מה כותבים בהתכתבויות פנימיות פרופסורים למדעי הרוח והחברה על ההכרה במכללת אריאל כאוניברסיטה?
מאבדים את העשתונות?
בהתכתבויות פנימיות של המרצים למדעי החברה מועלות הצעות קיצוניות למאבק נגד ההחלטה להכיר במכללת אריאל כאוניברסיטה: מפגיעה בקידום, דרך השבתת הלימודים ועד עתירה לבג"ץ.
כשזה נוגע אליהם אישית, הדמוקרטיה נשארת כנראה בספרי הלימוד.
בימים אתם מכירים אותם כלוחמים הגדולים למען הדמוקרטיה והשלטון התקין. אבל בלילות, תחת מעטה הסודיות של חברי המועדון, הציפורניים נשלפות. תחת השרשור "מל"ג השטחים הפלסטיניים" ברשת המיילים של המרצים למדעי החברה, פורסים המומחים הגדולים לצדק ולשוויון אזרחי את מיטב מרכולתם.
כך מציע פרופ' עמנואל סיוון מהאוניברסיטה העברית:
אנחנו יכולים להשתמש בקשרים הבינלאומיים שלנו למנוע פרסומים של חוקרים מאריאל. פשוט צריך לא לדון בהצעות המחקר והפרסום שלהם, במיוחד בכתבי העת בהם אנו מכהנים כחברים … בנוסף צריך לא להציג ניירות, לא להשתתף בכנסים ולא לתת הרצאות יחד עם מרצים מאותה אוניברסיטה כביכול.
סיוון גם סבור שאפשר למנוע את "קבלת החוקרים שלהם לתכניות פוסט-דוקטורט, מלגות מחקר וביקורים כמרצים אורחים באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל". ולמי שחש שקריאות המרדה מסוג זה הן לא הכי חוקיות, מוסיף סיוון את ההסתייגות המשפטית המגוחכת לפיה "כל האמור נתון כמובן להחלטתו האישית של כל אחד ואחד מאיתנו".
גם פרופ' רות גביזון מחפשת עזרה במוסדות אחרים. באופן מפתיע, היא מחפשת סעד בבית-המשפט העליון.
פה אולי בג"ץ יעזור. אם כי אני תמיד נזהרת מלהטיל על בג"ץ לפתור בעיות שהן בעצם בעיות פוליטיות.
גביזון מודה בפני הקולגות שהבעיה פוליטית ולא משפטית, אך מציעה לפנות לבג"ץ בכל-זאת. למי שתמה האם היא איננה משליכה בכך לפח עשרות מפרסומיה נגד האקטיביזם השיפוטי, היא מוסיפה הסבר קצר, לא בדיוק משפטי:
מה שראינו עכשיו הוא שיאו של תהליך ארוך של חמש שנים שלא הייתה נגדו מחאה מאורגנת. אולי אז קיווינו כי מהלך ההיסטוריה הוא נגד הכיבוש. היום עושה רושם שמהלך ההיסטוריה הוא בכיוון ההפוך.
ולמי הכוח לעצור את מהלך ההיסטוריה, אם לא לבג"ץ?
פרופ' חיים גנז מסכים גם הוא שבמקרה זה אין להסתפק בפעולה השגרתית של חתימה על עצומות נזעמות. לדבריו, "צריך לנקוט צעדי מחאה חריפים יותר". וכך הוא קובע:
השבתת עבודתנו באוניברסיטאות לפחות ליום אחד במהלך השבוע הראשון או השני ללימודים תוך קיום אסיפות מחאה והסברה, נראית לי מינימום. אפשר גם לחשוב על השבתה ליום אחד בשבוע בכל אחד מששת השבועות הראשונים. בתור מינימום.
אבל לא רק ייאוש מפגינים האקדמאים. בתוך מצוקתם הקשה, יש גם מי שמתעקש לראות את האור. כך, למשל, מרגיע פרופ' דוד לוי-פאור מהאוניברסיטה העברית:
אין להתייאש. החזרנו את סיני, נטשנו את עזה, נפתור גם את בעיית השטחים האחרים … אלא שלמרבה הצער זה יעלה בעוד מלחמה או שתיים. אנו נמצאים בעיצומו של שינוי בטקטיקה של המאבק. ממחאה אזרחית שאפיינה את פעולותינו מאז 1967, להתנגדות אזרחית.המטרה צריכה להיות החזרת כל המתנחלים הביתה עד לשנת החמישים לכיבוש, שנת 2017.
