייתה המזדקנת. אילו היו שמרנים, הסנדקים האינטלקטואליים של הזוועה הזו היו הופכים בוודאי למוקצים מחמת מיאוס. אבל גם אחרי שתחזיותיו הופרכו לחלוטין, ארליך המשיך לקצור פרסים וכבוד.
הולדרן מצדו שימש בשמונה השנים האחרונות יועץ מדעי לנשיא אובמה, תפקיד שבו הוא מקונן על כך שאמריקנים אינם לוקחים ברצינות את אזהרותיו בקשר לשינויי האקלים בעולם. הוא איננו מסוגל להפנים שהספקנות הציבורית קשורה מאוד לרקורד העגום שלו ושל חבריו הסביבתנים. ברקע תמיד מרחפת לה איזו קטסטרופה, שכמובן מצדיקה להרחיב את בסיס הכוח של הממשלה. אחרי החזון על רעב עולמי באו תחזיות נוספות שהמציאות טפחה על פניהן, כמו 'עידן המחסור' בגלל התכלות משאבי האנרגיה (בגלל 'שיא תפוקת הנפט'), ומגפות של סרטן ועקרות כתוצאה משימוש בכימיקלים סינתטיים בחקלאות. בספרו 'אסטרטגיית בראשית' מ־1976, הציע הקלימטולוג סטפן שניידר להוסיף זרוע רביעית לממשלה הפדרלית (ולצרף מומחים – למשל הוא עצמו – לתקופת העסקה של עשרים שנה) כדי להתמודד עם המשבר הבלתי נמנע של התקררות (!) גלובלית. מאוחר יותר החליף צד והפך להיות ממובילי הוויכוח על התחממות גלובלית.
מדעי הסביבה הפכו להיות נגועים בפוליטיזציה עד כדי כך שהמיתוס שעמד מאחוריהן המשיך להתקיים גם אחרי שהם עצמם כבר הופרכו. 'האביב השקט' של רייצ'ל קרסון גרם לעשרות שנים של כימופוביה (חרדה מחומרים כימיים) עם אנקדוטות מפחידות ורקע מדעי גרוע, כדוגמת טענתה חסרת הבסיס שדי־די־טי גרם לסרטן בבני־אדם, והחזון שלה על תמותה בהיקף ענק של בעלי כנף (אוכלוסיית הציפורים נמצאת דווקא במגמת עלייה). אבל 'האביב השקט' ממשיך להילמד בתיכונים ובקולג'ים כמודל לכתיבה מדעית, מבלי שטורחים להזכיר את שיעור התמותה הגבוה ממלריה במדינות שהגבילו את השימוש בדי־די־טי, או בעיות אחרות כמו התפשטותן של קדחת הדנגי ווירוס ה'זיקה', שהוחמרה בגלל פחדים מיותרים מפני חומרי הדברה. בדומה לכך, הלהט השמאלני למצוא סיבות חדשות להטלת רגולציה הוביל להפחדה פסאודו־מדעית מפני מזונות מהונדסים־גנטית, שומני טראנס, הכימיקל התעשייתי BPA בפלסטיק, טלפונים סלולריים, סיגריות אלקטרוניות, כבלי מתח חשמליים, שאיבת נפט וגז על ידי הזרקת נוזלים בלחץ גבוה אל תוך סלעים תת־קרקעיים ('פראקינג'), ואנרגיה גרעינית.
מלחמות התזונה המופרכות
הממסד הרפואי בזבז עשרות שנים בקידום תזונה דלת־נתרן לכול, תוך שהוא מפעיל לחץ על תעשיית המזון להפחית את כמות הנתרן במוצריה – כל זאת מבלי שהייתה הוכחה כלשהי לכך שהדבר מאריך חיים. כאשר החוקרים התפנו לבסוף לבצע ניסויים בהיקף מצומצם, הם גילו שתזונה דלת־נתרן אינה מאריכה חיים. אם כבר, היא הייתה כרוכה דווקא בשיעורי תמותה גבוהים יותר. הכישלון החמור ביותר במדעי הבריאות קשור לשומן במזון, שהפך לאויב רשמי של הציבור בשנות השבעים הודות לכמה מדענים בעלי אינטרס קידום עצמי ופעילים בעלי תודעה פוליטית מפותחת, שחברו לדמוקרטים בקונגרס בניצוחם של ג'ורג' מקגוורן והנרי וקסמן.
הזיקה לכאורה בין תזונה עתירת־שומן ומחלות לב התבססה על אפידמיולוגיה סלקטיבית, אבל ממשלת ארה"ב דחפה את העניין כשפרסמה גרסה רשמית של "יעדים דיאטטיים לארה"ב", ויצרה את פירמידת המזון (שכיום היא ידועה לשמצה) המעודדת אמריקנים להחליף שומנים בפחמימות בתזונה שלהם. הממסד של בריאות הציבור מקדיש מאמצים ומימון כדי להדגים את התועלות השונות שבצריכת מזון דל־שומן. אבל דיאטה כזו נכשלת שוב ושוב במחקרים קליניים, והממשלה – שמעודדת צריכת פחמימות – תורמת קרוב לוודאי לעלייה בשיעורי ההשמנה ובמספר חולי הסוכרת, כפי שתיעדו זאת בספריהם העיתונאים גרי טאובס ונינה טיכהולץ (ראו 'דיאטת וושינגטון', 2011).
הוויכוח סביב השומן במזון הוא מקרה בוחן של חשיבה קבוצתית מדעית, ושל הטכניקות שבהן השמאל עושה שימוש כדי לאכוף אורתודוקסיה פוליטית. חוקרים בולטים בתחום התזונה חלקו מלכתחילה על הקביעה שלפיה יש קשר בין מחלות לב לשומן במזון, ומתחו ביקורת על הממשל שניהל ניסוי תזונתי על גבה של כלל האוכלוסייה. אבל התייחסו אליהם בביטול כאל חריגים שהכסף התאגידי עיוור את עיניהם ושימן את כיסיהם. באחד השימועים שלל הסנטור מקגוורן את טענת הספקנים, כשציטט מתוך סקר המוכיח שההמלצות לדיאטה דלת־שומן ניתנו בתמיכת 92 אחוזים מ"הרופאים הבולטים בעולם".
פקידי ממשלה ופעילים הדליפו מידע לעיתונות על כך שמתנגדיהם הספקנים עובדים בשיתוף פעולה עם תעשיית המזון. אחד הספקנים, רוברטון אולסון מאוניברסיטת וושינגטון, ציין במחאה שבמהלך הקריירה שלו הוא קיבל 250 אלף דולר מתעשיית המזון, לעומת 10 מיליון דולר שקיבל מסוכנויות פדרליות, כולל אלה המקדמות תזונה דלת שומן למיניה. אם כבר יכלו לקנות אותו, אמר, היה מדויק יותר לכנות אותו "כלי של הממשלה". אבל כרגיל, העיתונות השמאלנית מתמקדת אך ורק בכסף תאגידי.
אותן טכניקות של זלזול וטיוח שולטות בכיפה גם בוויכוח על השינוי באקלים. הנשיא היוצא אובמה מקדם את האג'נדה הירוקה שלו בהכרזה ש"הוויכוח הוכרע", ומוקיע "מכחישי אקלים" בטענה ש־97 אחוזים מהמדענים מאמינים בכך שהתחממות גלובלית מהווה סכנה. אין אמת בהצהרותיו. אפקט החממה אכן אמיתי, אין מי שטוען אחרת, ורוב המדענים אכן תמימי דעים שהעלייה בטמפרטורות בעולם נגרמה לפחות בחלקה מפליטות פחמן דו־חמצני שמקורו באדם. אך אף אחד אינו יודע לומר באיזו מידה כדור הארץ ימשיך להתחמם במאה הנוכחית, או אם הדבר יגרום לסכנה.
