השינויים האזוריים הם הזדמנות לפתוח במהלך בינלאומי להכרה בריבונותה של ישראל על הגולן, במקביל לחיזוק מסיבי של ההתיישבות שם
גבול הגולן, שבמשך שנים רבות התאפיין בשקט פסטורלי, משנה את פניו ונכנס לתקופה חדשה שבה הוא עתיד להפוך לזירת ההתרחשות הביטחונית המרכזית של ישראל, בין אם באופן גלוי ומוחשי ובין אם מתחת לפני השטח.
למעט תגובות טקטיות כדי למנוע העברת אמצעי לחימה, ישראל בחרה באסטרטגיה של צופה מן הצד במלחמה בסוריה. זאת בניגוד ליתר מדינות האזור שהשכילו להבין, במסגרת הנסיבות, את יכולת ההשפעה שלהן על עיצוב האזור. קריסתה דה-פקטו של סוריה הציבה בפני ישראל אתגר משמעותי לעיצוב מחדש של גבולה הצפוני לעשורים הקרובים. למרבה הצער, ישראל לא נענתה לאתגר הזה. החדשות הטובות הן שעדיין לא מאוחר.
תהליכים כמו החרפת הטון האיראני כלפי ישראל בזירה הסורית, שלפיו, בין היתר, איראן לא תאפשר לישראל חופש פעולה בשמי סוריה; שאיפתה של איראן לייצר אזורי שליטה מזרחית לגולן; ניסיונותיהם של כוחות אסד ליירט מטוסי קרב ישראליים והירי המתגבר לעבר הגולן, שספק אם עוד ניתן לקרוא לו בשם המכובס "זליגה" – כל אלה הם בגדר קריאת השכמה דחופה לישראל לאמץ אסטרטגיה לאומית חדשה לרמת הגולן.
ברית עם הכורדים הסורים
פיצול סוריה ואי-חזרתה לתפקוד כמדינה אחת תחת שלטון מרכזי – הם אינטרס ישראלי מובהק. הפיכתה של סוריה למדינת חסות ואינטרס רוסית-איראנית, וחזרתו המסתמנת של אסד למרכז הזירה, מחזירה לסדר היום גם את הדרישה הסורית לנסיגה ישראלית מרמת הגולן, אך בסבך אינטרסים שונה לחלוטין. תוך הגברת השימוש במיליציות חסות וארגוני טרור הפועלים מטעמה, תנסה איראן לאתגר את ישראל משטחה של סוריה במגוון דרכים, כולל אפשרות של ירי רקטות עקבי לעבר הגולן והפיכתו מ"זליגה" ל"טפטוף" קבוע
ספק אם ישראל תוכל להישאר אדישה לאורך זמן לירי והתקפות מסוג זה. בהיעדר כל שותפות אסטרטגית עם מדינות או מיעוטים באזור, שיכולים לסייע לה להשיג אפקט מצנן, היא עלולה למצוא עצמה נגררת לפעולות צבאיות בגבולה הצפוני.
כדי להבטיח את ביזור סוריה, על ישראל לחתור לשיתופי פעולה עם מיעוטים ואוכלוסיות באזור החולקים עימה אינטרסים משותפים לבלימת השתלטות איראן על סוריה. אחת האפשריות הממשיות היא שיתוף פעולה עם הכורדים הסורים המרוכזים בחבל רוג'אבה, בצפון מזרח סוריה. הכורדים הסורים הגדילו את שטחם באופן ניכר במהלך הלחימה בסוריה, והוא מהווה כיום כ-20% משטח המדינה. גם חלקם של הדרוזים באוכלוסייה הסורית גדל ומהווה כיום כ-15%.
ביסוס שיתוף פעולה בין ישראל לכורדים הסורים משקף ברית אפשרית בין שני עמים נחושים ודחויים במזרח התיכון, החולקים אינטרסים משותפים והיסטוריה של שיתוף פעולה, והנעדרים כל סכסוך דתי או תרבותי ביניהם. אוטונומיה כורדית בצפון-מזרח-סוריה תקשה מאוד על איראן להשלים את רצף ההשתלטות על המרחב הסורי עד קונייטרה בגולן, ימנע את חזרתה של סוריה לתפקד כמדינה אחת ויעודד קבוצות אתניות נוספות להילחם במשטר המיעוט העלווי.
