האם סין שואפת לרשת את ארצות הברית כמעצמת-על?
האם סין שואפת לרשת את ארצות הברית כמעצמת-על?
במאמר במגזין בלומברג ביזנסוויק מבחין הכלכלן האמריקני צ'ארלס קני בין צמיחה כלכלית לבין מדיניות-חוץ אימפריאליסטית. לפי קני, צמיחתה הכלכלית המהירה של סין תלויה בהמשך היציבות הנוכחית, ולכן היא נמנעת מאימוץ מדיניות-חוץ אגרסיבית.
לאחר מותו של מאו דזה טונג ב-1976, פתחו בהדרגה יורשיו את הכלכלה הסינית ליוזמה-חופשית, מדיניות שהפכה עם הזמן לקפיטליסטית מוצהרת. היוזמה-החופשית הוכיחה את עצמה, וכלכלת סין צמחה במהירות והפכה לשנייה בעולם. על-פי ההערכות, סין עתידה לעקוף את ארצות-הברית ב-2018.
קני משווה בין עלייתה הכלכלית של סין לבין עלייתה הכלכלית-צבאית של ארה"ב בתחילת המאה ה-20. ארה"ב הייתה דמוקרטית כלפי פנים, אך בכל הקשור למדיניות חוץ היא התנהלה בכוחנות אימפריאליסטית. כך, ב-1898 היא נלחמה נגד ספרד וכבשה ממנה את קובה והפיליפינים, ובשנים 1918-1920 היא התערבה במלחמת-האזרחים ברוסיה.
לעומת זאת, הממשל הסיני מתרכז בעיקר בצמיחה הכלכלית ובמדיניות פנים ואיננו מטפח שאיפות שליטה בעולם. המלחמה האחרונה שסין ניהלה הייתה מול וייטנאם בסוף שנות השבעים, וגם היא לא גרמה לשינויי גבול בין המדינות. מאז, סין נמנעת בעקביות מהתערבות בסכסוכים מזוינים ותקציב הביטחון שלה שווה לחמישית מתקציב הביטחון האמריקאי. סין אמנם תומכת בצפון-קוריאה, סודן וסוריה, אך באופן מתון בלבד, תוך אימוץ מדיניות פשרה ומשא-ומתן עם ארה"ב.
הצמיחה הכלכלית הסינית והמשך מדיניות-החוץ המתונה תלויים אחד בשני. לסין יש אינטרס כלכלי בהמשך היציבות הנוכחית, הקיימת בזכות הסדר העולמי שארצות-הברית יצרה ומשמרת. כך, לדוגמא, כ-26% מתוצרתה של סין מיוצאים, וכמחצית מתוצרתה מיוצר בשיתוף-פעולה עם חברות זרות. לעומתה, ארה"ב בתחילת המאה העשרים ייצאה רק כ-8% מתוצרתה. לכן כלכלת ארה"ב לא הייתה תלויה בכלכלה העולמית, ומכאן יכולתה לאמץ מדיניות חוץ אגרסיבית.
כיצד צריכות ארצות-הברית ובעלות-בריתה המערביות להגיב לעליית סין? קני ממליץ להמשיך את המדיניות הנוכחית: סחר משגשג לצד לחץ גובר על סין לערוך רפורמות פוליטיות ולקדם את חירות הפרט.
האם התמונה אכן פשוטה כל-כך? קני שוכח להזכיר כמה עובדות הסותרות את האופטימיות שלו. למשל, תקציב הביטחון של סין גדל עם השנים; בקצב הגידול הנוכחי סין תשיג את ארה"ב לקראת 2025. בשל תלותה המוחלטת במקורות האנרגיה במזרח-התיכון, סין שואפת לאבטח עצמאית את דרכי-הגישה לאזור, מבלי להסתמך על הצי האמריקני השולט עליהן כיום; לשם כך היא משקיעה בהקמת צי מתקדם. סין גם מודעת לחולשתה הצבאית יחסית לארה"ב, ולכן משקיעה באמצעים טכנולוגיים חלופיים דוגמת לוחמת סייבר, בה יש לה כבר הצלחות מוכחות.