כיצד אפשר לטעון שהוויכוח המדעי הסתיים כאשר ישנם עשרות מודלים חישוביים לאמוד כיצד הפחמן הדו־חמצני משפיע על האקלים, וכאשר רוב המודלים מפריזים בחישוב ההתחממות שהייתה צריכה כבר להתרחש עתה? התחזיות הכושלות הללו, כמו גם המחקר העדכני של השפעת התאדות המים על הטמפרטורות, גרמו לכך שמדענים רבים הנמיכו את תחזיותיהם על התחממות עתידית. ישנם מדענים 'פושרים' יותר הטוענים שבעתיד הטמפרטורות יעלו באופן מתון יותר וכי בסופו של דבר תהיה בכך יותר ברכה מאשר קללה, לפחות בטווח הקצר.
הסיכונים לטווח ארוך בהחלט ראויים למחקר. אבל לא משנה על אילו תחזיות אתם סומכים, מדעני אקלים לא מספקים שום הצדקה לאג'נדה הירוקה של אובמה או של כל אדם אחר. גם אילו הוכח באופן כלשהו שההערכות המתקדמות על התחממות גלובלית עתידית התבררו כמדויקות, לא משתמע מכך שארגז הכלים של ה'ירוקים' מכיל את הפתרון המעשי הנכון להפחתת פליטת הפחמן, או שאנו צריכים בכלל להפחית אותה.
המדיניות להתמודדות עם התחממות גלובלית משתנה בהתאם לאמונות פוליטיות, הנחות כלכליות, סדרי עדיפויות חברתיים ועקרונות מוסריים. אם נטיל רגולציה על פליטת פחמן דו־חמצני, האם זה ידכא צמיחה כלכלית וייתן הרבה יותר כוח בידי המדינה? האם זה מוסרי לחייב אנשים עניים להקריב מעצמם כדי להבטיח שצאצאיהם ייהנו מטמפרטורות קצת יותר קרירות, בעוד הם עצמם יהיו עשירים הרבה יותר מאבותיהם? האם אין בעיות דוחקות יותר לעסוק בהן? אלו הן שאלות שאין עליהן תשובות שהן נכונות מבחינה מדעית.
ועם זאת, חוקרי אקלים רבים מביעים את דעותיהם הפוליטיות במסווה מדעי, בדיוק כפי שעושה אובמה, והם אף משתמשים במושג 'מכחישן' שהוא אבסורדי מבחינה מדעית, כאילו הם כוהנים העומדים על משמרתה של איזו אמת נצחית. המדע מתקדם על ידי כך שמעמידים למבחן ובודקים השערות ללא הרף, אבל השמאל המודרני הפך להיות אובססיבי בהשתקה הדווקנית שלו.
במכתב שנשלח בשנה שעברה אל התובעת הכללית לורטה לינץ', הפצירו בה 20 מדעני אקלים לעשות שימוש בחוקים פדרליים כדי להעמיד לדין תאגידים וצוותי חשיבה ש"הוליכו שולל את העם האמריקני באשר לסיכונים של שינויי אקלים". התקפות דומות על חופש הדיבור זכו לגיבוי בבחירות 2016 במצע הדמוקרטי, הקורא להגשת כתבי תביעה נגד חברות האחראיות להצהרות "מטעות" בקשר ל"מציאות המדעית של שינוי באקלים". קבוצה של תובעים כללים (דמוקרטים) ממדינות שונות בארה"ב תיאמה מתקפה נגד ספקני שינוי אקלימי, בכך שהוציאה צווי הבאה לרשומות של חברות הנפט וצוותי חשיבה מהשוק החופשי, ככל הנראה כחלק מחקירות שמטרתן להעמיד לדין תאגידים באשמת הונאה.
לכתבי תביעה כאלה אין שום תוחלת משפטית – מדובר בהפרות בוטות של התיקון הראשון לחוקה – אבל לא זו מטרתן האמתית. בתביעתם לאחזר ולהביא לבית המשפט תיעוד בן עשר שנים של אימיילים ורשומות אחרות, האינקוויזיטורים של השמאל ובני בריתם המדענים מבקשים להציק לכל מי שמטילים ספק בהוד מעלתו השינוי האקלימי, ולהטיל אימה על תורמיהם.
לשקם את המוניטין של המדע
בדיוק כמו בוויכוח על שומן במזון, העיתונות שופכת האשמות על ראשיהם של 'מתנגדי משטר שינויי האקלים' ומציגה אותם כשפוטים של התאגידים, אבל שוב, הכסף זורם כמעט כולו בכיוון ההפוך בדיוק. המבקרים הקולניים ביותר של הדוֹגמה האקלימית הם לא יותר מחצי תריסר צוותי חשיבה, שכולם יחד מוציאים פחות מ־15 מיליון דולר בשנה על נושאים הקשורים בסביבה. שישה ארגונים ירוקים גדולים מוציאים יחד יותר מ־500 מיליון דולר בשנה, ואילו ממשלת ארה"ב משקיעה 10 מיליארד דולר במחקר על שינויי אקלים וטכנולוגיות להפחתת פליטות פחמניות. צרפו הכול יחד, והשורה התחתונה ברורה: מדענים ניצבים בפני לחץ אדיר לתמוך ב'קונצנזוס' של הפחתת פליטות פחמניות, כפי שהעידה על כך אשתקד בשימוע בסנאט הקלימטולוגית ג'ודית קרי מאוניברסיטת ג'ורג'יה־טק.
"הלחץ מגיע לא רק מפוליטיקאים אלא גם מסוכנויות פדרליות מתקצבות, מאוניברסיטאות ומאגודות מקצועיות, וכן ממדענים אחרים שהם בעצמם פעילים ירוקים", אמרה קרי. "הסנגוריה הזו מתרחבת גם לאגודות המקצועיות שמוציאות לאור כתבי עת ועורכות כנסים. סנגור על המדיניות הקיימת, בשילוב ההבנה שקיימת כאן אי־ודאות, גורמות לכך שמוניטין היושר והאובייקטיביות של המדע יעמוד בסכנה, ובלעדיו יתייחסו למדענים כאל עוד חבורה של שתדלנים".
זהו המחיר הגדול שכולנו נצטרך לשלם על מלחמתו של השמאל במדע: הקורבן הוא המוניטין של המדענים עצמם. אפשר לחשוף מחקרים גרועים ולהשליכם אחר כבוד לסל האשפה, אבל לך תתקן מוניטין שנפגעו. וושינגטון כבר מתייחסת למדענים בתחום מדעי החברה כאל זרוע של המפלגה הדמוקרטית, ולכן גם המחקרים שלהם נפטרים במשיכת כתף של "מה ציפית, הכול פוליטיקה". ישנם כמה רפובליקנים שניסו, ללא הצלחה, להפסיק באופן רוחבי את המימון לכל המחקרים במדעי החברה. המדעים המדויקים זוכים עדיין לתמיכה חוצת מפלגות, אבל גם היא נשחקת בגלל הפוליטיקה הירוקה, ומעמדם של מדעני האקלים יצנח לשפל אם הקונצנזוס הנוכחי שהם מצהירים עליו יוכח כשגוי.
