גרמניה מאבדת את הבושה

מדחיקים את האשמה: סערה בגרמניה בעקבות דברי פוליטיקאי ימני שכינה את אנדרטת השואה בברלין "אנדרטת בושה" וביקר את "תרבות הזיכרון". ובינתיים, בית המשפט העליון אישר למפלגה הנאו־נאצית להתמודד בבחירות

הנאו נאצים מרימים ראש; הפגנה בדיסלדורף. צילום: Bündnis 90/Die Grünen CC BY-SA 2.0 flickr

ב־17 בינואר ניצב ביורן הקה, יו"ר מפלגת הימין הלאומית 'אלטרנטיבה לגרמניה' במדינת המחוז תורינגיה, במפגש של צעירי מפלגתו בעיר דרזדן והשמיע נאום חוצב להבות נגד "תרבות הזיכרון" הנהוגה בגרמניה בהקשר לעבר הנאצי. "אנו, הגרמנים, העם היחיד ששתל אנדרטת־בושה בלב בירתו", הכריז הקה.

כצפוי, האמירה הזו עוררה סערה פוליטית בגרמניה. דובר הממשלה בברלין אמר כי הדברים פגעו "בגרעין ההבנה העצמית" של הגרמנים, שארצם בחרה בתרבות זיכרון אקטיבית והפכה בכך לדמוקרטיה מוערכת בעולם. ועד הקהילות היהודיות בגרמניה הביע זעם על חילול כבודם של 6 מיליון קרבנות השואה ועל כך שהדברים מהווים רלטיביזציה של הפשע הייחודי הזה נגד האנושות. שגריר ישראל בגרמניה, יעקב הדס־הנדלסמן, תבע מהקה להתנצל על דבריו: "זו בושה שיש בינינו אנשים שרוצים להפיק לקחים מוטעים מההיסטוריה הגרמנית". עיתונים יומיים בגרמניה פרסמו את דיוקנו של הקה בצירוף שפמו של היטלר או לצד פניו של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס.

יו"ר 'אלטרנטיבה לגרמניה', פראוקה פטרי, הפועלת ליזום דיאלוג בין מפלגתה ליהודי גרמניה ולישראל, יצאה גם היא בביקורת קשה על הקה והגדירה אותו ואת התנהגותו "נטל". "עלינו להחליט אם אנחנו הולכים בדרכם של הרפובליקנים (בארה"ב) ושאר המפלגות המצליחות, כמו 'מפלגת החופש' האוסטרית. או שנהיה מציאותיים, או שנהפוך ללא רלונטיים מבחינה פוליטית", הצהירה פטרי.

על גבול אחוז החסימה

בפתח שנת בחירות גורלית ל'אלטרנטיבה', עלולים דבריו של הקה להכתים את המפלגה בתדמית שהיא מנסה לברוח ממנה: תנועת ימין קיצוני, שקלטה לשורותיה זרמים נאו־נאציים. השערורייה התורנית מגיעה בעיתוי בעייתי ביותר מבחינתה של פטרי: בסוף השבוע האחרון היא ומפלגתה אירחו את הקונגרס הכלל־אירופי הראשון של מפלגות 'הימין החדש', בהשתתפות מנהיגים כמרין לה־פן מצרפת וחירט וילדרס מהולנד. הבחירה בגרמניה כמקום האירוח של כנס התנועות הפוליטיות הדוגלות ב'"אירופה של לאומים" ולא ב"ארה"ב של אירופה", נועדה לתת גיבוי ל'אלטרנטיבה' ולהדגיש את מקומה של גרמניה במאבק נגד האיחוד האירופי – למורת רוחה של הקנצלרית אנגלה מרקל.

בבוקר 17 בינואר, אותו יום שבו השמיע הקה את דבריו, הכריזו שופטי בית המשפט העליון בגרמניה על החלטתם שלא להוציא אל מחוץ לחוק את המפלגה הנאו־נאצית, "המפלגה הלאומית־דמוקרטית", הידועה יותר בראשי התיבות של שמה: "אנ־פה־דה" (NPD). בהכרעתם הכשילו השופטים בפעם השנייה ב־14 שנה יוזמה של הממשלות – הפדרלית והמחוזיות – למנוע את השתתפותה של המפלגה הנאו־נאצית באופן חוקי בחיים הפוליטיים בגרמניה.

