הפיגוע המחריד בסיני בשבוע שעבר זיעזע את המזרח התיכון לרגע. ואז החיים המשיכו כרגיל. הרי בסך הכל מדובר בסופים
את דרכי בחקר העולם הערבי והאסלאמי התחלתי לפני יותר מחמישים שנה, כשהוקסמתי מהמורה לערבית, דב עירון ז"ל, בבית ספר תיכון עירוני ב' ("צייטלין") בתל אביב. מאז השיעור הראשון בתחילת ספטמבר 1966 הבנתי שאנחנו עוסקים בתרבות שונה לחלוטין מהתרבות שבה גדלתי, והלשון הערבית היא רק מפתח להיכנס אל עולם שונה, אשר מתנהג באופן שמחייב לימוד והבנה.
התחושה שמדובר בתרבות שונה הלכה והתגברה במהלך שירותי הצבאי (25 שנים) בחיל המודיעין. ואף על פי כן, ההגעה אל מעמקי התרבות הערבית והאסלאמית התרחשה רק באקדמיה. שבה אני חי כבר 23 שנים. המחקר מאפשר לקהילת החוקרים להגיע אל שורשי התרבות, מקור הבעיות, מעיין הצרות אבל גם אל המקום שממנו נובעים הפתרונות. במאמריי אני מנסה לשתף את קוראיי בתובנות המבוססות על המחקר והמסקנות העולות ממנו.
השבוע החולף, השבוע האחרון של נובמבר 2017, נתן לנו עוד הזדמנות כואבת ועצובה להעלות שאלה תרבותית שקשה לענות עליה, והיא האפתיה והאדישות שבה מתייחסים במזרח התיכון להרג המונים בידי בני האזור או בידי מעצמות גדולות וחזקות.
עוברים לסדר היום
ביום שישי האחרון היינו עדים לפיגוע ענק ממדים בעיירה ביר אל-עבד שבצפון סיני, ליד אל-עריש שתושביה בדווים, כאשר קבוצה של חמושים, המשתייכים כנראה שלוחת דאע"ש בסיני, תקפה בירי ובפצצות מאות אנשים. הירי בוצע אל עבר המתפללים שהיו במסגד אל-רוודה ("הגן") בזמן שהתפללו את תפילת הצהרים, התפילה החשובה במהלך השבוע האסלאמי. הם הרגו 305 אנשים, נשים וילדים, כולל משפחות שלמות, ופצעו יותר ממאה. הרג אכזרי שכלל וידוא הריגה מזעזע.
התקשורת הערבית התמקדה באירוע במהלך יומיים, תוך שהיא מביאה את נאומו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, שהכריז על שלושה ימי אבל רשמיים במצרים. א-סיסי אף איים ב"הפעלת כוח נורא ואיום" נגד הג'יהאדיסטים בסיני. פרשנים ייחסו את הפיגוע לעובדה שהמתפללים היו מהזרם הסופי, הזרם היותר רוחני של האסלאם, שזרם הסלפי רואה בו סוג של כפירה. סיבה נוספת שהוזכרה הייתה סירוב אנשי העיירה לשתף פעולה עם הג'יהאדיסטים והסיוע שהם מגישים לצבא מצרים.
מה שמעניין אותנו כאן זו בעיה שהעלה שריף בדיע א-נור בעיתון אלאהראם ביום שלישי השבוע, במאמר תחת הכותרת: "למה המצרים לא מביעים אהדה לחללי אלעריש?". במאמר מתאר הכותב את המרחב הציבורי המצרי ביומיים אחרי הפיגוע: הרחובות מלאים, החנויות גדושות בקונים, אנשים יושבים בבתי הקפה ובמסעדות ומביטים במשחק כדורגל. עסקים כרגיל, אף הפגנה, שום שלט נגד רוצחי ההמונים שרק אתמול פעלו שוב באופן נורא כל כך על אדמת מצרים.
הכותב משווה את האדישות הציבורית כלפי הפיגוע בסיני לסערה שהייתה קמה בציבור אילו הישראלים – שלדבריו הם מכובדים יותר מהמכוערים שרצחו את המתפללים – היו הורגים עשרה מתפללים ולא שלוש מאות. הוא שואל: כמה הפגנות היו פורצות לרחובות? למה אף אחד לא מפגין בגלל מה שקרה בסיני? האם משום שחלקנו רואים בסיני ארץ רחוקה? האם הבדווים אינם אזרחים מצריים? למה רגשותינו קהים אל מול מה שקרה בביר אל-עבד? אם, חס וחלילה, יהיה פיגוע בקהיר וייהרגו בו שישה אנשים בלבד, האם לא נרעד כולנו מפחד?