כדי לשמר את היושרה שלהם, מדענים צריכים להתרחק מפוליטיקה ולאמץ את החומרה הספקנית שמתחייבת ממקצועם. עליהם להתחיל לקבל בברכה שמרנים ואחרים, גם אם אלה יצביעו על הפגמים שבהטיות שלהם ויפגעו במה שבעיניהם הוא טאבו. לא יהיה קל לחולל את השינויים הללו, אבל הצעד הראשון די פשוט: הפסיקו להעמיד פנים שהאיומים למדע מגיעים מצד ימין. הסתכלו לכיוון השני, או הביטו במראה.
________________
ג'ון טירני הוא עורך־תורם ב'סיטי ג'ורנל', ממחברי הספר Willpower: Rediscovering the Greatest Strength ולשעבר בעל טור ב'ניו יורק טיימס'.
המאמר פורסם בכתב העת 'סיטי ג'ורנל', מבית מכון מנהטן לחקר מדיניות. מאנגלית: שאול לילוב
במדע נלחמים באלוהים ואת זה השמאל מוביל
הימין אצלנו שונה מהרפובליקאים. אצלנו הוא דתי והוא נלחם במדע
איזה שטויות. מי שנלחם באלוהים זה אנשי דת האתאיזם, כמוך. המדע לא נלחם בשום דבר, המדע חוקר ומתאר את המציאות כמיטב יכולתו. תיאור המציאות לא יכול לעולם להפריך או להוכיח את מה שמכיל את המציאות הידועה לנו כיום. זה כמו לנסות להוכיח האם כולנו במטריקס כרגע או לא. גם אם תבין בדיוק כיצד המטריקס פועלת על אנשים שבתוכה, מעולם לא תוכל לדעת האם יש משהו חיצוני לה או לא. זה פשוט בלתי אפשרי.
ובארה"ב הימין השמרני הרבה יותר דתי מהארץ. לדוגמא בישראל יש 8٪ דתיים לאומיים, בארה"ב יש 80 מיליון אוונגליסטים.
הוכחות? הסברים? ראיות? מובאות?
אין צורך. אל האופק אמר כך. אל האופק קבע עובדות. אל האופק צודק תמיד. יהי שמו של אל האופק מבורך.
לא קראת או לא הבנת את המאמר.
הסמול (ואין הבדל בין הסמול בארה"ב לבין הסמול בישראל) ששולט במדיה התקשורתית ובאופן פוליטי במדעית, בעצם נילחם במדע עצמו. הוא כביכול נילחם באלוהים אבל זו מלחמה באלוהים המסורתי בשם אלוהים כביכול "מתקדם" יותר.
הימין אצלנו אינו שונה במהותו מהרפובליקנים והוא אינו נלחם במדע, אלא ב"מדענים" מהסוג סמולני כנ"ל. כלומר, הוא נילחם למען המדע…
.
מעולה!
הבעייה היא שהשמאל למד מזמן את השיטה שבעזרתה ניתן להשתלט על השיח המדעי-תרבותי. הוא משתמש בכל הדרכים – כסף, לחץ פוליטי ותככים פנים-אוניברסיטאים, כדי למקם את אנשיו בכל המשרות החשובות באקדמיה. ובינתיים, אנשי הימין עדיין מדמיינים לעצמם שמדובר פה במשחק הוגן שמשוחק לפי כל כללי היושר.
התוצאה של תהליך זה ידועה לכל מי שצפה בדיון על נושא מדעי ברדיו או בטלוויזיה. (וזה ממש לא משנה מה הנושא הנידון, או באיזה ערוץ טלוויזיה או תחנת רדיו מתקיים הדיון.) מנחה וחמישה או שישה מרואיינים בעלי דעות כמעט זהות, מגלגלים ביניהם בדיוק אותם רעיונות, חוזרים עליהם שוב ושוב ו"מרימים להנחתה" איש לרעהו, אותם סיסמאות שחוקות. ואם הם מרשים ברוב חסדם למרואיין "שנוי במחלוקת" – כלומר לבעל דעות ימניות – להשתתף בדיון, זה רק כדי להפוך כל מה שיאמר לבדיחה ולעשות לו לינץ' בשידור חי.
כולנו מכירים את מחזות האבסורד האלה, כשנערכים בתקשורת דיונים על נושאים פוליטיים. אבל כשמדובר בדיונים בענייני מדע ותרבות, זה מוקצן ובוטה אפילו יותר.
בימין יש חסך באנשים שלא מביכים את עצמם בטלוויזיה.
אתמול ראינו את דוד ביטן משקר, משנה את דעתו ובאופן כללי מביך את עצמו בגב האומה.
יש חסך ברציונליות ובגישה מדעית (ביקורתית) בימין
לשמאל יש בעיה. בעיה של פוליטיקלי קורקט שמונע מלעסוק בנושאים ולהעמיד בעיות תחת זכוכית מגדלת. זה הכל
אתם לא שונים משותפי הפעולה שלכם בגישה הפטרנליסטית השמאל של העולם(אמריקה, אירופה ועוד…) בכך שהתפיסה הפיסולוספית שלכם שהעם הוא מוטמטם(גם בעבר וגם בעתיד), בהבדל קטן אחד שמייחד אותכם מכל, שהשמאל העולמי שמאמינים שצריך להקריב את העם היהודי וישראל מכל אחד אחר ואתם הולכים שבי אחריהם יותר מכל שמאל אחר שבעד להקריב את עמו!
אבדתי אותו ברגע שהחל לקשקש ולמצוא הצדקות הזויות . לתיאוריות גזעניות על משכל.
אז למחבר
אי קיו הוא מבחן תלוי תרבות אולם לצערנו הוא עדיין השיטה הטובה למדידה למרות פגמיו.
בניגוד למה שהמחבר מנסה לאחוז עינים בני האדם לא נולדים שווים ביכולתהם. אני לא אהיה אצן כמו בן ג'ונסון או מבריק כמו אינשטיין . אולם ההתנגדות היא לקביעה שקבוצות אתניות או גזעיות הם נעלות מבחינה שכלית או נחותות. מה שאינו נכון הן ביולוגית (אב קדמון אחד) וכו׳
קביעות כאלו מעורערות שעט נפש מוסרי הן מהגישה השמרנית המאמינה שבני האדם נולדו שווים בזכיותיהם הפוליטיות וביכולתן להגיע להשיגים. זה סותר את העקרון הדתי שבני האדם נולדו בצלם האל (שווים ביכולתהם כקבוצות לא כפרטים) .
להנחית ניתן לדבר על שוני תרבותי תרבות המעודדת הצלחה מול תרבות החוסמת זאת. אולם לא על הבדלים ביולוגים
לאסף – ״קביעות כאלו מעורערות שעט נפש מוסרי הן מהגישה השמרנית המאמינה שבני האדם נולדו שווים בזכיותיהם הפוליטיות וביכולתן להגיע להשיגים. זה סותר את העקרון הדתי שבני האדם נולדו בצלם האל (שווים ביכולתהם כקבוצות לא כפרטים)״.
בדיוק כנגד הדוגמות הדתיות שאתה מציג יוצא המחבר.