ב־2003 דחו השופטים יוזמה להוציא את המפלגה הנאו־נאצית אל מחוץ לחוק, בהתבסס על העובדה שהרשויות הפעילו סוכנים חשאיים בדרגי ההנהגה של ה'אנ־פה־דה'. השופטים העריכו שסוכנים אלו עלולים היו לפעול באופן מכוון להפללתה של המפלגה. ולכן הראיות שהציגו את המפלגה כגוף פוליטי המסכן את הסדר הדמוקרטי בגרמניה – אינן קבילות. לאחר החלטה זו של בית המשפט העליון זכתה ה'אנ־פה־דה' בהישגים האלקטורליים המשמעותיים ביותר בתולדותיה, והצליחה להכניס נציגים מטעמה לשורה של פרלמנטים מחוזיים ועיריות רבות, בעיקר במדינות מזרח־גרמניה לשעבר.

בשבוע שעבר היו נימוקי השופטים שונים בתכלית: הם מצאו שעמדותיה הרעיוניות של המפלגה אכן מנוגדות לחוקה הגרמנית ומהוות איום עליה. אולם, בשל גודלה השולי יחסית אין לראות בה איום על הסדר הדמוקרטי ואין להפעיל נגדה את "נשק יום הדין" של הוצאה אל מחוץ לחוק – הליך שיושם רק פעמיים בהיסטוריה של גרמניה הדמוקרטית מאז תום מלחמת העולם השנייה.

הנתונים היבשים מצדיקים את החלטתם של השופטים. בשנים האחרונות חלה שחיקה בממדי התמיכה ב'אנ־פה־דה'. מספר חבריה הרשומים הצטמק מ־7,000 בשנת 2006, ל־5,200 ב־2015. כיום ה'אנ־פה־דה' איננה מיוצגת עוד בפרלמנטים מחוזיים, ואת מקומה תפסה מפלגה אחרת: "אלטרנטיבה לגרמניה". עם זאת, תהיה זו טעות לחשוב שה'אנ־פה־דה' נמחקה לחלוטין. אף שרבים ממצביעיה נותנים כיום את קולם ל'אלטרנטיבה' – כמו לא מעט מצביעים מסורתיים של כל המפלגות האחרות –  המפלגה הנאו־נאצית אינה מיוצגת בפרלמנטים המחוזיים פשוט משום שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה הגבוה (5%). למשל: במדינת־המחוז סכסוניה, שבירתה דרזדן, השיגו הנאו־נאצים בבחירות שנערכו ב־2014 'רק' 4.9% מכלל קולות המצביעים, לעומת 9.7% שהצביעו ל'אלטרנטיבה'.

מסתבך; ביורן הקה, נציג מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה. צילום: Metropolico.orgCC BY-SA 2.0 flickr

"לא ניתן לחיות עם אשמה"

האם היה זה רק צירוף מקרים שהביא את הקה לייצר סערה פוליטית ביום שבו החליט בית המשפט העליון הגרמני שלא להוציא את ה'אנ־פה־דה' אל מחוץ לחוק? האם דבריו של הקה מצדיקים סערה פוליטית שכזו, או שמא מדובר ב"זעם מלאכותי" של הממסד הפוליטי־תקשורתי בגרמניה, שמטרתו לפגוע בסיכוייה של 'האלטרנטיבה' לעשות היסטוריה בבחירות הכלליות בספטמבר ולהפוך למפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג? למה התכוון הקה כשדיבר על "אנדרטת הבושה"? האם האנדרטה היא הבושה, או השואה?

