לפי החוק הטלויזיה החינוכית צפויה להיסגר בתוך חודש ו-180 העובדים המפעילים אותה יצאו למאבק
192 מיליון שקל. זהו התקציב השנתי של הטלויזיה החינוכית. זה בערך רבע מתקציב התאגיד, שמפעיל בנוסף לערוץ 11 גם את כל תחנות הרדיו של קול ישראל. זה פי ארבעה מתקציב גלי צה"ל, פי עשרה מתקציב הרבנות הראשית ופי שניים וחצי כמעט מתקציב הקולנוע הישראלי.
עם יד על הלב, האם זה שווה את זה?
על פי חוק השידור הציבורי, בעוד חודש בדיוק תסיים הטלויזיה החינוכית את שידוריה. "סמכויותיה", אם יש דבר כזה, יועברו לתאגיד שיתחיל להפיק ולשדר שידורי ילדים. במהלך השנה החולפת נעשו מספר נסיונות מצד ח"כים מהשמאל לסכל את המהלך, אך הם נבלמו. הניסיון האחרון היה של ח"כ מיקי זוהר. הצעת חוק שלו היתה אמורה לידון בכנסת בשבוע שעבר, אך הוסרה מסדר היום. בעקבות זאת הפיצה מנכ"לית החינוכית מכתב לעובדים, ובו הודיעה כי בהתאם לחוק, החינוכית תסיים את שידוריה ב-14.8. ניסיון נוסף צפוי בשבועות הקרובים: זוהר קיבל לידיו את הטיפול בהצעת חוק בעניין התאגיד, והוא צפוי לנסות לתפוס עליה טרמפ כדי להשאיר את החינוכית בחיים.
סוף עידן הדינוזאורים
אז איך בכלל קרה שמשרד החינוך מפעיל ערוץ טלויזיה? למעשה, החינוכית היתה הטלויזיה הראשונה בישראל. שידוריה, שהחלו במרס 1966, הקדימו את הטלויזיה הישראלית. הסיבה להקמת "נאמנות הטלויזיה הלימודית", כשמה אז, היתה המוסרנות המפא"יניקית שחששה להשחתת נפש הנוער מול המסך הקטן. אם העם רוצה טלויזיה, שתהיה טלויזיה. אבל חינוכית!
איוולת החינוכית ניתנת להבנה באמצעות צפייה בקטע הבא. פינת "סערה בכוס תה" היתה חלק מהסדרה זהו-זה בשלהי שנות ה-80'. כותבי הסדרה ביקשו לעשות טלויזיה. בידור. אז הם כתבו את פינת המחאה החביבה הזו שממחישה מהי אטימות פקידותית וחוסר יעילות של עובדי מדינה. אבל מאחר שמדובר בטלויזיה חינוכית, הם היו חייבים להכניס משהו מתכנית הלימודים. את התוצאה ניתן לראות בסוף הקטע. היא מצחיקה, ולא באופן שהכותבים התכוונו.
בעידן שבו הטכנולוגיה הגבילה את מספר ערוצי הטלויזיה האפשריים, שידור ציבורי היה לגיטימי. ב"תחרות" שבין רשות השידור לחינוכית, ניתן לומר כי ידה של החינוכית היתה על העליונה בשנות ה-80' וה-90'. דורות שלמים גדלו על פרפר נחמד, בלי סודות ורחוב סומסום. זהו-זה המיתולוגית – גם היא מוצר של החינוכית. גם אז היה מקום לשאול מה פתאום ממשלה – ועוד משרד החינוך – מפיקים תכניות בידור לפריים-טיים, ומנין הרעיון המוזר הזה שכוכבני טלויזיה יהיו עובדי מדינה עם קביעות. אבל את הקושיות על המדיניות הלקויה של המאה הקודמת אפשר להותיר מאחור. המשימה על הפרק היא תיקון שגיאות העבר.
משילות במבחן
סגירת הטלויזיה החינוכית היא משימה לא פשוטה. מי שיישא באחריות הציבורית לכך, יצטרך להישיר מבט לאוזה, שבי, קיפי וכל מי שגדל עליהם ולהגיד שזהו. נגמר. אבל חייו של נבחר ציבור לא אמורים להיות פשוטים.
