המאה העשרים: סוציאליזם ותכנון בני-אדם

המאה העשרים הייתה המאה של התכנון. מוסוליני, הסוציאליסטים והקומוניסטים התיימרו לתכנן את הכלכלה שתנוהל על-ידי המדינה; ואילו הנאצים ניסו לתכנן את כל אירופה, כולל הגבולות, הכלכלה, התרבות והגזע. לתכנון החברה והכלכלה היו גם שותפים שאינם סוציאליסטים או פשיסטים כמו רוזבלט ומדיניות ה'ניו-דיל' שלו או הפרופסור מינרד קינס שבישר את סופה של הכלכלה החופשית.

לתכנון המרכזי אין כל משמעות אם אין לרשותו "יחידת ביצוע" עם כל הכלים, הסמכויות והמשאבים לשם כפיית התכנון על החברה ועל בני האדם. המועמדת היחידה לתפקיד זה היא המדינה שבמאה העשרים גדלה וטפחה והייתה למעסיק הגדול ביותר הבולע את מחצית התוצר ומנהל את המשק, החינוך ואת חיי האזרחים בעזרת תקציבי ענק ואין-סוף של חוקים, תקנות ומנגנון אדיר ומסועף.

אין פלא שהיהירות של התכנון והניהול של הכול כללה גם את התכנון והביצוע של הרכב האנושות ואפילו את תכנון בני האדם.

אאוגניקה (eugenics)

האאוגניקה היא שיטה פילוסופית-ביולוגית למחקר וגם לביצוע של דרכים להשבחת המין האנושי. האאוגניקה נחלקת לחיובית: קידום ועידוד ריבויין של אוכלוסיות נבחרות; ושלילית: מניעת התרבותן של "אוכלוסיות שליליות" (שיכורים, פושעים, חולי נפש, מפגרים ועניים), על ידי "בידוד מיני", עיקור ולעיתים – כמו בגרמניה – גם אוטנזיה ("המתת חסד").

במחצית הראשונה של המאה העשרים זכתה האאוגניקה להצלחה והתפשטה בכל מדינות המערב. בית המשפט העליון בארצות הברית אישר ב-1927 את העיקור בכפיה. בפסק הדין נאמר בין השאר: "ייטב לעולם כולו אם במקום לחכות להוצאה להורג של צאצאי מפגרים בשל פשעים שיבצעו בעתיד, או להניח להם לגווע ברעב שפיגורם יביא עליהם, החברה תורשה למנוע מאותם לא כשירים בעליל להמשיך את מינם…"; "שלושה דורות של אימבצילים הם די והותר". ב1938 הונהג עיקור ב-30 ממדינות ארצות הברית בהן עוקרו כ-65 אלף בני אדם – מפגרים, שיכורים, חסרי בית ופושעים.

בשנות השלושים התפשטה האאוגניקה המעשית לקנדה, פינלנד, נורבגיה ושבדיה. בכל העולם המערבי קמו ארגונים אאוגניים וחוגים לאאוגניקה התקיימו במרבית האוניברסיטות.

החל משנת 1933 אימצו הנאצים את האאוגניקה השלילית והחיובית. בגרמניה עוקרו למעלה מ-300 אלף גרמנים ובוצעו 93 אלף "המתות חסד". ההמתות בוצעו בהסתר ונקבע להם שם קוד "T-4" על-שם הכתובת "טירגרטן 4", בה מוקמו תאי-הגז בהם הומתו חולים, חולי רוח, "רפי שכל" ובעלי מום. כאשר ב-1941 התפשטה בגרמניה הידיעה על "המתות החסד" ונוצרה התמרמרות מצד קרובי המשפחה והכנסייה, הופסקו ההמתות והסגל של הרופאים והטכנאים הועבר למזרח והתמסר להמתת יהודים בגז.

הס.ס. יסד את חוות ה"לבנסבורן" ("מעיין החיים") בהן "יצרו" ילדים טהורי גזע על ידי אנשי ס.ס. ונשים מתאימות. מאות-אלפי ילדים עם מראה ארי נחטפו במזרח אירופה והועברו למשפחות גרמניות.

