קשים הם חייו של ליברל. בעוד הוא דוגל בחירות הפרט ובחופש כלכלי, רוב בני האדם מעדיפים לוותר עליהם עבור ביטחון ויציבות.
מנוס מחופש
לא קל להיות מאלו הדוגלים בליברליזם, בכלכלה חופשית ובחירות הפרט. ערכים אלו הם נחלתם של מיעוט; על-פי רוב, בני האדם יעדיפו את הביטחון על-פני החרות.
אריך פרום (1980-1900) תיאר בספרו 'מנוס מחופש' את הפחד האנושי מפני החירות, שהוא גם הפחד מהאחריות המתחייבת ממנה: "האדם המודרני עדיין סובל מחרדה ומתפתה למסור את חירותו ביד רודנים מכל הסוגים, או לאבדה בכך שהוא הופך את עצמו לבורג קטן במנגנון, כשהוא שבע ולבוש היטב, ועם זאת לא אדם חופשי אלא אוטומט".
הבחירה האנושית הראשונה בחירות, לדעת פרום, הייתה החלטתו של האדם הראשון להשתחרר מן הסמכות, להמרות את פי האלוהים ולאכול מפרי עץ הדעת. אדם קיבל החלטה מאוד לא-פופולרית, ויתר על השפע, ההרמוניה וגן-העדן ובחר בחירות. הכנסייה, שתמיד דגלה בסמכותיות, ראתה בהחלטתו של אדם חטא נורא – "החטא הקדמון" – עליו אנו נענשים עד היום.
מעניין שהחכם היהודי-איטלקי, שד"ל (שמואל דוד לוצאטו, 1865-1800) כתב, בניגוד לדוֹגמה הקתולית, כי "עמלנו לא נמשך, אלא מהאכילה מעץ הדעת. אבל אם לא היה אבינו אוכל מהעץ ההוא, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו כבהמה, או כתינוקות אשר לא ידעו היום טוב ורע. הלא טוב לנו שאכל מעץ הדעת. אם כן אין לנו להתלונן".
בתורה מצויות שתי דוגמאות לוויתור על החירות והבחירה בעבדות ובביטחון, כאשר שתיהן מתייחסות בשלילה לוויתור זה. בספר שמות (פרק כ"א) אנו מצווים לרצוע את אוזנו של העבד העברי המסרב לצאת לחופשי, באומרו: "אהבתי את אדוני, את אשתי וילדי…"; ובספר במדבר (פרק י"א) מסופר על בני-ישראל המבקשים לחזור לעבדות במצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". ההבטחה ל"חינם", משמשת עד היום כפיתוי העיקרי לאיבוד החירות במדינת הרווחה.
פיאודליזם
במשטר הפיאודלי התקבצו האיכרים-האריסים, סביב מבצרו-ארמונו של האציל, בעל האחוזה, נתנו עצמם מרצונם לשלטונו ולשיפוטו, שילמו לו מס ביבול, בעבודה וב"זכות הלילה הראשון" וויתרו לו על עצמאותם וחירותם, תמורת הביטחון שהעניק להם.
בשנים הראשונות של הקפיטליזם, חברו ארגוני הפועלים הראשונים – שהתגעגעו לפיאודליזם וחיפשו הגנה בפני הניצול הקשה של הכלכלה החופשית – לתנועות הריאקציוניות של הפיאודלים והמלוכנים. כזה היה הקשר של מייסד הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית פרדיננד לאסל עם הקנצלר הפרוסי אוטו פון ביסמרק.
לאחר האכזבה מהמלכים והאצילים שזמנם חלף, "הפיאודל החדש" שתחת חסותו מעדיפים את הביטחון על-פני החופש, הפך להיות המדינה המודרנית. המדינות הפכו למערכות גדולות השולחות זרועות לכלכלה, לתוצר הלאומי, לביטחון הפנים והחוץ, לניהול החינוך, ההשכלה, הבריאות, המדע והרווחה. המדינה מפקחת ומנהלת כל נושא ופעולה בחייהם של האזרחים.
במהלך המאה ה-20 גדל תקציבן של מדינות המערב מעשרה אחוזים מהתוצר עד לקרוב למחצית התוצר הלאומי. מרבית האזרחים אינם מוותרים על שרותי הרגולציות, הביטחון הסוציאלי והרווחה, כיוון שהם מעדיפים ביטחון, "חינם" ו"שלטון טוב", על-פני חופש ואחריות אישית.