בתגובה שהזדרז הקה לפרסם בעקבות ההדים שחולל נאומו, אמר הפוליטיקאי בן ה־44 כך: "כיניתי את השואה, כלומר את רצח העם שהגרמנים ביצעו ביהודים, בושה לעמנו. אמרתי שאנו הגרמנים הקמנו באמצע ברלין אנדרטה לפשע הזה שעד היום אינו נתפס, כלומר לאשמה הזו ולבושה הקשורה אליה. היכן הטעות? מה יש לבקר באמירה הזו? דבר לא. אני מבקש בהקשר זה להזכיר את נאומו של (הסופר) מרטין ואלזר מ־11 באוקטובר 1998 לרגל קבלת פרס השלום מטעם מוכרי הספרים בכנסיית פאול בפרנקפורט. ואלזר אמר אז: 'בדיון על אנדרטת השואה בברלין יוכלו הדורות הבאים לראות מה בנו אנשים שהרגישו אחראים למצפונם של אחרים. זהו מילוי מרכז הבירה בסיוט מבטון בגודל של מגרש כדורגל. המונומנטליזציה של הבושה'. הוא גם דיבר על 'אינסטרומנטליזציה של הבושה לצרכים עכשוויים'.

"אין ספק", המשיך הקה בתגובתו, "שעם אנדרטת השואה הקמנו בברלין גל־עד לבושתנו. המונח 'אנדרטת הבושה' כלל לא הומצא על־ידי, אלא נפוץ מזה זמן רב, לפחות בז'רגון הפוליטי. וכך נאמר בדבר דפוס של הבונדסטאג: 'אנדרטאות בושה ועצב, גאווה ושמחה הם אבני יסוד נחוצות של גרמניה החדשה ושל בירתנו החדשה'. בנאומי בדרזדן רציתי להעלות את השאלה כיצד אנו הגרמנים מסתכלים על ההיסטוריה שלנו וכיצד היא יכולה להפוך במאה ה־21 למעצבת הזהות שלנו. אין ספק שאנו חייבים להיות מודעים לאשמה העצומה שלנו, היא חלק מההיסטוריה שלנו. אבל, היא רק חלק מההיסטוריה שלנו. גם לכך התייחסתי בנאומי… המדיניות המטופשת של ההתמודדות עם העבר משתקת אותנו… אנחנו זקוקים למהפך של 180 מעלות בכל הנוגע לזיכרון".

"אפילו האדריכל של האנדרטה", ציטט הקה, "פטר אייזנמן, יהודי, התייחס ב־2005 (שנת חנוכת האנדרטה) לבעייתיות שבהפיכת האשמה לגרעין הזיכרון הלאומי. בראיון ל'דר שפיגל' אמר אייזנמן : "בשנות השלושים האנטישמיות השתלטה על גרמניה, וזה היה רגע נורא בהיסטוריה. אבל, כמה זמן מרגיש אדם אשמה?' עוד אמר אייזנמן: 'אני מקווה שהאנדרטה הזו, שנמנעת להצביע על אשמה, תתרום לכך שניתן יהיה להתרחק מהאשמה. לא ניתן לחיות עם אשמה. אם גרמניה תעשה זאת, כל העם יצטרך ללכת לפסיכולוגים".

"גרמניה בת אלף שנים"

ניתן היה לקבל את הסבריו של הקה בדבר הצורך לגבש זהות לאומית גרמנית על בסיס ראייה היסטורית כוללת ונרחבת, שאיננה מצטמצמת אך ורק ל־12 שנות המשטר הנאצי ותוצאותיו הקטלניות וההרסניות, לולא היה הפוליטיקאי הלאומני בוחר להתייחס דווקא לנאומו של מרטין ואלזר ולהשתמש בדבריו של יהודי כדי לפטור את הגרמנים מתחושות אשמה. נאומו של ואלזר, שכנער התנדב לשרת ב'וורמכט' בחודשיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה, נתפס כנקודת תפנית בהתמודדותם של הגרמנים עם פשעי הנאצים. שבע שנים לאחר איחודה מחדש של גרמניה, ניצב הסופר חתן הפרס היוקרתי והצהיר: "אושוויץ אינו ראוי להפוך לאיום שגרתי שאפשר להשתמש בו בכל רגע כאמצעי הפחדה, כאלה מוסרית או כתרגיל חובה". ואלזר שחרר, למעשה, את הגרמנים מהצורך לחוש אשמה בגלל השמדת היהודים, והפך בהבל פיו את הגרמנים לקורבנות של "סחיטה והלקאה מוסרית".

