יחימוביץ' צריכה ללמוד מלקחי פרנסואה הולנד

אם יחימוביץ' מעוניינת להציג תכנית כלכלית רצינית, מוטב שתעיף מבט למה שקרה לפרנסואה הולנד בצרפת

אומרים על בני אדם שהם החיה היחידה בטבע שיש לה את היכולת ללמוד מהניסיון, ולמרות זאת שוב ושוב אנו מסרבים להשתמש ביכולת הזו.

הרי לכם מצע של מפלגה סוציאליסטית בבחירות: העלאת מיסים לעשירים ולחברות, הנמכת גיל הפרישה לפנסיה, הרחבת מספר המשרות בסקטור הציבורי, פיקוח בחוק על שכר הדירה, ובניית דיור ציבורי. חושבים שמדובר במצעה של מפלגת העבודה הישראלית? ובכן, לא, מדובר במצע של פרנסואה הולנד, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, נשיא צרפת הנוכחי שנבחר לתפקידו במאי 2012.

פרנסואה הולנד; צילום: מתיו ריגלר

הולנד מגיע מאותו המקום האידיאולוגי שממנו מגיעה שלי יחימוביץ'. בדומה לישראל גם צרפת נאבקת בקשיים כלכליים וחובות הולכים ותופחים, ולכן אין פלא שמצעי המפלגות של שניהם דומים כל כך. למזלנו, הולנד ניסה ליישם את הרעיונות האלו ראשון, רק לפני מספר חודשים. כך אנחנו כאן בישראל יכולים ללמוד מניסיונו, במקום לעסוק בניחושים לגבי מה שעלול לקרות אם יתרחש נס-חנוכה ושלי יחימוביץ' תהפוך לראש הממשלה בישראל.

ומה מלמד אותנו ניסיונו של פרנסואה הולנד? שזה לא עובד. שההבטחות לאותה מדינת סעד דמיונית שבה כולם חיים באושר ועושר הן הבטחות ריקות. אותם כללים שנקבעו כבר לפני שנים רבות – אין ארוחות חינם, אינך יכול ליצור עושר על ידי חלוקת עושר, ועקומת לאפר (שמראה כי כאשר גובים יותר מדי מיסים ההכנסות ממיסוי יורדות, מכיוון שאנשים מתחמקים או עובדים פחות) – נשארו תקפים. מדינה המתמודדת עם משבר כלכלי וחובות, לפני הכל, זקוקה לכסף, לצמיחה.

שלושת שלבי התפתחות המדיניות הסוציאליסטית

דיבורים על צדק חברתי נדחקים עד מהרה לפינה, כאשר המנהיג הסוציאליסטי מגלה שאין לו יכולת לממן את הרפורמות שרצה. ניתן להבחין בשלושה שלבים עיקריים בתהליך:

1. הסתערות: בשלב הראשון מסתער המנהיג בשורה של חוקים ורפורמות שנועדו לסמן את תחילתו של עידן חדש. כך, למשל, ניסה הולנד להעלות את המיסים על העשירים, והעשירים בתגובה נפנפו לשלום ועברו למדינה שכנה (למשל, ז'ראר דפרדייה, שנמלט לבלגיה, ואחרים שעוברים ללונדון). רפורמות בחוקי נישואים ודברים בסגנון זה הן נחמדות, אבל לאזרחים אכפת קודם כל מהמצב הכלכלי. והנה, הפלא ופלא, פעולותיו של המנהיג הסוציאליסטי בינתיים רק מחמירות אותו. כאן נאלץ המנהיג לעבור לשלב השני.

2. לא לדאוג! יש תכנית ב': בשלב השני, המנהיג הסוציאליסטי מבין שהוא צריך לקבל אשראי נוסף מהעולם. לצערו, חברות הדירוג והבנקים הזרים יודעים שרפורמות בעלות גוון סוציאליסטי לא מובילות לצמיחה, וכי מדינות ללא צמיחה מתקשות להחזיר הלוואות. למשל, חברת S&P טוענת כי צרפת סובלת משוק תעסוקה לא גמיש, מתחרותיות נמוכה ומנטל מיסוי כבד, וחברת מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של צרפת. אז מה עושים? גובים מצרפת ריבית גבוהה יותר על הסיכון.