מי שמתנדב להציג תכנית מפורטת יותר הוא פרופ' מנחם הופנונג, מהאוניברסיטה העברית:
כדי שמאבק כזה יהא אפקטיבי יש צורך ביצירה של ועד פעולה עם נציגות לכל המוסדות להשכלה גבוהה, מכללות ואוניברסיטאות יחדיו. כצעד ראשון ומיידי במאבק אני מציע כי ההתייחסות למוסד באריאל תהיה בכל דבר וענין ל'מכללת אריאל', גם אם הממשלה תבחר לקרוא לה אוניברסיטה. להכרה באוניברסיטה יש כללים ברורים, ואם בחרה ממשלה משיקוליה היא לעקוף את מל"ג, אין החלטה זו מחייבת אותנו כלל.
לממשלה יש כנראה רק החלטה מחייבת אחת, והיא לשלם את משכורותיהם של האקדמאים במלואן ובמועדן, גם כשהם מסרבים לקבל את כל שאר החלטותיה.
מדעני הדשא
כשקוראים את התכתובת הזו, קשה שלא להימנע מהתחושה שלמרות כל האגרסיביות, אנשי הרוח בסביבתנו שבויים למדי בתיאוריות הביקורתיות שלהם מכדי להביא לתוצאה מעשית. כך למשל מדקדק פרופ' אלון הראל מהאוניברסיטה העברית בענייני מבע ולשון:
בהערת השוליים המציינת את ההשתייכות המוסדית של הכותב יש לציין שמדובר במכללה או באוניברסיטה המוכרת על ידי המפקד הצבאי … המפקד הצבאי יכול לכנות את מכללת אריאל 'הרווארד' ואולם השם הזה לא יהפוך את המכללה הזו להרווארד. הוא הדין בכותרת 'אוניברסיטה' שאין בינה לבין אוניברסיטאות בישראל אלא שיתוף השם גרידא.
בהתאם לכך, סבור הראל, כי 'אין לשקול למינויים "דוקטורנטים" של מכללת אריאל. באשר למיטב ידיעתי כיום בישראל רק אוניברסיטאות זכאיות לתת דוקטורטים'. כאשר הרהר בדבר שנית, שב הראל וכתב שבמחשבה נוספת "יש להתייחס אל חוקרי מכללת אריאל כאל חוקרי מדינה זרה. התארים של מכללת אריאל הם תארים של מדינה זרה".
אבל ללא ספק פרס המייל היצירתי מגיע לד"ר ג'וליה צ'ייטין ממכללת ספיר שהציעה כמה פעולות מעוררות השראה:
אפשר להציף את הנהלת אריאל בדרישות לפתוח את שעריה לפלסטינים ולמרצים פלסטינים (יש להבין שהתרגיל לא באמת יצליח, אבל יהיה נחמד לעשות אותו). אם יהיו שם סטודנטים פלסטינים ומרצים פלסטינים (אולי גם בתפקידים בכירים) יתכן שההתנגדות שלנו תרד קצת.
הצעה נחמדה למדי, חבל רק שמי שלא מאפשר לסטודנטים מהרש"פ ללמוד במוסד אינו "הנהלת אריאל", אלא חבורה אחרת, שמושבה דווקא במוקטעה ברמאללה. צ'ייטין מוזמנת להתעניין בהקשר הזה מה עלה בגורלם של כמה מהמרצים הפלסטיניים שהשתתפו בכנס באריאל אך לפני כמה חודשים. שאלות בנושא היא תצרך להפנות להנהלת בתי הכלא של הרשות הפלסטינית, מפני שבבית הם כבר לא עונים.