גם תוכן נאומו של הקה בדרזדן מציב את דבריו באור ברור מאוד. הקה, ממקימי 'האלטרנטיבה' שהוביל את מפלגתו להישג אלקטורלי נאה בבחירות המחוזיות בתורינגיה לפני כשלוש שנים (10.6%), נחשב לראש הזרם הימני־קיצוני במפלגה ולאחד מיריביה הראשיים של פראוקה פטרי. בעבר הלא רחוק הוא השמיע הערות גזעניות על דרכי ההתרבות של האפריקנים, והוא נוהג לעתים קרובות מדי לשזור בנאומיו באופן מודע מטבעות לשון שהיו נפוצות בימי הנאצים. כמו, לדוגמה, התייחסות ל"גרמניה בת אלף שנים". מצע מפלגת ה"אלטרנטיבה" מדבר במפורש על הצורך ליצור פרובוקציות כדי להציב את המפלגה במרכז הדיון הפוליטי הציבורי. ביורן הקה, מורה להיסטוריה בעברו, הפך לפרובוקטור מקצועי. אין אצלו פליטות פה או "החלקות". הכל מחושב.

אנדרטת השואה בברלין. צילום: Joshua Stearns CC BY-NC-ND 2.0 flickr

את נאומו בדרזדן, עיר מזרח־גרמנית לשעבר שהפכה בשנים האחרונות ל"בירת הלאומנות הגרמנית" – או "בירת האזרחים האמיצים", כדברי הקה – פתח הפוליטיקאי מייצר השערוריות בהבעת תודה על האומץ להזמין "נואם לא נוח". ללמדנו שגם מאזיניו ידעו מה מצפה להם. הקה נשא נאום מהפכני נגד "האליטות הפוליטיות הישנות" ו"ממשלה שהפכה למשטר", והתריע מפני התפרקותה של גרמניה שנותרה ללא הגנה על גבולותיה החיצוניים ושעריה הפכו מעוזים לאלימות ולמוסלמים קיצונים.

ה"אלטרנטיבה", הדגיש הקה, היא ההזדמנות האחרונה להציל את גרמניה. 25 שנה לאחר נפילת חומת ברלין, קבע הקה, הגיע הזמן למהפך פוליטי חדש שיונע על ידי תושבי מזרח־גרמניה לשעבר. "אנחנו רוצים לעשות היסטוריה", אמר הקה לקול תשואות מאזיניו, "הנשיאים שלנו לא עשו היסטוריה". הקה הוסיף והתייחס לנאום מפורסם של נשיא גרמניה לשעבר, ריכרד פון־וייצקר, ביום השנה הארבעים לסיום מלחמת העולם השנייה. בפעם הראשונה מאז נפילת הרייך השלישי עמד נשיא גרמני ודיבר על אחריותם של כל הגרמנים לפשעים שבוצעו במהלך המלחמה. פון־וייצקר, שאביו היה מבכירי משרד החוץ הנאצי, לא עשה הנחה לאיש. "זה היה נאום נגד העם שלו, ולא בעד העם שלו", אמר הקה, והביע בכך התכחשות מוצהרת לאחריות הכלל־גרמנית לעבר.

הקה הפך בדבריו את הגרמנים מפושעים לקורבנות, וטען כי הפצצות בעלות הברית על דרזדן ושאר ערי גרמניה נועדו "להשמיד" את הגרמנים ואת זהותם הלאומית. "עם החינוך מחדש השיטתי, שהחל אחרי 1945, הם כמעט השיגו את זה", הוסיף. "לא היו עוד קורבנות גרמניים, רק פושעים. עד היום אנחנו לא יכולים להביע צער על קורבנותינו".

ישראל צריכה לשקול את צעדיה

ממכלול הנאום עולה השקפת עולם ברורה, שאיננה מותירה מקום לספק. לא השואה היא הבושה, אלא האנדרטה. הקה ידע היטב כיצד המסר הזה ייקלט בקרב מאזיניו ומצביעיו, ולכן יש להניח כי מועד אמירת הדברים לא היה מקרי. הקה אותת למצביעי ה'אנ־פה־דה': "אנחנו ביתכם הרעיוני החדש, ההזדמנות האחרונה להציל את המולדת מפני אלה הפועלים לחיסולה מבפנים. אם אתם רוצים מהפך, תנו לנו את קולכם".