ישראל יכולה לתרום לביסוס האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה בכך שתשכנע את ארה"ב שלא להשיב את כוחותיה מסוריה לאחר תבוסת דאעש, או לכל הפחות לקבוע אזור אסור לטיסה מעל רוג'אבה, בדומה למה שעשתה בתחילת העשור הקודם מעל האוטונומיה הכורדית בעיראק. ללא מהלך שכזה, עזיבת הכוחות האמריקנים את רוג'אבה תעמיד בסכנה את המשך עצמאות החבל, ועלולה לפתוח את הדרך להשתלטות איראנית מלאה על המרחב הסורי.
להשתחרר מתפיסת ה"פיקדון"
סימן השאלה שריחף במשך עשורים רבים מעל ריבונות ישראל בגולן רחוק מהתפוגגות, ובניגוד למצופה הוא אף התחזק כחלק מהניסיונות הבינלאומיים להשיב את השקט לסוריה. בחמישים השנים שחלפו מאז כבשה ישראל את הגולן עלתה לדיון אפשרות ממשית של נסיגה אחת לשמונה שנים בממוצע. רק ב-2008, בתיווכו של ארדואן, הציע ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לאסד נסיגה מהגולן; ב-2010, כך על-פי פרידריך הוף, מי שהיה שליחו של אובמה לסוריה ולבנון, הביע ראש הממשלה נתניהו נכונות לפשרות בגולן, תחת ההנחה שהדבר יוכל לסייע בהחלשת ההשפעה האיראנית בסוריה. כמה חודשים אחר כך פרצה מלחמת האזרחים.
אפשרות הנסיגה מהגולן לא ירדה מסדר היום גם לאחר פרוץ הלחימה בסוריה. בוועידת ז'נבה שהתכנסה בשנת 2014 בהובלת ארה"ב ורוסיה, בניסיון להגיע להסדר פיוס בסוריה, נידונה הדרישה לנסיגה ישראלית מהגולן כחלק מעסקה סיבובית בינלאומית לסיום המשבר בסוריה ולהשכנת סדר אזורי חדש. גם בימים אלה, במסגרת המו"מ המתנהל בין ארה"ב ורוסיה בשיתוף גורמים סורים, נידונה האפשרות לשינוי המציאות האזורית בגולן כחלק מתסריט "היום שאחרי" המלחמה בסוריה.
בשנים האחרונות אנו עדים לשורה של שינויים אזוריים, שבכוחם לסלול את הדרך לגישה ישראלית חדשה לגולן. בין התהליכים הללו: מלחמת האזרחים בסוריה, וכתוצאה ממנה ההפנמה בישראל של תוצאות הנסיגה לו זו הייתה מתממשת, וקונצנזוס פנים-ישראלי נגד נסיגה; התבססות איראן בסוריה, וניסיונות ההתגרות של סוריה ואיראן בישראל בגזרת הגולן; הסכם הגרעין עם איראן שהפך גם את האיום האיראני הקונבנציונלי על ישראל למוחשי הרבה יותר; הברית האמריקנית-סעודית; ומעל הכול ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל המסמנת שינוי במדיניות ארה"ב, לכזו המתכתבת עם המציאות ולא מנסה לכפות מציאות לא קיימת.
כל השינויים הללו מאותתים לישראל כי עליה לפתוח במהלך דיפלומטי שקט אך משמעותי מול מקבלי ההחלטות בארה"ב ובאירופה להכרה בריבונותה בגולן, ובמרכזו איון תפיסת ה"פיקדון" שלפיה הגולן הוא פיקדון זמני ביד ישראל הממתין לשעת רצון סורית; ושכנוע כי ריבונות ישראלית בגולן היא אינטרס בינלאומי.