יגאל הורוביץ, שר האוצר בממשלת בגין, נחרת בזיכרון הלאומי כמי שהשיב "אין לי" בכל פעם שנתבקש להוסיף תקציב לאיזו מטרה ציבורית נאצלת. המשימה שמוטלת לפתחם של כחלון ובנט היא מורכבת יותר. סגירת החינוכית לא נעשית מטעמים של "אין לי". למדינת ישראל ב-2018 יש איך לממן מוסד כמו החינוכית. הסיבה לסגירת החינוכית איננה תקציבית.
את החינוכית יש לסגור משום שמשרד ממשלתי ב-2018 לא אמור להפעיל שידורי טלויזיה. לא ב-200 מיליון שקל, גם לא במיליון. טלויזיה היא עניין לשוק הפרטי, ושוק הטלויזיה הפרטי בישראל מתפקד היטב. העובדה ש-180 עובדי החינוכית במקרה היו שם פעם, כשמישהו חשב שטלויזיה ממשלתית זה רעיון טוב, לא מצדיקה את המשך העסקתם על חשבון הציבור, בזמן שהמוצר שהם מייצרים התייתר.
הסוגיה הזו רחוקה מלהיות עניין הנוגע לטלויזיה החינוכית לבדה. ממשלת ישראל המנופחת חייבת להיות מסוגלת לחתוך בבשר החי ולסגור יחידות ממשלתיות מיותרות. עובדי החינוכית כבר הצליחו לחמוק משני נסיונות סגירה – האחד על ידי שר האוצר נתניהו ב-2003, השני על ידי רוני בר-און ב-2008. אם תתקפל הממשלה גם הפעם, המסר שיעבור להסתדרות ולכל עובדי המדינה הוא מסוכן ביותר: לא משנה כמה מיותרת העבודה שלכם, אתם יכולים להיות בטוחים שמקום עבודתכם יישמר.
מפלצת הרייטינג
180 עובדים זה המספר לאחר קיצוץ. בתחילת העשור עבדו בחינוכית כ-500 עובדים. וכל העובדים הללו מפיקים בסך הכל 32.5 שעות שידור בשבוע.
באוגוסט שנה שעברה ניצלו עובדי החינוכית את הבמה שניתנה להם בערוץ 11 של התאגיד ופרסמו שקופית מחאה: "צופים יקרים", נכתב בשקופית, "זוהי פנייה להנהלת כאן בבקשה להגיע להסכם על שידורי החינוכית בערוץ זה. אל תסגרו את החינוכית". בתגובה החליט מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ להפסיק את שידורי החינוכית בערוץ. ההחלטה של קובלנץ מעניינת לא רק משום שבתפקידו הקודם הוא שימש כמנכ"ל החינוכית, אלא גם משום ששקופיות מחאה מסוג זה היו נשק שכיח למדי במחאתם של עובדי רשות השידור בתקופת המעבר לתאגיד. כתוצאה מהמחאה ושקופיותיה נקלטו רבים מאוד מעובדי הרשות בתאגיד החדש.
במרס האחרון החלה החינוכית לבצע תרגיל מלוכלך על חשבונכם: היא קיבלה זמן שידור בערוץ 10, אך נמנעת מלמשוך את כספי הפרסומות. ערוץ 10 הוא ערוץ מסחרי, האמור להפיק את תכניו בעצמו ולא על חשבון הציבור. אבל במאבק על הישרדותם של עובדי מדינה, אין גבול לכספי הציבור שאפשר לבזבז.
כשמנסים בכל זאת לשאול את עובדי החינוכית למה נוכחותם על התקציב נחוצה, התשובות מאכזבות: "עד היום, אם משרד החינוך הוביל תהליכים או מסרים ערכיים-חינוכיים בבתי הספר, אז הטלוויזיה החינוכית, כיחידת סמך של המשרד, הייתה ערוץ נוסף, מקביל ותומך, מעבר למה שנעשה בכיתות", הסבירה מנכ"לית החינוכית, אורנה שמחון, בראיון שנתנה לגלובס לפני כחודש. "אם אנחנו מנתקים את הזיקה הזאת, התאגיד ממשיך לשדר מה שהוא רוצה, ואני מניחה שהתוכניות שלו לילדים יהיו כאלה שלא תמיד המסרים הסמויים והגלויים בהן הם חינוכיים. המניע יהיה יותר קשור לרייטינג ולתחרות שלו עם הערוצים המסחריים, ובעצם הלכה הטלוויזיה החינוכית".