בני-האדם מבקשים את החירות רק כאשר מתגלה שהשלטון, שבחסותו ביקשו ביטחון, מוליד שחיתות וגוזל את הנתינים. בקשת החירות הכלכלית חוזרת רק כאשר התערבות השלטונות במשק ובכלכלה מביאה למשבר, אינפלציה וחוסר עבודה. השלטון הסובייטי נפל לא בגלל חוסר בחופש אלא בגלל שהכלכלה הממשלתית "המתוכננת" והמושחתת לא הייתה מסוגלת לספק את רמת החיים המינימלית. גם הקיבוצים הופרטו רק אחרי שפשטו את הרגל.
לרוב מסתיים המרד נגד השלטון הרע בתקווה נכזבת לשליט טוב.
עוד משהו
Namque pauci libertatem pars magna iustos dominos volunt.
רק מעטים רוצים חרות. הרבים רוצים שליט צדק.
ההיסטוריון הרומי סלוסטיוס (34-86 לפני הספירה).
לדעתי חסרה פה פיסקה-
מה התועלת בחירות? למה היא עדיפה על הביטחון?
בשביל הסיכוי להיות עשיר? זה כמו לוטו- חלק יהיו עשירים אבל הרוב לא.
אז למה?
אושר? לך תגדיר אותו.
המדינה הסוציאליסטית למחצה לשליש ולרביע שמאפיינת את רוב העולם המערבי היום נותנת מידה רבה של חירות.
אמנם לא מוחלטת, אבל כבר אין מי שמבקש זכות הלילה הראשון, רק מיסים.
אז אנחנו עובדים יותר ומרוויחים פחות, אבל מקבלים הרבה שירותים, אמנם ביוקר (בכלכלה חפשית היינו מקבלים אותם יותר בזול) אבל באופן קבוע–גם אם מחר יתהפך עלינו הגלגל.
טוב לתת למדינה שבונה לי כבישים נהדרים, נותת לי שירותי בריאות טובים, חינוך (נו שויין..) ועוד. טוב עוד יותר לתת למדינה ולדעת שכך מקבלים את השירותים הללו גם החלכאים והנדכאים, ולדעת שבבוא העת, אם יהיה צורך, אותם חלכאים ונדכאים ישכבו לצידי בשוחה.
והחירות? אני לא מרגיש במדינת ישראל שום פגיעה אנושה בחירות שלי. מדי פעם נתקלים בחוק- אבל זה באמת לא כזה כואב.
(יצאתי סוציאליסט…יש גם ימים כאלה..)
כן, יצאת סוציאליסט, וזו חתיכת קללה…
מאיפה להתחיל?
נתחיל
בפן המוסרי: אתה מקבל את כל ההטבות האלו כי הממשלה שודדת אנשים אחרים. ללא
אותם אנשים לא היה לך כלום. האם אתה יורד על ארבע ומנשק את רגליהם של
עשירונים 9-10? כי בלעדיהם היית חי כמו בברזיל.
הפגיעה בחופש שלי
בישראל היא אנושה! החל ממיסים: מס הכנסה בידוח לאומי מס בריאות, מע"מ, מכס,
בלו, מיסים רבים בנושא נדל"ן, נעבור לבנקים מנופחים בחסות השלטון, ב"י
שמדלל אותי יום יום, עיריות מושחתות ויקרות שמטילות על עסקים (כלומר: עלינו
הצרכנים) ארנונה רצחנית, שדרנים שנקנסים באלפי שקלים כי הם קיללו, גברים
שנמחקים כי הם מופלים לרעה ע"י המערכת, אלפי חוקים על כל מיני שטויות שאתה
חייב (!) לדעת.
אתה, אדוני, עבריין! ואתה אפילו לא יודע על מה. הייתי מציע לך להסגיר את עצמך עוד היום.
שום בחירה לא הייתה לאיכרים הפאודלים. רצו לחיות נתנו מה שהאדון ביקש. כשהאדונים הפכו חזירים של ממש, מרדו האיכרים, לרוב, דוכאו באכזריות מעוררת פלצות. בל נזכיר את חשיבותה של האידאולוגיה והדת בהצדקת המצב הקיים, קידום הנבערות ודיכוי המדע.
"חירות" זה נהדר אבל סופה של חירות מוחלטת, היא שעבוד מוחלט. ברגע שנותנים לדברים להתגלגל בלי מערכת איזונים ובלמים החזק רומס את החלש בצורה אכזרית ומוחלטת יותר ויותר. גם אם נניח שהחזק, לפחות בהתחלה, היה גם הראוי יותר, הרי שאין שום ערובה לכך שצאצאיו יהיו ראויים גם כן. ברגע שיש חופש מוחלט החזקים כרגע יכולים לבנות מערכת שתדכא את מי שנמצא כרגע בתחתית הסולם, כך שבניהם של החזקים כרגע יישארו למעלה ובניהם של החלשים כרגע יישארו למטה. בלי שום קשר לכישרון וליכולת.
