קרוב למחצית מתקציב החינוך לא מגיע למורי ילדינו. על-פי ההערכות, שכר המורים מגיע רק לכ-21 מיליארד ש"ח מתוך כלל התקציב העומד על 38 מיליארד ש"ח. אז איפה הכסף?
תקציב החינוך הישראלי הוא חידה אפלה בתוך תעלומה מסתורית השמורה בסוד כמוס.
מצד אחד, על פי נתוני ה-OECD ההוצאה הציבורית לתלמיד בישראל אינה נופלת מהממוצע במדינות הארגון; מצד שני, השכר הממוצע של המורים, ובהתאם לכך גם הישגי התלמידים, נמוכים משמעותית מהמקובל במדינות החברות.
לאן, אם כן, הולך הכסף? האם בישראל מספר מורים גבוה מהמקובל בעולם, כך שהעוגה מתחלקת ליותר חלקים, או שמא נתחים גדולים מדי של התקציב כלל אינם מגיעים אל המורים?
ניתוח של תקציב החינוך אינו משימה קלה. הבודק טובע בים של סעיפים ותקנות. משכורתו של מורה אחד יכולה להופיע תחת הכותרת של לא-מעט תקנות בסעיפי תקציב שונים. אך למרות שקשה, אם לא בלתי-אפשרי, לזהות לאן בדיוק זורמים המיליארדים החינוכיים, ניתן לקבוע כי כמעט 50 אחוז מהתקציב אינו מופנה לחשבונות הבנק של המורים.
תקציב משרד החינוך לשנת 2010 עמד על כ-38 מיליארד שקלים, המהווים כעשרה אחוזים מתקציב המדינה. זהו התקציב הממשלתי השני בהיקפו אחרי משרד הביטחון (כ-50 מיליארד שקלים). מקובל להניח שרוב גדול של הכסף משמש לתשלום משכורות צוותי ההוראה השונים, אך בדיקת הנתונים חושפת מציאות שונה בתכלית.
תעלומת שכר המורים
נתוני משרד החינוך מגלים כי סך-כל עובדי ההוראה בישראל, בגנים ובבתי הספר, הגיעו בשנה"ל תשע"ג לכ-150,000. על פי הפרסומים, השכר הממוצע של עובד הוראה במשרה מלאה הוא כ-10,000 שקלים לחודש, שהם 120,000 שקלים לשנה. גם אם נניח שכלל עובדי ההוראה עובדים השנה במשרה מלאה (והם לא) הרי שסך המשכורות ברוטו לכלל עובדי ההוראה אינו עולה על 18 מיליארד שקלים. בתוספת עלויות המעסיק, מדובר לכל-היותר בכ-22 מיליארד שקלים.
אומדן זה מקבל אישור גם מעיון בסעיפי התקציב עצמם. סך-כל סעיפי התקציב לשנת תשע"ג, שבהם כלול שכר עובדי ההוראה – חינוך קדם יסודי, יסודי, על-יסודי, עצמאי והתיישבותי – מגיעים לסך של כ-25.8 מיליארד שקלים.
בתוך הסעיפים הללו מסתתרים תתי-סעיפים רבים שאינם שכר לעובדי הוראה. כך למשל בחינוך היסודי נכלל סעיף רווחה על-סך 131 מיליון שקלים; בעל-יסודי שוכן תקציבו של מרכז הבחינות העומד על כ-300 מיליון שקלים; ובחינוך ההתיישבותי נמצא סעיף של החזקת תלמידי פנימיות בכ-600 מליון שקלים.
לאן מתנדפים, אם כן, כ-17 מיליארד שקלים, סכום השקול, פחות-או-יותר, לתקציביהם של שלושה משרדי ממשלה בינוניים?
מקצתם יוצא על צרכים חיוניים של המערכת כהסעות וציוד לבתי-הספר (פחות ממיליארד שקלים). חלקם אינו קשור לפעילות המשרד, למשל, העברות לתלמידי כוללים (קצת יותר ממיליארד שקלים) ומימון הטלוויזיה החינוכית (80 מיליון שקלים). ורובם, או לפחות חלקם הגדול, נזקפים להוצאות המטה המרשימות של המשרד. לפי הנתונים, המנהל הפדגוגי מתוקצב בכ-1.2 מיליארד; יחידות מטה זוכות ל-1.7 מיליארד; מנהל המורים ב-1.9 מיליארד.
האם יכול להיות שהפתרון לחידת הפער שבין ההשקעה לתפוקה נעוץ (לפחות בחלקו) בהוצאות על מינהל מנופח ומטות בירוקרטיים, במקום על מספר ואיכות מורים טובים יותר? נדרש כאן בוודאי מחקר השוואתי מעמיק כדי לקבוע זאת בודאות ובדיוק מירביים. ובכל זאת, המטבע לפעמים נמצא מתחת לפנס.
מצד אחד כל הכבוד על המאמץ לניתוח התקציב. מצד שני, לא חסרים 17 מיליארד (38-21) אלא שד )38-26) כאשר אתה עצמך קיבלת שיש עוד הוצאות סבירות בסעיפים המכילים את שכר המורים.
כמו כן הניתוח אינו מראה את החשוב ביותר – מה ההוצאות הכלולות ב-12 מיליארד שנותרו, חוץ ממה שפורט והוא המיעוט הקטן.
בקיצור, צריך לעשות עוד עבודת בית לפני שמוציאית את הכתבה לציבור. ככה היא ממש לא מששמעותית.
עבודה על תקציב החינוך אפשר לעשות עוד ועוד לפני שמוציאים אותה לציבור. אני מכיר מכוני מחקר שכבר שנים מנסים להבין מה קורה שם.
כפי שהראיתי אחרי תשלום שכר עובדי ההוראה נותרים בתקציב לפחות 17 מליארד שקלים כי אריתמטית שכרם לא יכול לעלות על הכפלה של השכר הממוצע במספר עובדי ההוראה. מה שהארתי כי סעיפי התקציב הכללים בהם נכלל מרכיב השכר של המורים מגיעים ביחד ל26 מליארד. סעיפים אלו כוללים תתי סעיפים שאינם שכר עובדי הוראה כך שמרכיב השכר פחות כמובן מ26 מליארד ואפילו, כמו שהראתי, פחות אף מ21 מליארד שלקלים.
הכנסתם את ההשכלה הגבוהה לתחשיב? בכל זאת יש רבע מיליון סטודנטים בעלות של 40,000 ש"ח לאחד
ההשכלה הגבוה היא באחריותו המיניסטריאלית של משרד החינוך אך מתוקצבת הנפרד (עוד 7.5 מלארד שקלים
שלא לדבר על תוכניות הלימוד הרבות והמשתנות חדשות לבקרים.