הפלסטינים והאביב הערבי

בכנס של יוזמת ז'נבה עסקו במהפכות הערביות, בתהליך המדיני ובעתידה של הרשות הפלסטינית. על האסלאם לעומת זאת, אף אחד לא רצה לדבר. רשמים

נכון לרגע זה, נדמה כי השפעתו של ה'אביב הערבי' פסחה על הפלסטינים. על-אף הביקורות הנשמעות כלפי הרשות הפלסטינית והחמאס, לעת עתה לא מסתמנת באופק הפיכה.

אך יש מי שטוען כי המצב הקיים אינו אלא השקט שלפני הסערה: "התהליך המדיני מת", קבע בדרמטיות אשרף אל-עג'רמי, לשעבר שר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, בכנס שנערך ע"י ארגון 'יוזמת ז'נבה' ביום שלישי האחרון (16.10). לדידו, המצב אינו יכול להימשך זמן רב. הקיפאון הוביל לכך ש"לכל מדינות העולם הערבי, ולכמה מדינות בעולם המערבי, נמאס לממן פרויקט … שאינו מוביל לשום תוצאה חיובית", אמר ביחס לכספים שהושקעו בעבר ברשות הפלסטינית, ומופנים כיום לתמיכה בהפיכות השונות, כגון מימון 'צבא סוריה החופשית'.

אל-עג'רמי צופה עתיד שחור: "בתוך תקופה קצרה מאוד נראה 'אביב פלסטיני' שיהיה קשה", הוא אומר. ה'אביב' יתחיל במחאות דמוקרטיות ושקטות, אשר "יתגלגלו במהרה לאלימות, אשר תתחיל נגד הרשות ותמשך גם כלפי מדינת ישראל, דבר שיוביל לתוצאות קשות מאוד".

מעבר למשבר הכלכלי, מבקר אל-עג'רמי את הרש"פ שלא עושה דבר במצב הקיים: "המקור לכל הבעיות הוא הכיבוש. חוסר המעש של הרש"פ נובע מכך שהם לא עושים דבר נגד הכיבוש … המשבר הכי חזק הוא בקרב ההנהגה הפלסטינית". מכאן קצרה הדרך להטלת האחריות לפתחו של נתניהו, ולקביעה כי "רק פתרון כולל לסכסוך [קרי: הקמת מדינה פלסטינית וקבלת זכות השיבה – א.ג.] יוכל למנוע את ההתדרדרות הזו".

כאשר נשאל בנוגע למצב בעזה, אמר אל-עג'רמי שהשקט נשמר שם רק באמצעות כוח. "החמאס הציג עצמו כאלטרנטיבה לשלטון המושחת של אש"פ … ומה שעכשיו חמאס עושה זה יותר גרוע, מושחת וברוטאלי … עכשיו אין אפשרות לשום פלסטיני לצאת לרחוב (בעזה). מי שעושה זאת מסכן את הראש שלו. היו שם שלוש הפגנות לאחרונה, כולן דוכאו בכוח. אם המצב המדיני יישאר כפי שהוא עכשיו, אין אפשרות לסיום שלטון החמאס חוץ מהפיכה. זה מה שעולה לדעתי מהשטח. אבל, אם תהיה אינתיפאדה בגדה זה ישפיע על עזה וזה יטלטל את החמאס".

אין קשר לאסלאם

לעומת אל-עג'רמי יש הרואים קשר הדוק יותר בין המהפכות הערביות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "סוגיית הסכסוך עדיין חמה בשל העובדה שהיא גורם המאחד בין המהפכנים הערבים במדינות השונות", טען המזרחן פרופ' אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ת"א. "המהפכה בכל אחת מארצות-ערב היא על חירות, צדק ויחס אנושי … כך נתפס המאבק בסוריה בעיני הציבור הערבי, ובאותה מידה כך הם חשים ביחס למצוקה הפלסטינית. הרחוב הפלסטיני, מבחינתו, נאבק על אותם דברים שנאבק הרחוב הסורי והמצרי".

