הונגריה וסלובקיה ישלמו על מדיניות ההגירה הכושלת של גרמניה ושוודיה

ויקטור אורבאן, ראש ממשלת הונגריה, נשמע בסוף השבוע נחרץ ביותר. ״המאבק האמיתי רק מתחיל״, הוא הכריז בתגובה על החלטת בית המשפט האירופי לפזר את הפליטים בין החברות באיחוד. ״אנחנו, ההונגרים, לא מעמידים בספק את חוקי המועדון״, הסביר, ״אבל הנציבות שינתה את החוקים וזה בלתי מקובל. מדינות הכניסו פליטים מרצונן החופשי, והן אינן יכולות לדרוש כעת מהונגריה לתקן את הטעות שהן עשו. הנושא הזה מעלה שאלה עקרונית רצינית: האם אנחנו ברית של מדינות אירופיות חופשיות עם נציבות אירופית המייצגת את האינטרסים המשותפים שלנו, או שמא אנחנו אימפריה אירופית שמרכזה בבריסל והיא יכולה לחלק הוראות״. עם זאת, ציין שעל ארצו לכבד את האמנות של הגוף הכלל אירופי ולכבד את פסיקות בית המשפט האירופי.

דברי ראש ממשלת הונגריה באים על רקע דחיית העתירה של ארצו נגד החלטת האיחוד ביום רביעי האחרון. בית המשפט האירופי דן בשתי תלונות, שהגישו ממשלות הונגריה וסלובקיה נגד ״תוכנית המכסות״ לחלוקת הפליטים בין מדינות האיחוד באופן יחסי בהתאם לגודל אוכלוסייתן. האיחוד האירופי יכול כעת לחייב את הונגריה וסלובקיה – וכן מדינות אחרות – לקלוט פליטים, או לנקוט בצעדי ענישה נגדן – אם יעמדו בסירובן לקבל פליטים.

בעמדתן של הונגריה וסלובקיה תמכה פולין. בעמדת האיחוד האירופי צידדו איטליה ויוון – שתי המדינות אליהן מגיע דרך הים מספר הפליטים והמהגרים הכלכליים הגדול ביותר. בהחלטה תמכו גם גרמניה, שוודיה ולוקסמבורג, שפתחו את שעריהן בפני הפליטים והמהגרים; וכן צרפת ובלגיה שבהן כבר מתגוררות קהילות מהגרים מוסלמיות גדולות.

הפקידים ובית המשפט נגד ריבונות המדינות

ראש ממשלת הונגריה התייחס בדבריו בעיקר ל'נוהל דבלין' הקובע את הסדרי הענקת מקלט לפליטים. לפי נוהל זה, מדינת האיחוד האירופי הראשונה אליה הגיע מבקש המקלט תהיה אחראית לגורלו, ומדינות אחרות יוכלו להשיב אותו לאותה מדינה אם יעבור לגור בתחומן. לטענת מתנגדי מדיניות קליטת הפליטים המוסלמים באירופה, פתיחת השערים ותוכנית המכסות מהוות הפרה משפטית של 'נוהל דבלין'. בית המשפט האירופי דחה טענה זו באמצעות הסברים פרוצדורליים. לפי בית המשפט, חברות האיחוד האירופי דנו על פיזור מבקשי המקלט ביניהן עוד לפני פרוץ ״משבר הפליטים״ הגדול והגיעו לסיכומים ראשוניים בעניין, באופן שחרג מ'נוהל דבלין'. הסברים אלו אינם מקובלים על הונגריה, שכן המספרים שעלו לדיון באותה תקופה היו נמוכים מאוד בהשוואה לזרם האנושי שהגיע מכיוון טורקיה, ומגיע כעת מצפון אפריקה.

סלובקיה, שותפתה של הונגריה בערעור על תוכנית המכסות, הודיעה מצדה כי היא מכבדת באופן מלא את הכרעת בית המשפט האירופי. עם זאת, ראש הממשלה הסלובקי, רוברט פיקו, מנהיג מפלגת שמאל פופוליסטית ואנטי מוסלמית, מיהר להוסיף, כי עמדתה הביקורתית של ארצו לגבי חלוקת הפליטים ״לא השתנתה כלל״. סלובקיה אמנם קשורה יותר לאיחוד האירופי – כלכלית, בהיותה חברה ב״מרחב היורו״ בניגוד להונגריה, פולין או צ׳כיה. אבל, דעת הקהל הופכת לביקורתית יותר ויותר כלפי האיחוד. פיקו עצמו טען בעבר, שהפקידים העובדים במנגנוני האיחוד בבריסל, ״מנותקים מהמציאות״.