כותב המאמר גם שוכח לציין את זה שארגוני העובדים צצו בזכות אותה החירות שבה הוא כביכול מצדד. מה שכותב המאמר כותב בעצם זה שחירות והתארגנות חופשית זה טוב, כל עוד זה לא פוגע בעסקים.
ושכחת גם עוד נקודה מסוימת.
כל דבר שאנו מקבלים מהשלטון הוא לא בחינם (כידוע אין ארוחות חינם) ולפי זה מכריחים אותנו לקנות דברים שאנו לא רוצים נתחיל בתרבות ספורט בריאות וכדו' שמכריחים אותנו לקנות דברים מאד מסוימים, אפילו שאנו לא רוצים אותם כי הם דפוקים, בכל אופן אנו נשלם עליהם יפה מאד.
וגם דברים טובים כמו חינוך בכל אופן מכריחים אותי לשלוח את ילדי לבית ספר מסוים מאד גם אם אני חושב שהוא לא טוב. ואם אני אלך לבית ספר פרטי, אני אצטרך לשלם גם על הציבורי וגם על הפרטי.
תוסיף על זה את העובדה שמרבית שנותיו אדם לא לומד בבתי ספר, אלא עובד! אני כבר 20 שנה לא למדתי (להוציא תואר באוניברסיטה שלא הייתי עושה בדיעבד), אבל עדיין משלם על בתי ספר. למה??? כדי שהפרזיטים ממשרד החינוך יקבלו את ליטרת הבשר שלהם.
יותר מזה: אתה מסבסד את בתי הספר של ילדים אחרים כדי שהם יתחרו בבנים שלך! אין יותר הזוי מזה! אני רוצה שהבנים שלי ילמדו בבתי הספר הטובים ביותר שאני יכול להרשות לעצמי ואין לי שום כוונה לארגן להם עוד יותר תחרות ממה שיש בשוק!
אני חושב ששניכם פספסתם את הנקודה שלי.
אני לא טוען שאין פגיעה בחופש. אני רק טוען שאולי זה פשוט כדאי לי. הסיכון שבכלכלה החפשית לא כל כך מושך אותי (בימים מסויימים..) כמו הביטחון הפשוט במדינת הרווחה.
לא מדובר על איזה קומוניזם קיצוני, אלא על מה שיש היום בישראל + שיפורים קלים. ר"ל- בסך הכל טוב לי, אני לא מכיר אנשים רעבים (אין באמת כאלה בישראל). אין לך אדם חופשי יותר ממי שכרסו מלאה.
גם בפן המוסרי- להיות עשיר וליסוע במרצדס בזמן שבצידי הדרכים מישהו אחר רעב, מוסרי פחות מאשר לעשות את אותו הדבר כשבצד הדרך הפגנה על יוקר המחייה.
תוכלו לומר שזה שהוא רעב זו לא בעייה שלכם, אבל אז אל תדברו איתי על מוסר.
אנחנו לא משלמים על דברים שאנחנו לא משתמשים בהם.
אם אני משלם על חינוך ציבורי זה כי אני רוצה לחיות בחברה בה כולם יכולים ללמוד. חברה בה לכולם יש יכולת ללמוד מייצרת מוביליות, מטשטשת את הבדלי המעמדות, ויוצרת אפשרות אמיתית ליצור ולהתפתח גם מאפס. זה מפחית את הייאוש שמלווה את המעמדות הנמוכים ומזיז את הכלכלה- יש יותר מתחרים על מאגר הידע.
כל זה לא אומר שאני בעד רווחה קיצונית, או בעד כל הרגולציות והמנגננונים המופרעים שמייצרת מדינת רווחה. אני רק טוען שהפן החיובי של העניין מורגש יום יום, ושאולי הביטחון הזה שאנחנו קונים אינו יקר כל כך.
אל תדאגו, מצב הרוח הזה בטח יעבור אחרי קצת מנוחה בשבת..
אני מקווה שאת התגובה הזו תפרסו, לשם שינוי…
ישי,
אתה סוציאליסט קטן (כלומר, לא קומוניסט). אבל סוציאליזם כמו כל אורגניזם רוצה להתפתח ולגדול. סוציאליזם קטן מוביל לסוציאליזם גדול.
תודה יהודה. מטיב להציף את הדילמות החשובות.