רעיון נוסף הראוי לפוליצר – אם לא לנובל – נוגע לניסוח ההזמנות להשתתפות בכנסים, מה שבז'רגון האקדמי נראה 'קול קורא':
אפשר לנסח קולות קוראים בצורה יצירתית. לדוגמא 'קול קורא זה מיועד לכל מוסד אקדמי שנמצא באזור X של המדינה'. הסיבה להגבלה הגיאוגרפית היא (ולהמציא סיבה כלשהי שמוציאה את אריאל מהקריטריונים).
ואולם השיא עוד לפנינו. הצעתה האחרונה של צ'ייטין היא "לתת תמריץ לכל מרצה שעוזב את אריאל", ובדיוק כמו במבצעים של חברות הסלולר "כל אחד שפורש יקבל שני מאמרים לזכותו בקורות החיים שלו, וכל מרצה שישכנע מרצה לעזוב את אריאל יקבל שלושה מאמרים לזכותו". יכול להיות שרעיונות כאלה משעשעים את צ'ייטין ושכמותה, וכמו בכל קומדיה טובה אולי הם גם יודעים שבכל הומור יש שמץ של אמת, אבל בני-תמותה רגילים עשויים לחשוב שההצעה לספסור פוליטי במאמרים אקדמיים איננה בדיוק סאטירה משובחת.
ואם כבר בפרסים עסקינן, את פרס המייל ההזוי קוטפת ד"ר ענת מאור, ממדרשת רופין (סימני הקריאה במקור):
בסדר עדיפות עליון עכשיו יהיה חיוני מאוד אם נמצא דרך, כאנשי אקדמיה לצרף את קולנו לאנשי הביטחון לשעבר נגד פעולה צבאית באיראן! השקט הציבורי סביב הנושא עלול לאפשר לראש הממשלה ושר הביטחון להמיט עלינו אירוע מלחמתי שקשה להפריז בחומרת תוצאותיו המדיניות, הביטחוניות והאנושיות! עת לתגובה, בטרם פורענות!
נשוב לנושא אריאל. נכון להיום חלק מההצעות כבר יושמו. העתירה לבג"ץ כבר יצאה לדרך, ואולי גם יוזמות ההשבתה פורשות כנפיים. עתידה של אריאל לוט בערפל, אך דבר אחד ברור כשמש: אם כך מתנהגים אנשי הרוח המופקדים על קידום הסובלנות וההשכלה בקרב הציבור, הרי שאריאל היא הבעיה הקטנה שלנו. הבעיה הגדולה שוכנת בחמש האוניברסיטאות האחרות.
הכתבה הצליחה לעשות לי בחילה. יישר כח!!
שמאל גם בצבא
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=378879
גם הפרקליטות חונטת שמאל…
http://www.global-report.com/hanan/a343863-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%94
פשוט מגעיל! לא יאומן! מהרסייך ומחריבייך…
ומי פותח את הפה? מרצים למדעי הדשא שבכלל לא צריכה להיות להם זכות דיבור.
להגיש תלונה על חרמות והסתה נגד המדינה ונגד אוניברסיטת אריאל. דחוף.
סך הכול אנשי רוח.
כל אחד יכול להיות כזה- אין ליחס לזה משמעות מיוחדת
לא צריכים להתרגש מכל האפסים האלה שמוזכרים בכתבה , כגון עמנואל סיוון, רות גביזון, ענת מאור וכוי – הם שייכים לדור ומתנוון.העבר המתייוון.
אנשי רוח וצלצולים, גם ככה אף אחד לא סופר אותם
עקיבא שלום, ראשית תודה על הפרסום. מספר הערות בנושא:
1. הציטוטים חלקיים בלבד, והפרשנות שלך לא מבוססת כלל.
2. יש הבדל מהותי בין עמדות ודעות המצוטטים, ולכן הניסיון להכלילם תחת כותרת אחת לא ראוי ומוקצן.
3. מסכים שחלק מהמצוטטים אכן מגזימים וממליצים על דרכי פעולה לא ראויות בעליל.
4. אם אתה מתלונן על דרכי פעולה לא ראויות בעליל, אנא תפעל בעצמך בדרך אחרת.
בכללי, אני בעד ההכרזה על אוניברסיטה באריאל. חבל שבמעבק זה הציבור הדתי-ציוני, לפעמים מלכלך את ידיו (הנקיות בדרך כלל) בבוצץ ונגרר לכתבות ביקורת מסוג כתבה זו.
