הרב חיים נבון מגיב לביקורתה של ריקי ממן על ספרו גשר בנות יעקב
מעמד האישה ביהדות: עץ, לא פלסטלינה
בספרי גשר בנות יעקב הצגתי מודל שמרני בנוגע למעמד האישה ביהדות, תוך הסתמכות על מסורת ההגות השמרנית, ובעיקר על אדמונד ברק. ריקי ממן ביקרה את המודל שלי, וטענה שהוא אינו שמרני אלא אורתודוקסי-ריאקציונרי. במאמרה אפשר למצוא טענה קטנה וטענה גדולה. על הקטנה קל להשיב, אך הגדולה מצריכה הבהרה ועיון, שאנסה לשטוח כאן בצמצום.
טענתה הקטנה היא שהשמרנים מפקידים את השינויים במסורת בידי כוחות לא-אישיים, בעוד אני מעניק את הסמכות לרבנים הגברים. זאת היא מסיקה מציטוט אחד:
אם אמנם יש לחץ אותנטי, הן מצד הקהילה והן מצד הרבניות הפוטנציאליות, שאישה תכהן כמורה רוחנית, יש לבחון זאת בתהליך ארוך וממושך. נשים ילמדו תחום הלכתי מסוים ויפסקו בו … נחכה כמה שנים ונראה איך הנשים הללו מסתדרות בתפקיד לאורך זמן…
אך כאשר כתבתי בגוף ראשון רבים: "נחכה … ונראה" לא התכוונתי ל"אנו-הרבנים", ואפילו לא ל"אנו-הגברים", אלא ל"אנו-היהודים". היינו: הקהילה כולה, על אנשיה ונשיה. ובזה סרה מעלי טענתה הקטנה.
אך טענתה המרכזית היא אחרת. לדבריה, התפתחות מעמד האישה אינה עוד תוכנית הנרקמת בשולחן העבודה של הוגה כלשהו, אלא עובדה קיימת. לפיכך, הניסיון שלי להגביל את השינויים ה"שוויוניים" במוסדות דתיים אינו שמרנות, המגינה על הקיים, אלא ריאקציוניות, המנסה להתמרד כנגד ההווה הקיים.
הטענה הזו כרוכה בטשטוש של הפער בין תחומים שונים בחיינו. העובדה היא שגם כאשר נתמעטו ההבדלים בין נשים לגברים מבחינת השכלה וקריירה, עדיין יש הבדלים משמעותיים ביניהם בתחומים אחרים. לדוגמא, בכל הנוגע למבנה המשפחה. ארגוני הנשים נאבקים בימים אלו בלהט למען "חזקת הגיל הרך", הקובעת עדיפות לאישה במשמורת על ילדים במקרה של גירושין. המאבק הזה למעשה מכיר באופן מובלע בהבדל בתפקודם של האיש והאישה בתוך המשפחה. לשמחתי, ההבדל הזה התרכך לאחרונה. הטיפול בילדים אינו עוד מונופול של הנשים. אך ההבדל בין נשים לגברים בהקשר זה עדיין קיים – וסבורני שימשיך להתקיים גם בעתיד.
כך גם לגבי המוסדות הדתיים. גברים ונשים רבים מאוד, העובדים או לומדים באקדמיה בצוותא, מקפידים לשמר את ההבדלים בין גברים לנשים במוסדות הדתיים שלנו – בעיקר בבית-הכנסת ובפעילות הקשורה בו. בספרי גשר בנות יעקב ניסיתי לבאר שהנטייה הזו אינה קיפאון גרידא. זוהי תגובה בריאה של אנשים ונשים המאמינים במסורת החיה שלהם, וספקנים לגבי ניסיונות לשנותה, על סמך תיאוריות שונות ומשונות. גם אם תפקודים מסוימים של נשים בחברה משתנים, אין זה מצדיק רפורמה טוטאלית בכל המוסדות המבדילים בין גברים לנשים.
החברה הליברלית משדרת מסר סותר לנשים צעירות: מצד אחד, אומרים להן שוב ושוב שהן בדיוק כמו הגברים. מצד שני, משדרים להם שעליהן להיות "נשיות", ללמוד בלט ולא ג'ודו, לעסוק באופן אובססיבי בהופעתן החיצונית, וכן הלאה. התוצאה היא לעתים קרובות נשים שרוממות השוויון בפיהן, והתנהגות נשית-סטריאוטיפית בידן. הניסיון לכפות על גברים ונשים אחידות מוחלטת, מביא להתפרצות ביטויים מגדריים-ספציפיים דווקא בהיבטיהם השטחיים ביותר. נשים בדורנו מקדישות זמן ומשאבים לטיפוח הופעתן החיצונית, במידה חסרת-תקדים בהיסטוריה האנושית. גברים בדורנו משקיעים לעתים אנרגיה דומה בטיפוח שריריהם. אלו ואלו נראים לעתים כקריקטורה של "האישה" ו"הגבר" – וכל זה תוך מלמול שגור של סיסמאות שוויוניות.
