הרוחות סוערות במדעי החברה והרוח: האם החוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון יורשה לקבל תלמידים בשנת הלימודים תשע"ד? נשיאת האוניברסיטה בנגב עולה להתקפה
הרוחות סוערות במדעי החברה והרוח: האם החוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון יורשה לקבל תלמידים בשנת הלימודים תשע"ד? נשיאת האוניברסיטה בנגב עולה להתקפה
האקדמיה הישראלית סוערת, והפורומים של מדעי-החברה רוגשים וגועשים. ועדה של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מציעה לאסור על "המחלקה לפוליטיקה וממשל" באוניברסיטת בן-גוריון לקבל תלמידים לשנת הלימודים תשע"ד. ההמלצה באה בעקבות כישלונה של המחלקה לתקן ליקויים מהותיים שנמצאו בבדיקה קודמת של המל"ג.
מלחמת גרסאות
פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, כתבה בתגובה להמלצה זו שני מכתבים מרשימים. האחד, מן ה-19.9, ל"עמיתי אנשי האקדמיה והמחקר במדינת ישראל", והשני, מכתב פתוח (מן ה-9.9, יחד עם הרקטור והדיקן) לסטודנטים והסגל של בן-גוריון. בראשון היא טוענת כי "החלטת ועדת המשנה … אינה תואמת את חוות הדעת של הצוות הבינלאומי". במכתב לסגל ולסטודנטים היא מפרטת יותר:
הועדה המקצועית של המל"ג … הביעה את שביעות רצונה בחוות דעת משבחת … נדהמנו לגלות שוועדת המשנה של המל"ג … פרסמה המלצה חדשה הסותרת את זו של הועדה המקצועית.
לעומת זאת, ועדת-המשנה של המל"ג טוענת כי צוות המעקב המקצועי הביע הסתייגות מן הטיפול של החוג בדרישות המל"ג, ועל כך מתבססת המלצתה שלא לאפשר קבלת סטודנטים.
מי מדווח אמת? האם צוות המעקב הבינלאומי מסתייג מן החוג, כדברי ועדת-המשנה, או שמא הוא משבח אותו, כדברי הנשיאה?
פתרון החידה מתגלה כנראה במכתב של המל"ג מיום חמישי (20.9). זו השתלשלות העניינים: בהתאם לדרישות המל"ג הקודמות הודיעה האוניברסיטה בנגב כי תוסיף שלושה אנשי-סגל לחוג. האוניברסיטה לא ציינה מיהם אותם שלושה, לא צירפה את קורות-החיים שלהם, ולא גילתה מה ילמדו. צוות המעקב שיבח בשלב ההוא את האוניברסיטה על צעדיה, אך כאשר הושלם המידע, התברר כי אנשי הסגל שנוספו אינם עונים על הדרישות שהציבו המל"ג וצוות הבדיקה הבינלאומי.
במילים אחרות, החוג לפוליטיקה וממשל המשיך בדרכו והוסיף עוד מ"אנשי שלומו", במקום לענות על הדרישה לגוון באופן מהותי את המחלקה, את הגישות המחקריות ואת תכני הלימוד. צוות המעקב המקצועי, משהשלים את הפרטים, התריע בפני ועדת-המשנה כי המחלקה עדיין הומוגנית מדי ואין בה ייצוג לזרמים מרכזיים במדע-המדינה. על חוות-דעת סופית זו הסתמכה המלצת ועדת המל"ג.
ייתכן שדברי הנשיאה מתבססים על כך שלא ידעה על חוות-הדעת הסופית. במקרה זה, הנשיאה חייבת לפרסם מיד מכתב תיקון פומבי שבו תבהיר את טעותה ואת צדקת ועדת המל"ג. נשיאת אוניברסיטה ציבורית בישראל, שהיא גם יו"ר ועד-ראשי-האוניברסיטאות (ור"ה), אינה יכולה להטיח האשמות לא-מבוססות שכאלה בגורם האחראי לתפקוד התקין של האקדמיה בישראל, הכוללת, כמובן, אותה ואת אוניברסיטת בן-גוריון.
קונספירציה במל"ג?