הכותב משיבגם משיב. לדבריו, הבעיה איננה בשלטון, במודיעין או בצבא (כמו שטוענים פרשנים) אלא בנו, העם המצרי, שכן אנחנו – העם – חייבים להיות המחסום בפני הטרור. למה אין בבתי הספר שיעור המסביר כיצד את הדעות הג'יהאדיסטיות המזיקות ואיך עלינו להגן על עצמנו מפניהן? למה במכללות ובאוניברסיטאות אין שיעורי חובה המקנים לתלמידים את האידיאולוגיה הלאומית שתפקידה לעקור את הרעיונות ההרסניים הללו?
השיח הדתי במצרים, על פי טענת הכותב, עוסק בשטויות כמו חיבוט הקבר, סימני אחרית הימים, תכונות המשיח, תיאור השטן, פתרון חלומות והלכות נשים. הכותב שואל: מי אומר שזה האסלאם? מי אחראי לסילוק השכל והתבונה מהשיח הדתי? התקווה מצויה בצעירים המשכילים, שכן ההשכלה היא המחסום בפני תקוות הקיצונים הרואים במשכילים כופרים. אבל לא דרושה רק השכלה טכנית, אינסטרומנטלית, כמו רפואה והנדסה, (איימן אלזואהירי, מנהיג אלקאעדה הוא רופא) אלא השכלה רעיונית המגיעה אל נבכי הנפש ובסיס האישיות, במטרה לחסן את האדם מהרעיונות ההרסניים של האסלאם שהתנחלו בלבבות של יותר מידי אנשים.
הכותב איננו מפרט, אך בכוונתו לומר שהרעיונות ההרסניים המוטבעים בשיח הדתי האסלאמי – הפגום לדעתו – רואים במאמין הסופי כופר ומקבלים את הג'יהאדיסט כלוחם האסלאמי האמיתי. הם רואים את עורף הראשים כמחזיר עטרת האסלאם ליושנה, ואת רוצח ההמונים כמשיב תפארת המאה השביעית למקומה הראוי במאה העשרים ואחת. לכן אם הטרוריסטים של סיני רוצחים יותר משלוש מאות מוסלמים סופים כשהם מתפללים במסגד, זה לא נורא ואפשר להמשיך בשגרת היום.
נביא האסלאם, מוחמד, מצוטט בחדית' (אִמרה המיוחסת לנביא מחמד): "אומתי תתפלג לשבעים ושלוש עדות, אבל רק אחת מהן תימלט מהגיהנום". החדית' הזה חוּבּר על רקע הפלגנות בעולם האסלאמי והנטיה של כל פלג לומר על עצמו שהוא היחיד הצודק וכולם טועים זולתו. לכן הוא יהיה בגן עדן וכל השאר בגיהנום. הבעיה היא שכל פלג באסלאם אומר על עצמו שהוא צודק וכל האחרים טועים, והפלגים האלימים מוכנים להכניס את כל האחרים לגיהנום, ועכשיו. כך הפלגנות האלימה הפכה לשם המשחק בעולם האסלאמי, שכן היא קיבלה הכשר מהנביא בכבודו ובעצמו.
גזירת הגורל
בעיה נוספת הקיימת במיוחד במצרים היא בעיית הפטאליזם: האמונה בגזירת הגורל, "קדאא וקדר" בערבית. אמונה זו גורסת שכל מה שקורה לנו הוא גזירה אלוהית שאין לנו דרך לעמוד בפניה. אסור לנו לערער עליה, ובוודאי שאסור לנו לבוא בטענות אל האל – היודע כול והמתכנן את הכול – על מה שקורה לנו. גם אם אנחנו נהרגים בידי אחינו המוסלמים. אנחנו לא מבינים את ההיגיון של היושב במרומים, לא יודעים את תכניותיו ולא תופסים את מעשיו.