אתם הבנתם את זה? הקמנו תאגיד ב-800 מיליון שקל כי רדיפת הרייטינג של הערוצים המסחריים לא מספיק טובה, אבל עכשיו צריך חינוכית כי גם התאגיד רודף אחרי הרייטינג. היגיון של עובדי מדינה. שמחון, מורה במקצועה, מפגינה בראיון דואליות מרשימה כשמצד אחד היא מבהירה לעובדים שהחגיגה נגמרת באוגוסט, ומצד שני היא משיקה לוח שידורים חדש – כולל תכניות חדשות מהניילונים – חודש לפני הסגירה: "ב-1 ביולי נשיק לוח שידורים חדש עם 13 תוכניות חדשות כמו 'בדרכה' שעוסקת בהעצמה נשית, או עונות חדשות לסדרות דגל כמו 'החפרנים', 'שיחת נפש' ו'אני גיטרה'".
הפגנת עובדי החינוכית הצפויה הערב היא שריקת פתיחה לחודש עמוס בתמונות קורעות לב של עובדי החינוכית נלחמים על מטה לחמם. כשחקני חיזוק יישלפו ממחסני התפאורה הבובות המיתולוגיות של הדמויות האהובות. שחקנית חיזוק נוספת צפויה להיות ההסתדרות: האם יינקטו עיצומים משמעותיים ושביתות סולידריות כדי ללחוץ על נבחרי הציבור להיכנע? הקרב עוד לא הוכרע, אבל דבר אחד בטוח: חינוכי זה לא.
פה זה הלב נגד הראש.
לא פשוט
כחלון פופוליסט זול.
קהל בוחריו לא בדיוק מבין שכספי המדינה הם לא קופת קסמים מלאה בכסף.
כיון שהם לא מבינים את זה, הם מריעים לו כשהוא שופך משם כסף בחוסר אחריות בהגרלה עיוורת וכשהוא מחלק הנחות של חצי מיליון שקל לקניית פנטהאוז בגוש דן – לזוגות צעירים…
כל עוד קהל בוחריו הנבער לא יבין את זה, אין מה לקוות שהוא יסגור את החינוכית.
זה כסף "של המדינה".
מי בא לקחת?
כחלון מחלק!
איזה גבר כחלון!
רק ביבי צר העין לא מפרגן לכל האנשים שכחלון רוצה לחלק להם את הכסף שיש למדינה.
קמצן הביבי הזה.
סתם.
סתם הוא מתקמצן.
מה הוא רוצה? שהמדינה תיקח את הכסף לקבר?
כחלון 100% פופוליזם. מינימום אחריות. מחיר למשתכן יצר מפלצת, עם מאות דירות שבקושי ראויות למגורים ברמת תכנון וביצוע מתחת לכל ביקורת.
גם אם נולדה בחטא הרי שהחינוכית הפכה עם השנים לתחנה מעולה בעלת תכנים עם ענין עומק, ולא רק ריאליטי =רייטינג של יתר התחנות.
מי שרוצה לסגור את החינוכית כנראה מפחד מאנשים שגדלים לחשוב. (ולא, אני לא מרפרר לעיתון ההוא שחושב שהוא מיועד לחושבים, אבל בעצם הוא עיתון העדר השמאלני…)
הכתבה רצופה אי דיוקים מגמתיים. החל בתקציב החינוכית שאינו עולה על 100 מליון.
מילא תסתור ותביא מקור, אבל סתם זרקת מספר. לפחות הכתב נושא את האחריות למספרים שהוא מביא על השם שלו.
לא יכול להיות כח פוליטי בלי השפעה על התקשורת, מנהיגות ושליטה על האוכלוסיה דורשת שליטה על אמצעי תקשורת המונים. מי ששולט על הטלויזיה קובע מי השליט החוקי ומי המורד, מי חייל ומי טרוריסט , מה אמת ומה שקר, ואפילו איזה אבקת כביסה כדאי לקנות.