המגמות הללו לא מובילות בהכרח לעימות, אך יש לקחת בחשבון כי לעתים קרובות צמיחה כלכלית והתעצמות פוליטית מעצימות רגשות פטריוטיים וגאווה לאומית. האינטרס הסיני הנוכחי תלוי ביציבות הנוכחית, אך סין לא תהסס להפעיל את כוחה הצבאי הגובר אם ישתנו התנאים והאינטרס שלה יצריך זאת.
ש
פבל יצקוב הוא מאסטרנט במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן, פריק של פוליטיקה בינלאומית, נתונים סטטיסטיים ותחזיות של העתיד.
פבל, לא ממש הבנתי את הטענה המרכזית של המאמר.
מה שחשוב להבין זה שמה שסין מנסה לצייר בתודעה של האנשים כ"ענק הסיני" זו תרמית ענקית שהמשטר הלגמרי לא חופשי שם מקדם בכל הכלים שיש לו. סין היא אחת המדינות שמפרות את זכויות האדם בצורה הכי ברוטאלית שיש, היא המדינה הכובשת והאימפרליאסטית הגדולה ביותר בעולם מבחינת מספר הטריטוריות הכבושות, שטחן ומספר האוכלוסין בטרטיטוריות אלו.
סין היא מדינה בה יש מגבלות חמורות ביותר על כל סוג של יוזמה פרטית. כל מה שהתעמולה הסינית מנסה להציג במדיה העולמית, כמו למשל הסיפור על החברות הפרטיות שמשגשגות שם הוא בדיחה אחת גדולה. כל מי שעשה אי פעם עסק עם חברה סינית מכיר את הסיפור על המנהלים החסויים שאף אחד לא רואה, ועל חברי הדירקטריון שכולם למעשה שייכים באיזושהי דרך עלומה לממשלה ולמפלגה. היום מציגים לעולם את העוצמה הכלכלית בצורה כזו, בדיוק כמו שלפני 60 שנה הסובייטים עבדו על כולנו שתכניות החומש שלהם מצליחות ושהם עלו על החוקים הבסיסיים של התכנון הכלכלי.
אין דבר כזה מדינה טוטאליטארית שתצליח ליצור צמיחה אמיתית בטווח הארוך. היא יכולה כמובן להציג מספרים שנה אחרי שנה שיראו כאילו יש שם צמיחה מטורפת, אבל כל המספרים האלו מושפעים מהמיזמים הפסיכיים שהממשלה בונה שם שחסרי כל היתכנות כלכלית (ויש אינספור דוגמאות לכך), מהנסיונות המטורפים בהנדוס האוכלוסיה ושינועה ממקום למקום, מתרגילים חשבונאיים כאלה ואחרים, שחברות מערביות המציאו שנים לפניהם, רק מה, בשוק החופשי קשה לעבוד על כולם לאורך זמן, וחברה שמתמחה בהתאמת מספרים בדוחות השנתיים תתברר לציבור בשלב מסויים כבלוף. כאשר מדינה עושה את זה, ועוד בקנה מידה כל כך גדול, יותר קשה להבחין בשקר. השקר והתרמית הענקית הזו יתבררו לדעתי בשנים הקרובות כשהעולם כולו יופתע ויראה איך פתאום הענק הסיני קורס בגל של חובות שהוא לא יכול לעמוד בהם, רעב בקנה מידה שטרם נראה כמותו, ואנשים מסכנים שמרוב אומללות לא יהיה להם כוח אפילו לצאת להפגין. המדינה הזו תגמור יותר קרוב לצורה שבה בריה"מ סיימה את הקריירה מאשר הצורה שבה מדינות ערב עוברים עכשיו את המהפכות. כמה שהשקר גדול כך יהיה המשבר.
