שלי יחימוביץ' עושה פוליטיקה: מחבקת מתנחלים, מחזרת אחרי חרדים, וקורצת לשמאל. עד שבא עמוד ענן
יחימוביץ', שהתנגדה למבצע לפני שהחל באומרה: "ייתכן שיש צורך בפעולה צבאית נרחבת, אבל לא עכשיו, ערב בחירות, ולא במצב שבו נכנס לתפקידו נשיא אמריקני", שינתה דעתה מסיבות פוליטיות מובנות וכעת היא תומכת בו: "החיסול של אחמד ג'עברי היה מוצדק לחלוטין במסגרת האמצעים שישראל חייבת וזכאית לנקוט למען בטחון תושבי הדרום".
אך לא פוליטיקאית כיחימוביץ' תוותר מהר כל כך על סדר היום החברתי שהביא את מפלגתה למקום השני בסקרים. באקרובטיקה מילולית יצירתית הצליחה יו"ר העבודה להגיע לנושא שהביא אותה עד הלום:
בתקופה כזו נהוג לדבר רק על ביטחון, אבל ביטחון, ואני אומרת זאת שוב ושוב, אינו רק ביטחון מפני גראדים וקטיושות, וגם שעה שהאש ניתכת על תושבי הדרום, גם אז הם ממשיכים ללכת למכולת, גם אז הם צריכים להתפרנס בכבוד, גם אז הם צריכים מקום עבודה.
אותה פוליטיקה אחרת
מנהיגת מפלגת העבודה לא שכחה גם להזכיר עד כמה הפוליטיקה שהיא מביאה אחרת, מוסרית יותר וחסרת סובלנות לשחיתות הפושה בציבוריות הישראלית. כדי להוכיח זאת תקפה יחימוביץ' בחמת זעם את כוונת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לשוב למערכת הפוליטית:
אדם שהורשע בפלילים, שיושב על ספסל הנאשמים, אדם מושחת. אדם כזה אין לו מקום במערכת הפוליטית ואני מסתייגת הסתייגות עמוקה מעצם הפלירטוט עם הרעיון הזה, יבוא, לא יבוא, אני אפילו לא נכנסת לעניינים הפוליטיים.
אלא שהלהט המוסרי העז נמוג והתפוגג לאין כאשר נשאלה האם תסכים לשבת עם ש"ס בממשלה, אותה ש"ס המונהגת כיום על-ידי אדם שהורשע בפלילים וריצה עונש מאסר:
דבר ראשון אני לא מתכוונת בפורום הזה להתחיל להגיד עם מי אני אשב ועם מי אני לא אשב. תצטרכו לסמוך עליי. לא על-סמך דיבורים אלא על-סמך העבר. אבל לשבת עכשיו חודשיים לפני בחירות ולהגיד עם זה אני אשב ועם זה אולי ועם זה נראה, יש בזה חוסר תבונה פוליטית מאוד עמוק. זה פשוט לא נבון פוליטית.
ואמנם, נראה כי שיקולי "תבונה פוליטית" בלבד מנחים את יחימוביץ' בסוגיות של חוק ומוסר. את מי שחזרתו עלולה לגזול ממנה מנדטים היא תוקפת בשצף קצף כשרוממות שלטון החוק בגרונה. אך אריה דרעי, שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים ובילה שנתיים בכלא מעשיהו, זוכה אצלה להנחות מוסריות ולבקשת "סמכו עליי" מן הקהל המבולבל והתמה. מעניין גם לאיזה "עבר" מתייחסת יחימוביץ' שבו עמדה בלחצי משא-ומתן קואליציוניים והוכיחה שאפשר "לסמוך עליה"? קשה לדעת.
בכל אופן, לא רק ש"ס זכאית אצל יחימוביץ'. היא מרעיפה מחמאות גם על החרדים האשכנזים. כך אמרה על סגן שר הבריאות ליצמן בהקשר פרשת מוסד 'נווה יעקב': "לפני שבועות מעטים המעונות האלו הולאמו בחזרה במהלך מאוד נועז שמגיע עליו קרדיט למנכ"ל משרד הבריאות וגם לסגן השר ליצמן … הם באמת פעלו בעוז כנגד המדיניות של נתניהו".