אולם ספק רב אם הנשיאה תפרסם תיקון. אקדמאים בישראל פטורים מאוסף הכללים והאילוצים הרגילים החלים על עובדי-מדינה. באקדמיה אחריות וסמכות נפגשות לעתים נדירות. משום כך פרופ' כרמי יכולה להשתלח ללא עכבות, כפי שנראה מיד, בגורמים המקצועיים המפקחים עליה.
נשיאת האוניברסיטה בדרום לא מהססת להסביר מדוע "נדהמה" מועדת המל"ג. במכתב לסטודנטים היא קובעת נחרצות:
אנו נאבק על הגנת החופש האקדמי … מפני "יום שחור" בו יאוים קיומם של לימודים אקדמיים עקב מניעים זרים ובלתי ראויים במדינה דמוקרטית נאורה [ההדגשה שלי].
הנה כי כן, יו"ר ועד-ראשי-האוניברסיטאות ונשיאת אוניברסיטת בן-גוריון מאשימה את המל"ג, במכתב פומבי לסטודנטים, ב"מניעים זרים ובלתי ראויים". על מה מתבססת האשמה זו? הנשיאה מדברת על "הדלפות" מן המל"ג. אלא שזו טענה מגוחכת, שהרי מל"ג איננה גוף סודי וחסוי, היא רגולטור ציבורי והחלטותיה שקופות וגלויות.
ממילא, כרגיל בתיאוריות קונספירציה, אין הרבה חכמה בהאשמות הנשיאה הגורפות. שהרי אם היא צודקת, ומניעי המל"ג "זרים ובלתי ראויים" כאשר היא פוסלת חוגים, יש לחשוד שהם כאלו גם כאשר היא מאשרת אותם. דהיינו, הנשיאה מושכת את השטיח מתחת לרגלי האקרדיטציה האקדמית בישראל, ומעמידה בספק את מהימנות המפעל האקדמי הגדול כולו.
בנוסף, ההשלכות המעשיות של ההאשמה חמורות במיוחד. תכלית קיומה של המל"ג, שהוקמה מתוקף חוק ב-1958 כגוף לא-פוליטי, היא לשמור על הרמה והחופש האקדמיים. באופן כמעט אבסורדי, המל"ג מורכב בעיקר מאקדמאים. פיקוח עצמי מוזר זה הוא מתנה לאקדמיה בישראל. אך אם יו"ר ור"ה טוענת כי למל"ג "מניעים זרים ובלתי-ראויים", אם המל"ג הפכה לאויבת החופש האקדמי ופיקוחה כושל, יש לפרקה ולהקים רגולטור אחר, שיהיה בהכרח הרבה פחות נוח לאוניברסיטאות.
ניתן כמובן להציע חלופה בה תוותר המדינה על הפיקוח האקדמי. אלא שיש סיבה פשוטה לפיקוח זה: האוניברסיטאות עולות ביוקר למשלם המיסים, כ-7.5 מיליארד שקל בשנה. חובת המדינה להבטיח כי יש תמורה נאותה להון העצום שהיא מעבירה לאוניברסיטאות. לשם כך הוקם המל"ג כגוף אקדמי מקצועי. ויתור על הפיקוח, לכן, הוא בהכרח גם ויתור על המימון הציבורי, על משקל "לא מדבשך ולא מעוקצך".
אלא שהאוניברסיטאות, ובוודאי מדעי הרוח והחברה, לא יוותרו לעולם על ההון הגדול. לא רק שאין לו תחליף, הוא גם בא עם פיקוח מינימלי ואצטלה של קדושה אקדמית שאף-אחד אחר לא יפרוש על האקדמיה. כן, טוב למדעי הרוח והחברה, גם בנגב, לקבל מימון מאותה מדינה מסוכנת וחופש אקדמי (מופרז) מאותו מל"ג עם "מניעים זרים ובלתי ראויים". להמיר את הללו בשיטה המודדת את ההישגים האמתיים במחקר והוראה? אולי באחרית הימים.
נשיאה בלחץ
כנשיאת אוניברסיטה ויו"ר ור"ה היה ניתן לצפות מן הנשיאה להימנע מהעלאת טענות קונספירטיביות חמורות שכאלו בפנייה ישירה לסטודנטים. אך מלשון וסגנון המכתבים עולה כי הנשיאה איבדה בעליל את קור רוחה ועשתונותיה. היא נחפזת להטיח האשמות, ואיננה מהססת להסית סטודנטים וסגל נגד המל"ג (ובעקיפין נגד המדינה), תוך יצירת תחושת בהלה ונרדפות.
