עגל הזהב החדש של חילופי השטחים

המפות של מקובסקי; קצת על החבר החדש בצוות של אינדיק

בשבועות האחרונים עולה שוב ושוב אפשרות חילופי השטחים, כחלק מהמתווה האמריקני לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. גורמים בירדן אף הגדילו לעשות, וטענו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אימץ את התכנית לחילופי השטחים.

לפני כחודשיים, הצטרף דייויד מקובסקי לצוות המשא-ומתן בראשותו של מרטין אינדיק, כחבר בכיר. מקובסקי היה במשך שנים חוקר מרכזי במכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, ולפני כן עיתונאי ב"הארץ" שסיקר בין השאר את תהליך השלום בשנות התשעים. במהלך שהותו בוושיגנטון עמד מקובסקי בראש צוות שחיבר דו"ח מיוחד, 'לדמיין את הגבולות' שמו, שבו הוא מציג את האפשרויות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני על בסיס רעיון חילופי השטחים.

המיפוי שעשה מקובסקי הוא, כנראה, הגורם העיקרי להזמנתו לצוות המשא-ומתן שמנהל אינדיק – דבר שמצדיק את הפרסומים לפיהם האמריקנים מתכוונים להציג הסכם מסגרת בקרוב, שסעיף הגבולות שלו יבוסס על מפותיו של מקובסקי. חשוב לציין כי במפות הללו אין התייחסות מהותית למצבה של ירושלים, ככל הנראה מאחר שממשלת נתניהו הקודמת סירבה לדבר על חלוקת ירושלים.

ככל שהדיבור על חילופי שטחים הופך יותר ויותר רלוונטי במשא-ומתן בין ישראל והאמריקנים וככל שהצעתו של ליברמן הופכת נוחה יותר ויותר בעיני נתניהו ולבני, כך הופך מקובסקי לרלוונטי בצוות המשא-ומתן של האמריקנים, שלוחצים לכיוון חילופי השטחים. אם יש מישהו שיודע מה אפשר לעשות בחילופי שטחים – זהו דיוויד מקובסקי.

הדו"ח נכתב ב-2011, עת ניסו האמריקנים להתניע מחדש את תהליך השלום. מקובסקי כותב כי חלק מהותי מכשלון השיחות בעבר נובע מחוסר הבנה באשר למקומן של ההתנחלויות בסכסוך. הדו"ח מבוסס על "ניתוח, מפות מפורטות, נתונים דמוגרפיים חשובים, ומספר אפשרויות המוזמנות ליום שבו תעלה מחדש אפשרות 'חילופי השטחים' בסבב השיחות החדש".

בדו"ח הוא מציג שישה עקרונות בסיסיים, שסביבם התנהל המחקר:

1. חילופי השטחים יבוצעו ביחס של 1:1.
2. ישראל תספח בין 70% ל-80% מאוכלוסיית המתנחלים.
3. ישראל תספח את הכמות המינימלית האפשרית בחריגות מקווי 67'.
4. לא תהיה עקירת פלסטינים מביתם.
5. המדידות נעשו על מנת לשמור על ביטחונה של ישראל.
6. רצף טריטוריאלי לפלסטינים בגדה המערבית.

כעת, הועלו שלושה תרחישים למימושן האפשרי של העקרונות הללו;

תרחיש 1:

ישראל תספח 80.01% מהמתנחלים, כשהיישובים שמצפון לירושלים ובסביבתה – אריאל, עפרה, בית-אל, מעלה אדומים ובנותיה – יסופחו לישראל. על-פי מחברי הדו"ח, "ישראל תאבק על אריאל בגלל שיש בה תשעה עשר אלף מתיישבים", לבית-אל יש "קשר רומנטי היסטורי עמוק" עבור היהודים, ובעפרה "גרים ראשי המתנחלים", ובעבור זה יסכימו הישראלים לספח 4.31% מהשטחים.

"מבחינת אוכלוסיה, תרחיש זה יאפשר לישראל לספח אדמות המכילות 239,246 מתנחלים, או כאמור – 80.01% מכלל אוכלוסיית היישובים. נותרו 19.99% מהמתנחלים (59,782 אנשים), הפזורים לאורך 95.27% הנותרים של השטח הרלוונטי. במקרה זה, החלק של התושבים היהודים המתגוררים מחוץ לגבולות 1967 שישראל תהיה רשאית לשמור על בתיהם, כחלק ממדינת ישראל, יעלה ל-87.76%".

לגבי השטח שישראל תוותר עליו תחת תרחיש זה, מפה 1 מציגה שישה אזורי חילופי שטחיםפוטנציאליים, בהיקף של 293.1 קמ"ר: אחד בצפון-מזרח הגדה המערבית, אחד בצפון-מערב הגדה המערבית, שניים בקצה של הגדה המערבית, ושני אזורים נוספים הקרובים יותר לעזה. באשר למתנחלים שיסרבו – הדו"ח טוען כי הסכמה של חלק מהמתנחלים תשבור את ההתנגדות, והם יבינו כי אינם יכולים להישאר במדינה השנייה, הגם שיתאפשר להם לעשות כן.