כך מגלה המנהיג הסוציאליסט שאם ימשיך בדרכו, דירוג האשראי של ארצו יפגע עוד יותר, הריבית על ההלוואות שלקחה הממשלה תגדל, ויהיה לו עוד יותר קשה לקושש כסף כדי לפייס את ההמונים בעתיד הקרוב. במקביל גם מדינות אירופאיות אחרות מתחילות להביע אי-שביעות רצון ממצבה של צרפת, הכלכלנים מצקצקים בלשונם, והאקונומיסט מכריז על המדינה כעל פצצת-זמן בליבה של אירופה.

בישראל, דרך אגב, החובות יחסית נמוכים, אבל אנחנו משלמים ריבית גבוהה יותר מאשר רוב המדינות המערביות. משום כך תשלומי החוב בישראל הם בין הגבוהים ביותר במערב.

תמימות
הפגנה של איגוד עובדי התעשיה העולמי, סיאטל, 2007; צילום: ג'ו מאבל

3. ההתפכחות: בשלב השלישי, המנהיג הסוציאליסטי הופך את עורו, מקצץ את הוצאות הממשלה, מבטל הטבות לקבוצות לחץ, מוריד מיסי חברות, מוריד עלויות עבודה (שימו לב: סעיף זה במיוחד הוא ההפך הגמור ממה שיחימוביץ' מציעה), ומתחיל במשימה הארוכה, המייגעת, והקשה של הצבת ארצו על מסלול של צמיחה כלכלית.

במקביל לכך, סופג המנהיג ביקורת קשה מכל הכיוונים, כולל האשמות בבגידה. מדכא לסוציאליסטים לגלות כי בניגוד למדיניות רווחה, מדיניות שמעודדת צמיחה משפיעה בעיקר בטווח הארוך, אולי רק אחרי שהנשיא יסיים את כהונתו. ובכל זאת, אין ברירה, כי ללא צמיחה אין כסף, וללא כסף אין מה לחלק.

האמת העצובה על יחימוביץ'

לפי הסקרים, סיכוייה של שלי יחימוביץ' להדיח את בנימין נתניהו מכיסאו נמוכים. ובכל זאת, לאור התמיכה הרבה לה היא זוכה בקרב אנשים אינטליגנטים, רצוי להבהיר את האמת העצובה: היא הולכת לאכזב אתכם, את המעריצים האדוקים ביותר שלה. לא בגלל שהיא רמאית, אלא פשוט בגלל שזו המציאות. הרעיונות האלו לא עובדים. הם לא עבדו בשבדיה שקרסה בתחילת שנות התשעים, והם לא עבדו בבריטניה שלפני תאצ'ר, והם לא עבדו ביוון או בספרד או בקליפורניה. סדר העדיפויות הנכון הוא אחד: קודם כל להשיג כסף, אחר כך לחשוב איך לחלק אותו. לא ההפך.

בתגובה יכול מישהו לטעון כי ישנם הרבה וויכוחים לגבי מדיניות קיצוצים; שגם כאשר מקצצים, עולה השאלה למי לקצץ. זה נכון, אבל מעט מבלבל. הוויכוח האקדמי לגבי צמצום ההוצאות אינו וויכוח בין סוציאליסטים לבין קפיטליסטים, אלא בין קפיטליסטים שחושבים שהמדינה צריכה לעודד צמיחה עכשיו, ובין קפיטליסטים שחושבים שהמדינה צריכה לקוות להופעתה הספונטנית של צמיחה אחר-כך. כך או כך, הצמיחה היא העיקר.

הולנד ויחימוביץ' אינם מייצגים את הגישות האלו, אלא גישה פופוליסטית, שפונה להמונים ומבטיחה להם הבטחות שווא. הגישה הפופוליסטית הולכת ונכחדת באירופה, ומן הראוי שתיכחד גם בישראל, מוטב מוקדם ממאוחר. כדאי ללמוד מהנסיון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 תגובות למאמר

  1. ניתןח מעניין. לגבי צרפת הדברים נכונים בעיקרון אך אינם מוחלטים עדיין.פ

  2. יפה. בנוסף – מדיניות סוציאליסטית, בל נשכח, מושכת אליה המוני מהגרים מעוטי יכולת. במקרה של אירופה – זה האסון שלה.