הקה אינו מייצג את כל חברי מפלגת 'האלטרנטיבה', אך הוא ללא ספק נותן ביטוי לרעיונות שמקובלים על לא מעט מהם. בשורות ה"אלטרנטיבה", כמו ביתר מפלגות הימין החדש באירופה, יש נוכחות של זרמים ימנים קיצוניים, פשיסטיים, נאו־נאציים, אנטישמיים וגזעניים. אין כל סיבה להתכחש לכך. השאלה החשובה היא האם הנהגות אותן מפלגות פועלות להתנתק מהזרמים הללו, או שהן שומרות על "עמימות קונסטרוקטיבית", המאפשרת להן להציג כלפי חוץ חזות הוגנת ובה בעת לדאוג כלפי פנים שאותם גורמים בעייתיים יישארו "בבית".

מפלגת החירות האוסטרית נקטה קו פומבי ברור למדי נגד אנטישמיות, והחלה ברקימת דו־שיח זהיר עם גורמים מסויימים בקהילה היהודית המקומית. בצרפת, מרין לה־פן סילקה את אביה האנטישמי ומכחיש השואה מ"החזית הלאומית", אבל מדברת על איסור חבישת כיפה בפומבי, לצד סממנים דתיים אחרים. בשורות ה"אלטרנטיבה" טרם נפלה הכרעה בעניין איסור מילת בנים ושחיטה כשרה/'חלאל'. מנהיגת ה'אלטרנטיבה', פטרי, גם לא מיהרה להוציא מהמפלגה ציר פרלמנט מחוזי שטען כי השואה הפכה ל"דת אזרחית של המערב", ושתקף גם הוא את אנדרטת השואה בברלין. לאחר שהוצא לבסוף מסיעת "האלטרנטיבה" בעקבות לחץ ציבורי, טען אותו נציג כי "האשמות באנטישמיות נועדו לשמש לקידום אינטרסים יהודיים באופן לא פרופורציונלי", וכי הוא עצמו אינו אנטישמי אלא רק "אנטי־ציוני".

ישראל הרשמית נמנעת עדיין, ובצדק, ממגע רשמי עם מפלגות אלו. עם זאת, בשורות מפלגות הימין בארץ גוברת הנטייה להתקרב אליהן ולטוות עמן קשרים. פרשת הקה מבהירה עד כמה התחברות פזיזה למפלגות 'ימין חדש' מסוימות עלולה לפעול כבומרנג. ההערכה שהתנגדות משותפת להתפשטות האסלאם הרדיקלי יוצרת בסיס הבנה רעיוני משותף לישראל ולמפלגות 'הימין החדש' אינה עומדת בפני עצמה, ויש לראות אותה כחלק ממכלול רחב יותר.

ישראל איננה צריכה להתנגד אוטומטית לדיאלוג עם מפלגות כאלו, אך לפני תחילתם של מגעים כלשהם צריכות המפלגות הללו להבהיר, רשמית ופומבית ובאופן שאיננו מתפרש לשתי פנים, את הנקודות הבאות: מה עמדתן ביחס לעבר הפשיסטי והנאצי של אירופה ולפשעים שבוצעו בשם משטרים אלו, כיצד הן מפרשות את עקרון חופש הדת, והאם הן מכירות באופיה היהודי של ישראל ובזכותה להגן על עצמה כראות עיניה. כל עוד מפלגות 'ימין חדש' אירופיות לא גיבשו עמדה חד־משמעית בסוגיות אלו, אין לישראל מה לחפש אצלן. והקה צריך להיות מסולק ממפלגתו.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. הנאצים החדשים באירופה זה רק ריאקציה לתרבות הפוליטקלי קורקט ועידוד ההגירה ההמונית שמי שהוביל אותם היו בעיקר יהודים. היהודים השמאלנים שחיים בעושר באיזורים מוגנים מכניסים לאירופה את סרטן ה"רב תרבותיות" ומי שאוכל אותה זה היהודי השמרן ממעמד הביניים ומטה שצריך לסבול אנטישמיות גם מהניאו נאצים שבאו כתגובה לחבריו מהשמאל בכלל, אבל בעיקר מצד המוסלמים ששוטפים את אירופה כולה

    1. למרבה הצער בפעם שעברה שניסיתי להעלות את הנושא הזה, קראו לי כאן אנטישמי. היהודים הנ״ל אינם ידידינו. טוב יהיה אם נתחיל לעמוד על ההבדל התהומי בינינו וביניהם.