החינוכית ערוץ נהדר עם מגוון תוכניות איכות לילדים ונוער. מאז פרפר נחמד לא הופקה תוכנית כלכך רגישה מבחינת התכנים והמוזיקה. בשביל מאה מיליון שקל חייבים להגן עליהם רק על מנת לוודא שיש אלטרנטיבה לטמטום הסינתטי שנפוץ היום בקרב האנימטורים (יחד עם מוזיקה למפגרים). אני מתמלא חרדה מהרעיון שעכשיו, משיסגרו את החינוכית, הילדים שלי יופקרו ללולי/הופ ויובל המבולבל – האחד יותר וולגרי מהשני. עם כל הכבוד הטלוויזיה המסחרית הוכיחה שתכנים חינוכיים ממש לא מעניינים אותה ולא בכדי ניתן למצוא בערוץ שתיים שעתוקים של מאסטר שף לילדים ועוד ועוד. הדחף הבלתי נשלט של כתבי מידה לסגור כל מה שיש בו מן "הבזבוז" הוא ביטוי לחוסר בגרות וחוסר יכולת להתבונן מעבר לחור של הגרוש. בהערת אגב, הייתי שמח אם מידה היה פועל באותו הלהט לסגירת הרבנות הראשית שהנזק שהיא גורמת עולה בהרבה על כל תועלת.
אתה מוזמן להכין תוכנית עסקית, לקבל הלוואה מבנק, ולבקש לרכוש את החינוכית.
לא היו הצעות כאלו_ גם לא מצד העובדים, כקולקטיב- ומכאן ברור שאין לכך ייתכנות כלכלית.
מעשית, כל תוכנית שילדיי רואים בחינוכית מופקת באולפן חיצוני (למשל, החפרנים- באולפני הרצליה. דן ומוזלי- דנה שפיגל בע״מ). אז מה עושים 150 עובדי החינוכית?..
אולי כשהחינוכית תיסגר, יקום מישהו ויקים ערוץ שידורי ילדים איכותיים; אולי יירצה לרכוש את ארכיון החינוכית. הצורך הרי קיים.
נתנייתי – שים לב לניסוח שלך: "אולי כשהחינוכית תיסגר, יקום מישהו ויקים ערוץ שידורי ילדים איכותיים". האולי הוא כל הסיפור. השוק החופשי לא ירים ערוץ כזה אלא עוד ורסיה של יובל המבולבל. ייתכנות כלכלית אתה כותב? ממתי חינוך מבוסס על ייתכנות כלכלית?
מה זה מה הם עושים?? גם בהפקת חוץ, הם בונים את התוכנית, כותבים תוכן ומזמינים את ההפקה. כמו כן הם מפקחים על התוכן. ערוץ עם רק 180 עובדים עם המון תוכן חדש נראה יעיל מאוד ועדיין הייתה הצעה לקצץ כך שזה יעלה פחות מהפעלת ערוץ בתאגיד.
אני לא יודע איך עובד בדיוק ערוץ טלוויזיה אבל מה לא ברור לך שיש טכנאים, צלמים, מפיקים, אחראי תוכן ורכש ועוד תפקידים רבים??
ספציפית בקשר לווידאו, הוא יותר מובן אם זוכרים שהמדובר היתה בחידה שבועית לצופים שהיתה נהוגה אז בתכנית (התכנית היתה בשידור חי). כעיקרון היתה הפסקה מוזיקלית בין החידה המוצגת במערכון לבין הצגת הפתרון שלה (הדקה האחרונה של הווידאו כאן).
לבזבז כסף ציבורי (במיליארדי שקלים) על ההתנחלויות זה בסדר וראוי.
לבזבז כסף ציבורי (כמה עשרות מיליוני שקלים) על ערוץ עם תכנים טלוויזיונים איכותיים זה נורא ואיום.
סדרי עדיפויות.
מה זה "התנחלויות"? זה לא יישובים שגרים בהם בני אדם, אזרחי ישראל? לבזבז כסף ציבורי על כוכב יאיר, כפר ורדים, רמת השרון, שוהם, הרצליה פיתוח, סביון, ארסוף וכפר שמריהו במיליארדי שקלים זה יותר בסדר וראוי? אפשר להתווכח אם מדינת ישראל צריכה להחזיק באזורים שבהם יש "התנחלויות" (למרות שלדעתי הוויכוח הזה כבר מאחורינו – העובדות בשטח יותר חזקות מהדיבורים), אבל ברגע שאפשרת לאזרחים כמוך להתיישב שם – באיזו זכות אתה לוקח מהם זכויות שאתה נותן לאזרחים אחרים?
איתמר, ללא קשר לנהשקפותיך הפוליטיות, זו השוואה שגויה מבחינה כלכלית
הטלוויזיה החינוכית זו הוצאה (בסוף השנה לא נשארים כמעט נכסים)
ההתנחלויות זו השקעה – בסוף השנה נשארים כבישים, תשתיות, ומבני ציבור
לכחלון הפופוליסט אין סיכוי נגד בובות חמודות, 99% שהוא ייכנע.