    1. כן, יצא לי פעם לחקור את הנקודה הזו. מסתבר שמרבית המהגרים המשכילים בעולם מהגרים לארצות הברית (מן הסתם בעקבות משכורות גבוהות), בעוד שהמהגרים הלא-משכילים מהגרים לאירופה בגלל המערכת הסוציאלית הנדיבה. האמת היא שכבר מילטון פרידמן אמר לפני עשרות שנים שלא יכולה להתקיים מדינת רווחה עם הגירה חופשית.

  3. אורי,

    הדינמיקה שאתה מציג נכונה במידה מסוימת (על אף שלא נתת דוגמאות קונקרטיות בהם זה קרה) אבל המאמר רצוף באי דיוקים שעלולים להחשב כמינפולציה על הקוראים:
    1) קיומה של עקומת לאפר נכון תיאורטית אבל איפה אנחנו נמצאים עליה? רוב הסיכויים שמשמאל לנקודת המקסימום (שמוערכת באזור ה70 אחוז…).
    2) שבדיה קרסה בתחילת שנות ה90 אבל עדיין קיימת בה מדיניות יחסית סוציאליסטית וכמוה במדינות סקנדינביות נוספות. זה אפשרי, רק צריך לדעת איך לעשות את זה.
    שורה תחתונה, להגיד שמדיניות שאיננה מרוכזת בצמיחה בלבד נידונה לכישלון היא זריית חול. אפשר להיות ממוקד באי שיוויון ובחלוקת הכנסות הוגנת יותר ולהבין שהצמיחה היא כלי שרת לכך ותו לא.

    1. ובכן, לא לפי פרופוסורים מומחים למדיניות רווחה שסוציאליסטים ישראלים נוהגים לצטט (יואכים פלמה):

      http://www.thelocal.se/40946/20120521/#.UME0l6yyFiY

      כנראה שאתה לא מבין ששוודיה עסקה בשנים שקדמו למשבר ברווחה וחלוקת הכנסות הוגנת. אולוף פאלמה היה פריק של רווחה ושיוויוניות. המדיניות הזאת החלישה מאוד את שוודיה, בשנות ה70 וה80 שהייתה לפני אחת אחת הכלכלות המשגשגות במערב ב20 השנים שחלפו מתום מלחמת העולם השנייה.

    2. לגבי עקומת לאפר, לא טענתי חס וחלילה שאני יודע היכן אנחנו נמצאים עליה. גם אם אנחנו נמצאים משמאל לעקומת המקסימום, העקומה אומרת, למשל, שאם אתה מעלה את כל המיסים ב 10% הכנסות המדינה לא יגדלו ב 10% אלא בפחות מכך. העניין הזה פוגם ביעילות התוכניות הכלכליות שמציגים מנהיגים מהשמאל.

      לגבי שבדיה ומדינות נורדיות אחרות – המדינות האלו צומחות ועושות כל מה שניתן על מנת לעודד צמיחה. עלויות העבודה בהן לא גדולות, ומאז שנות התשעים נעשו שם שלל רפורמות בעלות גוון קפיטליסטי מובהק, כדי לעודד צמיחה. פרנסואה הולנד כל הזמן מדבר על כך שהוא רוצה לבנות מדינה סקנדינבית, אבל המשק הצרפתי היום, בייחוד שוק העבודה, דומים הרבה יותר למשקים ים תיכוניים כגון איטליה או ספרד מאשר לסקנדינביה, ובמספר מדדים של הוצאות סוציאליות צרפת עקפה את כל שאר מדינות המערב כולל סקנדינביה.

      המהפך שעברו מדינות סקנדינביה מאז שנות התשעים מוכיח בדיוק את הנקודה של הרשומה – שלא ניתן לקיים מדיניות סוציאלית אחראית ללא שוק חופשי, חזק, וצומח. ברור שהצמיחה היא רק אמצעי ולא המטרה, היא אף פעם לא המטרה. אבל בלי צמיחה אי אפשר להתקדם לשום מקום.