כך, למשל, הנשיאה כותבת כי ההחלטה שלא לאשר קבלת סטודנטים חדשים "קיצונית בחומרתה". היא חשה "דאגה וחרדה". היא מדברת על "יום שחור", ומלינה על "הדיון הציבורי וההתלהמות כלפי האוניברסיטה". עוד היא מוסיפה כי "אישור ההחלטה הנוכחית ע"י המל"ג משמעו דגל שחור שיתנוסס על עצמאות האקדמית [השגיאה במקור] בישראל". בסיום המכתב לעמיתים היא כותבת, בהדגשה מעובה:
בעת הזו בה רבים האיומים על האקדמיה בישראל מבית ומחוץ אני מבקשת את תמיכתכם כנגד המהלך המסוכן ההולך ונרקם לנגד עינינו.
נו, באמת, קצת שיקול-דעת. לכל היותר מדובר בכך שהחוג לא יורשה לקבל תלמידים בתשע"ד. נניח שאפילו ייסגר, לאחר שנכשל שוב ושוב בעמידה בסטנדרטים אקדמיים בסיסיים. לא מזמן הופסק מסלול לתואר דוקטור באוניברסיטת בר-אילן. האם השמיים נפלו? האם האקדמיה התרסקה? האם החופש האקדמי נפגע? מה כל-כך "מסוכן" כאן? מהיכן באים כל אותם ה"איומים", "הימים השחורים", "הדגלים השחורים", "החרדות" והתחושות ה"קיצוניות"?
אך השיא עוד לפנינו. לא רק הטעיות, בהלה ותחושת רדיפה עולות ממכתבי הנשיאה. יש גם רגע של שיא ספרותי פרוידיאני, מודגש גם הוא במקור:
זהו אינו מאבק פרטי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב אלא מאבקה של האקדמיה במדינת ישראל כולה.
הנשיאה כמובן רצתה לכתוב: האקדמיה הישראלית כולה צריכה להיאבק במל"ג, משפט חמור כשלעצמו, אבל הלחץ וההתרגשות הולידו משפט דו-משמעי, שניתן להבינו כך: האקדמיה נאבקת נגד מדינת ישראל כולה. גם דוסטוייבסקי לא היה יכול לכתוב משפט המבטא יפה כל-כך את הלך-רוחה הסוער של הנשיאה.
מהומה רבה על לא-מאומה
מסביב יהום הסער, ובכל-זאת, מומלץ להירגע ולהיזכר בשורש המחלוקת בין המל"ג לאוניברסיטת בן-גוריון. לטענת המל"ג, בהתאם לממצאי ועדות הבדיקה המקצועיות (והבינלאומיות) שמינתה, החוג לפוליטיקה וממשל אינו איכותי מספיק, אין בו די מגוון, והוא לקוי מצד ייצוגם של זרמים מחקריים מרכזיים בתחום. המשמעות היא שהסטודנטים מקבלים הכשרה אזוטרית ברמה נמוכה, ולאחר שיקבלו את התואר יתקשו למצוא פרנסה ולהתקדם בתארים מתקדמים במקומות אחרים.
הסטודנטים, כמובן, אינם מודעים לכך. רובם אינם יכולים לשפוט זאת. הם מכירים בעיקר את ההכשרה שקיבלו, ובטוחים שכך ראוי, שהרי החוג קיבל אישור להעניק תואר. לפיכך המל"ג מבצעת את תפקידה בדייקנות כאשר היא מתעקשת על הרמה והמגוון האקדמי. המל"ג למעשה שומרת על הסטודנטים מפני החוג, המבזבז להם – מבחינה אקדמית – שלוש או ארבע שנים חשובות ויקרות.
מנגד זועקת פרופ' רבקה כרמי כי יש להכיר בתואר בעייתי זה. לטענתה החירות האקדמית מעניקה לה זכות להשליך לפח האשפה את הכרעות הגוף האקדמי המפקח עליה מתוקף חוק, גם אם הן מבוססות על הערכות מקצועיות של אנשי-שם עולמי בתחום.