הצחקתם אותי. כחלון לא יעז לגעת בשערה משערות ראשו של בץ. הרי זה לא ״חברתי״. חוץ מזה, על פי בג״ץ ׳נולי האפרוחה נגד משרד הבטחון׳, הדבר יעמוד בניגוד לחוק יסוד כבוד הברווז ופלומתו.
"מנין הרעיון המוזר הזה שכוכבני טלויזיה יהיו עובדי מדינה עם קביעות"
באמת מנין, אולי ממוחו הקודח של כותב המאמר. להד"ם- לא מדינה, לא קביעות, ולא נעליים.
השחקנים -כוכבנים או לא- לא היו עובדי הטלויזיה, או משרד החינוך. הם נשכרו על בסיס פרי-לאנס לצורך הפקה X או Y ושכרם שולם להם בדיוק על העבודה הזאת, הזמנית מטבעה.
המפיקים והבמאים אכן היו עובדי מדינה עם קביעות לפני שנים, אך גם זה כבר לא קיים, ושונה לטובת חוזים אישיים המתחדשים או לא, לפי המקרה.
כל זה לא בא לקבוע עמדה בעד או נגד קיום החינוכית, אלא רק כדי לדייק בעובדות.
המשפט זה לא אני, זה פופטיץ – הפך להיות הדוגמה לבירוקרטים המנסים להתחמק מאחריות ולהעביר את הבעיה לעובד אחר במקום לעבוד ולתקן אותה
למה אתה החלטת שזה בזבוז? האם כל משרדי הממשלה יעילים ולא בזבזניים ורק החינוכית היא הבעיה??
האם כשאנשים קונים מכוניות פאר, פלאפונים יקרים כל חצי שנה וזורקים כסף בקזינו זה לא בזבוז??
הצופים מרוצים מהתוכן של החינוכית אחרת לא היו כל כך הרבה מתנגדים לסגירה!!!
הבזבוז היחידי פה הוא הזמן בקריאת הכתבה השקרית והמרגיזה הזאת!!!
מטעמים נוסטגלים וארכיונים, אני מתנגד לסגירת הטלוויזיה החינוכית, גם כשהדבר כרוך בעלות כלכלית מסוימת על הציבור. הדבר המתבקש ביותר בעיני היא להבריא אותה, לאחר מכן להפריט אותה למטרות שידור והפקות ושימור התוכן ההיסטורי(לפחות לרמה של הוראת שעה עד 40-50 שנה), לאחר מכן שישתמשו בנכסיה כל העולה הרוחיו של בעלי הנכס.
יחד עם זאת, אם הערוץ יסגר השמיים לא יפלו. יש דברים יותר חשובים מלעשות שימור על הפקות השידור של הטלוויזה החינוכית!
1.המאמר שלך הוא כל כך הסיבה למה לא לסגור את החינוכית!!!! קודם כל מי שפרזיט פה ומוטב שילך הביתה הוא אתה, על מה אתה מקבל משכורת, על לכתוב כתבה שקרית??? איך היית מרגיש אם מישהו היה מחליט לסגור את האתר המיותר שלכם כי יש מספיק אתרים אחרים?? החינוכית היא אור קטן בתוך כל הזבל שיש בערוצי הילדים, הם לא מחנכים או מלמדים שום דבר חוץ מלרצות להיות מפורסמים, תראה כמה אלימות פיזית ומינית, רדידות וגסות יש בתכנים היום. החינוכית היא ההצלה של המדינה. אם יותר ילדים היו צופים בה במקום לראות את הזבל שלהם, כל החברה הייתה נראית אחרת. הם משדרים היום תוכניות נפלאות והלב פשוט נקרע לנוכח הגזרה המעצבנת הזאת ואנשים רעים כמוך שבמקום שתתייחס אליהם כקולגה, אתה משסה ומסיט נגדה.
לעניין המספרים שציינת: 1. תקציבה פי 4 מגלי צהל שהיא רק תחנת רדיו!! איך אתה משווה בכלל?? מה גלי צהל צריכה חוץ ממיקרופונים ומשדרים?? על מה גלי צהל מוציאה 48 מיליון שח?