בניגוד לדבריך
הציטוטים רלוונטיים. הם כמעט מייתרים פרשנות.
הדברים באים באשכול אחד ובו דיון אחד למטרה מוגדרת.
"מגזימים" ו"דרכי פעולה לא ראויות" הם אנדרסטייטמנט.
אור השמש מחטא, הפרסום הזה על הלעג שבו הוא חשיפה עניינית.
סוף דבר, אנו שומעים כאן ברורות כי מתחת לכל המסכות המקצועיות של המלומדים, המאבק הוא פוליטי. בעלי הדעה נתפסים בקלקלתם הרעה כמעט מכל בחינה שהיא וטוב מאוד שהדברים מתפרסמים.
נ.ב. התגובות שכתובות לפני התגובה שלי, די מוחכיחות את דברי.
צודקים לגמרי! למה שדווקא אריאל תהפוך לאוניברסיטה כשיש הרבה יחסית באיזור שלה???? למה שספיר שנמצאת תחת אש הקאסמים וברמה אקדמית גבוהה יותר לא תזכה בתואר??? צודקים
שם – יוסף, אתה ביצעת השוואה בין הרמות שלהן?
כל הכתבה הזאת נראית כאילו תלמיד כיתה ו כתב אותה במהלך חופש הגדול.
גברת רות גביזון יכולה לחזור לארצות הברית איפה שקיבלה את התארים שלה ולא לצייץ כלל ,
ומה פרופסור עמנואל סיוון מנסה לשחזר מסע צלב אל ישראלים בשומרון , טוב זה די צפוי ממנו .
נראה שאתה די מתרגש מכתבות שכתב ילד בכיתה ו בחופש.
אולי בגלל שאתה בכיתה ג-ד? זו לפחות רמת התגובה שלך.
להגיש כתב אישום נגד הדביל פאור והאוויל משריש השני מאונ העברית.
ושישאלו את עצמם איזה תועלת החומר שהם מלמדים מביא למדינת ישראל ולבטחון ישראל.
לעומת זאת מאריאל יוצאים מהנדסי אלקטרוניקה לתעשייה הבטחונית.
הפאור הזה וידידו השמאלני לא מבינים כלום במדע או בטכנולוגיה והם חיים מהמיסים שלנו וגורמים נזק מתמשך למדינה.
צריך לעצור אותם לחקירה ולהגיש כתב אישום חמור בגין בגידה וחתירה נגד אושיות המדינההוכם סיוע לאויב.
מדובר על מאסר של 10 שנים.
מאיר אריאל גיספאן יוסי – שווים לא פחות מביאליק
נחרדתי לקרא את ההסתה והחתרנות של המרצים מהאוניברסיטה בירושלים,נגד המרצים והסטודנטים של אוניברסיטת אריאל,היתכן שאנו נממן מסיתים נגד המדינה, צריך להגיש נגדם כתב אישום חמור ביותר, ובמיוחד שהם עושים זאת במחתרת, אבוי למדינה שיש בה אוייבים מבפנים,לא ירחק היום שהמדינה הספוגה בדם חיילינו תישמט ותמחק למולינו עם מרצים כאלה, שלא לדבר על המרצים מאוניברסיטת (שייך מונס) שכל כך גאים לקרא לה בשם תל אביב,שמתנגדים נחרצות להכיר באונ' אריאל כאוניברסיטה מחריד לחשוב על המרצים האלה עמנואל סיוון, רות גביזון, ענת מאור לדור פאור שצריכים .ללמד את הילדים שלי, בושו לכם
יש קריטריונים ברורים לרוויו שמגדירים כיצד לקבוע את איכות העבודה. כל סטיה מהקריטריונים היא במקרה הטוב לא מקצועית ובמקרה הרע
עבירה פלילית.
אסביר, ברוויו על הצעת מחקר מחליטה המדינה לאן ילכו מליון שקל מכספי משלמי המיסים. מחבר ההצעה הזוכה יקבל העלאה במשכורת, קביעות, סטודנטים יבואו אליו והוא יוכל להשיג פריצת דרך מדעית חשובה. בעצם, אין כמעט פרס נובל שהתקבל ללא הצעות מחקר שאושרו.
