כמו תמיד בסוף עונת המלפפונים, רגע לפני שהפלסטינים מכריזים מדינה באו"ם ורגע אחרי שארגוני המורים שבתו או לא בתחילת השנה, תופסת את הכותרות הפרשיה המסעירה של הזזת השעון בחזרה לשעון החורף.
כמו תמיד בסוף עונת המלפפונים, רגע לפני שהפלסטינים מכריזים מדינה באו"ם ורגע אחרי שארגוני המורים שבתו או לא בתחילת השנה, תופסת את הכותרות הפרשיה המסעירה של הזזת השעון בחזרה לשעון החורף. זה בדרך כלל נמשך כשבוע, בתקופה שקבוצות מסוימות מכנות 'עשרת ימי תשובה' ואחרות מכנות 'עשרת ימי (אלי) ישי'.
אלא שבמלחמת הדת הזו, יש חילונים פונדמנטליסטים לא פחות מראשון הש"סניקים. באינספור פרסומים שנכתבו בעניין (אותם אסף באדיבות הבלוגר הלל גרשוני), הוכח כי שעון הקיץ הוא למעשה דבר אנכרוניסטי, שנולד בימים בהם ההוצאה המרכזית של האנרגיה במשק הביתי הופנתה לתאורה. אלא שמאז פיתוחן של הנורות החסכוניות, וביתר-שאת מאז שהפציע מיזוג האוויר לעולמנו המהביל, ההנחות הללו התיישנו.
אז אולי נכון ש"אלי ישי גונב לנו את האור", אבל לא-פחות נכון ש"ניצן הורוביץ גונב לנו את הקור".
אחרי מאתיים שנות נאורות, ומעל למאה שנות ציונות, גם כמה חילונים יכולים לוותר על עיקר אמונה אחד או שניים. במיוחד כשמדובר בעקרון שהוא כל כך אובר-רייטד.
אישה לא הייתה כותבת מאמר כזה בחיים. שעה אחת של אור פחות בשעות היום. זה שעה אחת יותר לנשים לדאוג כשהם הולכות ברחובות חשוכים. עניין האנרגיה לתאורה למרות שאינו שולי, אינו סלע המחלוקת, יש המון סיבות למה כדאי שיהיה אור עוד שעה. אבל כל ויכוח יהיה בזבוז זמן טורדני מול כותבים שבאופן אוטומטי יגנו על שלטונם, כאילו באפגניסטן או סין עסקינן.