תרחיש 2:

בתרחיש זה, ישראל לא תספח את עפרה או בית-אל, ואפילו לא חלק מהיישובים הקטנים יותר באזור זה. כתוצאה, מספרם של המתנחלים בשטחים שסופחו יהיה בסביבות 73.31% מכלל האוכלוסיה בהתנחלויות, כולל אלו הגרים מצפון לאריאל. כפי שניתן לראות במפה 2, ישראל תספח שלושים ושמונה התנחלויות, ותותיר שמונים ושתיים מחוץ לתחום השיפוט שלה. בהשוואה לתרחיש 1, מספר המתנחלים אשר יורשו להישאר בבתיהם כחלק ממדינת ישראל חייב להצטמצם מ-239,246 ל-219,223. מתנחלים אלו מתגוררים כיום ב-4.31% מהשטח. מספר המתנחלים שגרים במקומות אשר יישארו מחוץ לישראל יגדל ל-79,805.

תרחיש 3:

בתרחיש זה, ישראל לא תספח את ההתנחלויות בגוש עפרה\בית-אל המורחב, בגוש הצפוני של אריאל, או בכפר אדומים "השנוי במחלוקת" – אשר גרים בהם בסה"כ 34,444 אנשים. כתוצאה, כמות המתנחלים שגרים בשטחים שיסופחו תהיה בסביבות ה-68.49%, כולל אריאל. ישראל תספח שלושים ושניים יישובים, ותותיר שמונים ושמונה מחוץ לתחום השיפוט שלה (ראה מפה 3) . בהשוואה לתרחיש 2, מספר המתנחלים שיוכלו להישאר בבתיהם כחלק ממדינת ישראל יקטן מ-219,223 ל-204,802 אנשים. מתנחלים אלו מתגוררים כיום ב-3.72% מכלל הקרקעות. האוכלוסיה אשר תישאר מחוץ לגבולות ישראל תגדל ל-94,226 בני אדם.

מה אין בדו"ח?

בדו"ח אין התייחסות ממשית למה שקורה מדרום לירושלים או ממזרחה. מבט קצר במפות, מגלה כי עבור מכון וושינגטון ברור שיישובי גוש עציון יסופחו לישראל, כאשר מדרום לצומת הגוש ועד לסוסיא לא יישארו עוד יהודים. באשר לבקעת הירדן העולה שוב אל סדר היום – נראה כי המרכז קיבל את עמדת ישראל שלא לרדת מהבקעה.

מההדלפות השונות שיוצאות מחדרי המשא-ומתן, נראה כי ישראל פועלת בתיאום עם האמריקנים בנושא חילופי השטחים, וכבר הציעה ליצור גוש רביעי, 'גוש בית אל', אשר נכלל בתסריט הראשון של מקובסקי. על-פי הצעות מקובסקי, תסריט זה יהיה הטוב ביותר עבור ישראל. נראה כי הלחצים שמפעילים האמריקנים על ישראל, מובילים את נתניהו להציע הצעות שונות ומשונות, כמו חכירת התנחלויות או סיפוח גוש רביעי.

כשהאמריקנים מדברים על חילופי שטחים, המתווה הכללי שלהם הוא דו"ח מקובסקי. הישראלים לעומת זאת, רואים את הדברים קצת אחרת. יש קונצנזוס רחב מאוד, מציפי לבני בשמאל ועד לאביגדור ליברמן בימין, להיפרד מכמה שיותר ערבים במסגרת ההסכם. גם נתניהו כתב בהרחבה על התסריט שבו יהפוך המיעוט הערבי בישראל לכזה שיצפה לקבל הכרה לאומית כלשהי. מכאן שישראל תעדיף להעביר שטחים שבהם כבר נמצאת אוכלוסיה ערבית, מתוך רצון לצמצם את גודל המיעוט הערבי. הפלסטינים לא התבטאו רבות בנושא זה, אך נציג ערביי ישראל בכנסת כבר הבהיר שיש לו בעיה עמוקה עם הרעיון של חילופי השטחים. כך אמר חבר הכנסת אחמד טיבי (רעם תעל), תושב טייבה שבמשולש:

זו הצעה הזויה המתייחסת אל האזרחים הערבים כאל כלי שחמט שאפשר להזיז ולהחליף … שום הצעה שיש בה חילופי אוכלוסין לא תתקבל על-ידי התושבים ולא על-ידי הרשות הפלסטינית. פעם חששו מהלאומיות שלנו ועכשיו חוששים מהאזרחות שלנו.

אז ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמקח על חלוקת הארץ, ההיגיון של אביגדור ליברמן הולך ומתקבל על דעתם של רבים, וציפי לבני נושאת ונותנת על ירושלים כמעט ללא התנגדות מימין. במצב כזה, כמעט טבעי לצדד בדבריו של אחמד טיבי, שמצביע  על בעיה אחת קטנה שיש בכל רעיון חילופי השטחים: אף אחד לא שואל את מי שגר שם מה דעתו בעניין.