מדוע הסנקציות על איראן נכשלות? הסבר קצר על כלכלת-נפט דיקטטורית
האם המשק האיראני מצא את הנוסחה להתחמק מהסנקציות?
רבות סופר על האופן שבו משטרים טוטליטריים מסוגלים להטעות את אנשי המערב. הדבר נכון בנוגע לאידאולוגיה, אך גם לדיפלומטיה וכלכלה.
בשבוע האחרון אנו מוצפים בפרסומים על "התערערות המשטר" האיראני בעקבות ירידת ערך הריאל אל מול הדולר. לפי פרסום אתר הכלכלה businessinsider, לא רק שהמשטר אינו נחלש אלא שבאופן פרדוקסלי הסנקציות הכלכליות של המערב עוזרות לו. בעוד שמטרת הסנקציות להחליש את המשטר, בפועל הן משמשות אותו בהחלשת אויבו המרכזי: מעמד-הביניים האיראני המשכיל, שהפגין נגדו ב-2009.
הכלכלה האיראנית שונה מהכלכלות הליברליות של המערב. הסחר במטבע-חוץ באיראן מנוהל ונשלט על-ידי המשטר; הממשלה האיראנית מחזיקה במלאי עצום של מטבע-חוץ הנכנס למדינה ממכירת נפט, והיא זו שקובעת את שערי-החליפין ואת כמות המטבע הזר המשוחרר לשוק המקומי. כל עוד יש לה דולרים, שולטת הממשלה בשער-החליפין. כך, בעוד בשוק החופשי של מטבע-החוץ הריאל אכן מאבד הרבה מערכו, בסחר הנשלט על-ידי המדינה, בוודאי בתחומים החשובים לה, הריאל מחזיק בערכו בזכות סבסוד המשטר.
באופן זה השליטה בשער-החליפין מאפשר לממשלה האיראנית לקבוע מי יסבול מן הסנקציות. היא מסבסדת את הריאל במוצרי-הצריכה החשובים לשכבות הנמוכות (מזון, תרופות ודיור), שכן המעמד הנמוך הוא התומך העיקרי בממשלה. באותו זמן היא נותנת למעמד-הביניים, מעמד הסוחרים, לסבול משער הריאל בשוק החופשי. כתוצאה מכך מפסידים אלו התלויים בדולרים, ומרוויחים אלו החיים על הריאל. כפי שאמר ההיסטוריון והמזרחן ד"ר חואן קול מאוניברסיטת מישיגן: "הבעיה היא שאתה לא רוכש באיראן ביצים בדולרים". כך מפנה הממשלה את "כאב" הסנקציות למעמדות שמרדו בה ב-2009.
לתופעה זו יש תקדים מהעבר הקרוב. בשנות ה-90 הוטלו סנקציות דומות על עיראק של סדאם, שהובילו גם הן לחיסולו של מעמד-הביניים העיראקי ולחיזוק השלטון הדיקטטורי במדינה. שליטתה של הממשלה בנפט מאפשרת לה נגישות לפטרו-דולרים שלמעמד-הבינוני אין יכולת להשיג. גם מעבר לרזרבות הדולריות, אפילו בתקופת הסנקציות, מיליארדים של דולרים נכנסו לעיראק בשל הברחות נפט. כמו בעיראק גם באיראן, חוסר ההבנה של המערב את המנגנונים הפועלים במשטר טוטליטרי מובילה לצעדים שגויים ואף מזיקים.