    2. זה פשוט מדהים חיים בינינו דוברי עברית עם מנגנוני חשיבה כמו הגרועים באנטישמיים. פתאום מי שאחראי להגירה הלא-מבוקרת זה איזשהו מפעיל תיאטרון בובות יהודי. פשוט מדהים.

  2. יש לי דיעה מורכבת על הנושא הזה, ואני מתנצל מראש אם אני פוגע במישהו בדבריי.

    מחד יש להיזהר מאוד מתנועות לאומניות שלרוב גולשות לשנאת זרים ואנטישמיות. ולכן טוב לקרוא שהניאו נאצים כל כך חלשים (לא פופולאריים) בגרמניה.

    מנגד, ובלי חלילה להפחית במאום בגודל הזוועה ובאשמת הגרמנים, יש צדק בטענה שזהות לאומית שכולה מבוססת על אשמה (על דבר שקרה לפני שהגרמנים החיים היום נולדו בכלל, ושהם לא הרוויחו ממנו דבר) היא דבר הרסני. לא רק לגרמניה אלא לעולם בכלל. אני בספק אם השלטון הגרמני היה דוחף חזק כל כך לקבלת פליטים מסוריה והצפת גרמניה ואירופה במוסלמים אילולי זכר השואה ותחושת האשמה. כלומר תחושת האשמה והרצון להיות מוסריים גרם לתוצאות לא מוסריות בעליל, כאשר היהודים שוב מרגישים נרדפים בגרמניה, הפעם בידי מוסלמים.

    חשוב שהגרמנים ילמדו על השואה ויפיקו ממנה לקחים. אבל אסור שהלקח יהיה "גרמנים רעים השאר טובים" או "המערב והאדם הלבן אשמים בכל צרות העולם". זוהי לא רק תפיסה מוטעית אלא מזיקה, לא רק למערב אלא לעולם בכלל. במקום זאת עדיף שהם ילמדו שבאופן כללי אימפריאליזם וכיבושים זה רע, בין אם זה נעשה ע"י גרמניה, המונגולים או ע"י האימפריה העותומנית. ושגזענות היא ולאומנות היא דבר רע, גם כשהיא מכוונת נגד לבנים (אפלייה מתקנת וכו').

    דורות של משכילים בגרמניה ובמערב בכלל מתחנכים במערכת שמלמדת אותם שהאימפריאליזם נולד במערב (כאילו שלא היו אימפריות נצלניות לפני כן) ושהסיבה שהעולם השלישי עני והמערב עשיר היום היא בגלל האימפריאליזם. זהו שקר כפול. אין שום קשר בין כיבושים היסטוריים לעושר. מונגוליה טורקיה וספרד לא עשירות היום, בחומר מדע או רוח, בזכות כיבושי העבר. ודרום קוריאה, ישראל ושוודיה לא עניות למרות שבמאות האחרונות הם לא כבשו כמעט אף אחד ולא הקימו אימפריות נצליות. העושר בעידן החדש נובע ממוסדות שמעודדים שוק חופשי, מדע פיתוח ואימוץ טכנולוגיות ושיטות ייצור יעילות יותר.

    מדינות רבות השתקמו שוב ושוב אחרי הרס מוחלט, בזכות התרבות היצרנית שלהם: גרמניה (נהרסה בשתי מלחמות עולם, חולקה לשתיים, ופרט לזמן קצר במלה"ע לא היו לה כמעט קולוניות), יפן (נהרסה במלה"ע וספגה שתי פצצות אטום) קוריאה (חולקה לשתיים וסבלה מלחמות וכיבושים). ומדינות התעשרו כשעברו מקומוניזם לקפיטליזם: סין, מזרח גרמניה מול מערב גרמניה, דרום קוריאה מול צפון קוריאה וכו'.