בין אם תרצה ובין אם לא תרצה, בין אם זה מוסרי ובין אם זה אנטי-מוסרי, למדע יש מה לומר על העולם. ואם האמירה הזו היא שיש ״גזע״ ויש הבדלים בין גזעים, אז הדרך להתמודד עם זה היא באמצעות הפרכה בכלים מדעיים ולא באמצעות הטענה ״אבל המסקנה לא מוסרית״.
בנוסף, יש הבדל עצום בין הגעה למסקנות מדעיות, לבין בחירת צורת פעולה. גם אם יוכח מדעית שנשים עולות על גברים או ששחורים עולים על לבנים מבחינת יכולות, זה עדיין לא אומר שצריך להרוג גברים לבנים והעקרון של ״הזדמנות שווה״ כעקרון מוסרי יכול עדיין להתקיים.
השקר הוא אף פעם לא ערובה למוסר נעלה. בטח לא במדע.
הבנת הנקרא –
"נראה כי לא טרחו כלל לקרוא את הספר, שכן הם האשימו את ווייד בכך שיצר זיקה בין וריאציות גזעיות לציונים במבחני IQ, אך בספר עצמו נדחתה זיקה כזאת מכול וכול."
ושוב, למקרה שעדיין לא הבנת – "בספר עצמו נדחתה זיקה כזאת מכול וכול."
או במילים אחרות, אתה מתווכח בזעם עם טענות שכותב המאמר כלל לא טען. הוא לא אמר שיש קשר בין השכלה למוצא גזעי. הוא רק טוען נגד הכחשת עצם מושג הגזע. טמטום כזה שולט גם בויקיפדיה העיברית. לדעת רוב הכותבים שם, אין גזעים אנושיים שונים. זו רק המצאה, כביכול. כלומר, בשם התבונה והנאורות, הויקיפדים החכמים בעיני עצמם, שוללים את מה שרואות עיניהם. הם מכחישים את מה שכל אדם יכול לראות, כשהוא מסתובב ברחובות של כל עיר גדולה ברחבי העולם -שבני האדם אכן נחלקים לכמה גזעים שונים. גם אם בימינו הגבולות בין הגזעים טושטשו במקרים רבים.
כל זה דומה להחריד לטענתו של אורוול ב- 1984. אם אי אפשר להצהיר שאחד ועוד אחד הם שניים, אז כל הבסיס לחופש המחשבה וההבדל בין האמת והשקר נשללים מן היסוד.
"אולם ההתנגדות היא לקביעה שקבוצות אתניות או גזעיות הם נעלות מבחינה שכלית או נחותות. מה שאינו נכון הן ביולוגית (אב קדמון אחד) וכו׳"
שאלה היפוטטית: נניח שהיה גזע X של אנשים שבאמת היו בממוצע פחות חכמים (למשל אילו הניאנדרטלים היו שורדים בעידן המודרני). האם לפי דעתך היה צריך להעניק להם פחות זכויות? ואני לא מתכוון לאינטלגנציה של קוף אלא לממוצע של 90 במקום 100 אייקיו, עם מספר אנשים חכמים (110 אייקיו) והרבה טיפשים (85 אייקיו)?
התשובה לשאלה הזאת מראה איזה סוג של ליברל אתה.
כלומר האם אתה טוען ש:
1) יש להעניק שיוויון זכויות לאנשי X רק אם הם שווים לנו מבחינה שכלית. ואם הם בממוצע טיפשים יותר יש לתת להם פחות זכויות.
2) יש להעניק להם שיוויון זכויות בכל מקרה. ואין לפחד ממחקרים שיוכיחו שבממוצע הם פחות אינטלגנטים.
אם התשובה שלך היא 1 אזי ברור לי מדוע אתה מנסה להילחם במדע ולהסתיר כל מידע שיוכיח שיש הבדלים (ודורש לסגור את ה NBA שמוכיח שלפחות בתחומים מסויימים יש הבדלים בין הגזעים).
מנגד אם התשובה היא 2 אינך צריך לחשוש כלל ממחקרים כאלו. אדרבה אתה צריך לעודד אותם כדי שנדע טוב יותר איך לסייע לקבוצות שונות באוכלוסיה.
אברהם לינקולן אמר, בתגובה לטענה של יריבו שהשחורים טיפשים ועצלנים ולכן יש להשאירם כעבדים, ש "גם אם האדם השחור נחות שכלית מהאדם הלבן יש לו את אותה הזכות לחירות ולשכר על עבודתו". המעניין הוא שהרבה ליברלים תופסים את האמירה הזאת של לינקולן כגזענית תוך התעלמות מכך שלינקולן לא טען שהם טיפשים אלא רק שאפילו אם הם היו יש לתת להם זכויות. אבל אפילו אם לינקולן היה באמת טוען שהם טיפשים הייתי כליברל מעדיף אותו על פני פוליטיקלי קורקט צבועים. מכיוון שלינקולן הראה שהוא מאמין בגישה 2 בעוד שהם מאמינים 1 (ראה הדגרה למעלה). הוא נלחם למען זכויות השחורים אפילו אם אולי חשב שהם פחות חכמים, משום שהאמין שהזכויות מגיעות להם בלי קשר לאינטלגנציה אלא מעצם היותם בני אדם.
ולכן לינקולן, והליברליזם הקלאסי שהוא ייצג, איננו אויב המדע, אבל השמאל הפוליטיקלי קורקט כן.
יכולות מנטליות קוגניטיביות ושכליות הן תלוייות-גזע. אין פה שאלה של מה נעלה על מה, אלא שאלה של מה מתאים יותר למה. בכל מקום מתפתחות אותן יכולות הממקסמות את ההשרדות. יש קבוצות שבהם מיקסום ההשרדות בא מפיתוח הנטיות האלימות (ערבים למשל) ויש מי שאצלם מיקסום ההשרדות בא מתוך כניעה והתרפסות (יהודים, למשל). יש מי שנדרש לחכמה ויש מי שנדרש לדיכוי החכמה. יש מי שנדרש לערמומיות ויש מי שנדרש ליושרה. החכמה הגדולה היא להילחם בחולשות שמביאים איתם הגנים, ועושה רושם שבזה אתה לא כל כך חזק.
הדרך הטובה ביותר לזהות פנאט ואויב למדע:
הוא טוען שהעובדות וההיגיון לצידו. אבל כאשר נשאל אילו ממצאים היו גורמים לו לשנות את דעתו הוא טוען שאין דבר שיכול לשנות את דעתו.
זאת משום שהפנאט לא מגבש דעה על סמך עובדות אלא להפך: קודם יש לו דעה, ואז הוא בורר את העובדות שיתמכו בה. וכאשר הוא נתקל בעובדות סותרות הוא מסנן אותם ומנסה להסתירן מאחרים.
סימן נוסף הוא ההימנעות משימוש במילות הקישור: "למרות", "אף על פי כן" , "אבל"… מילים כאלו מעידות שהוא לפחות מכיר בכך שיש דילמה בין שתי גישות לגיטימיות. ושאפילו אם אחת מהאלטרנטיבות עדיפה על השנייה, עדיין יש ויתור מסוים בלקיחתה. ויתרה מכך יש לשכנע את המתנגדים באמצעות היגיון, נימוקים ועובדות. ואם לא השתכנעו יש לאפשר להם להביע את דעתם גם כאשר היא שגויה, כל זמן שאינם משקרים במודע.
לדעתי למשל שוק חופשי עדיף על סוציאליזם אבל לעולם לא אשתמש באלימות כדי להשתיק אדם שאינו מסכים עימי.
קל לומר שיש פאנטים משני הצדדים (ושכיביכול האמת תמיד באמצע…) אבל זה לא מדויק.