לכן אם אנחנו חיים בתנאים ירודים (שליש מתושבי מצרים גרים בשכונות לא מתוכננות, בלי מים זורמים, בלי ביוב, בלי חשמל, בלי טלפון, ובלי פרנסה) זה בגלל שזה גורלנו ואין מה לעשות למולו. מכאן נובעת האדישות הציבורית אל מול התנאים הבלתי אנושיים שמיליונים מאזרחי מצרים חיים בהם, ומכאן גם האפתיה, האדישות וחוסר האכפתיות אל מול הרצח הנורא ביום שישי האחרון.
גם תחושת הכניעה לגורל היא תוצאה של השיח הדתי האסלאמי. מרוב המשקל שהוא מעניק ליושב במרומים, לספרו, לנביאו, לדתו, לשריעה שלו, לרצונו ולהנהגתו, הוא משחרר את האדם מאחריות למצבו. הוא מאפס את אישיות האדם והופך אותו ליצור נעדר רצון עצמי, כוח חשיבה עצמאי, וחסר משמעות. לכן לא נורא אם שלוש מאות מוסלמים נרצחים בדם קר בסיני, כמו שלא נורא כשחצי מיליון מוסלמים נרצחים בסוריה במהלך שש השנים האחרונות או מיליון אנשים נהרגים במלחמה בין איראן ועיראק – כפי שקרה בשנות השמונים של המאה הקודמת.
כל עוד ימשיך השיח הדתי הזה לשלוט במרחב הציבורי האסלאמי ימשיך העולם כולו לסבול מתוצאותיו ההרסניות. האסלאם זקוק בדחיפות לרפורמה רעיונית עמוקה שתגדיר מחדש את תפקידו של האדם בעולם, את משקל חייו, בריאותו, הצלחתו ואושרו. כל עוד האדם הוא קרבן לגיטימי של פלגנות עדתית וסובל קבוע של גזירת גורל, ימשיך העולם האסלאמי לסבול מתרבותו שלו. בינתיים פליטי החרב מן מלחמות הבין-אסלאמיות הבלתי פוסקות, מתפזרים בכל העולם ומביאים אליו את ספיחי התרבות האסלאמית שלפיה האדם הוא לא יותר מאבק המטחנה של הגיהנום עלי אדמות.
מאמר מאיר עיניים , תודה רבה על הבאת הדברים. לסיכום אפשר לומר שמה שהיה הוא שיהיה וגם יותר גרוע ולישראל אין ברירה אלא להיות הכי חזקה באיזור מוקף מוסלמים קיצונים . האיסלאם היא דת של מוות ושנאה שמרעילה את לבבות מאמיניה ואין תקווה שמשהו ישתנה מהכיוון הזה
כן שמאלנים יקרים, אוהבי ערבים שכמותכם, מה יש לכם להגיד על זה????
מתי סוף סוף תבינו את התרבות של הערבים?
לעולם לא תבינו – כי על כל כתבה כזאת יש עשר כתבות על "חוק ההמלצות". אתם עסוקים בהכחשה, בהרדמה, ובטיפוח אשליות בקרב הציבור. אנחנו מדרדרים לתהום בגלל הסובלנות שלכם לכל הרוע הזה. הגיע הזמן שתלמדו את האוייב.
תתחילו מהספר "אלוהים ששונא". או באנגלית A God Who Hates. הגיע הזמן להיגמל מאשליות ומהכחשה ומפוליטיקלי קורקט שתוקע אותנו ברמה האסטרטגית ממלחמה אפקטיבית בטרור האסלאמי.
כל מילה שמרדכי קידר כתב כאן, ועוד הרבה – מוסבר בספר הזה. הכל אמת!!!
נמאסססס לנו להתאבד בגללכם.
השיח הדתי לא גורם לנחשלות.
הנחשלות מתאפיינת בשיח דתי: תערובת מילים ומשפטים חסרי פשר וכיון, ציטוטים ו״אסמכתאות״ מפה ולשם, נטולי לוגיקה.
כאשר המתיישבים נאבקו בעמקים חרוד ויזרעל, המוסלמים קראו להם, עמק המוות ומעינות השטן.
את עמק המוות הפכו החלוצים, לנהלל, שירת הלל, והמעיינות טוהרו וסביבתם יובשה.
איש לא שאל, שואל, את השאלה המתבקשת, מדוע לא יבשו, הפריחו הערבים את העמק?
התשובה, היא, ורק היא, שורש הסכסוך, פערי תרבות וכישורים.
