החינוך המקצועי טוב לישראל

שר החינוך שי פירון מבקש להחיות את החינוך המקצועי בישראל על מנת לצמצמם פערים, אך מנגד נתקל בהתנגדות עזה משמאל • המבקרים טוענים שהמהלך יגדיל את אי-השיוויון, אך הם טועים: הנתונים העדכניים מוכיחים כי החינוך המקצועי מסייע למצבם של תלמידים בעלי יכולת עיוניות נמוכות, מאפשר להם לקחת חלק בשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד ומשפר את מצבן של האוכלוסיות החלשות

רפורמות רבות מנחית עלינו לאחרונה שר החינוך שי פירון. אחת המרכזיות שבהן היא קידום החינוך המקצועי עבור תלמידים בעלי יכולות עיוניות נמוכות ויכולות טכניות גבוהות, שנועדה להעניק להם למעשה מקצוע לחיים, בדרך כלל ללא תעודת בגרות. בשלל ראיונות בנושא, הכריז פירון בפני כלי התקשורת על הקצאת משאבים מאסיבית לטובת העניין, כחלק משינוי תפיסתי שיהפוך את החינוך המקצועי ל"יעד אסטרטגי של ישראל".

מה המוטיבציה למהלך זה? מעבר לצרכי התעשייה ולעובדה שלא לכולם מתאים חינוך עיוני, הסביר פירון כי "חידוש החינוך המקצועי הוא אחד היעדים המרכזים לצמצום פערים". אך מנגד, המהלך זוכה לביקורת רבה בחוגי השמאל הביקורתי והמזרחי, הטוענים כי קידום החינוך המקצועי יוביל דווקא לאי-שוויון והגדלת הפערים.

כך למשל, סמי פרץ, עורך דה-מארקר, שביקר לאחרונה את התכנית של פירון במאמר מקיף שעורר לא מעט הדים. פרץ, כמו רבים ממתנגדי קידום החינוך המקצועי, ביסס את טענותיו על מחקר של חטיבת המחקר של בנק ישראל, שבחן את החינוך המקצועי בארץ בשנות ה-60. המחקר הראה כי החינוך המקצועי באותה תקופה אמנם מנע נשירת תלמידים ממערכת החינוך, אך במקביל הלומדים בו רכשו פחות השכלה על-תיכונית, היוקרה של משלח ידם הייתה פחותה ושכרם היה נמוך יותר מזה של בוגרי החינוך העיוני.

ביקורת אנכרוניסטית ולא רלוונטית

אולם בביקורת על בסיס מחקר זה יש טעות כפולה: ראשית, קשה מאוד להסיק על המציאות העכשווית ממחקר הסוקר את שנות ה-60 במדינת ישראל, תקופה בה מבנה החינוך המקצועי ואופי הכלכלה הישראלית והעולמית היו שונים לחלוטין. שנית, המחקר מיותר ביחס לטענה שבוגרי החינוך המקצועי ממשיכים פחות להשכלה על-תיכונית ומרוויחים בממוצע פחות מאשר בוגרי החינוך העיוני. תופעה זו קיימת גם בעידן הנוכחי, ולכן גם איש אינו חושב שתלמיד שיכול להגיע להישגים יפים בחינוך העיוני צריך לעבור לחינוך המקצועי.

במקום מחקר השוואתי כולל בין החינוך העיוני לחינוך המקצועי, היו אמורים המבקרים להשתמש במחקר עדכני, המשווה בין בוגרי החינוך המקצועי שאינם זכאים לתעודת בגרות לבוגרי החינוך העיוני שאינם זכאים לתעודת בגרות. אולם אז הייתה נכפית עליהם מסקנה שונה לחלוטין.