מה נאמר, קשים החיים בצמרת האקדמית.
מאמר מצוין וממצה, אך שאלה לדוקטור ברץ:
האם יש כאן עוד דוגמא לפער בין סמכות ומימון בידי משלם המיסים מצד המדינה, לבין חוסר שקיפות ושרירותיות מצד האקדמיה?
האקדמיה כופה קריטריונים על מוסדות ציבוריים בזמן שהיא עצמה לא עומדת בהם. פרופסורים למשפטים כפו על צה"ל חוקי הטרדה מינית בזמן שהם לא החילו את החוקים עליהם גופם. תא"ל שתהיה לו פרשיה עם חיילת הכפופה לו, יודח לאלתר. בעוד פרופסורים מנהלים רומנים לאלפיהם עם דוקטורנטיות הכפופות להן.
בג"ץ יוצא נגד מינויים פוליטיים, בעוד הוא רווי במינויים משפחתיים.
דומני שהוועדות האקדמיות הן הוועדות הפחות-שקופות במינהל הציבורי. סטודנטים עשויים להתלונן על מרצים גרועים, אך הם ימשיכו ללמד לנצח נצחים.
לא הייתי מצפה מאיש אקדמיה איכותי כמוך לבצע סקירה כל כך שטחית שנראית כאילו יצאה מהמניפיסט שם אם תרצו.
הרשה לי לחדד לך כמה נקודות:
א. בסוף שנות ה90 אוניברסיטת בן גוריון פנתה למל"ג בבקשה לפתוח חוג למדעי המדינה. המל"ג סרבה לבקשה בטענה שיש מספיק חוגים כאלו באוניברסיטאות בארץ ועל כן אין טעם לעוד מחלקה. האוניברסיטה חזרה עם בקשה אחרת – חוג לפוליטיקה וממשל, שילמד מדעי המדינה בגישה חדשה תוך התמקדות בגישות פרשניות. הצעה זו אושרה לבסוף. מסיבה לא ברורה, כחלק מהביקורת של המל"ג החליטו לבחון את המחלקה לפוליטיקה וממשל על פי הקריטריונים של מדעי המדינה. אז כמובן שיהיה פער בין הרצוי במדעי המדינה לבין מה שמתרחש בבן גוריון.
ב. נשיאת האוניברסיטה אמנם אקדמית בהכשרתה, ואפילו די מוצלחת. אבל היא נושאת במשרה ניהולית (ויש היגידו יצוגית בלבד) אשר הגנות החופש האקדמי אינן חלות עליה.
ג. המל"ג אמנם מוגדר כגוף א-פוליטי, את הוא נגוע בפוליטיקה ובהשפעות פוליטיות נרחבות. מי כמוך יודע איך גופים א-פוליטיים מושפעים בורה ישירה מטענות פוליטיות?
ד. לא יתכן שהמחלקה היחידה באוניברסיטה שאי פעם נסגרה בגלל החלטת מל"ג תהיה במקרה המחלקה שזכתה בלינץ תקשורתי ותגובות פופוליסטיות של פוליטיקאים בצורה קבועה. זה לא יתכן סטטיסטית.
ה. לגבי התאמה של המקצוע לשוק העבודה. אתה רציני? זה באמת טיעון מבחינתך? אתה חושב שבוגרי פוליטיקה וממשל משתכרים פחות מתלמידייך לפילוסופיה?
ו.
שלום גלעד,
אני חושש שיחשבו שהזמנתי את התגובה הזו או כתבתיה בעצמי. אתה מרים לי להנחתה. שמא אתה לא אוהב את האוניברסיטה בדרום?
א. ההיסטוריה לא משנה. גם חוג עם גישה ייחודית צריך להיות אקדמי ולעמוד בסטנדרטים אקדמיים. אלא אם כן האונ' הציעה שיהיה חוג שלא יעמוד בקריטריונים אקדמיים והמל"ג אישר… ברור לך שלא זה המצב. הציעו חוג ייחודי, שיעמוד באמות-מידה אקדמיות רגילות, אך בפועל רמתו, לפי צוות שופטים בינלאומי, נמוכה מדי. מגוון, אגב, החוג בעצמו רוצה לתת, אבל בפועל יש רק "מיוחדים" ואין לימודי בסיס ראויים.