מה שיוצר צמיחה בעולם זה רק ערך מוסף שיזמים מצליחים ליצור במוצרים שם מייצרים, ובכך הם מגדילים את העוגה, או באופן אחר, מצמצמים את התלות שלנו באמצעים לא יעילים, מבזבזי זמן ומשאבים. כך החברה כולה הופכת לעשירה יותר והאמצעים שיש בידי האנשים בה נעשים אפקטיביים יותר, כולל הכסף שהם מחזיקים מתחת לבלטות. ביקור קצרצר בסין יחשוף אותך למציאות של חנק היוזמה הפרטית שקורה שם, והקצאת כל המשאבים של הממשלה, על חשבון החוב ההולך ותופח שלה (כי באמצעות מיסים מאזרחיה העניים הם בחיים לא היו יכולים לממן פרוייקטים גרנדיוזיים כמו שהם עושים), לטובת מיזמים חסרי כל תועלת וערך, מלאי רהב והיבריס מטורף.
הגיע הזמן באופן כללי שנתחיל להשתחרר מהציורים שמנסים לצייר לנו באמצעי המדיה, משלל סיבות וגורמים, ונכיר בכך שאנחנו חיים באחד המקומות בעלי הפונטיאל הגדול ביותר בעולם, פוטנציאל שגם מתממש בכל רגע ורגע, ובכל יצירה שישראלי יוצר פה, וכל מה שאנחנו צריכים במישור הפוליטי-ציבורי זה להפנות את כל הלחץ והאנרגיה שלנו לכך שאלו שמונעים מאנשים ליצור בעצמם, ייעלמו במהרה מהנוף הציבורי ויפסיקו לעכב את ההתפתחות התרבותית, הכלכלית, והיצירתית שמליוני אנשים מלאי תשוקה למה שהם עושים יוצרים פה בכל רגע ורגע.
שתהיה שנה טובה לכולנו, והרבה עושר!!
לצחי, אני שמח שקראתה את המאמר והחלטתה לכתוב לו תגובה ארוכה ומפורטת.
המאמר מדבר בעיקר על מדיניות החוץ והביטחון של סין שכמובן תלויה במצב הפנימי הכלכלי – חברתי בסין. אני לא מסכים איתך על הנקודה שסין היא עוד בריה"מ מבחינה כלכלית. אמנם לא יצא לי לעשות עסקים בסין אבל כן טיילתי שם וההתפתחות הכלכלית בכל רחבי המדינה לא ניתנת להכחשה. שנחאי שראיתי עשתה עלי רושם של עיר יותר מפותחת מכל עיר אחרת שראיתי בעולם כולל ניו יורק. מה שיותר חשוב מהרושם הזה זה הערכות של אלפי כלכלנים מכל רחבי העולם שמאמינים בצמיחה הסינית ולא חושבים שזהו בלוף אחד גדול כמו שאתה מתאר. אני כן יכול להאמין שיש בסין שחיתות בקנה מידה גדול וגם חוסר יעילות ומגלומניה, אבל רק הזמן יראה אם זה יגרור את סין לקריסה כמו שאתה מתאר, דבר שאישית איני מאמין בן. מה שאני כן מאמין בו הוא שעם הפיתוח הכלכלי יבואו יותר חופש פרט ודמוקרטיה. הבעיה היא שזה יכול לקחת עשרות שנים ובדרך סין יכולה לעבור דרך שלבים של לאומנות, ריאקציה טוטאליטרית ואף אנרכיה בסגנון "האביב הערבי", למרות שאני חושב שהאפשרות האחרונה אינה סבירה.
אני מסכים איתך לגמרי לגבי הפוטנציאל הכלכלי של ישראל ומאמין שבתוך עשור, בהינתן התנאים הפוליטיים והכלכליים המתאימים, ישראל יכולה להפוך לאחת מ-15 המדינות עם מדד הפיתוח האנושי הגבוה בעולם.
שנה טובה גם לך!!!