    כל זמן שהעולם השלישי יאשים את הראשון בעוניו, והמערב יאשים את עצמו בעוני בעולם השלישי, לא נראה שיפור במצב העניים בעולם. רק הבנה היסטורית וכלכלית אמיתית ואימוץ מוסדות ותרבות מועילות יביא רווחה ועושר לעולם.
    לא חסרות דוגמאות לכך שקפיטליזם, ולא כיבושים, הם הגורם לעושר: מזרח מול מערב גרמניה,

    1. הגרמנים קלטו הגירה כי הם צריכים שיהיה מי שיעבוד עבורם במפעלים. עם שיעור ילודה של ילד אחד למשפחה ופנסיות נדיבות הכלכלה הגרמנית עומדת בפני קריסה.

  3. AfD רחוקה למדי מלהיות ימין קיצוני ורחוקה שנות-אור מלהיות מפלגה נאו-נאצית.

    חבל שאתם נסחפים להיסטריה, ומסייעים לשמאל הקיצוני במלאכת ההכפשה. ההיסטריה הזו כלפי כל מה שמריח מ״אנטישמיות״, ״גזענות״, ״שנאת זרים״ וכו׳ היא בדיוק הדלק בו משתמש השמאל כדי להרחיב בהדרגה את ההגדרה של מה לא נכלל בתחומי הפוליטיקלי קורקט, קרי מה אסור להגיד ומה אסור לחשוב. כך מקעקע השמאל את כל אויביו הפוליטיים בשיטת ה – guilt by association.

    יש לנו כיהודים בישראל הרבה יותר במשותף עם הימין האירופאי מאשר עם השמאל, והכרחי לעשות מאמץ להתקרב אליו.

  4. הגרמנים שחיים היום לא נולדו או היו ילדים קטנים בתקופת השואה.
    האשמת הגרמנים של ימינו בשואה משולה להאשמת היהודים של ימינו בצליבת ישו.

    כמו שיהודי שמתייחס לההאשמות בצליבת ישו ומנסה לרצות את הטהרנים והמתחסדים הוא יהודון.
    גרמני שמתייחס להאשמת עמו בשואה ומנסה לרצות את הטהרנים והמתחסדים חולה באותה תסמונת.

    1. כמו שיהודי שכואב את חיסול כל הבנים הבכורים של מצרים הוא יהודון?
      רצף קיום לאומי הוא רעיון יותר יהודי מגרמני, ישו היה משיח בתקופה שבה משיחיות היתה מחלה לאומית שיש להלחם בה, וחוסל בגלל זה, והעם הגרמני שרוצה לבנות את עצמו על ברכי דברי ימיו צריך להתמודד גם עם הפרק הזה. אחרת מוזר לדבר על "לאום" או על "עם" כעל משהו שקיים מאות שנים.

    2. זה פשוט מדהים. בפורום הזה נתקלים בדוברי עברית עם חשיבה כמו של הגרועים שבאנטישמיים.

  5. אני אישית לא רואה בעיה ליצור שיתוף פעולה עם מפלגות ימין באירופה (גם אם יש חוט מקשר לסוררים אנטישמיים או ניאו נאצים) אך ורק בתנאי בקבלה אחד בתנאיי יסוד: הכרה בזכות קיומו של העם יהודי, וזכות העם היהודי בארץ ישראל כולה!

  6. המשהו היותר גרוע זוהי התערבותם של המיליונרים היהודים בתרבות הפוליטית במדינתם
    הנקודה החשובה והעיקרית היא שמה שלא תעשה תאכל אותה בגדול
    זה מה שקרה בברית המועצות זה מה שקרה בגרמניה הנאצית וזה מה שיקרה בארצות הברית
    הניסיון להרגיש בבית במדינות זרות
    ולהתחיל להתערב פוליטית ממאיס את המיעוט היהודי העשיר כיון שהוא משקיע הרבה יותר מאחרים
    ויש לו מוסר עבודה גבוהה הרבה יותא מאחרים על הרוב הקיים וזה לא משנה מה יהיה הדעה של הרובה
    אם הם נאצים או סוציאליסטים או קומוניסטים
    תמיד הם ישנאו וימשיכו לשנוא

  7. האיסלאם אוכל את גרמניה והם עסוקים
    כהרגלם ביהודים !
    לא ייאמן .