האם יחימוביץ' מכינה את הקהל לשיתוף פעולה עם החרדים כדי ליצור גוש חוסם לנתניהו? אחרת מה סיבת הכשרת דרעי המורשע וחיבוק ליצמן הלא-ציוני? זוהי לא סתם "פוליטיקה אחרת", זוהי "פוליטיקה אחרת" למהדרין! ואולי בכל זאת יש כאן לא רק אופורטוניזם אלא גם התאמה אידיאולוגית, שהרי הן יחימוביץ' והן החרדים הם סוציאליסטים אדוקים, דהיינו, אוהבים לחלק לעצמם כספים שהרוויחו וייצרו הקפיטליסטים.
לחבק מתנחלים ולחלק את ירושלים
קהל הסטודנטים, כצפוי, הגיב בהתלהבות רבה לסיסמאות הצדק החברתי שהפריחה יחימוביץ'. כששאלה אותם מי מהם השתתף במחאה החברתית, נישא אל על שלל ידיים. אך לא כולם הסתפקו בחמימות הדביקה של "כולנו חברתיים". מספר שאלות קשות הגיעו דווקא משמאל. ראש תא 'שלום עכשיו' באוניברסיטה העברית, שמזכ"לו היוצא, יריב אופנהיימר, מתמודד על מקום ברשימת העבודה, טען כי מרוב צדק חברתי לא שמע דבר על שלום. לכן הוא שואל לפרטי התוכנית המדינית של יחימוביץ' ולהתייחסותה למתנחלים.
היו"ר פתחה בחיבוק למתנחלים, צעד פופולרי במערכת הבחירות הנוכחית: "אני מודה באשמה, אני לא שונאת את המתנחלים. שום מהלך מנהיגותי אחראי לא יכול להיעשות תוך עוינות ושנאה לשום ציבור בישראל". משם המשיכה יחימוביץ' בקלישאות הרגילות: שתי מדינות לשני עמים, גושי התיישבות, ולא לחזרת פליטים.
אלא שבתשובתה טמנה יחימוביץ' רמז עבה: "מתווה קלינטון הוא מה שצריך להתכנס סביבו. יש סביבו קונצנזוס רחב למדי, גם אם לא מאוד רחב". במתווה זה, כזכור, כלול ויתור ישראלי על ריבונות בהר הבית, חלוקת ירושלים וחלוקת העיר העתיקה. כך פונה יחימוביץ' לשמאל מבלי מלהתייחס ישירות לירושלים, ביודעה כי אמירות על חלוקתה עלולות לצמצם את הקונצנזוס "הלא מאוד רחב", ולהרחיק מצביעי מרכז-ימין שהשתכנעו מדבריה כי "לכנות את העבודה כשמאל זה עוול היסטורי".
השמאל-מרכז עובר לדום
יחימוביץ', כמו לפיד, מנסה לצייר את מפלגתה כמפלגת מרכז מובהקת, אך גם בבחינה ראשונית צץ השמאל הישן. באופן כללי, אם לפיד, המתנגד לחלוקת ירושלים, הוא בבחינת מרכז-שמאל, מה תהא ההגדרה של מפלגת העבודה המתחדשת? שמאל-מרכז-שמאל?
בפרפרזה על צ'כוב, מתיחות בדרום שמופיעה במערכה הראשונה חייבת להתפוצץ בשלישית; הרצאתה של שלי יחימוביץ' נקטעה באיבה בשל פתיחת מבצע צה"ל בעזה, שאילץ אותה לעזוב מוקדם מן הצפוי. כך שימשו האירועים הבטחוניים מסגרת מעניינת לקמפיין מפלגת העבודה. אמנם יחימוביץ' מנסה לרוץ על הסוגיה החברתית, אך נדמה כי למורת רוחה, כמו לפני ארבע שנים, גם הפעם בלב הבחירות יעמוד המצב המדיני-בטחוני.