הבעיה היא שהמושגים שמאל וימין מראש מטעים מאוד משום שהם כוללים בתוכם קבוצות גדולות ושונות מאוד.
השמאל כולל את הליברלים הקלאסיים (ראה תועלתנות), הקומוניסטיים והסוציאליסטיים, "המתקדמים" (לאן? לטוב בטח שלא), הירוקים, האנרכיסטיים ומיעוטים דתיים\לאומיים (שהם בעצם ימניים שהיו שמחים לאכוף על כולם את אמונתם אבל משיקולים פרקטיים משתפים פעולה עם השמאל, משום שכרגע הם מיעוט חלש).
הימין כולל את הליברלים הקלאסיים (חסידי השוק החופשי), הדתיים, הלאומנים והמיליטרסטיים (שיכולים להיות לאומנים אבל גם, כמו למשל ג'ורג' בוש ורייגן, לפעול למען ערכים דמוקרטיים אוניברסאלים). ובעבר הימין כלל גם את המלוכנים הפשיסטיים והגזעניים (כולם נעלמו כמעט לחלוטין במערב אבל מקצתם עוד קיימים בשוליים).
קל לראות שהקבוצות הללו לא באמת הומגניות. אדרבה הליברלים הקלאסיים (מכונים גם ראציונליסטיים) נמצאים משני צידי המתרס, וכל אחד מהם קרוב יותר לליברלים מהצד השני (במובן הקלאסי של ליברליזם, לא במובן החדש שלו כ "מתקדם" אלא להפך דווקא כמתנגד להתערבות ממשלתית ובעד חופש הדיבור) מאשר לחבריו למחנה.
מהמאמר ברור שעיקר הסכנה למדע כיום הם מגורמים מתקדמים (מצד שמאל) שיש להם תפיסה אידיאלית של איך העולם צריך להיראות. ובמקום לסמוך על המדע כדי לברר האם הגישה הזאת ריאלית או לא הם מנסים להשפיע על המדע (בכסף וכבוד מחד, ובהשתקה ואף עונשי מאסר מנגד) כדי שיספק להם ריאיות שתפיסתם נכונה.
למשל:
רוב שחקני הכדורסל הם שחורים. ובבירור יש יתרון לגברים על נשים בכדורסל. האם הדבר מעיד על כך שגברים שחורים טובים יותר (בממוצע, או לפחות בקצה העליון של הכישורים) מנשים ומגברים לבנים (ומהודים אינדיאנים וסיניים ולמיטב ידיעתי גם מאבורג'ים) או שזו פשוט אפליה? אולי לבנים פשוט לא מקבלים הכשרה מתאימה, מודרים מאימוני כדורסל או שיש להם מראש ציפיות נמוכות מעצמם בכדורסל? אפשר כמובן לעשות מחקרים כדי לבדוק את זה (וכנ"ל לגבי תחומים אחרים בספורט, מוזיקה, מדע כלכלה וכו' שהם הכישורים וההצלחה לא מתחלקים באופן שווה באוכלוסיה). אבל למה להסתכן. עדיף מראש להניח שה NBA גזעני כלפי לבנים ופשוט לממן רק מחקרים שיחזקו את ההשערה הזאת.
תודה על כתבה מצוינת ומעוררת מחשבה. שבת שלום.
כותב המאמר מתייחס בשלילה לרצון לשלוט ברבייה האנושית. לאור העובדה שהמין האנושי הורס את כל משאבי כדור הארץ בקצב מפחיד נראה לי שיהיו רק מרוויחים אם המין האנושי יתרבה בצורה יותר מבוקרת. אם לא אז אני מאמין שאותם צאצאים שאנחנו מולידים בחדווה יצטרכו להתמודד עם עולם אכזרי פי כמה מהיום.
כל זה בלי קשר להתחממות הגלובלית ואם היא קיימת ואם זה באשמתנו.
אני מדבר על קצב השמדת היערות באמזונס ובכלל, וזיהום הים והאוויר
כמו בהליכים משפטיים, שבהם מנצח, תכופות, לא הצד הצודק אלא זה, שהצליח לגייס עו"ד מוצלח יותר, כך גם בווכוח שלפנינו.
מזכיר את האנקדוטה על הרב, שפסק לטובת אחד הצדדים בדין, וכשטען כנגדו הצד המפסיד, הכיר גם בצדקתו, והגדיל לעשות, כששאלה הרבנית, איך יתכן, ששני הצדדים צודקים, השיב, שאף גם היא צודקת…
אני למד מכך, שאף כי אכלנו מפרי עץ-הדעת-טוב-ורע, איננו יודעים לעשות זאת.
מכל מקום, אספסוף ימני-מסורתי היה זה שגדף את אמנון אברמוביץ' והביע את תסכולו מכך, שלא נשרף למוות בטנק.
הומו סאפיינס כנראה אינו נזר הבריאה.
אסף,
בלי מחקר של הביולוגיה האנושית, כולל של ההשלכות של השונות הויזואלית על הביצועים האפשריים, לא ניתן באמת לקבוע שאין הבדלים ביולוגיים רלוונטיים ברמת הקבוצה בין מופעים שונים של התופעה האנושית. או במשפט קצר יותר וpc פחות, אתה לא יכול לומר שאין הבדלים בין גזעים או מינים אם אתה מסרב לבדוק את זה.
אתה צודק לגמרי שראוי להפריד לחלוטין בין ממצאים מדעיים במכלול הזה והשלכות פוליטיות. לא רק בגלל שהממצאים הללו הם בדרך כלל הכללה שאינה מעידה באופן אבסולוטי על הפרט הספציפי. לא רק בגלל שהעובדה שמשהו קשה לך יותר אינה מצדיקה לאסור עליך לעשות אותו. אלא כיוון שמראש היה אמור להיות ברור לכולם שהבסיס העקרוני של חברה דמוקרטית, ההנחה שכולנו שווים, היא לא ביולוגית אלא פילוסופית. אני לא צריכה להוכיח שאני חכמה כדי להצביע. אני אפילו לא צריכה להיות חכמה כדי להצביע. רק להיות אזרחית המדינה. זהו. זו הדרישה ואין בלתה. וכל עוד אנחנו זוכרים את זה, אז לכולנו יש אינטרס גדול מאד שיתחילו סוף סוף לחקור ברצינות את ההבדלים הביולוגיים המהותיים בין המינים והגזעים ולו מכיוון שכנראה נקבל טיפול רפואי יותר מתאים לצרכים שלנו בעוד שהרפואה המודרנית היום מותאמת בעיקר לגברים מבוגרים לבנים ויש עוד כמה גרסאות ליצורי אנוש בעולם.
לאמיר ש.
איך היית מגדיר אבולוציה מול בריאת העולם? חברים?
גליליאו מול הכנסיה?
הרבה מתופעות העולם החיצון היו מיוחסות לאלוהים. למשל קשת בענן כברית עם אלוהים. המדע מסביר את זה ומיתר את אלוהים.
כל המצאה חדשה נוגסת נתח מהממלכה המשוייכת לאלוהים.
זה לא הקיום של האלוהים עומד בסכנה – זה התוקף של הדברים שלו, שהוכחו רק על ידי ניסים. הגמדת הניסים יכולה לפגוע בתוקף הדברים ובקודשם
טור מחכים ומתסכל. אני ישראלי וימני בכל הקשור לענייני הגדרת הזהות הביטחון והקיום בכלל של עם ישראל בארצו. יחד עם זאת אני ליברל לגמרי בקבלת דעות ואמונות. וככזה, השמאלנות המערבית מתסכלת ואפילו מבהילה אותי.