    1. גם במהלך השואה, הם אימצו לליבם את המוסלמים בראשותו של המופתי מוחמד אמין אל-חוסייני, שילמו לו משכורת ענקים כל חודש וקיבלו מהמוסלמים עידוד ותמיכה במעשיהם. המופתי גייס יחידות של מתנדבים מוסלמים ששירתו בוואפן אס אס.
      אגב, הצרפתים שהסגירו יהודים לידי הנאצים בהתלהבות, דאגו אחרי המלחמה לתת למופתי מקלט במשך יותר משנה, למרות שהיה פושע מלחמה מורשע.
      אלה האירופאים האנטישמיים שהיהודים ומדינת ישראל תקועה להם בגרון. הלוואי שייחנקו.

  8. הגרמנים היו ונשארו אותם גרמנים. זו ממש תמימות או אפילו טיפשות לחשוב שאין קשר אחרי 70 שנה.
    אם נחפש היטב מי הגורמים המזיקים ביותר למדינת ישראל אם זה איראן ואם זה בגדה או ברצועה נמצא שם גרמנים.
    הם לא כיפרו על כלום ולא שילמו אף לא פרומיל ממה שגנבו מהיהודים בפרט ומשאר העולם בכלל.
    לא רוצה סליחה מהם, לא תמיכה מזויפת מהם, לא צוללות בהנחה שנמכרות גם לאיראנים.

    שאר האירופאים מכירים אותם היטב ולא קונים את השקרים שלהם.
    הייתי בציריך ואפילו הם לא סובלים את השכנים ממינכן.

  9. מדוע דוחפים את המילה "ימין" להגדרה של כל תנועה לאומנית קיצונית וגזענית? אין להם ולא כלום עם עקרונות הימין, המושתתים על חירויות הפרט והעיסוק, ועל מינימום התערבות ממשלתית.
    אל תפלו למלכודת השמאל הפאשיסטי.

  10. גרמניה לא מאבדת שום בושה. בושה אף פעם לא היתה להם. אפילו לא במהלך השואה, תוך רציחתם של מיליונים ביניהם ילדים ופעוטות, הם ביצעו את ״עבודתם״ כשהם ״מסבירים״ לאחר מכן שהם עשו את מה שאמרו להם לעשות. מלבד מעטים, מעטים מידי, מיליוני גרמנים ״לא מעורבים״ ליוו את המעשים האיומים האלה בשלווה ובקור רוח, תוך הסכמה (במקרה הטוב הסכמה בשתיקה, במקרה הרגיל הסכמה ותמיכה במשטר ובמטרותיו). גישה זאת חצתה מפלגות והשקפות. בושה? בושה להם על המפלצת שהם יצרו במו ידיהם.

  11. אני לא מבינה על מה אתם מלינים?
    למה שהגרמנים ירצו לזכור את השואה *יותר* מהילדים והנכדים של ניצולי השואה? אלה שבעצמם כבר הספיקו לשכוח את הניסויים שעברה סבתא אצל מנגלה ואת סבא שנחנק בתאי הגאזים.
    אלה שששמים קצוץ על כך שהדם של הקובים שלהם אפילו לא הספיק להתייבש?
    אלה שהלכו על ארבע לשגרירויות והתחננו לגרמנים ולפולנים בכדי לקבל בחזרה את האזרחות שנלקחה בכח מאבא ואמא/סבא וסבתא.
    אלה שבאו לגרמניה בכדי שיוכלו להתעלק כלכלית על הגרמנים ולאכול שם מילקי זול?

    למה שהגרמנים יעשו יותר מהם?

    איך אומרים החברים הגרמנים שלי? כבר שילמנו להם מיליארדים והם עצמם כבר חזרו לפה. הכל נסלח ונשכח…