כאן כדי להישאר
העובדה שגם במלאת יובל שנים לשליטה הישראלית בגולן, מתוכן 36 שנות ריבונות, אין עדיין רוב יהודי בגולן, היא תעודת עניות לממשלות ישראל לדורותיהן. בחמישים שנות שליטה הצליחה ישראל ליישב בגולן קצת יותר מ-20 אלף יהודים. במשך שנים ראתה ישראל בגולן שטח דו-תכליתי: מחד, פיקדון לעת שלום, מאידך, מגרש מלחמות עתידי. מתוקף כך נשאר הגולן אזור סְפר קפוא ומרוחק, ממוקד-חקלאות ומנותק מחזון הפיתוח של ישראל וה"סטרטאפ ניישן".
הגיעה העת שמדינת ישראל תציב לעצמה יעד של יישוב 50 אלף יהודים בגולן עד שנת 2030. ממשלת ישראל צריכה לאמץ תוכנית רב-שנתית שתקבע עובדות בשטח. לצד התיירות והחקלאות בגולן צריכה קצרין להפוך למרכז עירוני שוקק, מתקדם ומפותח, המציע אפשרויות תעסוקה מגוונות ומתקדמות בתחום הטכנולוגיה והמסחר. יש להעביר לגולן נכסים לאומיים ומוסדות אקדמיים, ולשפר את התשתיות באזור. על ישראל להעביר מסר מעשי שהיא נמצאת בגולן כדי להישאר.
השינויים האזוריים המשמעותיים המתחוללים בגבול הגולן, צפונית ומזרחית לו, מחייבים את ישראל לאתחול אסטרטגי. יש לאמץ אסטרטגיה לאומית חדשה לרמת הגולן, שתיתן מענה לביסוס ריבונותה וחיזוק ביטחונה של ישראל.
ישראל לא תוכל להמשיך ולהתעלם לאורך זמן מהשינויים הגדולים המתרחשים על מפתנה, כמעצמה אזורית המתמודדת מול מדינות אחרות השואפות להגמוניה אזורית כמו איראן וטורקיה. עליה ליזום ולהגיב לנעשה, מתוך הבנה של גודל האתגרים אך גם של ההזדמנויות.
1. אני בטוח שביבי מעולם לא התכוון למסור את רמת הגולן או חלק ממנה. בתקופתו של אובמה היה עליו לעשות קולות של כאילו (הפלסטינים משתמשים בשטה זו מאז אוסלו בהצלחה רבה) כדי למנוע לחץ פיזי בלתי מתון מממשלו של אובמה.
2. עם כל האהדה לכורדים עלינו לזכור שהם מוסלמים ולכן המנטליות השבטית מושלת בהם. רק לאחרונה ראינו את טלבאני בוגד בברזאני בעיראק. כפי שמצויין בכתבה, רק מעצמה יכולה לערוב לעמידתם נגד איראן וטורקיה אך לא ישראל.
א. הרוסים משמיעים קולות של יציאה מסוריה. בלי הרוסים גם האיראנים יאלצו לצאת או לצמצם נוכחות למינימום.
ב. אסד אינו מנצח !!! הצבא שלו מהווה 10% מהסד"כ שהיה לו פעם. 30_40 אלף איש בלבד. מצבם ירוד והציוד שלהם מיושן מאד.
ג. אי אפשר לסמוך על הכורדים. הם לא סומכים אפילו אחד על השני (ראו בגידת טאלאבני בבאראזאני).
ד. אסור בשום פנים ואופן להתערב בנעשה בסוריה. בפעם האחרונה שניסינו "לעצב" את האיזור הסתבכנו קשות בלבנון.
ה. אסור לטעות. המורדים הסונים אינם חובבי ישראל למרות העזרה ההומניטרית שהם מקבלים מישראל. שלשום הם הפגינו באזורים המכותרים ע"י השיעים "נגד הכרזת טראמפ".
זה רעיון מעניין אבל הוא הרה סכנות:
קודם כל הכורדים הם בראש ובראשונה מוסלמים (ויש האומרים גם ערבים במוצאם), ולכן בינם לבין ישראל יש תהום מובנית. כמו שציין בצדק המגיב חיים הכורדים גם מסוכסכים בינם לבין עצמם עם נטיה קבועה לירות לעצמם כדורים ברגל או בראש. (בחצי משפט הוזכרו בכתבה גם הדרוזים, וזאת לדעת: הדרוזים הסורים הם הארסיים והקולניים בשונאי ישראל בסוריה, ואין לנו שום אינטרס שהוא לעזור להם).