לא דת הנצרות ולא היהדות בלמו את שפע היצירתיות, היזמה, והדבקות במטרה שמאפיינים את התרבות והיכולת המערבית שהצעידו אותם עד הלום.
אין כשרון פוטנציאלי שאינו מוצא את ביטויו בחומר, באומנות, במדע ומחקר בטכנולוגיה ויזמות.
פגעת בול בנקודה.
איילת השחר מול טובא זנגרייה, אמציה מול חורה, זכרון מול ג'אסר.
תרבות מול תת-תרבות.
כמובן שאת פתח תקוה הס מלהזכיר. היהדות בולמת? היהדות עומדת בבסיס כל קידמה ומוסר בעולם.
רק שכחת להוסיף פרט אחד חשוב.
הסוציאליזם חיסל את מה שהיה פעם מערב.
ציביליזציה גוססת במצב סופני.
גם אירופה ובעיקר ארהב.
העתיד הוא איסלם + סין.
זאת המאה האחרונה לקיומו של הגזע הלבן
ושל הציביליזציה שלו.
אמת ויציב.
השאלה מדוע המערב שחי על פי כללים אלה ממשיך באמצעות הרב תרבותיות לנסות לשנות את הגהינום המוסלמי, כאשר זה למעשה בלתי אפשרי בדומה לאדם המגלגל אבן עגולה במעלה ההר וכל הזמן היא נופלת בחזרה. המסקנה את התיקון יבצע האיסלם בעצמו השאלה כמה דורות הדבר יארך.
הכל נכון,אבל מתאים כמו כפפה ליד להתנהלות החרדים אצלנו. גם אצלם יש פאטליזם הזוי: שואה ורצח עם של 6 מיליון יהודים ? נסתרות דרכי האל….
אולי זה נכון, אבל יש הבדל אחד "קטן" בין החרדים למוסלמים. החרדים שלנו לא הקימו שלל תנועות טרור, ולא מחוללים אינספור מעשי רצח המונים ברחבי הגלובוס. לפחות אלה היו פני הדברים בפעם האחרונה שבדקתי.
אבל למה למה למה? איזו מין דמגוגיה זאת ואיך זה קשור לעניין? ואיך אפשר לעשות בכלל השוואה בין קבוצה אחת, עצומה בגודלה, שמבצעת פיגועי התאבדות, שוחטת תינוקות בעריסות ומשתמשת בנשק כימי, לקבוצת אנשים, מצומצמת מאוד, אשר אמנם חיה בתוך תפיסת עולם צרה ואף פרימיטיבית אך אינה אלימה? למי זה עוזר? נראה לי שצריך ראש מאוד מעוות כדי למצוא בכל זאת את הקשר. ולמרות שאתה (ואני) לא מסכים עם החרדים, אתה לא צריך למהר כל כך לשנוא אותם.
ולעניין ההערה השניה שלך, רובם אמנם לא עשו הרבה כדי לעזור לקהילות הנשחטות, אבל זה כמעט נשמע כאילו שאתה מטיל עליהם את האחריות, ופה אתה שוכח שכל היהודים, בכל מקום אליו הגיעו המרצחים, היו הקרבנות ולא האשמים.
כלל גודווין מכה שנית…
אין ביהדות פאטליזם או דטרמניזם. זו רק הבורות שלך. צא ולמד, אולי תחכים קצת ותדבר פחות שטויות.
אוריאל, מה אתה רוצה מבנקר? בנקר הוא בנקר הוא בנקר הוא בנקר.
תודה למרדכי קידר על המאמר הנוקב הזה.
זה מזכיר לי את שטויותיו של שמעון פרס – מזרח תיכון חדש.
כן כן, יבוא היהודי (מר קידר בוודאי יודע שהאיסלאם מתייחס ליהודי בזילזול ובתיעוב) וידרוש מהמוסלמי (האציל) להשתנות עבורו – "האסלאם זקוק בדחיפות לרפורמה רעיונית עמוקה".
אין דרך טובה ונכלולית יותר לעצבן את המוסלמים ולהרחיק אותם מהיהודים.
האם לשחוט 80 מליון תינוקות בבטן של אימם
עדיף על פני שליטה שלהם בעריסה ?
למה ? כי המולות של מערכת המשפט נתנו לטבח הזה הכשר ? כי לטבח הוצמדה מילת הקסם "זכויות" ?