עד למלחמת העולם השנייה, ההתנגדות לאאוגניקה הייתה מוגבלת וכללה בעיקר את הכנסייה הקתולית שהתנגדה להתערבות ברבייה הטבעית והקומוניסטים שנתנו קדימות לחברה ולסביבה בעיצוב האדם מתוך אמונה כי בני-האדם נולדו שווים.

ההלם מהביצוע הנאצי של תורת הגזע וה"אאוגניקה השלילית" על-ידי רציחתם של מיליוני "בלתי מתאימים", אותה ביצעו באירופה, הביא בתום מלחמת העולם השנייה להיעלמותה המוחלטת של האאוגניקה, "הכנסתה לארון" והשכחתה.

האאוגניקה והסוציאליזם

אין זה מפתיע שהסוציאליסטים וחסידי התכנון על-ידי המדינה היו בין הפעילים המרכזיים בתנועה האאוגנית. בראש התנועה האאוגנית בדנמרק עמד Karl Steincke, "אבי מדיניות הסעד הסוציאליסטית". בנורבגיה כל מנהיגי האאוגניקה היו סוציאליסטים. האאוגניקה בשבדיה שהביאה לעיקורם של 60 אלף בני-אדם ואיסור נישואין על חולים וחסרי השכלה, בוצעה על-ידי ממשלה סוציאליסטית. Tommy Douglas מיסד הסוציאל-דמוקרטיה הקנדית היה פעיל בתנועה האאוגנית. Edward Bellamy שרבים רואים בו מיסד הסוציאליזם האמריקאי, העריץ את התכנון ותמך באאוגניקה.

'האגודה הפביאנית' באנגליה, הייתה אגודה של אינטלקטואלים סוציאליסטיים שהאמינו בתכנון, השפיעו על מפלגת הלייבור ואף כתבו את המצע שלה. ראשי האגודה יזמו והקימו את 'בית הספר הלונדוני לכלכלה' ואת הבטאון השמאלי: 'ניו-סטייטסמן'. כמעט כל ראשי 'האגודה הפביאנית' היו פעילים בתנועה האאוגנית ותמכו בה. הבולטים בינהם היו הפילוסוף ברטרנד ראסל, הסופר ה.ג. וולס, המחזאי ברנרד שו, הפעילים החברתיים סידני וביאטריס ווב, המדינאי הרולד לאסקי, ארכיטקט מדינת הסעד הבריטית וויליאם בווריג' ורבים אחרים. גם ה'ניו סטייטסמן, כמובן, תמך באאוגניקה.

מ-1937 ועד 1944 עמד בראש האגודה האאוגנית בבריטניה הפרופסור סר מינרד קיינס.

תמוה לכאורה, איך הקומוניסטים, ברית-המועצות וסטאלין שהיו אטאטיסטים מובהקים ומאמינים קיצוניים בתכנון מדינתי כולל לא תמכו ואף התנגדו לאאוגניקה. הדבר מחייב ברור.

הקומוניסטים והאאוגניקה

בראשית שנות העשרים הוקם בברית-המועצות ארגון אאוגני קומוניסטי בראשות גדול הגנטיקאים הרוסים נ.וו. וואווילוב והרופא היהודי סולומון לוויט. כשהוכרזה תוכנית החומש הראשונה כתב ביטאון הארגון שבעזרת האאוגניקה ניתן יהיה לייצר אנשים שייבצעו את התוכנית במחצית הזמן.

ב1934 הזמין סולומון לוויט לברית המועצות את הגניטיקאי האמריקאי הרמן מילר (זוכה פרס נובל ב-1946) שהיה קומוניסט קיצוני ותומך נלהב באאוגניקה. הרמן מילר השתלב במחקר הביולוגי והגנטי בברית המועצות עד 1937.

לבקשת חבריו הגניטיקאים כתב מילר תזכיר מפורט לסטאלין והציע להנהיג בברית המועצות את האאוגניקה כדי "להחליף את הסלקציה הטבעית באבולוציה מדעית", להשביח את המין האנושי וליצור את "האדם הסובייטי החדש" בעזרתו ניתן יהיה להשיג ולנצח את המדינות הקפיטליסטיות.