  4. ניתוח נכון ומעניין.
    לטעמי, חסרה נקודה אחת משמעותית, והיא התמיכה של מפלגת העבודה הוועדים הגדולים והמסואבים על חשבון כלל הציבור.
    האם גם בצרפת היה מצב דומה, והאם חל בו שינוי, בדומה למדיניות הכלכלית?

    1. הוועדים בצרפת הם אלו שהעלו את הולנד לשלטון, וכיום הם כמובן מתנגדים לפעולותיו. הנושא מצויין בחלק מהכתבות שאליהן קישרתי . לוועדים שם יש כוח רב, ובכל פעם שניסו לפגוע בתנאיהם הכלכלה הצרפתית שותקה בשביתות ענק.

      אם שלי יחימוביץ' תעלה לשלטון, אני מניח שגם היא תאלץ לפגוע בתנאי העבודה של חברי הוועדים הגדולים במשק בשלב כלשהו, כאשר החובות יהיו גבוהים מספיק וחברות האשראי יאיימו בהורדת הדירוג.

  5. נהנתי מהרשומה שלך, אשמח לשאול אותך מספר שאלות שאשמח אם יהיה לך זמן לענות עליהן

    ?האם יש סיבה הגיונית לריבית שהמדינה משלמת
    בנוסף, עד כמה מהלך להורדת הריבית יכול לסייע למדינה? והאם באמת יש דרך להוריד את הריבית? קצת מוזר שאף פעם לא שומעים על שר אוצר שניסה להוביל מהלך להורדת הריבית.

    האם סוציואליצטים הציעו דרכים להתמודד עם ממצאי עקומת לאפר (אשר לפי ויקיפדיה, נמצאו הוכחות אמפיריות לקיומה)? האם למשל, מדיניות של מתן מיסים גבוהים לזמן מועט(שנה עד חמש שנים או אפילו יותר) והחזרת המס לסכום נמוך מהמס החדש אבל גבוה מהמקורי, יכול להיות אפיקטיבי לזמן ארוך,ולדעתך, עשוי לפתור את הבעיות הפסיכולוגיות המתבטאות בעקומת לאפר?

    1. יחסית לשבדיה או קנדה אנחנו מדינה מסוכנת – מלחמות, חוסר יציבות פוליטי וכו'. לכן אנחנו משלמים ריבית גבוהה יותר, כמו מדינות מסוכנות אחרות.

      כל שרי האוצר רוצים לשפר את הדירוג הבין לאומי של ישראל, מה שיוריד את הריבית. הדרך לעשות את זה היא לשכנע את השווקים העולמיים שאנחנו יציבים ואחראיים, בדיוק כמו שאם תשכנע את הבנקאי האישי שלך שאתה אדם יציב ואחראי הוא ילווה לך בריבית נמוכה יותר.

      עקומת לאפר לא מבטאת בעיות פסיכולוגיות בכלל. זה מאוד פשוט. אם גובים ממך יותר מס, פחות שווה לך לעבוד. מאותה סיבה שאם משלמים לך משכורת יותר נמוכה פחות שווה לך לעבוד. ואם יש לך גם את היכולת, יותר שווה לך להתחמק מתשלום המס.

      יש כאן גם אלמנט תרבותי שמשפיע על השונות בין מדינות, ופחות על השונות בתוך מדינה לאורך זמן. ביוון ההתחמקות מתשלום מס היא ספורט לאומי, בעוד שבמדינות הנורדיות זה נדיר יחסית, למרות שנטל המס בהן גבוה יותר. עניין של נורמות חברתיות. בישראל אצל החרדים והערבים נורא מקובל להתחמק ממיסים, ואצל האחרים פחות. לא ברור עד כמה אפשר לשנות נורמות כאלו, בטח שלא בטווח קצר.

    2. תיקון לטענתו של אורי:
      למעשה, במדינות סקנדינביה שיעור הכלכלה השחורה הינו די גבוה (חפש נתוני כלכלה שחורה, ותגלה שהיא יותר מכפולה בשוודיה מאשר בארה"ב או בשוויץ).