בסופו של דבר אני מצליח להבין את החיבור הכימי המושלם בין השמאל הפרוגרסיבי הדוגמטי והאלים כפי שעולה בטור, לאיסלם.
הוא צודק לגבי השמאל וטועה לגבי הימין.
הימין – חלקים נרחבים מהימין בארה"ב אכן נלחם במדע. בין אם זה שלילת ההתחממות הגלובלית ו/או מעורבות האדם בה על הסף, בין עם זה הכחשת מוצא האדם, גיל העולם ועוד. תוך נסיון להכניס למערכת החינוך תכנים פסאבדו מדעיים.
המדע, כמו חופש הביטוי, מותקף מכל הצדדים.
לחלוק על מדענים אין פרושו להלחם בהם. קרא את תחילת המאמר שוב.
היא קיימת בעיקר בשמאל!
הטיעון בעצם קצת מביס את עצמו, לא? רק מי ששולט במחקר המדעי יכול לצנזר או לעודד מחקרים כראות עיניו. יש סיבה אחרי הכל לזה שהאוניברסיטאות ומכוני המחקר הטכנולוגיים המובילים בארה"ב נמצאים בניו אינגלנד וקליפורניה, או בערים גדולות, במקומות "כחולים" לחלוטין.
למגיבים תשובות
מגיב4 לא מתכוון להתייחס לבליל השטויות שכתבת רק אציין שהביולוגיה המודרנית לא מצאה הבדלים משמעותים בין קבוצות אתניות. גזע מוגדר ביולוגית כפרטים נושאים את אותם תכונות המייחדות אותן באותו מין.למעשה לא נמצא הבדלים ביולוגים בין הקבוצות האתניות . במילים אחרות לא נמצא הסבר ביולוגי להבדלים ושונות בין קבוצות אתניות.
מגיב 2 ממש לא ההבדלים הם ברמת הפרט יש אנשים שנולדים עם הבדלים באינטליגנציה או בכישורים פיזית אולם זה ברמת היחיד לא ושוב אני חוזר על עצמי נמצאו הבדלים ברמת הקבוצה .
זה קצת מצחיק אותי שמצד אחד אתה נלחם בלהט באפשרות לבצע בכלל מחקר בנושא, ומצד שני אתה משתמש בטיעון של "לא נמצאו הבדלים באף מחקר".
שאלת "אם זוהי מלחמה, איפה הקורבנות? היכן הם כל המדענים שאיבדו את מקום עבודתם ואת מקורות המימון שלהם? איזה מדע חיוני הושחת או דוכא? איזה ויכוח מדעי הושתק?"
אתה יודע מה הגורם מספר 5 לתמותה מתחת לגיל 65 בארה"ב?
אתה יודע שמחקר לגביו הושתק ודוכא ע"י מניעת מימון והענשת ה CDC שניסה לחקור בכל זאת?
אז הגורם הוא "תאונות" נשק והפוליטיקאים שעצרו כל תקציב מחקר בנושא והענישו את ה CDC הם כמובן מהימין.
אתה לא מאמין חפש Why the CDC Hasn't Launched a Comprehensive Gun Study
כמובן שאתה צודק. אני מניח שגם המאמר הזה הוא חלק מהורדת קרנו של המדע ושל הפלורליזם
שוב שמאל ימין שמאל. תתבגרו, העולם מורכב יותר גם אם המימון שלכם מגיע מצד אחד של המפה
מאמר אמיץ ונכון. תחום אחד שהשמאל המדעי משתיק לא הזכרת, להטבי"ם. לנסות להחזיר אותם למשיכה הטבעית למין השני.
בשביל השמרנים משפחה הוא ערך, בעצם ערך יסוד כי אין בני אדם בלי משפחה, והשמרנות בעד המדך הקיום האנושי ( מעצם תפיסה דתית שאלוקים ברא טת העולם לבני אדם, ומכאן עמדות הכלכלה והביטחון השמרני להבטיח זאת לעתיד) ולמתירנים של השמאל אין ערך למשפחה, אכול ושתה כי מחר נמות. אין בני אדם אין בעיות. העיקר הנהנתנות הרגעית ואחרי המבול.
איפה הנזקים שואל הכותב העיוור ? דוגמה אחת הן חברות הטבק שהביאו למותם של 100 מיליון אנשים במהלך המאה ה20. בספר השואה המוזהבת של היסטוריון המדע פרוקטור מובא סיכום של מאות אלםי מסמכים פנימיים של חברות הטבק. מסמכים אלה פורסמו עקב הסכם פשרה מול התובעים של מספר רב של מדינות מול חברות הטבק. שפורסמו החל משנת 1998..המסמכים סוכמו גם על ידי ארגון הבריאות העולמי.החברות ידעו שטבק הוא חומר מסוכן לכל הפחות בשנת 1953. כבר בשנת 1931 החלו מחקרים מדעייים רציניים על טבק וסרטן. החברות הצליחו לעקב את הכרת הממסד הרפואי והממשלתי עד 1964. לאחר שהפסידו קרב זה המשיכו במערכה. עיוות התמונה של המחקר כפי שהוא מוצג לציבור על ידי העיתונות וכמובן בפרסומות ובתכניות בידור. כולל תוכניות לילדים.גם בשאלות אחרות כמו סיגריות קלות עישון פסיבי או כמה העישון ממכר החברות שיקרו במצח נחושה.
חלק ניכר מהשקרים בוצע לא רק ידי החברות עצמן אלא על ידי גופים כמו מכון הטבק. מכון הארטלנד ועוד עשרות גופים או מומחים שבמבט ראשון נרא נייטרלים. תפקידם החה לנטוע ספק
להציג מרעית עין של ויכוח בין שני צדדים כדי למנוע מאנשים להגיע להכריעה בנושא. אין צורך לשכנע בימדה שלך. מספיק שאתה רואה שני מומחים מתווכחים. כאשר בפועל אחד מהם הןא חוקר רציני והשני הוא איש תעשייה שנמצא שם לא במטרה להגיע לאמת אלא כדי לייצג את אלו שמשלמים לו.
איז צביעות של מאמר. בתחילה הוא יוצא נגד מדע פוליטי ובנמשך מסביר מדוע צריך להמשיך לתת לתאגדים בעלי אינטרב כמו חברות מכוניות נפט להשפיע על חקר האקלים. כל זאת בשם חופש הביטוי …הרי 2 דקות אחרי שמכוני חשיבה חופשית כזו יפרסמו משהו לא נוח לתורמים הם יהיו בלי כבף ובלי עבודה. המסקנות של עשרות מכוני ”חשיבה“ של הימין בנושא האקלים כתובות מראש.. במשך שנים הם טענו שאין בכלל התחממות. וכמובן שחש קווי נסיגה כמו אנחנו לא יודעים אם זה בגלל האדם וקו שלישי של טוב אולי זה בכלל לטובה.
לא נדע לעולם את הכמות המדוייקת של השפעת האדם על האקלים או כמה זה מסוכן.כמו שאיננו יודעים עדיין את. ההשפעה המדוייקת של עישון על סרטן ריאה. המדענים עדיין מתווכחים אם זה מעלה את הסיכון פי 22 או פי 23. השאלה היא לא מה ההשפעה המדוייקת של האדם על האקלים אלא מתי יהיה מאוחר מדי למנוע נזק בלתי הפיך. כמו בסיגריות גם בנושא אקלים גם זו שאלה שקשה לענות עליה. השאלה החשובה באמת היא איך משנים כיוון כמה שיותר מהר
במחיר הנמוך ביותר באפקטיביות הגדולה ביותר.