נשק כימי,אטומי וביולוגי לא הומצא עי המוסלמים.
נשק קיים כדי לנצח מלחמות,לא כדי לשכב באיזה ימח ו"להרתיע".
ימיו של הגזע הלבן והציביליזציה שלו – ספורים. וזה ממש לא אשמתם של המוסלמים.
לאאא: היות שאתה כבר פעמיים מנבא לנו את סופו של הגזע הלבן ותרבותו, תרשה לי להזכיר לך שהגזע הלבן, מאז ימי יוון העתיקה, עלה וירד כבר מספר פעמים. גם כיבוש יוון העתיקה ע"י רומי נתפס כ"אחרית הימים", גם כיבוש רומא ע"י ההונים והוונדאלים נתפס ככזה, שלא לדבר על שנות המגיפה השחורה במאה ה 14.
ובכל פעם, הגזע הלבן התאושש, תרבותו התחדשה, והוא הגיע לפסגות שבינתיים, במאה ה 21, אף תרבות אחרת על כדורנו לא טיפסה אליהן.
אז אל תמהר להספיד את הגזע הזה. או את תרבותו. בינתיים תיהנה ממה שיש לו להציע לך ולשאר דרי עולם.
מאמר מאיר עינים, כדרכו של מרדכי קידר.
מן הכתבה בעתון המצרי המובאת במאמר אפשר ללמוד דבר חשוב. המצרים אינם רואים בסיני חלק ממצרים.
עוד הוכחה כמה חטא בגין בהסכם הנמהר עם סאדאת. אין תקדים בעולם כי מדינה כמו מצרים שהפסידה שטח של סיני לאחר שתקפה את ישראל בארבע מלחמות תקבל חזרה את השטח. אפשר היה להסכים עם סאדאת על גבול חדש שעובר באל עריש.
אבל בגין לא היה אז בריא בנפשו ואץ למצא חן בעיני השמאל ולהפריך את טענת השמאל 'בגין יביא מלחמה'. כחרטה על הותור על סיני יצא בגין למלחמה בלבנון וגם אותה סים בכשלון גדול. לא פלא כי אחרי זאת הסתגר בביתו.
מפליא שעדין מתיחסים בלכוד אל בני בגין כאל 'נסיך', בעל זכויות מיוחדות.
בליכוד כבר מזמן הפסיקו להתייחס לבני בגין כנסיך, ובצדק. הוא נתפש עכשיו יותר כנטל מאשר כנכס.
אלו שמעלים כיום על נס את "מורשת בגין" ואת כבודם של בגין האב והבן, הם בעיקר אנשי התקשורת. כן, אותם אנשים שחירפו וגידפו את מנחם בגין, בזו לו באופן תהומי ושנאו אותו שנאת מוות, כאשר היה בשלטון. כרגיל, הם משוכנעים שכולם טיפשים מלבדם, ושאיש לא זוכר זאת. אין ספק שבעוד עשרים שנה, הם יהללו את מורשת נתניהו ויספרו עד כמה הם מתגעגעים אליו – רק כדי לנאץ את מנהיג הימין החדש, שיהיה אז בשלטון.
מרדכי היקר, כאדם דתי ברצוני לכתוב לך שזו לא הפעם הראשונה שאני מופתע מהפער שבין הבנתך היסודית את התרבות המוסלמית, ובין הציפייה שלך שהיא תעבור רפורמה חיובית (מבחינת המערב). הכותבים החילונים מהתקשורת המצרית שאתה מצטט הם בעיניי בערך כמו ירון לונדון ורוגל אלפר. הם אולי מבינים בתרבות המוסלמית, אבל מן הסתם הרבה פחות מכך בתיאולוגיה דתית. אולי זו הסיבה שהאסלאם הקיצוני מנצח במערכה על לבו של המוסלמי המצוי? הוא פשוט משכנע יותר.
"האסלאם זקוק בדחיפות לרפורמה רעיונית עמוקה".
לא יקרה. הלאה, מה עכשיו?
אזכיר שלאיסלם היו במזרח הקרוב, הלבאנט, מספר תקופות פריחה.
העבאסים והעות'מאנים היו בתקופות מסויימות חזקים ומתקדמים מאירופה.