אל מול חוסר הוודאות הפוליטי בסלובקיה, קיימת וודאות פוליטית ברורה בהונגריה: בשנה הבאה ייערכו שם בחירות כלליות, וויקטור אורבאן שיבקש להוליך את מפלגתו השמרנית, 'פידס', לניצחון שלישי ברציפות רק יכול להיבנות מעימות חזיתי עם האיחוד האירופי סביב עניין הפליטים. עימות שכזה יאפשר לו להציג את עצמו כמגן האינטרסים הלאומיים של הונגריה מול הביורוקרטיה השנואה היושבת בבריסל, ובכך לגייס יתר תמיכה עממית בו ובמפלגתו על חשבונה של מפלגת הימין הקיצונית, 'יוביק', המאיימת על הרוב המוחלט ממנו נהנה אורבאן בפרלמנט.

האם הונגריה תרחיק לכת עד כדי לאיים בעזיבת האיחוד האירופי? סביר להניח שלא. ראש ממשלתה מודע לכך שרוב ההונגרים תומכים בהישארות באיחוד – למרות הביקורת הרבה כלפי התנהלותו והתחזקות הרגשות הפטריוטיים בקרב אוכלוסיית ארצו. במשאל העם על תוכנית המכסות לפני כשנה, הגיעו לקלפיות פחות מ-50% מבעלי זכות ההצבעה, נתון שביטל את תקפותו של משאל העם. אף על פי כן, אם ראש ממשלת הונגריה חפץ בהערמת קשיים על האיחוד, יש לו הכלים לעשות זאת. בנוסף נראה שבעניין הפליטים יש להונגריה שותפה חדשה: ממשלתה השמרנית של פולין. מנהיג מפלגת השלטון הפולנית, ירוסלב קז׳ינסקי, כבר הצהיר כי לארצו עומדת "הזכות המורלית" לסרב לקבל פליטים.

צעד להחלשת האיחוד

לפי ״תוכנית המכסות״, שאומצה בספטמבר 2015 בשיאו של ״משבר הפליטים״, אמורות כל מדינות האיחוד האירופי לשאת בנטל קליטתם של הפליטים. זאת, כדי שמעמסת הטיפול בפליטים לא תיפול אך ורק על מספר מצוצמם של מדינות. באותה תקופה פתחו רק גרמניה, אוסטריה ושוודיה את גבולותיהן בפני גל הפליטים – שכלל גם מספר רב מאוד של ״מהגרי כלכלה״ לא חוקיים, שניצלו את הנסיבות הטרגיות בסוריה ובעיראק כדי לתפוס עליהן טרמפ ולחדור בעזרתן לאירופה. תוכנית המכסות התייחסה רק ל-160,000 פליטים ולפיה אמורות מדינות מזרח אירופה לקלוט מעט מאוד פליטים: פולין – 6,200, הונגריה – 1,294 וסלובקיה – 902.

לא המספרים הללו הם אלו שהעמידו את מדינות מזרח אירופה על רגליהן, אלא העמדה העקרונית השוללת מסירה לידי האיחוד האירופי החלטות הפוגעות בריבונותן, מחלישות את יכולת השליטה על הנעשה בגבולותיהן ופוגעת ביכולתן לשמור על זהותן התרבותית-לאומית. עת אושרה תוכנית המכסות, ישבה בוורשה ממשלת מרכז-שמאל, שמיהרה להתייצב לצד המדינות שהובילו את חלוקת הפליטים, בראשן גרמניה. הממשלה הפולנית החדשה, שקמה חודשיים לאחר מכן, אימצה קו שונה בתכלית וסירבה לקלוט פליטים – גם תחת איומים של האיחוד האירופי לנקוט צעדי ענישה נגדה בנושא זה.

לא מן הנמנע, שהכרעת בית המשפט תתרום כעת להאצת תהליך היחלשותו הפנימית של האיחוד לנוכח נחישותן של רוב מדינות מזרח אירופה לא להכניס לתחומן פליטים – כלומר מוסלמים. החלטת בית המשפט תגרום בהכרח להתגברות המתחים בין מזרח למערב.