לאסף האחר
בניגוד לבדותות כאן. אף אחד לא מנע מחקר מדעי בנושא גזעים. הממצאים הראו כי לא נמצאו הבדלים משמעותים
מצד אחד הכותב כותב בעד הנדסה גנטית – שנשלטת על ידי מספר מצומצם מאד של חברות שיש להם פטנטים על זנים ומשווקות אותם בכל העולם. ודוחקות החוצה חקלאים קטנים שלא יכולים לשלם על הזנים ועל הריסוס. ומצד שני הוא מביא כמילת גנאי את המונו קולטורה – הנה ההגדרה לפי ויקיפדיה העברית:
מונוקולטורה (מלטינית: monos = יחיד , cultura = עיבוד, גידול, בעברית נקראת לעתים חד-זניות) היא שיטת עיבוד חקלאית בה משק חקלאי מתבסס על חזרה מעונה לעונה עם גידול אחד בלבד לאותו שטח אדמה גדול, תוך ניצול תנאי האקלים והקרקע. לדוגמה: מטעי קפה ותה באזורים הטרופיים, ו"חגורת החיטה" במרכז ארצות הברית.
שדה תפוחי אדמה גדול
זוהי שיטת העיבוד המודרנית הנפוצה ביותר, שדחקה לקרן זווית את החקלאות הרב-זנית האופיינית בעיקר לחקלאות המסורתית. אחד מיתרונותיה הוא האפשרות לשימוש במיכון, כדוגמת קומביין תבואות, שמקל על הגידול ולעיבודו. שיטה זו היא חלק מהמהפכה הירוקה המאפשרת להגדיל את כמויות היבול. על מנת לעמוד בחקלאות מונוקולטורית יש לספק (מלבד זרעים ומים) דשנים כימיים שיפצו על ניצול הקרקע המוגבר, וחומרים להדברת מזיקים.
אז לא הבנתי – הוא בעד או נגד מונוקוטורה?
הבעיה העיקרית אם הנדסה גנטית היא לא הרעילות שלה – אלא פשוט שאם נעשה טעות לא נוכל לחזור בנו. את החור באוזון לקח עשרות שנים לגלות – אחרי שחשבו שCFC הם הגזים הכי בטוחים שיש. התחממות עולמית לקח כ 150 שנה לגלות. אנחנו מקווים שנוכל להחזיר אותם לאחור. גנים שיצאו החוצה למערכת הביוספרית אי אפשר להחזיר. נקודה נוספת – כמעט אף אחד רציני לא מדבר על שימוש בהנדסה גנטית היום כדי להאכיל אוכלוסיות רעבות באפריקה- הנדסה גנטית משמשת בעיקר כדי להגדיל יבולים בירוקות ופירות. הבעיה של תושבי אפריקה היא לא מחירי מזון גבוהים אלא שמזון לא ממש יכול להגיע אליהם מצד אחד ומלחמות (תודה לסוחרי הנשק) מצד שני. חלק עצום מהמזון הזול בעולם נזרק מתקלקל או מגיע כחומר תזונה לפרות – כמו שהבחין אמריטה סן כבר לפני כמה עשורים הבעיה של רעב היא לא מחסור במזון אלא קושי לחבר בין המזון לבין העניים.
כל קשר בין המאמר הזה לבין מדע מקרי לחלוטין. אוכלוסית הציפורים דווקא עולה..
השאלה היא לא מה קורא למספר הציפורים (יש המון יונים!!) אלא למגוון המינים. נסתכל על ישראל – על מינים שנגפעו בגלל הרעלות -לפי החברה להגנת הטבע
שימוש ברעלים I בשנות החמישים של המאה ה-20 החל שימוש אינטנסיבי ברעלים להדברת מזיקים בחקלאות. השימוש ברעלים יציבים (שאינם מתפרקים לאחר פיזורם) ושאינם סלקטיביים (קוטלים גם בעלי חיים אחרים מלבד המזיקים), פגע פגיעה אנושה במיני עופות רבים, בעיקר בעופות דורסים. עופות אלה נפגעו ונפגעים בעיקר על-ידי הרעלה משנית, באוכלם בעל חיים שניזון ישירות מהרעל. הפגיעה הורגשה הן באוכלוסיות החורפות (שנפגעו מהרעלות באותן שנים גם באירופה) והן באוכלוסיות מקננות. מינים רבים של עופות-דורסים שהיו נפוצים מאד (לדוגמא דיה שחורה, רחם, נשר, בז צוקים ועוד) נעלמו כמעט לחלוטין מנופי הארץ, בעיקר מהחבל הים-תיכוני (Mendelssohn, 1972). כמו כן נפגעו עופות אוכלי חרקים ואוכלי כל דוגמת שרקרק מצוי, שרקרק ירוק, חטפית אפורה, חמריה ועורב מזרע. מקצת האוכלוסיות של מינים אלה התאוששו במידת מה לאחר שנחקקו תקנות המגבילות את השימוש ברעלים (סוף שנות השבעים). עם זאת, התופעות החמורות של ההרעלה לא פסקו, ובמידה מסוימת אף החריפו. הרעלות כמעט הביאו בשנת 2007 להכחדה של אוכלוסיית הנשרים בצפון הארץ.
תוך 192 מיני הציפורים המקננים בישראל, 45 מינים נמצאים בסיכון. מתוכם 18 מינים בסכנת הכחדה חמורה. לדוגמה – זהבן מחלל – מין יפהפה זה דוגר במספרים קטנים מאד (פחות מעשרה זוגות) בחורשות אקליפטוס ותיקות בעמק החולה בלבד, וחשוף לסיכון עם הזדקנות החורשות וכריתתן.
אירוע ההכחדה בהולוקן (Holocene extinction event) תהליך של הכחדה המונית כתוצאה מהשפעות סביבתיות של הפעילות אנושית. חושבים כי זוהי ההכחדה ההמונית השישית או השביעית במספר בהיסטוריה האבולוציונית של כדור הארץ. האירוע מתרחש בתקופה הנוכחית (מבחינה גאולוגית) של ההולוקן (שהחלה בערך מלפני 12,000 שנים מהיום), עקב השפעות סביבתיות של בני אדם. הנושא נקרא גם הכחדה אנתרופוגנית – הכחדה שנובעת מפעילות בני האדם.
המספר הגדול של הכחדות מינים מקיף משפחות רבות של צמחים ובעלי חיים כולל: יונקים, ציפורים, דו-חיים, זוחלים ופרוקי רגליים. אחוז גבוה מההכחדה מתרחשת ביערות הגשם הטרופי. האיגוד הבינלאומי לשימור טבע (International Union for Conservation of Nature and Natural Resources) תעד את הכחדתם של 784 מינים מאז שנת 1500 לספירה, ועד היום (2012). ו-65 מינים נוספים נמצאים כיום רק בגני חיות או חוות, אך לא בטבע. עם זאת, היות שרוב המינים הקיימים אינם מוכרים לבני האדם, רוב ההכחדות הן בלתי מתועדות. לפי תאוריית המינים-בשטח ולפי הערכות שונות קצב ההכחדה הנוכחי עלול להגיע עד לכ-140,000 מינים בשנה.