ב. אבל היא כנראה חושבת שכן, לא קראת?
ג. לזה כבר עניתי בכתבה. אם המל"ג פוליטי, צריך לעבור לפיקוח אחר. אלא שמבחינת האקדמאים זה יהיה לשפוך את התינוק עם המים. מה שבטוח, אי-אפשר להגיד שהמל"ג פוליטי כשאנחנו לא מסכימים אתו ומקצועי כשאנחנו כן מסכימים, אלא אם כן זו הומורסקה חביבה.
ד. סוגיית התקשורת לא עניינית. ממה נפשך? או שזה החוג היחיד הגרוע, ואז צריך לסגור, או שצריך לסגור הרבה חוגים נוספים. אבל אז מה נגיד? "אם רבים גונבים מותר לגנוב"? אסור שיהיה חוג שייסגר ראשון? כמובן שזה לא קביל. בכל אופן, לשיטתך כל חוג ישרוד גם כשיימצא לקוי. כל שעליו לעשות הוא לדאוג לכתבה בעניין (לא קשה) ואז לזעוק "רודפים אותי בתקשורת". או אז תרוץ להגן עליו בטענת "זה לא ייתכן סטטיסטית".
ה. זה ויכוח אחר. אתה כנראה מניח שתואר בפילוסופיה או פוליטיקה וממשל אינו מעשי. לדעתי אתה טועה. השוק בהחלט מחפש אנשים ברמה גבוהה בתפקידים שונים, וכל חוג שיודע להוציא אנשים איכותיים, שהיו צריכים ללמוד ולעבוד קשה ולהוכיח את עצמם, עוזר לעצמו, למעסיקים ולהם. כן, גם במדעי הרוח והחברה. אני בכל אופן מחפש אנשים כאלה שיעבדו אצלי בפרוייקטים שונים, אז לפחות במקרה הזה יש לנו הוכחה אמפירית שאני צודק.
חן חן על תגובתך וגמר חתימה טובה,
רן ברץ
לגבי ד, אתה רציני?!
1. לינץ תיקשורתי לא היה, התקשורת ברובה בסך הכל הגיבה לרעש ש"אם תרצו" יצרו והם עשו זאת מנקודת מוצא מגוננת.
לא יתכן סטטיסטית?! אם תחיל את ההגיון הזה על כל איש ציבור או ארגון שנחקר בעקבות חשיפה תקשורתית?
להיפך מהנ"ל עולה כתב אישום מול התקשורת הישראלית שמעולם לא ביקרה את המתרחש שם, למרות שהעובדות הבסיסיות ידועות מזה זמן רב.
מהניהול התקשורתי של החשיפה אפשר להבין למה.
שלום רן, אני בוגר טרי של המחלקה לפוליטיקה וממשל..קראתי הן כתבתך והן את תגובתך לחברי גלעד..אשמח לדון איתך באריכות על הנושא אך אעדיף לעשות זאת באופן פרטי..האם זה אפשרי מבחינתך? האם יש לך כתובת מייל אליה אוכל לכתוב לך??
בברכה,
אבינועם
גורדון וחבריו מחסלים את האקדמיה. מי שבונה את מחקריו כך שיתמכו באג'נדה ושקרים ולא על בסיס של חיפוש אחר עובדות הופך את האקדמיה לבדיחה.
אני ממליצה לקרוא את המאמר שנכתב כתגובה לספרו של זנד.
http://www.art-gallery-yona.com/I%20am%20proud-heb.html
ולצפות במצגת המשווה בין
UNRWA
לבין
UNHCR
מידע שגורדון וחבריו מנסים בכל כוחם להעלים.
משום מה אנחנו הישראלים עוסקים כל העת בהתיישבות היהודית המתחדשת בארץ אך לא שואלים כלל מי הם הפלסטינים? מתי ומדוע הם התיישבו בארץ?
הרי ידע בתחום זה יש בו כדי למוטט את טענתם כי חיו כאן דורות רבים עד אשר באו היהודים וגרשו אותם מאדמתם. והרי המסמכים מספרים סיפור אחר.
כנס לאתר UNRWA וקרא את הגדרת הפליט של הארגון כפי שהיא מופיעה כעת באתר.