      ייתכן שזה המפתח לשאלת הנכונות של הסקנדינבים לתשלום מיסים. הם פשוט מעלימים אותם.

    3. מרקוס – חיפשתי ולא מצאתי נתונים כאלו. יש לך רפרנס כלשהו? ככל הידוע לי מדדי השחיתות הרגילים כוללים גם התחמקויות ממס ושם מדינות כמו יוון וישראל מככבות, ולא המדינות הנורדיות. לא הצלחתי למצוא בחיפוש מהיר מדד שמשווה בין גודל השוק השחור בכל מדינות העולם או בין הקפי התחמקות ממיסים.

    4. לגבי כלכלה שחורה בסקנדינביה:
      http://taubcenter.org.il/index.php/publications/discussion-papers/economic/shadow-economy/lang/he/

      (יש טבלה, של הבנק העולמי). שניידר נחשב למומחה לתחום.

      שנית, זה מחקר נוסף עם פרספקטיבה היסטורית לגבי העניין. עם זאת, החוקרים באים מאוניברסיטה טורקית והם לא כל כך מוכרים (הטבלאות מתחילות בעמוד 23):

      http://www.econ.boun.edu.tr/public_html/RePEc/pdf/201205.pdf

  6. בארץ, בניגוד לצרפת, נראה לי שהמשמעות העיקרית של מדיניות נוסח יחימוביץ' תתבטא בפיחות חד של השקל. אם יחימוביץ' תנסה באופן מלאכותי להעלות את המשכורות של העובדים הממשלתיים ב-10% למשל, היד הנעלמה של השוק תוריד את ערך השקל ב-20%, וכך תגרום לכך שבמונחים ריאליים, עלות העבודה תצטמצם.
    מכיוון שנטל החוב של ישראל הוא שקלי ולא מט"חי, כמות החובות הכוללת לאו דווקא תגדל, אלא אף תצטמק
    ריאלית.
    כל מי שמרוויח בשקלים יהיה יותר עני, אבל לא יגרם נזק קטסטרופלי במימדים של דרום אירופה. זאת תודות למטריית ההגנה שסטנלי פישר ונתניהו בנו למשק בעשור האחרון.

  7. תלוי בצעדים שתנקוט הממשלה הסוציאליסטית. ככל שאנשים ירצו פחות להשקיע בישראל, כך יהיה פחות ביקוש לשקל ויותר ביקוש למט"ח. אם הון יברח מהארץ, שער המט"ח יעלה.
    אם התקציב יהיה גרעוני, אז הממשלה בעצם תדפיס כסף ובכך תקטין
    את ערך השקל

    1. כן, אבל ייתכן שהממשלה גם תעלה את המיסים במידה כזו שתכסה את החור, ולא בטוח שהרצון להשקיע בישראל ישתנה במידה הנדרשת על מנת שהפיחות בשקל יתגבר על הגידול במשכורות, כך שסך הכל עלויות העבודה יקטנו. המנגנון שאתה מתאר הוא מצב שבו אי אפשר להגדיל עלויות עבודה ריאליות, וככל הידוע לי זה לא נכון, בהרמה מדינות העלויות האלו גדלו והתחרותיות נפגעה.

  8. הניתוח מוטה ואינו נכנס לעומק, ישנם סיבות רבות לאי הצלחת שיטתו של הולנד , זה פשטני מידי לומר "זה לא עובד" ההיסטוריה של המאה ה-20 לאחר מלחמת העולם השנייה מראה תמונה שונה בשלל דוגמאות להצלחתה של מדיניות סוציאל דמוקרטית. ישנם כמה רעיונות העומדים בבסיסה. האחד הוא בחשיבותו הגדולה יותר של השוויון והסולידריות על פני השגשוג (וכמובן שזה לא שחור ולבן). רעיון אחר מדבר על כך שמדיניות סוציאל דמוקרטית עם הסכמות בין איגודי העובדים, הבנקים והתעשייה (והממשלה) יוצרים יציבות. יציבות זו אולי מביא שיעורי צמיחה קטנים יותר אך גם צולחת משברים ביציבות רבה יותר ולכן בטווח הארוך היא עשויה להיות עדיפה גם מבחינת הצמיחה.