מתוך ויקיפדיה – בסכנת הכחדה (Endangered; EN) – הקטגוריה מוגדרת על-פי חמישה קריטריונים, בדומה למצב הקודם, בתנאים חמורים יותר; עמידה בתנאים אלה מצביעה על סיכון גבוה להכחדת המין בטבע. למשל, אחד התנאים במצב VU הוא שמספר הפרטים הבוגרים יהיה קטן מ-1000. התנאי המקביל במצב EN הוא שמספר הפרטים לא יעלה על 250.
לדוגמה: זאב טלוא, פינגווין שחור רגל, פיל אסייתי, דקר הסלעים, טיגריס, לוטרת ענק, זאב אתיופי, לווייתן כחול, צבי קיווייה, צב ים ירוק, טפיר בירדי, נמר השלג, טאקאהה, אנואה השפלה, שימפנזה מצוי, טווס ירוק, דריל, כלב ים נזירי הוואי, למור קטה.
בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered; CR) – הקטגוריה מוגדרת על-פי חמשת הקריטריונים של המצבים VU ו-EN, בתנאים חמורים עוד יותר, המצביעים על סיכון גבוה מאוד להכחדת המין בטבע. לדוגמה, מספר הפרטים בקטגוריה זו אינו עולה על 50 (לעומת 1,000 או 250 במצבים הקודמים). לעתים החיות כ"כ נדירות בטבע שייתכן שהם נכחדו.
לדוגמה: קרנף צר שפה, קרנף ג'אווה, דישון, מקוק שחור, צב ים קרני, גורילה מערבית, עיט פיליפיני, מגלן מצויץ צפוני, אליגטור סיני, גמל דו-דבשתי, קונדור קליפורני, קאקאפו, סאיגה, עגולשון שחור-גחון, זאב אדמוני, חזיר גמדי, קיפודן חרטומני מערבי, מקאו ספיקס, תאו הפיליפינים, ערוד, קופראי ודולפין נהרות סיני.
"הממסד הרפואי בזבז עשרות שנים בקידום תזונה דלת־נתרן לכול, תוך שהוא מפעיל לחץ על תעשיית המזון להפחית את כמות הנתרן במוצריה – כל זאת מבלי שהייתה הוכחה כלשהי לכך שהדבר מאריך חיים."
הרעיון הוא לא תזונה דלת נתרן אלא לשמור על לחץ דם נמוך – שעולה בעיקר בגלל תזונה מלוחה מידי – בבשר, בחטיפים, בסלטי חומוס ועוד.
לפי משרד הבריאות בישראל, הכמות היומית המומלצת של מלח בישול לאדם בוגר היא 1,500 מ"ג – כמות דומה לכפית אחת של מלח ביום. הצריכה הממוצעת בישראל בפועל היא כ-4,000 מ"ג מלח ביום – כמעט פי 3 מהכמות המומלצת.
כמות מופרזת של מלח עלולה לגרום ללחץ דם גבוה שהוא גורם סיכון בריאותי מסוכן שיש לו השלכות חמורות. הוא מגביר את הסיכון לחלות בשבץ מוחי, מחלות לב וכלי דם, אי ספיקת כליות ועוד. לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי משנת 2009, יתר לחץ דם הוא גורם הסיכון מספר אחת ביחס למוות ברחבי העולם, לפני כל גורם אחר.
יתר לחץ דם גורם למותם של כ-7.5 מיליון אנשים בשנה (לעומת כ-5 מיליון אנשים הנפטרים מעישון – גורם הסיכון השני בחשיבותו ביחס לכלל העולם). ביחס לכל אוכלוסיית העולם לחץ דם גבוה תורם לכ-12.8% מסך התמותה. במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית לחץ דם גבוה מוביל ל-12% מסך מקרי המוות, במדינות עשירות (כמו ארה"ב, מדינות אירופה וישראל) לחץ דם גבוה מוביל ל-16.8% מסך מקרי המוות – במדינות עשירות לחץ דם גבוה הוא גורם הסיכון השני בחשיבותו לאחר עישון.[1] אם מניחים כי הערכה זו נכונה לגבי ישראל, ובהינתן שבשנת 2012 נפטרו בישראל כ-40 אלף אנשים בשנה, יוצא כי יתר לחץ דם מוביל למוות של 6,400 מתושבי ישראל בכל שנה.
כמובן שמידה הפכה לאתר יעוץ תזונתי שמבין יותר ממשרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי. ברכותי. רק לא הבנתי מה הקשר בין הויכוח (המדעי יש לקוות) על כמות הרצויה של מלח במזון לבין שאלה כמה אתה ימני או שמאלי מבחינה כלכלית או חברתית.
אנשים מתים בסוף, ונכון שלמבוגרים רבים יש לחץ דם גבוה, בשל הזדקנות העורקים,
אבל המסקנה היא לא שלחץ דם הורג, אלא שהזקנה הורגת.
הכותב מבלבל בין אנשים שיש להם דעות וזה משפיע על המחקר שלהם (לדוגמה סוציולוגים) וכן בעיות של חשיבת יחד, לבין הטיה שנובעת מאינטרסים כלכליים או פוליטיים מצד הממשלה או תאגידים גדולים (אם לא תגיע למסקנה נוחה – לא תקבל מימון).
הטיה בגלל חשיבת יחד, דחיית הביולוגיה וזרם פוליטי אחיד אפשר למצוא בקלות בכלכלה הנאו קלאסית , אסכולת שיקגו ובכלכלה אוסטרית – הזרמים החשובים בכלכלה ומשפיעם הרבה יותר מכל הסוציולגים גם יחד. זרמים אלה הניחו שהאדם הוא רציונלי (למרות פרוייד) והניחו במשך שנים רבות שאי שוויון לא משחק תפקיד מרכזי בכלכלה. או שאקולוגיה לא משפיעה ולא מושפעת מהכלכלה (לדוגמה התחממות עולמית – לא קיימת במודלים גם לא אפשרות שיום אחד הנפט יגמר). כפי שגילו תושבי איי הפסחא – למשאבים גדולים יש גם סוף .
הטענה כלפי הימין הוא לא שיש שפע של חוקרים ימנים אלא שיש גופים גדולים שמעוותים בכוונת מכוון את המחקר המדעי – ולעולם לא יגיעו למסקנות לא נוחות – בין אם זה מכון הטבק הידוע לשמצה, בין אם זה בריאתנים שלא יכולים להגיע למסקנה שאין קשר בין אלוהים להתפתחות החי בכדור הארץ, ובין אם זה מדענים במימון חברות הנפט שלא יכולים להגיע למסקנה כי יש התחממות היא מעשה ידי אדם והיא עלולה להיות מסוכנת – מסקנות אלה הן לא רק דבר לא נעים או קשה להגיע אליו (כמו במקרה של הטיה מובנת – כולנו חיים בסביבה תרבותית שמשפיע על דרך המחשבה שלנו – גם מדענים הם כאלה) – הן פשוט אסורות. כי אחרת לא יהיה מימון . זה כבר הטיה אחרת לגמרי – כמו ההטיה שהיתה בברית המועצות ש"חקרה" את המדע – זה לא מדע זה פסאבדו מדע.
"הוביל להפחדה פסאודו־מדעית מפני מזונות מהונדסים־גנטית, שומני טראנס,"
אשכרה, אפשר לחזור לבורקס?