הבודק מחליט לאן ילכו המליונים והקריטריונים הם איכות מדעית בלבד. כפי שלפקיד בבנק אין זכות לתת את הכסף למישהו אחר כך לבודק אין זכות כזו.
סרוב לאחד משמעותו שכספי המחקר ילכו לאחר.
אם אני מנהל הפרויקט, הייתי מחזיר הצעות מחקר המגיעות ממי שלא מסכים לעשות רוויו על הצעות עמיתיו.
לא שאני בעד אקדמיה באריאל, אבל לא זה מה ששואלים אותי ברוויו
הבעיה היא לא השופטים שידחו על הסף שיפוט של הצעות מחקר מאריאל. הבעיה היא אלו שיסכימו ואז ימצאו סיבות לכאורה ענייניות להעניק להן ציון נמוך.
תוכן הכתבה עלה אמש לדיון בסקופים של רוטר.נט: http://rotter.net/forum/scoops1/19150.shtml
"אנחנו יכולים להשתמש בקשרים הבינלאומיים שלנו למנוע פרסומים של חוקרים מאריאל. פשוט צריך לא לדון בהצעות המחקר והפרסום שלהם, במיוחד בכתבי העת בהם אנו מכהנים כחברים … בנוסף צריך לא להציג ניירות, לא להשתתף בכנסים ולא לתת הרצאות יחד עם מרצים מאותה אוניברסיטה כביכול. פרופק עמנואל סיוון
ומה קרה ל"מדע ללא גבולות"? מה קרה "חיפוש אחר האמת" שבמדע?
הכל בטל כשהאידיאולוגיה הקיצונית גוברת על המידות הטובות –
מר לינצקי שלום, מדובר בקריעת המסיכה מעל פניחהם של חסידי "החופש האקדמי". גם הוא ןתחת סייג אבירי השיח יוגבל לפי "הדעות הנכונות" ו'האמת' [פרבדה בשפתם]…על כן קשה להתעלם מכך שאנשים שמתעטרים בעטרת המחקר האובייקטיבי נוהגים במחקרי אחרים בסובייקטיביות! והרי אם אןם זאת צביעות תמה הצביעות מן העולם.
יש כבר המון ערבים שלומדים באריאל לצערי הרב
ו.. סתם הצעה- אפשר לפתוח למרצים האלה מחלקה בבית חולים כלשהו לחולי נפש, במידה ויסכימו לקבל אותם כמובן
לכל יפי הנפש…
!!!די לצאת נגד המדינה שלכם!!! די כבר
כל אותם אקדמאים המותחים בקורת על מעמד אוניברסיטת אריאל אך מוכיחים שתאר אקדמי אינו בהחלט מוכיח קיום תבונה
היי,
לשיטתך, אם לדוגמא, אדם כותב כי אפשר לעזור לאחמדנג'יאד ברעיונות להשמדת הממשל הציוני, ומסייג כי כמובן הדבר נתון לשיקול דעת כל אחד ואחת מהקוראים- אינו נחשב להמרדה, הסתה, ונגד מדינת ישראל???
COOL
אוניברסיטת תל אביב מחקה כל זכר לכפר הערבי שייך מוניס אם כן מה ההבדל????????????????
בעוד חודש לערך, אני מתחילה את לימודי לתואר במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.קיוויתי, שאולי מפאת מיקומה אמצא בה את מקומי בתור צעירה חילונית משכילה וציונית, אך מסתבר שלא… מסתבר שבעיר הבירה שלנו יושבים מרצים וחושבים על דרכים להוקיע אוכלוסיה שלמה מתוכנו. (אגב, גם אם היה מדובר באוכלוסיייה פלשתינית-אין לכך הצדקה). הם יושבים וחושבים איך לחרחר מלחמה. ועוד מלחמת אחים. אני מפחדת להשמיע את דעותיי נוכח דעותיהם הנחרצות של מרציי לעתיד, איזו מן דמוקרטיה זו? היכן הפלורליזם שהם- הם- מטיפים לו כה רבות?