בשנות ה-30' וה-40' ערבים מוסלמים חיו בהרמוניה יחסית עם נוצרים (מקומיים ומהגרים) ויהודים. בד"כ תחת שלטון זר, אנגלי או צרפתי.
האיסלם היה אותו איסלם. הבעיה לא בקוראן, אלא בממסדים שפועלים בשמו.
האם הערבים של ימינו מתגעגים לתקופות האלו, או שהם רק חולמים על כיבושים בסגנון המאה השביעית? האם יש סיכוי לשלב את ההומניזם עם הלהט המוסלמי, ולהגיע לתור זהב מוסלמי חדש?
טעות, נתנייתי, טעות נפוצה! הפריחה האינטלקטואלית של האסלאם בימי הביניים הייתה פרי מפגשם של המוסלמים הראשונים עם בני האסכולות ההלניסטיות באזור סוריה ואלכסנדריה. תור הזהב הוא קצר ביותר ומצטמצם בעיקר למאות העשירית והאחת-עשרה. במאה השתים עשרה יש ראקציה פונדמנטליסטית (בריחת הרמב"ם) ממנה לא שב האסלאם מעולם. למרות פריחה תרבותית קצרה זו, האסלאם היה דת רודנית שכפתה עצמה בכוח החרב (דין מוחמד בסייף) ושלעתים רדפה את המיעוטים עד חרמה. מאות אלפי יהודים אוסלמו בכוח ממרוקו ועד עיראק כולל בארץ ישראל באותה תקופה.
התקופה העות'מנית היא תקופה של הגמוניה אמפריאלית תורכית-מוסלמית שבעיקר ניצלה את חולשתו האנדמית של אזור הבלקן, חולשה שבה האזור הזה שרוי בה גם היום. למרות הגמוניה רבת שנים זו, האימפריה העות'מנית לא תרמה מאומה, אבל ממש מאומה, לקדמה ולשגשוג של המין האנושי.
החיים "השלווים" של המיעוטים בארצות האסלאם בשנות השלושים והארבעים התאפשרו הודות לשלטונן של מעצמות נוצריות בהן, כגון צרפת, ספרד, אנגליה ואיטליה. אפילו הספרד של פרנקו בצפון-מרוקו (שם נולדתי) והאיטליה של מוסוליני בלוב אפשרו ליהודים באזורים האלה לנשום סוף סוף לרווחה.
יש קורלציה טראגית, אבל מוכחת, בין אסלאם לבין נחשלות, בורות, רודנות ואלימות לאורך כל ההיסטוריה!!
רוב רובו של העם היושב בציון איננו מבין ערבית. איננו יודע מה כתוב בקוראן ובחדית. איננו מבין את המנטליות של האיסלם. ולכן רבים בינינו החושבים במחשבה מערבית משערים שגם הערבים מתנהגים כך. ולכן ישנם המאמינים בשלום ובהבטחה ערבית. שתתקיים כל זמן שהם חלשים.
אנחנו לא חושבים שהכבוד אצל הערבים. השבטיות אצל הערבים האמונה העמוקה בדברי הנביא כל אלה גוברים על הכל. ובגלל חוסר הידע המשווע הם יביאו אותנו לעברי פי פחת
בני בנקר ויהודה,
אתם שניכם לא מפנימים את המסר של מרדכי קידר, ולכן אתם תמשיכו לא להבין מה הערבים רוצים, ולמה הם עושים את מה שהם עושים.
מרדכי קידר מציג בפניכם את התרבות הערבית מוסלמית – כפי שהיא. זאת תרבות אחרת! אחרת!
אין מה להשוות אותה לתרבות שלנו בשום צורה, או לתרבות אירופית או אמריקאית. צריך להבין אותה כפי שהיא. ההשוואות שלכם גם מופרכות, וגם מפריעות להבנה והפנמה אמיתי של האוייב הנמצא מולכם.
אני מאוד ממליצה לכם לקרוא את הספר A God Who Hates או בעברית "אלוהים ששונא". הספר הזה מיטיב לתאר ולהסביר את התרבות הערבית מוסלמית שבטית, את המגמות, התהליכים, והארועים שקורים כתוצאה מהתפיסת עולם שלהם. זה לא דומה בשום צורה בכלל לתרבות שלנו.