מבלי שתכננתי מלכתחילה, יצא שעשיתי מעקב, לא ארוך בשנים, אחר השינויים שנעשו בהגדרה אשר הוצגו באתר זה. הדף בו אני מציגה את השינויים נמצא בלינק זה.
http://www.art-gallery-yona.com/Refugees-Definition.html
ונשאלת השאלה מדוע הם נזקקו לשינויים אלו?
התשובה היא אחת. משום שכל נושא הפליטים הפלסטינים יסודו בשקר. כמו גם, לו ההגדרה בעת הקמתו של הארגון הייתה כפי שהיא מפורסמת כיום, גם הפליטים היהודים יכלו לדרוש מאונר"א תנאים דומים.
הכנתי גם מצגת המשווה בין שני הארגונים של האו"ם המטפלים בפליטים. ארגון UNHCR המטפל בפליטים מכל העולם.וUNRWA המטפל בפליטים ערבים כתוצאה ממלחמה כנגד ישראל.
http://www.art-gallery-yona.com/U.N._-_refugees-EN.pdf
אנא תקשיב גם לראיון איתי ברדיו מקומי. הראיון נעשה בעקבות מאמר של עיתונאי גרמני שביקר במחנה אעידה והופתע שהמארחת שלו מייחלת לסיים את מלאכתו של היטלר.
http://www.art-gallery-yona.com/Refugee-Slide-Show-5.html
ולבסוף מאמר קצר מאוד על ההתיישבות הערבית בארץ בעת החדשה.
http://www.art-gallery-yona.com/DEMOGRA.html
ד"ר ברץ,
תודה על הפוסט, חשוב להפיץ את המידע. שאלה:
בהנחה שיש ניגוד עניינים מובנה, ובאוניברסטאות, מל"ג וות"ת יושבים אותם בעלי אינטרסים – מה התחזית שלך?
כרמי לא מכירה בסמכות המל"ג ועדיין מקבלת כסף, זה יכול להמשך? ודבר שני: האם הסטודנטים שיתחילו ללמוד בתשע"ד, יקבלו תואר מוכר?
שלום itamars,
תודה על התגובה. תחזית אני יכול לתת גם בלי להתחייב לניגוד העניינים המובנה. להערכתי החוג לא ייסגר. יערכו שינויים והמל”ג יקבל אותם. השאלה אם זה ייקח שנה או שנתיים וכמה נזק תדמיתי הנשיאה תעשה בינתיים. חוות-הדעת החיצוניות מחייבות שינוי קצת יותר עמוק ממה שרגילים לו, אבל האוניברסיטה והמל”ג מעוניינים להימנע מבזיון ויפעלו בהתאם.
אף-על-פי שכרמי נשיאה, האוניברסיטה לא ממש כפופה לה, מכיוון שבאקדמיה החוגים והפרופסורים בעלי הקביעות די חיים בממלכות משל עצמם. כך שיש כאן הרבה רעש ומעט משמעות תקציבית.
אם יהיה למל”ג ספק בנוגע לתואר בתשע”ד, הוא לא יאשר לסטודנטים להתחיל ללמוד. אבל, כאמור, אני מעריך שבמהלך תשע”ג הבעיות תפתרנה.
שוב שלום,
שתי שאלות נוספות ברשותך:
1. יש הרבה דיווחים סותרים ברשת. מצד אחד יש אקדמאים הטוענים שהועדה הבינלאומית בחנה את השינויים והם שבעי רצון. מצד שני יש הכחשות גורפות. ואני שואל, איפה השקיפות? אם דוקטורים מהאוניברסיטה מפרסמים דברים כאלה, היכן ניתן לקרוא את הדיווח של הועדה? הרי הדברים האלה לא נסגרים בשיחות טלפון.
2. מה אתה אומר על הפרסום קישור, באתר הרשמי של ב"ג (ac.il) לאתר פרטי, אנונימי המשמיץ את המל"ג?
שלום,
1. הדברים של תת-הועדה במל"ג מצויים בידינו ופורסמו בפורומים של מדעי החברה. החלטות מל"ג מצויות באתר של מל"ג.
2. לעומת עצם המלחמה נגד המל"ג, זה לא נראה לי משמעותי.
רן
נראה שהפסדנו..
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/412/502.html#.UI_bqq-Z9UM.facebook