2. רבע מתקציב התאגיד- נשמע מספר הגיוני אבל מהחינוכית יש תמורה לתשלום!! תוכניות טובות שהציבור אוהב. מה אנחנו מקבלים מהפקאקטה כאן?? חוץ מאירוויזיון ומונדיאל אין להם כלום!! התוכן שלהם כל כך דל ומשעמם, רק תוכניות אולפן. ברשות השידור היה הרבה יותר גיוון בתכנים- היסטוריה, יהדות, ילדים ועוד. גם אותה הייתה טעות לסגור. בכאן אין כלום, בקושי הם מגרדים את ה3% והם בוכים שהרייטינג נמוך, אז למה אתה טוען שאין להם שיקולי רייטינג?
3. פי שניים וחצי בתקציב הקולנוע- כמה סרטים ישראליים יוצאים בשנה? גג 10? אתה רוצה עוד תקציב אז תקבל 15 סרטים בשנה. כמה תקציב כבר צריך לזה?? למה סרט שרואים פעם אחת יותר חשוב מתוכן איכותי מתמשך?
4. גם כדי ליצור הפקות חוץ, הם צריכים לעבוד על זה לבנות את התוכן ולערוך מכרזים, מה אתה חושב העבודה נעשית מעצמה??
5. אתה סותר את עצמך בנוגע לחוסר היעילות,אם עכשיו כשחרב הסגירה מונפת מעל צווארם, הם משיקים המון תוכן חדש, אז מי בדיוק לא עובד פה?? למה אתה חושב שהתוצר שלהם מיותר?? מאות אלפי אזרחים וילדים שצופים ונהנים, לא טוב לך תראה האח הגדול!!!!
עכשיו בוא נחשב בתכלס מה זה אומר תקציב של 192 מיליון שח שנתי, נניח שכ5 מיליון אזרחים משלמים מיסים, כלומר כל אזרח משלם כ40 שח לשנה!! על זה אתם בוכים כל כך כשבעצם הציבור מרוצה מהתמורה???
בתור צופה מאוד מרוצה שמוכן לשלם 40 שח בשנה עבור העשייה של החינוכית, אני מאוד מקווה שלכחלון יהיה את האומץ להשאיר אותה!!!!
התגובה שלך מעידה על חוסר הבנה מוחלט בכלכלה ותורת המדינה. אנא קרא כמה ספרים בנושא וחזור אלינו
אני חשבתי תכלס מה זה אומר כל הנתונים האלה שהוא ציין וגם צריך לחשוב קצת מעבר רק לכסף.
למה הוא עושה השוואה בין רדיו לטלוויזיה? ברור שהעלויות יהיו שונות. חוץ מזה למה עלות הפעלת החינוכית אינה הגיונית כשיש הרבה הפקות חוץ שצריך לקנות אותן בכסף אם לא שמת לב ולזה מיועד לפחות חלק מהתקציב?
אתם צריכים להסתכל גם על התוצאות, אם הציבור לא היה מרוצה מהתכנים, לאף אחד לא היה אכפת שסוגרים. עשרות אלפי אנשים מתנגדים לסגירה (עם רשות השידור אף אחד לא פצה פה). אז אפשר להגיד "טוב אני כלכלן קר לב ומנוכר להיסטוריה הלאומית ולערכי התרבות שלנו, לפי החישובים שלי צריך לסגור , העיקר לחסוך כמה שקלים למדינה". להרוס נורא קל! אפשר עדיין להשאיר אותה בחיים עם תוכנית קיצוצים והפרשת 30 אנשים לפנסיה, בתקווה שהאיכות לא תפגע.
למר "מוזר", התגובה שלך מזכירה לי אנשים שקראו ספר מבוא אחד וחושבים שהם יודעים הכל. אגלה לך סוג – כלכלה זה לא הכל, ומדינת ישראל, כמדינה עשירה, צריכה לחשוב מעבר לחור של הגרוש. תכניס את זה טוב טוב לאזניים: יש הרבה כסף (רק בחודש האחרון 2 מיליון ישראלים טסו לחו"ל). עכשיו השאלה היא על מה שמים את הכסף: על ישיבות, על התנחלויות, על משטרה, צבא, בריאות חינוך ועוד. השאלה העיקרית היא לא אם "הצופה" (מי שכתב את התגובה אליה הגבת) הוא דוקטור לכלכלה אלא האם התועלת של ערוץ החינוכית שווה את הפעלתו, והיות שהילדים שלי מבלים במהלך השנה עשרות שעות מול החינוכית ובמהלך השנים מאות רבות – התשובה ברורה. אני לא יודע מה איתך אבל אני משקיע הרבה מאוד כסף על החינוך של הילדים שלי. שיעורי פסנתר עולים הון, קפוארה קצת פחות, נוער שוחר מדע ועוד ועוד. זו בחירה כמובן, אני כמעט ולא קונה בגדים או הולך למסעדות, עניין של ערכים. מסע הצלב שעורכים פה כנגד השרידים האחרונים של איכות מעידה עד כמה תפיסת החור של הגרוש של מידה איינה כל יכולת חשיבה של מעבר. תכף תאשימו את בץ ונולי בסמולנות. אז אני מאחל לך ולילדיך הנאה רבה בטמטמת שמקיפה אתכם. אני דואג לילדים שלי דרך הארנק שלי כי דאגתם לחסל כל סוג של איכות ומי שאין לו את הכסף לרכוש לילדיו איכות יזכה בבהמות למהדרין – באישור הרבנות לישראל.