כתלמיד למדע המדינה בעברית העולה לשנה השלישית בלימודים, למדתי שבניגוד לשחשבתי בעבר, פלורליזם אין משמעו "ריבוי דיעות", כפי שטעיתי לחשוב. המשמעות ה*אמיתית* שלו הינה "הדיעה שלנו". ככזה, כל מרציי ניחנים במידה רבה של פלורליזם.
.אבל ברצינות, מומלץ בחום להביע דיעה כל הזמן ולא לפחד.
קרטל האוניברסטאות עושה מה שהוא רוצה – גוף פרטי לחלוטין המנצל את כספי הקופה הציבורית:
http://itamars.wordpress.com/2012/09/12/anarchibgu/
כל ההתלהמות של המגיבים כאן רק מצדיקה את הקריקטורה של איש ימין – בבון שלא מוכן לשמוע דעה מנוגדת לשלו וכאשר הוא שומע אחת הוא מבטל את אומר הדעה במקום להתייחס אליה. אד הומינום במיטבו.
כל מה שהכתבה הרדודה הזו עושה היא לבקר את האקדמאים על כך שהם לא מוכנים לקבל את אריאל תחת המסווה של כפירתם בחופש אקדמאי. למרות שאני לא מסכים עם התגובות השונות של הפרופסורים, איזו מן טענה זו להגיד שאסור להם לבקר את פעולות המדינה בגלל שהם מקבלים את שכרם ממשלם המיסים? זוהי בדיוק התכלית של העסקתם – חשיבה ביקורתית וערעור על אמות המידה המקובלות על מנת לפתח רעיונות חדשים. מה כל מה שהמדינה עושה הפרופסורים צריכים להגיד אמן? הרי ברור שהשיקולים הפוליטים עלו על המקצועים בשדרוגה של מכללת אריאל לאוניברסיטה.
פששש יש לך שתי טענות, שקר אחד וגם מסקנה מרחיקת לכת
ההחלטה על הקמת האוניברסיטה באריאל היא פוליטית. ניחא. ההחלטה הזאת היא בת חמש שנים ומשמלאו ימי המבחן בהצלחה רבה מכל היבט מקצועי, הטענה כי ההחלטה על הקמת המוסד או שמא עלייתו בדרגה היא פוליטית. וזה מצדיק מאבק פוליטי שמחופש למאבק אקדמי תוך חריגה מכל נורמה אתית? זהו השיח הפנימי שלהם…
טענה שנייה לך, הם חופשיים להביע את דעתם עם היותם סמוכים על תקציב ממשלתי. נכון. נכון מאוד. זו דעתם האקדמית? הביקורת על ההצעות הנלוזות כלל אינה עולה בדבריך
שקר אחד אתה משקר ואומר אד הומינם לגופם של אנשים, כשבכך אתה מציג את איכותה האמיתית של תגובתך ושל מסקנתך המופלאה, "בבונים שלא מתייחסים לתוכן הדברים". ונהפוך הוא יונתן המתקטנן
אלון הראל לא עסוק בדקדוקי עניות של הדקדוק העברי. עם זאת אלון הראל סבור כי הקונבנציה היא כי מוסדות אקדמיים לא מאושרים על ידי גורמים צבאיים באשר לגנראלים יש הכשרה בניהול קרבות ולא בהקמת מוסדות אקדמיים. מכאן שחשוב לציין את היחודיות של מכללת אריאל בהיותה מוסד שכל קיומו מבוסס על החלטות של גנראלים.
בברכה אלון הראל
אלון הראל, מדבריך נראה כאילו ניצן אלון הוא היחיד שחשב על העניין, או שדעתו האישית משפיעה בכלל לכאן או לכאן. האם אתם נוהגים להיתמם כך גם בעבודותיכם האקדמיות? האם פנייתכם לבג"ץ נעשתה כי החלטה של אנשים המוכשרים לניהול ועריכת דין עומדת בקריטריונים האקדמיים שלכם לקביעת זכאותו של מוסד להיקרא אוניברסיטה?
