לא צריך סיפוח כדי לנצח בקרב על יו"ש

בניגוד לציפיות של חלקים מהימין, נראה שראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ אינם מתכוונים לבצע בשנים הקרובות שינויים רדיקליים, ומעדיפים תחת זאת לשמר את היציבות, ובצדק.

כפי שכתבנו בעבר, בתוך מסגרת כזו ישראל בעיקר מרוויחה. היציבות מאפשרת לישראל לצמוח כלכלית, להתחזק צבאית, להתבסס מדינית ולנצל את הזמן לטובתה כדי להוביל שינויים בעתיד מתוך עמדת כוח. אך מעבר לכך, בנוגע להתחזקות בשטח ביהודה ושומרון, ישנם צעדי מדיניות רבים שניתן לבצע בלי לעורר סערה ובלי לשבור את המסגרת הבסיסית של היציבות.

הנה ארבעה צעדים מתונים ומדודים שיגרמו לכך שבסיום ארבע או שמונה השנים הטובות שלפנינו, האחיזה הישראלית ביהודה ושומרון תהיה חזקה מתמיד.

1. להגדיל את מספר התושבים היהודים. על פי המתווה שממשל טראמפ פרסם לפני כשבועיים, ניתן להגדיל את מספר תושבי ההתנחלויות הקיימות כמעט בלי הגבלה. "בעוד איננו מאמינים כי עצם קיומן של ההתנחלויות הוא מכשול בפני השלום", נאמר אז בהודעת הבית הלבן, "הקמתן של התנחלויות חדשות או הרחבה של הקיימות מעבר לגבולותיהן הנוכחיים, עלולות שלא לסייע בניסיון להשגת מטרה זו". במילים אחרות: בתוך היישובים הקיימים אפשר לבנות כמה שרוצים, גם מחוץ לגושים.

בחסות הגדרה זו, הערים ביו"ש יכולות לפרוח, היישובים הקטנים יכולים לגדול והאחיזה הישראלית באזור יכולה להתחזק שבעתיים. על פי גורמים בהתיישבות ביהודה ושומרון, במסגרת התכנונית הקיימת כיום ניתן לבנות בשנים הבאות עוד כ־30 אלף יחידות דיור, שיביאו עוד כ־150 אלף מתיישבים לאזור, לא כולל מזרח ירושלים. זהו פוטנציאל גידול של כשליש ביחס לאוכלוסייה הקיימת, ומימושו יהווה בשורה גדולה.

2. אכיפת חוק בשטחי C. אם לא מרחיבים את שטחן של ההתנחלויות, אך מתבקש להקפיד שגם לא תהיה הרחבה של הכפרים הפלסטיניים, השתלטות על שטחים פתוחים וסלילת דרכים לא חוקיות. כיום ישנה בנייה לא חוקית נרחבת בשטחי C, המכוונת על ידי מנגנוני הרשות וממומנת בחלקה על ידי ארגוני הסיוע הזרים והאיחוד האירופי. על פי נתוני ארגון 'רגבים', ישנם לפחות 35 אלף מבנים לא חוקיים פלסטיניים בשטחי C, אך המנהל האזרחי לא עושה די כדי לאכוף את החוק. רק על כשליש מהמבנים נפתחו תיקי פיקוח ורק מאות ספורות נהרסים, כשרובם המוחלט הם מבנים ארעיים – אוהלים, סככות וכדומה. מדובר באסטרטגיה מפורשת של הרשות הפלסטינית ל"סיפוח זוחל" של השטח, וישראל איננה צריכה להשלים עם המצב הזה.

יש צורך דחוף לנער את הפקידות במנהל האזרחי, לייעל את אכיפת הבנייה הלא חוקית באזור ולשמור על השטחים הפתוחים בשליטה ישראלית מלאה.

3. צמצום המעורבות הבינלאומית בשטח. הקהילה הבינלאומית ומוסדות האו"ם מעורבים באופן מסיבי בנעשה ביו"ש – החל בארגוני סיוע למיניהם, דרך מימון בנייה לא חוקית בשטחי C וכלה בפעילות פוליטית ותעמולתית, מ'בצלם' ועד ה־BDS וכל מה שבאמצע.

על פי נתוני משרד החוץ והמנהל האזרחי המובאים בדו"ח של 'רגבים', בשטח פועלים כמעט 90 ארגונים בינלאומיים שונים, בהן 11 סוכנויות של האו"ם, הצלב האדום, 7 ארגונים ממשלתיים, 45 ארגונים לא ממשלתיים ו־23 נציגויות דיפלומטיות של הקהילה הבינלאומית. רבים מארגונים אלו מונעים ממטרות פוליטיות מובהקות, ורואים את תפקידם לסייע בהקמתה של מדינה פלסטינית ולחתור תחת הריבונות הישראלית.

גם טראמפ רואה בגורמים הללו גופים עוינים. הוא הבהיר את עמדותיו בנוגע לאו"ם פעמים רבות, וסלידתו מארגונים בינלאומיים רדיקליים היא עובדה ידועה. חלק מההפגנות נגדו בחודשים האחרונות מגיעות למעשה מאותו מקור ולעתים מאותו מימון שעומד מאחורי הפעילות החתרנית בישראל. במסיבת העיתונאים אתמול חזר טראמפ על מחויבותו למאבק עיקש ב־BDS. הממשל החדש מייצר הזדמנות חד־פעמית לעשות סדר בכל הנוגע לריבונות המנהלתית של ישראל בשטח, ולהחזיר לאחור את מגמת "בנאום הסכסוך" שהובילו הפלסטינים.

4. השלמת הסדר הקרקעות ביו"ש. אחד הגורמים העיקריים לבעיות המשפטיות של היישובים ביו"ש היא העובדה שתהליך הסדר הקרקעות בשטח מעולם לא הושלם, ומעולם לא הוגדרו באופן מסודר וסופי הבעלויות על רוב האזור. רק כשליש מהשטח עבר הסדר, רובו ברמאללה וסביבותיה. כתוצאה מכך, יישובים המוקמים על אדמת טרשים מרוחקת מגלים פתאום שיש "בעלים" הטוענים נגדם כי פלשו לאדמתם. בהיעדר רישום קרקעות מסודר כל טוען יכול לטעון, וכידוע דלתו של בג"ץ פתוחה תמיד.

פתיחה בהליך הסדר היסטורי של השטח תסגור את הטענות הללו אחת ולתמיד. בסיומו, רוב הקרקע תוגדר כאדמות מדינה, ומה שיימצאו לו ראיות משפטיות קבילות יירשם בטאבו כקרקע פרטית. האיום המשפטי על ההתנחלויות יוסר.

ארבעה צעדים אלו תלויים בעיקר בהחלטות מנהליות של גופים ממשלתיים שונים, ואינם מצריכים פעילות מדינית או חקיקתית בפרופיל גבוה. חלק מהצעדים מתבקשים מאליהם, וחלקם יצריכו תיאום מסוים עם הממשל האמריקני. האתגר המרכזי בקידום יוזמות אלו הוא פקידותי־משילותי: יש צורך בניקוי אורוות במנגנונים השונים, ובהנהגה אדמיניסטרטיבית חזקה שתוכל להניע את הספינה למקום הנכון. זו עבודה סיזיפית חסרת ברק ופרסום, אך היא עשויה לשפר לאין ערוך את מצבה האסטרטגי של ישראל.

תקופת טראמפ מעניקה לישראל הזדמנות חיונית להתחזק, לצמוח ולהתבסס. הצעדים שנמנו כאן יהוו ניצול ראוי של ההזדמנות הזו.