האם לארצות-הברית אינטרס בהפלת אסד? או דווקא בהימשכותה של מלחמה פנים אסלאמית גדולה?
האם לארצות-הברית אינטרס בהפלת אסד?
ההיסטוריון הצבאי מקס בוט והמזרחן מייקל דוראן כותבים ב-ניו-יורק-טיימס על "חמש סיבות להתערבות צבאית בסוריה": סוריה בהנהגת אסד היא מעוז איראני וצינור נשק לחיזבאללה, מכאן האינטרס האמריקני בהחלשת אירן; הסכסוך האתני-דתי בסוריה מאיים לגלוש לעירק, ירדן ולבנון, ולהעצים את התוהו-ובוהו המאפיין את המזרח-התיכון ממילא; קבוצות מאל-קעידה כבר פועלות בין המורדים בסוריה, מה שמחייב את ארצות-הברית לאמן את הקבוצות האחרות כדי שיוכלו לעצור את השפעת אל-קעידה; לבנות-בריתה של ארצות-הברית, טורקיה וקטאר, אינטרסים בהפלת אסד וזוהי הזדמנות לחזק את הקשרים בינן לבין ארצות-הברית. ואחרון חביב, הפתעה, הסוגיה המוסרית: שלושים-אלף סורים כבר נהרגו, וללא התערבות אמריקנית צבאית יעמוד האזור בפני אסון הומניטרי.
הכותבים ממליצים על "הובלה מאחור", השיטה בה פעלה ארצות-הברית בהפלת קדאפי. לארצות-הברית האמצעים הטכנולוגיים לנטרל את חיל-האוויר ומערכי הנ"מ הסורים, ולהפוך את שמי סוריה לאזור חופשי מטיסות. חאלב, העיר השנייה בגודלה לדמשק, כבר נשלטת בחלקה בידי המורדים. חאלב גם קרובה יחסית לגבול הטורקי, כשישים קילומטרים, לכן ממליצים המחברים על יצירת פרוזדור קרקעי, בין טורקיה לחאלב, בשליטת המורדים ובתמיכת הצבא הטורקי. בכדי ליצור בסיס להתקפה על דמשק, הרחוקה מדי מהגבול הטורקי, ממליצים הכותבים על שיתוף פעולה בין המורדים לבין ירדן. העיר דרעא, המצויה על הגבול הירדני ורחוקה כמאה קילומטרים מדמשק, היא מעוז של המורדים ועשויה להיות החזית לכיבוש דמשק מידי אסד.
אך אם אכן קיים אינטרס אמריקני בהפלת אסד, כי אז למה אובמה מהסס זה יותר משנה?
הפרשן ג'פרי גולדברג טוען כי דווקא העובדה שקיים אינטרס אמריקני מובהק בהפלת אסד גורמת לליברלים להסס. הליברלים נלהבים מאוד להתערב צבאית, כל עוד ברור שהדבר נובע ממניעים הומניטריים ולא מאינטרסים חומרניים. לדידם התערבות לגיטימית היא כזו הדומה להתערבות בבוסניה, בה ארצות-הברית פעלה לטובת המוסלמים כנגד הסרבים הנוצרים, או אפילו להתערבות בלוב, שבתקופת המרד כבר הפסיקה לתמוך בטרור. לפי גולדברג, ההיסוס של אובמה בסוריה הוא רק עוד ביטוי לכישלון הגדול של מדיניות-החוץ שלו במזרח-התיכון. אובמה רצה להתרחק מהמורשת האימפריאלית של בוש וטעה לחשוב שאפשר להשיג משהו במזרח-התיכון באמצעות חיבה. אלא שלרוע המזל, במזרח-התיכון חלים דבריו של מקיאוולי שנכתבו לפני כחמש מאות שנים: "הנסיך צריך שיפחדו ממנו, לא שיאהבו אותו".
המעניין ביותר הוא שמנקודת-מבט ישראלית גם דברי אובמה וגם דברי מבקריו נראים תלושים מהמציאות. המדינאים האמריקנים מצטיירים כאידיאליסטים נאיבים המבקשים להפוך מדינה פיקטיבית כסוריה, על אוסף עדותיה ודתותיה השונאות אחת את השנייה, לדמוקרטיה ליברלית. ההבדל בין בוט ודוראן, המודעים לקיומם של אינטרסים ולצורך בכוח צבאי, לבין אובמה המנסה לפתור את בעיות העולם בעזרת רטוריקה פייסנית, בטל בשישים לעומת האפשרות האכזרית שהטוב ביותר עבור האינטרס המערבי היא מלחמת-אזרחים סורית המפלגת את העולם המוסלמי ומכלה את משאביו.
ואכן המגזין הימני New English Review מבקר את מאמרם של בוט ודוראן בטענה שהדחת אסד תוביל לנפילת סוריה בידי הגוש הסוני בהנהגת ארדואן. לדעת המגזין, האינטרס המערבי היחיד צריך להיות חיזוקם של הכוחות הלא-אסלאמיים והמערביים במזרח-התיכון, בעוד שהאביב הערבי רק פוגע בהם. מצבם של עשרת מיליוני הקופטים-נוצרים במצרים החמיר מאוד מאז הפלת מובארק, וכן מצבם של שני מיליוני הנוצרים בסוריה. הכותב, היו פיצ'גרלד, שואל בציניות: "מלחמת האזרחים הסורית סייעה לפלג ובכך לערער את מורל הגוש האסלאמי, האם אין בכך שום דבר חיובי? על מה ולמה חייב הממשל האמריקני לסיים את התהליך?" לפי פיצ'גרלד, המצב עתה נוח למערב, מלחמת-האזרחים הסורית מכלה את משאבי איראן ומסיתה את הסונים והשיעים אחד נגד השני. איך אמר בגין? מוטב לאחל הצלחה לשני הצדדים גם יחד.
