מבצעים במקום ידעונים

זוכרים את התקופה בה שלטון ערפאת היה מוגן מהתקפה בטענה ש"אין לדעת מי יבוא תחתיו"? הייתה תקופה בה היה לרעיון זה כוח שכנוע. שהרי מתחת לפני השטח רחשו אז כל מיני קבוצות ג'יהאד קיצוניות, שאחת מהן נודעה בשם חמאס. וערפאת של ימי אוסלו הרי היה "קבלן המשנה" של ישראל בכל הנוגע לטיפול בצרה הזו, "בלי בג"ץ ובלי בצלם" כמובן.

עם או בלי עזרתה של ישראל, חלפו עברו להם ימי ערפאת, שאופיינו מאז מבצע 'חומת מגן' בפעולה כוחנית נגד שלטונו. למרבה הפלא, על אף ידה התקיפה של ישראל, מי שקם תחתיו עדיין נמנה על חוגי המתונים-בעיני-עצמם. מנגד, אם כל המחוות שביצעה ישראל בנסיגתה מרצועת עזה, מהסוג שפרשני הטבלואידים הטיפו לה במשך שנים, במקום להביא לחיזוקו של אבו-מאזן ה"פרגמטי", הביאה דווקא לעלייתו של החמאס. מבולבלים? גם הם.

מסתבר שקברניטי ישראל מאז אוסלו לא בדיוק הבינו איך עובד האויב (אם בכלל הסכימו לראות בו אויב). אמנם, בכל הנוגע ליכולותיו הצבאיות המודיעין נותן תמונה לא רעה, אך כשמגיע הדבר לזרמים החברתיים, התנועות פוליטיות, חלוקת השלטון והפעלת הכוח בקרב הפלסטינים, ישראל איננה טובה בחיזוי העתיד מקוראות בקפה או מעלים באוב.

להיזהר מ"האחיינים הג'יהאדיסטים"

המבצע האחרון בעזה כמו הוציא מאריזות הנפטלין את הפרשנים הצבאיים מדוכאי השגרה, העסוקים מאז ליל אמש בניסיון להבין כיצד ישליך המבצע על המערך הפוליטי של חמאס, והאם קריסתו תביא לעליית כוחות קיצוניים יותר.

מסתבר שלא משנה מה, תמיד יהיה איזה גורם קיצוני עוד יותר שצריך לעורר בנו חיל ורעדה, ושיצדיק את המשך הישרדותו של כל ארגון טרור שמפגיז אותנו מזה כעשור. הרי אם יקרוס שלטון החמאס, עוד יקומו שם הסלפים והג'יהאד האסלמי ואל-קעידה. והם הרי הרבה, הרבה יותר מסוכנים; בסוף הם עוד יפגיזו את העורף במאות ואלפי טילים שיבריחו דרך מנהרות…

האמת היא שגם אם יקרוס החמאס וברצועה תשלוט אל-קעידה, עדיין יהיו כמה גופים קיצוניים עוד יותר שצריך לפחד מהם. עוד יגלו שם תאים רדומים של "האחיינים הג'יהאדיסטים", קבוצות קנאיות של "גדודי משוגעי אל-פלצה", ואפילו ארגון "הג'ננה העולמית" יאיים על היציבות השלטונית באזור. ומה נעשה אז?

המאזן האסטרטגי

איך שלא הופכים את התמונה, חיסול מפקדים בכירים והשמדה של מאגרי נשק זה דבר רצוי וטוב. יהיו אשר יהיו התוצאות הפוליטיות של המהלך אצל הפלסטינים, את הפג'ארים המושמדים גם אללה לא יכול לירות כעת. כאשר צה"ל מאתר ומשמיד נשק אסטרטגי, בין אם הוא מאוחסן בעזה, בין אם הוא בסודאן, סוריה, או מקום אחר, הדבר שווה עשרות מונים יותר מניסיונות מתוחכמים להשפיע על התודעה והתרבות של הצד השני.

לחץ צבאי ממשי משמעותי עשרות מונים יותר מ"צריבות תודעה" וניתוחים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים, פוליטיים, וכו'. שאלו את נסראללה, שהיה משוכנע שירי הרקטות שלו יצליח לפרום את החוסן הלאומי של ישראל כמו שמברשת נוצות קורעת קורי עכביש. גם אם מבחינה צבאית מלחמת לבנון השנייה התנהלה בשלומיאליות, מבחינה חברתית-תרבותית ברור שנסראללה טעה בגדול. בדקו אצל ה"מומחים", שהטיפו לפני חומת-מגן ש"אי-אפשר לנצח את הטרור" מיו"ש, מפני שהוא נובע מ"מבני עומק" בחברה הפלסטינית, ולעגו בכל לב למה שהם כינו "סיסמא ריקה": "תנו לצה"ל לנצח". ואז, תוך ימים ספורים, בהחלטה ממשלתית אחת, צה"ל ניצח את הטרור.

במלחמה נגד הטרור אין תחליף לתכנית צבאית טובה ומפורטת שיכולה להשיג הישגים מובהקים, מהסוג שניתן למדוד באדמה, חיילים וכלי-נשק. רק אחר-כך אפשר לדבר על השלכות מדיניות. כך שבמקום להטריח עצמנו בהתפלספות על מדיניות-החוץ של חמאס ויורשים רשעים שעוד לא נולדו אך אולי יבואו, עדיף להמשיך ולהתרכז בהשמדה ממשית של תשתיות ויכולותיו האפקטיביות של הארגון. כשלא יהיו לו עוד טילים וכשבכיריו יהיו מתחת לאדמה או מתחת לגיל 22, משהו במדיניות שלהם כבר ישתנה. וגם אם לא, טווח הפעולה שלהם יצטמצם למינימום.