בניתוח האוייב אסור להפריע עם תפיסות עולם שלנו. זה מפריע להבנה. תפתחו את הראש ואת העיניים על ידי קריאת הספר הזה. מבטיחה לכם שאחר כך תקראו חדשות במשקפיים אחרות לגמרי.
הסופים בחרו להיות דת המחמד של שכבת הפיאודלים
האקדמאית המרקסיסטית.
השנאה כלפיהם מגיעה משם.
החדית היא אוסף של חרטא.לאחר מותו של הרוצח/אנס מוחמד אלפי אנשים סיפרו סיפורים "שמעתי את מוחמד אומר ככה" ו "ראיתי את מוחמד עושה ככה" …כל אחד
לפי האינטרס שלו.מה שנותר לאחר סינון הוא פחות מ 10 אחוזים אבל גם זה הינו אוסף של חרטא ברטא
די מזכיר את הקשקוש אצלנו ששמו "תורה שבעל פה".
מוחמד היה אדם אלים (מאד מאד) ואחת הסיבות שהאיסלם אהוד היא העובדה שהאיסלם היא אידיאולוגיה אלימה לאנשים מאד אלימים.
הדרך היחידה להתעסק עם מוסלמים היא פצצות מימן.
האיסלאם איננה דת והיא בוודאי לא מונותאיזם.
אאא,
גם אתה לא רציני. שוב הצורך האובססיבי להשוות אותנו אליהם. מה קשור החאדית לתורה שבעל פה? אין קשר. פשוט אין! החאדית והאסלאם כולו בנוי על הערצה עיוורת של מוחמד האלים והאכזר. התורה שבעל פה לא עוסקת בביוגרפיה של חכמינו. לעיתים לומדים אותה בלי להיות מודעים בכלל לזמן ולמקום – התורה שבעל פה נסובה סביב ויכוח הלכתי כזה או אחר, ובתוכה יש גם מדרשים ואגדות חז"ל שמטרתן ללמד מסר מוסרי חינוכי, בניגוד למסרים האנטי מוסריים בעליל של האסלאם. זה דבר והיפוכו. חושך לעומת אור. טוב לעומת רע. די להשוואות המטופשות.
תלמד את האסלאם כפי שהוא, ואת היהדות כפי שהיא. אין צורך בהשוואות שאינן מסייעות, אלא רק מפריעות להבין את המציאות, ההקשר והתרבות.
המגיב המזדהה כאן כ-אאא; חשבתי קצת אם שווה בכלל להתייחס לשטויות (בלשון המעטה מכבדת) שהעלית כאן בשתי תגובותיך ,שאלתי :.מאיפה הבאת את דברי ההבל האלה (״העתיד איסלם+סין״) ואת התחזיות שלך באשר למה שאתה מכנה ״הגזע הלבן״. למי ניתנה הנבואה אחרי חורבן הבית שנינו יודעים,ויש עוד אפשרות שאתה בן דוד שאמונתו שטפה לו את המוח להאמין בהבלים שהשמעת.
למגיבה מירית : הקבוצה הדי מוזרה בעיני, המזדהה בתור ״שמאל״, מזמן איבדה את דרכה. ידועים היטב דברי ברל כצנלסון על היהודים הבזים לכל דבר יהודי,ומעריצים בצורה עיוורת את העשי הברברים הישמעאלים ,כך שאין צורך לחזור על דבריו; הוא היה שמאל,לא אותם חסרי חוליות בני ימינו המתהדרים בנוצות לא להם. בעיני,את שרידי הלגיטימציה שאולי נותרו להם,הם איבדו ברגע ששמעתי שלא אפשרו לאחייניתו של משה תמם,הי״ד,לומר מספר מילים בכנס ביפו,שערכו למען סובסידיה ממשלתית ל״הצגה״ שכתב המחבל שרצח את דודה . הבנת,מירית, הם רוצים שנשלם בשביל חופש הדיבור של מחבל נאלח (לא פחות) אבל את חופש הדיבור והבעת הדעה שללו מבת דודו,והיא ירדה בדמעות מהבמה.זה פרצוף השמאל.קחו עוד דוגמה מעניינת:בין בניה של שולמית אלוני לא הצליחו לחלק את הירושה בלי הזדקקות לקרבות משפטיים,אבל,באשר לחלוקת הארץ,לא נחלקו דעותיהם…הומניסטים שכמותם.
דוקרנית באשר לספר עליו המלצת,ואנסה לרוכשו.