השיטה אותה הציע מילר לסטאלין הייתה לתת זרע של אנשים מעולים, "דוגמת לנין ודרווין", קודם כל לאלמנות ולנשים לא נשואות ובהמשך גם לנשואות "כאשר המשפחה תשתחרר מהגישה הבורגנית לפיה ילדינו חייבים להיות צאצאנו", כך ש"התרומה לחברה תגביר את האהבה לילד".

סטאלין, שעיין ברצינות בתרגום התזכיר הארוך של מילר, החליט לשלול את הגישה האאוגנית. הוא האמין בצורך ובאפשרות לתכנן את החברה ואת בני האדם על ידי המדינה. השיטה המרקסיסטית, בה האמין, הייתה שינוי בני האדם על ידי שינוי תנאי הייצור והחברה, ויצירת האדם החדש שיוריש את אופיו החדש גם לדורות הבאים. כל התכונות הן פרי הסביבה וכשם שהחברה המעמדית יצרה תכונות שליליות, כמו אגואיזם ואינדיבידואליזם, כך תעצב הדיקטטורה של הפרולטריון את האדם החדש לדורי דורות.

לצורך זה היה צורך לכפור ב"מדע הבורגני" של הגנטיקה ולקבוע שהמדע הסובייטי הכול יכול מסוגל להקנות לבני האדם (וגם לבעלי חיים וצמחים) תכונות שיעברו בתורשה לדורות הבאים. סטאלין שלל את הגנטיקה המודרנית והאמין בתורתו של הצרפתי ז'אן למארק לפיה ניתן להעביר בתורשה תכונות נרכשות וזאת למרות שבאותן שנים מדע הגנטיקה כבר הפריך לחלוטין את כל תורתו וניסויו של למארק.

הועד המרכזי של המפלגה קבע שהגנטיקה היא "פסוודו מדע בורגני". כל הגנטיקאים גורשו מהאקדמיות, המכונים והמעבדות ורובם נאסרו וגם נרצחו. גדול הגנטיקאים הסובייטים, וואווילוב מת ברעב בבית הסוהר. מדע הגנטיקה הרוסי שהיה מהחשובים בעולם נהרס לשנים רבות. פרופסור הרמן מילר חזר בחיפזון לארצות הברית והציל בכך את חייו. בראש המדע הביולוגי בברית המועצות הציב סטאלין שני שרלטנים: טרופים ליסנקו ש"הוכיח" את יכולתו להקנות לצמחים תכונות נפלאות העוברות בתורשה, וה"ביולוגית" אולגה ליפשינסקאיה שטענה להצלחתה ביצור מלאכותי של תאים חיים במעבדה (סיפרה של ליפשינסקאיה תורגם בשנות החמישים לעברית ויצא לאור בהוצאת המפלגה הקומוניסטית).

"האדם החדש"

ברית-המועצות ניגשה במרץ לייצור "האדם הסובייטי החדש" באמצעות תעמולה ואינדוקטרינציה, שליטת המדינה על החינוך מהגן ועד האוניברסיטה, וניהול התרבות, הספרות והאמנות על-ידי המפלגה. בפגישה עם סופרים אמר סטאלין: "הסופרים הם המהנדסים של נפש האדם". מיליוני בני-אדם עם "תודעה בורגנית" זכו ב"חינוך מחדש" במחנות העבודה בצפון.

הניסיונות ליצירת "אדם חדש" נעשו גם בסין ובקמבודיה ובמדינות קומוניסטיות אחרות. צ'ה גווארה אמר שבריאת האדם החדש היא "עמוד התווך של הסוציאליזם". מוכרים גם הניסיונות הישראליים, במיוחד בחינוך המשותף בקיבוצים, "לברוא אדם עברי חדש".

לא קשה להבחין במשותף בין יצירת האדם החדש על-ידי המדינה באמצעות סלקציה מדעית לבין יצירת האדם החדש על-ידי המדינה בשיטות של אינדוקטרינציה וחינוך.

המחלוקת האמיתית היא בין ראיית בני-האדם כאמצעים לחברה אידיאלית לבין ראיית האדם כמטרה.

עוד משהו

"הסוציאליזם הוא שיטה נהדרת. חסרונו היחיד הוא בכך שאפשר להגשים אותו"
– אפרים קישון