הבית היהודי והפיצול הלאומי

נפתלי בנט אמנם נבחר בשבוע שעבר ליו"ר מפלגת 'הבית היהודי', אך על-מנת להשלים את המהלכים שברצונו להוביל נזקק בנט לקדם את בחירתם של מספר מועמדים הנמנים על מחנהו בבחירות המוקדמות לרשימת המפלגה לכנסת.

התלהבות דועכת

ביום שלישי פרסה המפלגה ברחבי הארץ 1,883 קלפיות. הציפיות היו להיענות דומה לזו של הבחירות לראשות המפלגה בשבוע שעבר, אשר הביאו לקלפיות יותר מ-42 אלף מצביעים, 78.5% ממתפקדי המפלגה. לקראת שעות הערב החלו לזרום דיווחים על היעדר תנועה בקלפיות. אריק, מתפקד הבית היהודי מפתח-תקווה, סיפר כי בניגוד לשבוע שעבר, הפעם הוא ספר יותר מחלקי סטיקרים מאשר מצביעים. גיא, שהצביע ברעננה, אמר ל'מידה' כי אחרי ההתלהבות הגדולה שאחזה במצביעים בשבוע שעבר, שררה בקלפי מעין אווירת נכאים. עדויות אלו, ואחוז המצביעים הנמוך עד לראשית הערב, העמידו בסימן שאלה גדול את כדאיות פיצול ההצבעה ליושב-ראש ולרשימה לכנסת.

הדיווחים על אחוזי ההצבעה הנמוכים הלחיצו את מטה בנט, שכן אחוז הצבעה נמוך משרת את אנשי המנגנון הישן של המפד"ל. החשש היה כי המועמדים של בנט, דוגמת איילת שקד וח"כ אורי אורבך, ידחקו לשולי הרשימה, ואל המקומות הריאליים יתברגו אנשי זבולון אורלב הלעומתיים. לבנט עוד זכור תקדים אפי איתם בראשות המפד"ל, שהגיע כהבטחה גדולה, אך סיים את כהונתו בראשות המפלגה בהתרסקות רבתי. ברגע האמת, עם התפטרות שרי המפד"ל איתם ויצחק לוי מהממשלה בעקבות תכנית ההתנתקות, החליטו מוסדות המפד"ל ואורלב בראשם, להישאר בממשלה – אקט שהיווה מעין הדחה של אפי איתם מראשות המפלגה. בנט, שמבקש לפנות למגזרים נוספים ולהגדיל את כוחה של המפלגה מעבר לשלושה או ארבעה מנדטים, הפעיל לחץ על השטח, ואורי אורבך קרא לציבור בדרכו האורבכית, "לצאת ולהצביע".

תוצאות האמת

היום, במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בתל-אביב, פורסמו התוצאות הסופיות של הפריימריז. למקום השני ברשימה נבחר אמנם חבר הכנסת לשעבר ניסן סלומיאנסקי, איש המנגנון של מפד"ל הישנה, אולם את יתר הרשימה יאיישו אנשים הנמנים בצורה מובהקת על מחנה בנט: מייסדת תנועת 'ישראל שלי' איילת שקד החילונית, ח"כ אורי אורבך, סגן ראש עיריית באר-שבע אבי וורצמן, אל"מ במיל' מוטי יוגב ויוני שטבון.

עם פרסום התוצאות לא חסך בנט בפאתוס: "משהו חדש מתחיל היום בעם ישראל. הציונות הדתית שבמשך הרבה מאוד שנים הייתה שפופה, קמה היום כעוף חול ומזנקת ומרחיבה את המעגלים בציונות הדתית, אבל גם למעגלים הרבה יותר רחבים שמעולם לא דמיינו שיכולים להיות. עשינו היסטוריה עם כניסת איילת שקד לצמרת המפלגה".

בחירתה של שקד אכן נראית כמסמנת צעד חשוב למפלגה. היא נבחרה למקום גבוה ברשימה, למרות הביקורת שנמתחה על כך שהמקום המשוריין לאישה במפלגה יאויש על-ידי חילונית. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבמהלך הפריימריז, ועל מנת לרכך את השפעת הביקורת, הצהירה שקד מפורשות כי בסוגיות דת ומדינה "תסור למרותו" של הרב רונצקי, הצהרה שמאירה את בחירתה במפלגה הדתית באור קצת פחות מתחדש. יתרה מזאת, אם אכן תתאחדנה, כמתוכנן, רשימות 'הבית היהודי' ו'האיחוד הלאומי' – שהמפלגות המרכיבות אותן מונהגות על-ידי מועצות רבנים – הצבתה של שקד תהיה כמעט חסרת משמעות.

פיצולים ומנדטים אבודים

הסכם איחוד עקרוני בין נפתלי בנט ויעקב כץ (כצ'לה) אמנם נחתם, אך כנהוג בפוליטיקה רוויית הפלגנות של המחנה הדתי-לאומי, הויכוח על הדמות שתעמוד בראשות המפלגה לא תם. בנט, שחשב שעם ניצחונו על אורלב הכריע גם את המאבק על העמידה בראש הרשימה המאוחדת, הופתע לשמוע את כצל'ה, שכבר הספיק לוותר על ראשות האיחוד הלאומי, רומז שהוא דורש לעמוד בראשה.

בשבוע הקרוב תוכרע כנראה השאלה האם 'הבית היהודי' ו'האיחוד הלאומי' יעמידו רשימה מאוחדת, או שפיצול המחנה הדתי-לאומי יימשך. לנוכח ניסיון העבר, מותר להיות סקפטיים. במחנה הדתי-לאומי המחנאות בדרך כלל מנצחת. וכך אפשרי תסריט האימים הבא לימין הדתי-לאומי: המגזר יעמיד שלוש רשימות; מרזל-אלדד ברשימה שלא תיכנס לכנסת, 'האיחוד הלאומי', שהוא למעשה 'תקומה', שגם לא יעבור את אחוז החסימה, ו'הבית היהודי' עם 4-5 מנדטים. עשרות אלפי קולות דתיים-לאומיים יושלכו כך לפח, ושכרה של התחדשות 'הבית היהודי' תצא בהפסד המחנה.