שנית, דרכן של בריתות כאלו לסחוף את ישראל לסכסוכים בהם היא אינה צד. למי ששכח: כך בדיוק החלה המעורבות המקוללת שלנו בלבנון עם "קצת עזרה הומניטרית" בגדר הטובה וחלומות שוא על ברית עם הנוצרים המרונים.
שלישית, מבחינה מעשית, הכורדים בצפון סוריה מוקפים ישויות עוינות מכל עבר ויהיה לישראל קשה מאד להגיש להם סיוע. ושוב, למי ששכח: ישראל סייעה בשנות השישים-שבעים לכורדים בעיראק דרך אירן. ברגע שהשאה חתם על הסכמים עם עירק הדרך הזו נחסמה ואיתה העזרה הישראלית.
רביעית, במהלך שבע השנים האחרונות כל מי שהתערב בסוריה – אירן, רוסיה, חיזבאללה, כוחות סוניים למיניהם, ובמידה מסוימת אפילו ארה"ב – שקע שם במדמנה של דם ואש ותמרות עשן. האם זה באמת חסר לנו?
צריך לזכור שלעולם במזרח התיכון אנחנו נהיה הראשונים להנטש ולהבגד. יש אפשרות לשיתופי פעולה אד הוק אבל הכל בזהירות מופלגת ובלי לערב שום רגשות. רק ראיה צינית , מפוכחת ואיטרסנטית.
המקום האחרון בארץ עם מרחבים פתוחים וטבע, וגם אותו אתה מעוניין להחריב?
הישובים שכבר קמו והחקלאות הם די והותר, לא להקים תעשיות, לא טורבינות רוח, לא כבישים סואנים.
אני גם בעד להחזיר עטרה ליושנה בכרך הגדול ולפנות את תל-אביב לאחור לטובת הדיונות המזהיבות שהתנענעו לפני מאה אחת בין יפו לשיך-מוניס, ואף להחזיר את שיך-מוניס.
מה דעתך שבמקום להקפיא את קצרין וסביבותיה על שמריהן כדי שהצפונבונים יוכלו להביא לגולן את ילדיהם הלפלפים לסלפי משפחתי, נקפיא את פיתוחו של גוש דן כדי שילדי הפריפריה יזכו להשתכשך בו בחופים בתוליים ולהתגלגל בגבעות החול הבראשיתי? למה אתה חושב שגעגועיך לטבע פסטוראלי מתוך ערי הבטון והאספלט המשגשגות שלך צריכים להגיע לסיפוקם על חשבון תושבי ערי השדה והספר ועל חשבון שגשוגם הם?
אין זאת כי גחמה ראקציונרית ואנוכית החותרת לפנק את נטיותיך הירקרקות על גבם של החלשים אף במניעת התחזקותם. אתה את הדיונות הרסת, ואת המפעלים בנית ואת המגדלים הקמת, אבל הם, אנשי הגליל והנגב, הגולן והבקעה, שיישארו עם פלחה ותיירות כדי שתוכל להתארח בצימר שלהם פעם בשנה לספור עגורים.
בשביל שמירה על הטבע ומרחבי הנוף נדרשת מדיניות תכנון פנים אזורי ונקודתי ציבורית שתמנע תיעוש ופגיעה באזורי טבע, אך תאפשר בנייה כפרית פסטורלית סבירה בקצב גידול מתאים. היום בכלל עם טכנולוגיות בנייה מתקדמות לבניית תשתית שתחבר את הגולם למרכז אפשר למעט פגיעה מינמלית בסביבה.