מבחינתו של  זיסר, האביב הערבי צריך להיות חלון הזדמנויות בכדי לנסות להניע תהליך מסויג וריאלי, אשר יעלה אותנו  על מסלול יחסים חדש עם העולם הערבי, בו לכל הפחות נוכל לחיות זה לצד זה. "האינטרס של ישראל הוא לנצל את הלך הרוח האומר – אנחנו לא אוהבים אתכם, אבל אתם פה. בואו נראה איך אנחנו יכולים ללכת לכיוונכם והסוגיה הפלסטינית היא הדבר שלאורו אנחנו בוחנים אתכם".

זיסר מתעלם במודע מן המימד האסלאמי של המהפכות הערביות. בתגובה לשאלתנו ענה כי "אין בין אלו שיצאו לרחובות לבין האסלאם דבר. המחאה הערבית היא לא דתית ולא אסלאמית. כל תנועה אסלאמית בארצות אלו היא תנועה לאומית שצבועה בירוק". לראיה מזכיר זיסר את מלחמתו של מוחמד מורסי באסלאם הקיצוני בסיני כפי שמובראכ מעולם לא עשה. לדבריו, "כל תנועה אסלאמית לכאורה, נוהגת על-פי האינטרסים שלה. האסלאם הקיצוני נמצא רק בשוליים".

גם ד"ר ענת קורץ, חוקרת בכירה ב'מכון למחקרי ביטחון לאומי' (INSS), טענה כי ישנו "אינטרס מיידי משותף לישראל ולרש"פ למנוע מחאה פלסטינית עממית, שתגלוש מהגדה לשטחי ישראל". לדעתה למחאה כזו תהיינה השלכות על יחסיה של ישראל עם מדינות-ערב. "כל עוד הנושא הפלסטיני המשיך לבעבע זו הייתה טעות לצפות לנורמליזציה חגיגית עם מצרים לאחר הסכם שלום. כל ניסיון ישראלי לבודד את הסכסוך מהיחסים עם האזור כשל". כרגיל, הפתרון מצוי במשא-ומתן: "רק קיומו של תהליך מדיני ירגיע את הרוחות של הציבור בעולם הערבי כלפי ישראל, וממילא ינטרל כל ניסיון של המשטרים החדשים לעשות שימוש בנושא הישראלי-פלסטיני".

בועת ז'נבה

שלא מפתיע, לאור רשימת המשתתפים, הכנס לקה במידה רבה של הנחת המבוקש. הקביעה לפיה ההתקוממות הפלסטינית היא בלתי-נמנעת היא מוזרה, כך גם הטענה שאין מימד אסלמיסטי באביב הערבי, וכן גם המסקנה השחוקה כי הפתרון מצוי בהנעתו של תהליך מדיני בין ישראל פלסטינים. בעיני חלק מן האקדמאים המומחים, הכל כנראה מוביל לתהליך מדיני. אם יש שקט הוא מסוכן וצריך תהליך מדיני, ואם יש מרמור ומחאה צריך תהליך מדיני. כך או כך, בכנס של יוזמת ז'נבה דבר אחד בטוח: צריך תהליך מדיני.

כשמאזינים לדוברי היוזמה, קשה להימלט מן המסקנה כי האמונה היוקדת בתהליך השלום אחראית במידה רבה לפרשנות לקויה וחד-צדדית של המציאות במזרח-התיכון. במשך ערב שלם לא מצאו לנכון אקדמאים בעלי מוניטין לדון בכובד-הראש הראוי בהיבטים האסלאמיים של המהפכות האחרונות. זו כנראה הנוסחה החדשה של יוזמת ז'נבה לשלום: לדון במזרח-התיכון כאילו אין אסלאם, ובאסלאם כאילו אין מזרח תיכון.