האיום החדש מצפון: משמרות המהפכה של איראן

במהלך השנתיים האחרונות התרגלנו לעובדה שרוסיה העבירה כוחות לסוריה ושהיא שולטת על רצועת החוף הסורי, על נמלי הים ועל שני בסיסי אוויר. אנחנו גם רגילים למצב שחיזבאללה, כוח מיליציוני שיעי לבנוני, מעורב בלחימה בסוריה ומהווה משענת חשובה לצבא אסד. שמענו על מיליציות שיעיות נוספות שהגיעו מעיראק ומאפגניסטן תחת פיקוד משמרות המהפכה האיראניים, ומדי פעם סופגת אבדות על אדמת סוריה. הרושם שהתקבל הוא שאיראן שלחה כמה כנופיות שיעיות להילחם בכנופיות סוניות על אדמת סוריה.

המציאות בשטח שונה לחלוטין: הכוח האיראני בסוריה כבר מזמן איננו כנופיות או מיליציות, אלא צבא לכל דבר ועניין. מי שממונה על בניין הכוח האיראני בסוריה הוא משמרות המהפכה, כוח צבאי סדיר איראני. לא מיליציות ולא כנופיות, צבא. לכוח זה יש יחידות רגלים, קומנדו, שריון, תותחנים, חיל אוויר, מודיעין ויחידות לוגיסטיקה. צבא איראני זה נבנה על אדמת סוריה במהלך ארבע השנים האחרונות, לאט וכמעט ללא כיסוי תקשורתי.

המבצע הצבאי הגדול ביותר שצבא איראן בסוריה נטל בו חלק היה המבצע לשחרור העיר חלבּ בצפון סוריה, שהסתיים בדצמבר 2016. המבצע הזה התבסס על שיתוף פעולה רוסי־איראני, כאשר רוסיה מפציצה מן האוויר, וכוחות איראניים יחד עם חיזבאללה ומיליציות שיעיות אחרות מתקדמים על הקרקע ומוסרים את השטחים שכבשו לידי צבא אסד.

מאז תחילת 2017 מרחיבה איראן את תחום שליטת כוחותיה אל החלקים המדבריים של מרכז סוריה ודרומה, החלקים שהיו תחת שליטה של "מדינת האסלאם" (דאעש) הסונית עד לפני כמה חודשים. כיום נלחם ארגון זה על שרידותו בשלושה מוקדים: בעיראק בעיר מוסול, בבירתו רקה שבסוריה, ובדיר א־זור במזרח סוריה. אחרי שמוסול תיפול בקרוב בשלמותה בידי צבא עיראק, סביר להניח שרקה ודיר א־זור יפלו גם הן.

מלחמת המוחות של ישראל

הכוחות הסדירים האיראניים ניצלו את החלל השלטוני שנוצר בנסיגת כוחות דאעש, והשתלטו על המרחבים המדבריים של מרכז סוריה ומזרחה. להערכתי, איראן שולטת כיום על יותר מ־60 אחוזים משטח סוריה, הן באופן ישיר באמצעות הכוחות הסדירים של משמרות המהפכה, והן באופן עקיף על ידי חיזבאללה והמיליציות השיעיות האחרות. רובו של השטח הזה מדברי, והאוכלוסייה בו דלילה.

הכוחות הצבאיים האיראניים בסוריה מחזיקים מספר בסיסים חשובים, המקנים להם חופש פעולה מלא. ראש וראשון בבסיסים אלה הוא שדה התעופה תדמור שבמרכז המדינה, המקנה לאיראן את היכולת להעביר לסוריה דרך האוויר, בטיסות ישירות מאיראן, כל פריט צבאי שעולה על רוחה – בעיקר טילים, פגזים וסוגי תחמושת אחרים. ישראל מודאגת מאוד ממצב זה, ובחודש מרץ השנה תקפה מטרות באזור תדמור. על פי מקורות זרים, היעד שהותקף היה מחסן טילים שהובאו מאיראן.