בנוסף לכך , סגור פעילות ממשלה מיותרים שהשוק הפרטי יכול לעשות , קיצץ משמעותית במגזר הציבורי ומשרדי הממשלה מיותרים שאפשר לבצע בהם איחוד משרדים, ועוד ויהיה יותר כסף להשקיע באדרכלי נוף שישמרו לך על מרחב הטבעי עם פחות שכבות בטון על הקרקע, ומניעת יותר אנשי תאוות הנדל"ן על הקרקע הבתולית, ואז אתה וצאצאיך יוכלו להינות לדורי דורות מהנופים האקולוגים המקיפים את ישראל על כל אזוריה השונים!
אבי צרפתי, לא נראה לך שקצת נסחפת?
ההערה היתה עניינית וחשובה: בארץ שהיא מהצפופות בעולם, עם מרחבים פתוחים שהולכים ונעלמים, יש מקום למחשבה גם טבע ושטחים פתוחים.
אני אוהב את הגולן לא פחות ממך, ורוצה שהוא יתפתח וישאר שלנו לנצח. זה עדין לא אומר שצריך להחריב בו כל שטח פתוח, ובודאי שזה לא אומר שיש להגיב תגובות היסטריות להערות עניניות.
משתמש אנונימי, סוף דבריך בייש את תחילתם הנעימה. לא היה מקום למונח "תגובות היסטריות".
מה כן, אני אכן מתנגד נמרצות לקיצוניות הירוקה הנוהגת בימינו. האדם, משחר ההיסטוריה, מונע מהדחף החיוני לכבוש את המרחבים וליישב אותם. אילו עצרו את ראשוני ההומו-ספיאנס מלברוא, לחרוש, לבנות ולסלול, עד היום עודנו צדנו ממוטות. אגב, את הממוטות אנחנו הכחדנו. אז הכחדנו…
הדאגה הרדיקלית לטבע מונעת את פיתוחם החיוני של אזורים נרחבים בארץ ובעולם. תאר לעצמך שהיו מונעים מאתיופיה לבנות את הסכר על הנילוס הכחול. נכון, הנילוס היה שומר על בתוליו, אך חבש הייתה מתייבשת למוות.
מקומם במיוחד שמתוך כרכי גוש-דן הצפופים ולכן המולטימיליונרים, נפציר בקצרין לבלום את גידולה ונגזור עליה לקפוא במעמדה כעיירת שירות ואספקה לקומץ חוואים ואיכרים שסביבה. המטרופולינים העשירים נוטים בכל העולם לשאוב אל תוכם את תושבי השדה והספר. לרוב, גודל מבטיח רמת חיים ואף איכות חיים. אם אתה כה אוהב את הגולן, אתה צריך לדאוג כמוני שקצרין תתרחב, תשלש ואף תחמש את אוכלוסיה ותהיה גם היא עיר מתועשת עם מרכזי תעסוקה ובידור תוססים. אחרת היא תגווע וכל רמת הגולן היהודית תמות עמה.
התרחבות זו תפצע את נופי הגולן. אין לי ספק. כמו שגידולה של תל-אביב פצעה גדות הירקון וזו של פריס את עמק הסן. אך עיר מתעשרת רק בהתרחבותה על הקרקעות הסובבות אותה. עיר שאינה מתרחבת, מתרוששת בגסיסה מכאיבה.
אבל אני מאמין בכוחו של האדם, במיוחד של האדם המודרני, לתקן רבות מקלקוליו. אם הצלחנו לבטל את הערפיח של לונדון הגדולה ולטהר את מימי הריין המזוהמים, ודאי נצליח לחבוש ולרפא מן המיחושים שוודאי נגרום לגולן. אך גם ברור לי שלא לכולם נוכל להביא ארוכה ומזור. ורמת הגולן תצטרך לסלוח לנו, כי "פרו ורבו ומלאו את הארץ" הוא ב-DNA שלנו.