מחקר שכזה נערך ב-2008 על ידי הכלכלן גדי פרנק, כיום מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה. פרנק השווה בין המצב בשוק העבודה של תלמידי החינוך העיוני שאינם זכאים לבגרות ובין מצבה של תלמידי החינוך המקצועי שאינה זכאית לתעודת בגרות והגיע לממצאים מעניינים המוצגים בגרף הבא:

הממצאים מלמדים שעבור תלמיד שאינו זכאי לתעודת בגרות דווקא לימודים בחינוך המקצועי יסייעו יותר לקחת חלק בשוק העבודה. ומה לגבי המשכורת? מסתבר שגם כאן ידם של בוגרי החינוך המקצועי על העליונה:

לא ניתן לפטור את הדברים בהינף יד, בטענה כי קבוצת התלמידים בחינוך העיוני ללא תעודת בגרות היא שולית. למרות הידרדרות הרמה של בחינות הבגרות, פרנק בדק ומצא שגם כיום 35% מהתלמידים בחינוך העיוני כלל לא זכאים לתעודת בגרות, וזאת עוד לפני שהזכרנו 11% נוספים הזכאים לתעודת בגרות שאינה עומדת בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה.

יותר חינוך מקצועי – פחות פערים

במדינות מפותחות אחרות הבינו כבר מזמן שהחינוך העיוני לא מתאים לכולם. אחוז התלמידים בחינוך מקצועי במדינות האיחוד האירופי עומד על 65%(!), כמעט פי שתיים יותר מאשר בישראל, אבל בישראל ממשיכים למכור לנו מעשיות על כך שכולם מתאימים לחינוך עיוני.

כך, ליאור דטל, כתב החינוך של דה-מרקר, משתמש בהישגי תיכון דרוזי בודד שהגיע לאחוזים גבוהים של זכאות לבגרות כדי לתקוף את משרד החינוך בטענה ש"ההישגים שרשם בית הספר מנפצים את אחת מהנחות היסוד של בכירי מערכת החינוך – שלא כל התלמידים יכולים לסיים את התיכון עם בגרות מלאה, ולכן יש לדאוג לאפיקים חלופיים עבורם, כמו תיכונים מקצועיים".

העובדה הפשוטה שאין שום מדינה בעולם שמתקרבת למאה אחוזי בגרות לא מפריעה למתנגדי החינוך המקצועי להמשיך לקדם רעיונות משונים מעין זה. מנגד, פרנק מראה במחקרו – המבוסס על מודל כלכלי מורכב – שמעבר של תלמידים רבים מהחינוך העיוני לחינוך המקצועי יוביל למצב האופטימאלי מבחינת צמיחה וצמצום פערים.

עיון בנתוני החינוך המקצועי בעולם מפריך גם הוא את אגדות הפערים וחוסר השוויון שיוצר החינוך המקצועי. התרשים הבא, הלקוח גם הוא ממחקרו של פרנק, מציג את מדד ג'יני לאי-שוויון לעומת שיעור הלומדים בחינוך המקצועי במדינות ה-OECD:

התרשים אמנם לא מלמד בהכרח על קשר סיבתי, אך קשה להתעלם מהמתאם הברור בין אחוז נמוך של תלמידים בחינוך מקצועי ואי-שוויון ופערים גבוהים, ומנגד מהמתאם הברור בין אחוז גבוה של תלמידים בחינוך מקצועי לשוויון ופערים נמוכים.

לא להשאיר את ישראל מאחור

המעניין הוא שההיסטוריה של מדינות אירופה לא שונות בהרבה משל ישראל. גם בהן החינוך המקצועי לא היווה בעבר הצלחה ועלו הטענות שהוא רק מקבע את מעמדן הירוד של האוכלוסיות החלשות. אלא שבזמן שבאירופה הצליחו להתגבר משקעי העבר וליצור חינוך מקצועי ראוי ומכובד, בישראל יש כאלה המבקשים להיתקע בעבר וכך רק להשאיר אותנו מאחור.

אם כן, עיון מעמיק בנתונים מלמד כי קידום החינוך המקצועי יביא דווקא לשיפור מצבם של תלמידים בעלי יכולות עיוניות חלשות, לצמצום פערים ולמניעת נשירה, וזאת עוד לפני שהזכרנו את חיזוק התעשייה והגידול בצמיחה. אם שר החינוך ימשיך בדרכו ולא יתקפל, לילדי ישראל יובטח עתיד מקצועי טוב הרבה יותר.