״בברכה״- לדעתי לא הבנת את הטענות שלנו.
גוף ציבורי צריך להיות effective & efficient ״מועיל״ ו-״יעיל״ (אולי יש מונחים עדיפים).
החינוכית מועילה- יש שם תוכניות טובות- אך אינה יעילה:
הרייטינג שלה אפסי- כך שהשפעתה החינוכית אפסית.
היא מעסיקה 180 עובדי מדינה כשהתוכניות שלה בעצם מופקות באופן פרטי.
אנו לא רואים את זה בכיס כי זה כסף שכבר ניגבה מאיתנו, ובכ״ז.
אז אפשר לחשוב על כמה מבנים עדיפים מבחינת עלות ותועלת:
– מלכ״ר כמו PBS האמריקאית (אולי לא ישים בישראל הקטנה)
– גוף פרטי שיפעל במכרז (כמו ערוץ הכנסת)
– איחוד עם התאגיד (שבוודאי ישמח לקבל את תקציב החינוכית בלי עובדיה, ולהפיק תוכניות בחוץ).
למה לא לבחור בפיתרון רגוע יותר ?
להפסיק את כל ההפקות החדשות , לצמצם כוח אדם ומשרדים ולעבוד על מתכונת שידורים חוזרים בלבד … וכולם מינוס 180 איש מרוצים ..
הבעיה העיקרית היא שתקציב החינוכית לא יחזור לציבור אלא ילך לתאגיד שהוא גוף מנופח בזבזני ומיותר הרבה יותר מהחינוכית. התקציב הזה ילך לערוץ ילדים שיהיה הרבה פחות מפוקח מהחינוכית, ואת מרבית התכנים שלו התאגיד לא יפיק בעצמו אלא ירכוש מחברות הפקה חיצוניות לפי בחירת הנהלת התאגיד (אני לא יודע מה יותר גרוע).
למעשה הסיבה שמאבק עובדי החינוכית לא יצליח זה משום שכחלון מתחנף לתאגיד כך גם ההסתדרות וחברי הכנסת (בעיקר מהשמאל). אותה סיבה שבגללה מאבק עבדי רשות השידור לא הצליח.
כל עוד לא יוגבל כוחו ותקציבו של התאגיד (עד כדי סגירתו) אין טעם לסגור את החינוכית.
הסדר הרצוי לסגירת כלי תקשורת ממשלתיים (או במימון ממשלתי):
1. גלי צה"ל (גוף לא צבאי שהוא מזיק ומפלג, ואין צורך בשינוי חקיקה כדי לסגור אותו- רק החלטה של שר הביטחון)
2. התאגיד- גוף יקר ומיותר. הבעיה היא שצריך לבטל את החוק בעניינו ולשם כך צריך את הסכמת שר האוצר.
3. החינוכית- גוף פחות יקר ופחות מיותר מהתאגיד אבל עדיין לא נחוץ בימינו.
את ערוץ הכנסת אפשר להשאיר אם הוא מסייע לחברי הכנסת להביא את דברם לציבור ללא תיווך עיתונאי.
ביום שיסגרו את החינוכית התרבות העברית תהפוך להיות דלה יותר ממה שהיא עכשיו. ערוצים מיותרים בכבלים יש מאות, ערוצים מסחריים מיותרים של בעלי הון יש עשרות, טלויזיה חינוכית עם תכנים בריאים ללא כוונה מסחרית יש רק אחת והתוכן שם הוא מעולה ולא מיותר.