מאמר די מוזר, ולולא הסיפא הקורא להשקיע מסיבית בפיתוח הגולן לצורך חיזוק הריבונות הישראלית בו, לא הייתי מוצא בו כמעט שום נקודה מזכה:
1. מה פשר כל ההנחות הבלתי מבוססות וכל התחזיות הבלתי סבירות? לדוגמא "הפיכתה של סוריה למדינת חסות ואינטרס רוסית-איראנית, וחזרתו המסתמנת של אסד למרכז הזירה, מחזירה לסדר היום גם את הדרישה הסורית לנסיגה ישראלית מרמת הגולן, אך בסבך אינטרסים שונה לחלוטין.". על מה זה מבוסס? איך הכותב כבר מדבר על "היום שאחרי" המלחמה בסוריה, ועוד קורא למלחמת האזרחים הזו, שמתמשכת כבר 8 שנים – "משבר". 600 אלף הרוגים זה כבר מזמן לא משבר. מעבר לזה, שמוזר מאוד לנתק את "המשבר" בסוריה מההתפרקות המוחלטת של המזרח התיכון כולו, ובודאי שמוזר לדבר על כל מיני נסיונות "פיוס", היום שאחרי, המצב החדש וכו'. המזרח התיכון עוד לא אמר את דברו, ולתפיסתי אנו עדיין עדים רק לקולות הפתיחה של המלחמה הגדולה שבפתח. ממש לא מתקרבים פה לסוף.
2. יש פה כמה פערי הבנה בסיסיים בדינמיקה האזורית, לצד מה שנראה כפערי ידע של ממש, וגם זה מוזר. ראשית, הכורדים מעולם, אבל מעולם, לא הצליחו בשום דבר שהם ניסו. והם לא 8 מיליון, הם משהו בין 30 ל-40 מיליון, אבל מצפצפים עליהם כבר 100 שנה משום שהם לא יודעים להתנהל ומסוכסכים בתוך עצמם. אני לא רואה שום טעם בחבירה, אפילו מקומית, לגורם שכזה. שנית, דבר כזה יהווה תפיסת צד באופן מובהק בעימות שהוא לא שלנו. אנחנו לא סונים, ולא שיעים, ולא כורדים, ולא ערבים, ולא יזידים ולא שום דבר מאלה. מדוע שנכניס ראש בריא למיטה חולה? הרי באופן מיידי נהפוך לאויבים גדולים עוד יותר של הצד השני, בעוד הצד בו נתמוך יבגוד בנו כהרף עין דווקא משום שאנחנו יהודים. הבל הבלים. הלאה, התבססות איראן בסוריה וגם כניסתה של רוסיה יהוו עבורם בעיקר מלכודת. יש כאן איום פוטנציאלי עבורנו, אין ספק, אבל הם עסוקים מאוד בעצמם כרגע ולא מסתכלים עלינו בכלל. ויחסי ארה"ב וסעודיה? בשפל כל הזמנים, הן משום הרס היחסים שהחל אובמה והן בשל כך שארה"ב כבר לא תלויה אנרגטית בסעודיה ולכן אין לה עוד צורך להגן עליה והן משום גישתו של טראמפ שלא להתערב יתר על המידה.
3. מעל כל הדברים מרחפת התפיסה, הכל-כך מיושנת ושקרית, לפיה ישראל היא עדיין המוקד של הבעיות במזרח התיכון. השקר הזה, שהופץ על ידי גדולי שונאינו וחזרו עליו כל כך הרבה פעמים עד שגם תומכינו מאמינים בו, הוא רק זה – שקר. רק במהדורות החדשות שלנו ישראל עדיין מככבת בתור האייטם המרכזי במזרח התיכון. שאר העולם מזמן הסב את תשומת ליבו לבעיות משמעותיות כמו סוריה, צפון קוריאה, התנהלות רוסיה באוקראינה, דעאש, משבר המסתננים לאירופה ועוד. אנחנו בשולי השוליים, ומבחינתי זה מצוין. לא מבין למה הכותב לא קולט, מעבר לשאר את הדברים, את הנקודה החשובה הזו.
ולסיום – לא להתערב! זה לא שייך לנו! להרים קיר גדול ולהתכונן, ובינתיים לשבת בשקט ולהמשיך לעשות מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב – לפתח את המדע, והכלכלה, והטכנולוגיה, והצבא, והתרבות, והאומנות, והתשתיות ולפרוץ קדימה. לפתח קשרים עם שווקים חדשים ולזנק לגבהים חדשים. וכאשר יגיע אותו "היום שאחרי", אנחנו נהיה מוכנים.
ולכולם חג אורים שמח.