ובכלל, למה שלא תקימו קול זעקה על כך שהגנרל הזה שולט בכל האוכלוסייה היהודית ביו"ש, שהיא רוב רובה של האוכלוסייה הנכבשת מאז הקמת האוטונומיה הערבית? למה שלא תציינו זאת במפורש ובכל הזדמנות, ותצטרפו לדרישה שאך ורק גופים אזרחיים ינהלו את חייהם של תושבי יו"ש, כמו בכל מקום אחר בישראל, ובמנותק מהדיון הפוליטי על עתידם של חבלי הארץ הללו?
הנה לך הזדמנות לגילוי יושר אינטלקטואלי.
דוד היקר
תודה על תגובתך.אני התבוננתי באריכות בקורות החיים של מרצים במכללת אריאל בתחומים בהם אני יודע להעריך קורות חיים. אני לא סבור כי יש מישהוא רציני שיאמר שאיכות המרצים
במכללת אריאל מתקרבת לזו של אוניברסיטה בישראל.
אני תומך נלהב בסיום שלטון הגנראלים בשטחים. את זאת ניתן לעשות בשתי דרכים שונות האחת היא לאזרח את כל תושבי השטחים יהודים כערבים והדרך השנייה היא כמובן להעביר את השליטה בשטחים לניהול פלסטיני. אני אישית תומך בדרך השנייה אבל אין סיבה עקרונית לא לאמץ גם את הדרך הראשונה ולהקים מדינה דו לאומית
החלטת ממשלה, לא גנרלים אדוני. עמידה מלאה בדרישות אדוני. הגנרלים כמוהם כפקידי ממשל אחרים, הם הזרוע המבצעת באיזור הזה ולא יותר מכך. אינך אוהב גנרלים זה כבר עוד עניין ודעתך על האופציות הנכונות לגבי חבל הארץ הזה אינה קשורה לביקורת על המלחמה הפוליטית של פוליטיקאים הנמצאים בעמדות אקדמיות ומתגלים בכיעורם. ממש כך
קראתי ולא ממש נדהמתי. המרצים הנלוזים שמתפרנסים מיגיע כפינו דרך הות"ת אבל לא מתביישים לירוק לבאר שממנה הם שותים. יש רק דרך אחת לייבש אותם עד שיעזבו את הארץ וירדו למדינות אחרות, שם הם כנראה מאוד מבוקשים, לפי כמות הרעל שהם מצליחים להתיז מפיותיהם המצחינים. אני מציע לממשלת ישראל לבטל לחלוטין את מוסד הות"ת ושיצעקו כמה שהם רק רוצים. בשלב השני יש למנוע תקציבים מכל מוסד שעובדיו מציעים להטיל חרם על ישראל או על מוסדות ישראליים. בטוחני שכעבור זמן קצר האוניברסיטאות עצמן יקיאו את הטינופת מתוכן
ואחר כך מבלבלים לנו את המוח שאין מספיק כסף לאוניברסטאות. אני לא מבין למה כספי המיסים שלי הולכים לעוכרי ישראל. הפתרון היחיד הוא לנתק את הרשעים הללו מצינור החמצן והכסף המדינתי. אף אזרח ישראלי לא יהיה מוכן לשלם מכספו לאוייבים מבית. ללא הכסף הציבורי שהם גוזלים בתואנות "אקדמאיות", לא הייתה להם במה ולא הייתה להם כל השפעה.
פרופ' עמנואל סיוון ואנוכי אנו בני אותו מחזור לימודים בחוג להיסטוריה כללית של האוניברסיטה העברית. הערותיו בסמינרים, השתתפותו בדיונים הקשורים בנושאי הלימוד היתה עירנית וניכרה בקיאותו בחומר הנלמד. זכור לי גם כתב היד של פרופ' סיוון, עגלגל, בהיר. צר לי על דעותיו ועל מאבקו נגד אוניברסיטת אריאל. אין ברירה, אלא בכירים באקדמיה, אם סבורים כי קיום אוניברסיטת אריאל הינו לגיטימי, עליהם להאבק בבעלי דעות כמו פרופ' סיוון. לא עקבתי אחר הקריירה האקדמאית המפוארת של פרופ' סיוון. אני מאחל לו בריאות טובה.