הסיפור מצביע על שינוי מהותי באופן ההתנהלות האיראני: עד לאחרונה השתמשה איראן בטיסות מסחריות מוסוות כדי להעביר כלי נשק וטילים לשדה התעופה הבינלאומי של דמשק, ועל פי מקורות זרים ישראל תקפה שוב ושוב מחסנים בשדה תעופה זה ובסביבתו. המסקנה שהסיקו האיראנים היא שהמודיעין הישראלי גייס אזרחים סורים העובדים או גרים בסביבה, והם משמשים לו מקורות של מידע מודיעיני. הקרבה הגיאוגרפית של דמשק לישראל מאפשרת לצה"ל לפעול ביעילות נגד מטרות בסביבת הבירה הסורית.

לעומת זאת, שדה התעופה של תדמור מרוחק מאות קילומטרים מישראל, סביבתו דלת אוכלוסין, ואם איראן תפעיל אותו באופן ישיר יקשה על ישראל לגייס מקורות אנושיים שיעבירו אליה מידע על נשק איראני. אלא שגם בתדמור ישראל תקפה, ייתכן על בסיס מידע שהגיע ממקורות אחרים. עניין זה מראה עד כמה מלחמת המוחות ממשיכה בכל עוזה, גם אם היא נסתרת מעיני הציבור, וטוב שכך.

לאחרונה הגיעו ידיעות על כך שאיראן החלה להפעיל שדה תעופה נוסף, אלסין, שנמצא בדרום סוריה באזור אלתנף, קרוב למשולש הגבולות סוריה־עיראק־ירדן. בקרבת מקום יש מעבר גבולות בין עיראק וסוריה, ושליטה עליו מאפשרת לאיראנים להעביר לתוך סוריה את מי ואת מה שירצו. הפעילות האיראנית לאורך גבול סוריה־עיראק נועדה ליצור רצף יבשתי בין איראן וסוריה דרך עיראק. רצף כזה יאפשר לה להניע כוחות באין מפריע לאורך כל הדרך עד לבנון, הנמצאת כבר תקופה ארוכה תחת שליטה מעשית של חיזבאללה, הזרוע הלבנונית של התמנון האיראני. כך איראן הופכת למעשה למעצמה אזורית, השולטת בפועל באמצעות כוחות צבאיים שלה על מרחב אדיר, ממרכז אסיה עד הים התיכון.

בין אובמה לטראמפ

כל זה מתרחש תחת עינן הפקוחה של שתי המעצמות הגלובליות, רוסיה וארה"ב, כל אחת בשל האינטרס שלה. האינטרס הרוסי ברור: חיזוק משטר אסד, וחיסול כל הארגונים הסונים שפעלו נגדו בכסף ובהכוונה מסעודיה וממדינות ערביות סוניות אחרות, כולל טורקיה. פוטין "אילף" את ארדואן, והוא היום מפוחד מהכורדים של סוריה יותר משהוא שונא את אסד ואת בני בריתו האיראנים. טורקיה הפכה לחוליה חשובה בקואליציה הרוסית־איראנית התומכת באסד.

ארה"ב רואה את ההתעצמות האיראנית בסוריה, שהחלה כבר לפני ארבע שנים, ולא נוקטת שום פעולה רצינית נגד ההתעצמות הזו, למעט הפלת שני מל"טים לאחרונה – מכה קלה בכנף האיראנית. עד ינואר 2017 ארה"ב הסכימה לכך בשתיקה, שכן אובמה רצה להעצים את האיראנים על חשבון הסעודים. ייתכן אף שחשב שעדיף לתת לשיעים הערבים והאיראנים את ה"משרק", העולם הערבי שממזרח לישראל, ואילו "המע'רב", ממצרים מערבה, יהיה אזור סוני.

מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן הוא קבע שהמטרה העיקרית לפעילות האמריקנית בסוריה היא חיסול מדינת האסלאם, דאעש. ארה"ב עוסקת בעיקר ביצירת כוחות "מורדים מתונים" ובריתות עם כורדים, אשר יחד עם סיוע אמריקני מהאוויר יחסלו את הח'ליף אבו בכר אלבגדאדי ואת המדינה שהקים. הסיבה להתמקדות בדאעש הייתה החשש האמריקני והאירופי שהמודל המדיני־טרוריסטי של מדינת האסלאם יהפוך בתודעת המוסלמים למודל מצליח, דבר העלול להביא להקמת מושבות של מדינת האסלאם ברחבי העולם כולל אירופה, תוך התבססות על ציבורים אסלאמיים מקומיים.

טראמפ לא רואה בהתעצמות האיראנית בסוריה עניין שיש להתייחס אליו באופן נחרץ. לדוגמה, ארה"ב לא יזמה דיון במועצת הביטחון של האו"ם בעניין זה, אף שעל פי החלטות מועצת הביטחון אסור לאיראן לשלוח כלי נשק אל מחוץ למדינה. ייתכן אף שבממשל האמריקני יש מי שרואה את ההשתלטות האיראנית על המדבר הסורי כהתפתחות חיובית, כדי שלא ייווצר חלל שלטוני במדבר הסורי, שכן חלל כזה עלול לסייע להתפתחות גורם בעייתי כמו מדינת האסלאם.

ייתכן גם שקיימת הבנה בין ממשל טראמפ ובין הרוסים לאפשר לאיראן להשתלט על חלקים במרכז סוריה ובמזרחה שרוסיה איננה מעוניינת בהם, כדי שאזורים אלה לא יהפכו למקלט לגורמי דאעש ודומיהם. וכאן מגיע הניסיון המר של האמריקנים באפגניסטן: אחרי שהופל שלטון הטליבאן בסוף 2001 הוזנחה מרבית שטח המדינה, וכיום טליבאן שולטים במרבית שטח אפגניסטן.

קואליציית הכוחות השיעים שפלשו לסוריה (איראנים, לבנונים, עיראקים, אפגנים) מבצעת טיהור אתני נגד האזרחים הסורים הסונים. בחלקים שונים במדינה הם סילקו לכל הרוחות את התושבים הסונים כדי ליישב בבתיהם וביישוביהם מהגרים שיעים מסוריה, מעיראק ומאפגניסטן.

להכיר במציאות

כך, בין כוונות הזדון של ממשל אובמה וסדרי העדיפות של ממשל טראמפ, הצליחה איראן להפוך למנצחת הברורה של המלחמה בסוריה. אף אחד בעולם לא יצליח להוציא מסוריה את הצבא האיראני, ועלינו – בישראל, באירופה ובארה"ב – להתרגל לעובדה שאיראן כיום כוללת חלקים גדולים מעיראק, מסוריה ומלבנון. חיזבאללה הלבנוני מחובר היום קרקעית עם איראן, וזו הסיבה שנסראללה מרגיש כל כך בטוח מול ישראל, החוששת אפילו להקים קיר בטון בתוך שטחה כדי שיגן על אזרחיה מפני צלפי חיזבאללה.

לפני שנתיים, כאשר סוריה הייתה בעיצומו של תהליך ההתפרקות, היו ישראלים שטענו שהמצב הביטחוני של  ישראל השתפר שכן סוריה ירדה ממפת האיומים וחיזבאללה שקוע עד צוואר בבוץ הסורי. כיום ההערכה שונה לחלוטין: במקום סוריה קיבלנו את איראן כשכנה מיידית, וחיזבאללה כבר אינו ארגון מבודד בלבנון אלא זרוע חשובה של גוף איראני ממשי, חזק ומאיים, החונה במרחק קטן מהגבול הישראלי.

החמור מכול הוא העובדה שהתקשורת הישראלית, אף שהיא מביאה מדי פעם ידיעות על הכוח האיראני בסוריה, איננה מציגה את התמונה הגדולה והמאיימת, הנובעת מהקו האיראני המחבר את הנקודות על מפת המדינה שבעבר הייתה סוריה. איראן היא המנצחת הגדולה, האולטימטיבית, של מלחמת האזרחים בסוריה, וכדאי שישראל והעולם יכירו בעובדה זו בהקדם.