ההגות השמרנית מכירה בהבדלים מסוימים בין נשים לגברים. כל ניסיון להתעלם מכך הוא איוולת. גם אם ההבדלים הללו הם תוצאה של הבניה חברתית – מי ערב לנו שהבניה חברתית אחרת תניב חברה מוצלחת יותר? כשמרן, אני מקבל ומכבד תהליכי שינוי המתחוללים באופן טבעי. העמקת תלמוד התורה של נשים היא דוגמה לתהליך כזה, שמתחולל זה כמאה שנה, באופן איטי ויסודי. אך עובדה היא שגם אחרי לפחות חמישים שנה של תעמולה שוויונית בלתי פוסקת – עדיין יש תחומים רבים בחיינו שבהם ניכרים הבדלים בולטים בין נשים לגברים. האם המסקנה היא להגביר עוד ועוד את התעמולה השוויונית – או לקבל את העובדה שבתחומים מסוימים ייבדלו הנשים מן הגברים, כנראה לנצח? אני מצדד בהנחה השנייה.
המציאות מוכיחה שמרבית בני הציבור הדתי ובנותיו, גם המשכילים ביותר ביניהם, סולדים מהניסיונות לעצב מחדש את בתי-הכנסת שלנו ברוח "שוויונית". לא תמיד קל להם לנסח באופן ברור את עמדתם. הם אינם חרדים, המתנגדים לכל שינוי; הם אינם מיזוגינים, העוינים את המין הנשי; אך הם (והן) ברובם גם אינם פמיניסטים, המוכנים ללוש את מסורתם כבצק ולהפקידה בידי הוגים אופנתיים. ב-גשר בנות יעקב ניסיתי להיות להם (ולהן) לפה, ולהציג מודל פילוסופי המצדיק את נטייתם השמרנית.
במשפט אחד: המסורת שלנו משתנה; אך היא משתנה כמו עץ, ולא כמו פלסטלינה.
ש
הרב חיים נבון הוא רב קהילת השמשוני במודיעין, סופר ופובליציסט
קל לקחת את הדיון למקום של המתח בין קידום קריירה ובין גידול ילדים. מתח זה נדון בהגות הפמיניסטית בפרט ובחברה המערבית בכללותה.
קשה יותר להסביר מדוע ההנהגה הציבורית והרוחנית צריכה להישאר בידי הגברים למרות שבימינו כפי שהרב חיים כותב בעצמו פערי האוריינות וההשכלה נעלמו.
האמירה ש'כלל העם היהודי' יבחן האם יש להעניק סמכויות לנשים היא פתטית. איך העם יכריע- במשאל עם? או שהנהגתו הגברית תייצג אותו בהחלטה זו?
האמת, הנושא מטריד אותי רק בתיאוריה, כי למעשה הקשר בין סמכות הלכתית להנהגה רוחנית וציבורית הולך ומאבד מכולו בין השאר מפאת חוסר רלוונטיות ושמרנות מסגרתית (ולא מהותית)
אברום אני מצדד בשמרנותו של הרב נבון.
תפקיד הוא מילה שנתפסת כנוקשה וכופה. אך מאידך תפקיד יכול להיות שם תואר להתפתחות טבעית. המבנה הפיסיולוגי כמו גם הפסיכולוגי של גברים שונה מזה של נשים0 אאיר, המושג 'גבר' והמושג 'אישה'; אינם מושגים ביולוגים אלא פסיכולוגים,-קוגנטיבים-אפיסטמים.
זכר ונקבה – פער פיסיולוגי; גבר ואישה -פער תרבותי וזהותי.
לעניות דעתי הנטייה הרציונאליסטית של מאתיים השנים האחרונות כופה ומצמצמת את האדם למרחב היסטורי מאוד מצומצם; אין פתיחות ללקח מתוך ה'בלתי מוגדר': מתוך המסורת.
ומכאן לנושא:
כל עוד זהויות שונות מאפיינות את הזכרים והנקבות להיות גברים ונשים; יש מקום לפערים בתפקידים; השינוי חייב לנבוע ולא להיכפות על הכלל.
למשל, השוני בדימוי המיני של אישה בעיני גבר לעומת גבר בעיני אישה מחייב 'תורת חיים' להגיב "לקיים" ולא ל"ראוי" לפי אידיאליסטים של תקופה X. קרי בין אם הוא תואם או לא תואם לרוח התקופה הפמיניסטית. הרעיון שבו מבטלים אל לקחי העבר בתהליך חד מדי איננו שמרני אלא מהפכני.
יש עת למהפכות, אני לא חושב שבתחום הנ"ל במועד הנ"ל זאת העת.
ורק אנקדוטה לסיום: אין דרך להגדיר איך "העם יחליט" בצורה אנליטית-זה כשל רציונאליסטי: מתוך הריאליה, מתוך הקיום, משמע מתוך התמודדות המסורת והזהות עם אתגרי ההווה יווצר מומנטום של ההמון. מתוכו ינבעו מסקנות ותהליכים. ובתורם אלו ייצרו שינויים ב'דעה הקדומה' על ידי תהליך הצברי[אקיומיליטיבי]- תהליך האוריינות הוא עדות נהדרת של הרב נבון לדבר.
ובנוגע לנתק בין סמכות ציבורית לסמכות הלכתית – דווקא דבריך מעידים על תהליך טבעי ואיטי שמעיד כי זאת המתודה על פיה יישק שינוי.