האדמה בירדן מתחילה לבעור

ירדן התחילה לצעוד בדרך הבטוחה ל"אביב" ירדני. המגזרים השונים בממלכה אינם מרוצים מן המלך ומן הפרלמנט, והכלכלה מאיימת להוציא עוד מפגינים לרחובות. המלך אמנם נוקט בצעדי מניעה, אך חוסר היציבות האזורית והפלת השליטים המקבילים לו מדירה שינה מעיניו ומעיני קברניטי ישראל כאחד

מזה כשבוע נערכות הפגנות אלימות בקנה-מידה גדול בעמאן, בירת ירדן, במחאה על השחיתות השלטונית, האבטלה הגואה, האינפלציה ויוקר המחיה. ההפגנות מהוות איום ממשי על יציבות המשטר ההאשמי.

זו הכלכלה, מלך

מחירי הדלק העולים, הפסדים בשל תוכניות סובסידיות, מחסור בתרומות ממדינות המפרץ (GCC) והפרעות בזרימת גז ממצרים הובילו לשיא חדש בגרעון התקציבי הירדני התופח, העומד היום על כ-3 מיליארד דולר. בכדי לרסן את הגרעון ולהבטיח אישור הלוואה של כ-2 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומי, הודיע ביום שלישי (13.11) ראש ממשלת ירדן, עבדאללה א-נסור, על ביטול סבסוד מחירי הגז והדלק:

האינדיקטורים הכלכליים מעוררים דאגה, המצב מסוכן וישנן תחזיות שלפיהן יהיה זה בלתי-אפשרי לנווט את הספינה למקום מבטחים … זוהי החלטה כואבת, אך היא צריכה להיעשות … אם הצעד יידחה, נעמוד בפני אסון ופשיטת רגל.

לא חלפו מספר שעות, ולרחובות יצאו אלפי ירדנים בקריאות למרי אזרחי. נכון לעכשיו נראה כי המחאה רק הולכת ומתגברת. "מה ששונה בהפגנות הללו מהפגנות קודמות הוא שעתה החלו האנשים לקרוא בגלוי להפלתו של המלך עבדאללה", דיווחה ניקול ג'ונסטון, כתבת אל-ג'זירה בירדן. על-אף אזהרתו המפורשת של א-נסור ל'אחים המוסלמים', קבוצת האופוזיציה הגדולה בירדן, שלא לנצל את האירוע, הוסיפו בכירי התנועה שמן למדורה כאשר קראה להמונים לצאת לרחובות. עוד דווח כי עד כה נהרג אדם במהלך ההפגנות ונפצעו 75, מתוכם 58 שוטרים. בנוסף, הודיעו ארגוני המורים ומספר ארגוני עובדים על שביתה.

האביב הירדני בושש לבוא

עד לאחרונה נדמה היה כי 'האביב הערבי' פסח על ירדן. החל מינואר 2011 נערכו הפגנות מחאה על רקע יוקר המחייה והשחיתות השלטונית, בהן השתתפו בעיקר אסלאמיסטים ואנשי שמאל, אשר קראו לרפורמות בצורת הממשל. למרות שההפגנות לא הצליחו ליצור תהודה ציבורית, לקראת סוף השנה בחר המלך עבדאללה להתייחס אליהן ברצינות. הוא אימץ את הדרישה לרפורמה ויזם צעדים לקדמה; הוא אפשר לגופי האופוזיציה לקיים הפגנות ותהלוכות; והוא אף שיחד וקידם בכירים בתנועות אסלאמיסטיות ובשבטים הבדואים – האוכלוסייה שנחשבה במשך עשרות שנים לבסיס התמיכה של המשטר. ייתכן כי תוצאות המחאה בארצות השכנות עשו את שלהן, ועבדאללה העדיף שלא לנסות לפעול ביד קשה.

ובכל זאת, גופי האופוזיציה ותנועות המחאה לא הסתפקו בצעדים הללו ודרשו תיקונים מרחיקי לכת, כגון מאבק בשחיתות הפושה בממלכה ובקרב הבכירים, בחירת ראש הממשלה על-ידי הפרלמנט ולא על-ידי המלך, קיום בחירות לחברי הבית העליון של הפרלמנט (הסנאט) הנבחרים כיום על-ידי המלך, ביטול הבית העליון, וגיבוש חוק בחירות חדש. למעשה האופוזיציה ותנועות המחאה דרשו מהמלך שינויים שיצמצמו מאוד את סמכויותיו ויעניקו יותר חופש פעולה לפרלמנט.

עבדאללה מסתבך

עד לימים האחרונים, ידו של עבדאללה הייתה על העליונה וההפגנות לא התפשטו לקנה מידה רחב. אחת הסיבות האפשריות לכך היא העדרה מההפגנות של האוכלוסייה הפלסטינית, המונה כמעט שני שלישים מכלל האוכלוסייה. לפלסטינים יש סיבה טובה לכעוס על המלך. מזה עשרות בשנים, עוד מתקופת חוסיין, הפלסטינים בירדן הם אזרחים סוג ב'. כאשר הוכתר עבדאללה בשנת 1999, הוא אף הודה בפומבי באפלייתם, כאשר קרא לירדנים "לסיים את החלוקות המעמדיות שדחקו את האזרחים הפלסטינים לשולי הממלכה ההאשמית".

אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד; בכירים לשעבר בממשל הירדני מודים כי המדיניות האמיתית של עבדאללה היא לשמר את האפליה. המדיניות באה לידי ביטוי בשלילת אזרחות לפלסטינים רבים, כפי שמדווח Human Right Watch, וכפי שמאשרת נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR). בצעד אמיץ וחסר תקדים, נשלחה באוגוסט האחרון אגרת מחאה למלך עבדאללה נוכח האפליה המתמשכת, עליה חתומים פוליטיקאים, אקדמאים, אקטיביסטים ואנשי תקשורת ירדנים (מובן מאליו כי הדבר לא הפריע לעבדאללה להאשים דווקא את ישראל במדיניות אפרטהייד).

גם בין המשטר לשבטים הבדואים מסתמנת מתיחות גוברת. זו השתקפה לאחרונה סביב מינויו של השגריר החדש לישראל. בתחילת אוקטובר החליטה מועצת השרים למנות את וליד עבידאת, חבר אחד השבטים הגדולים בירדן, לשגריר בישראל. בעקבות ההחלטה הצהירו חברי השבט כי "זה (עבידאת) אשר מקבל את התפקיד, חצה את כל הקווים האדומים ופגע קשות בחברי שבטו, אשר בחרו להתכחש לו … השבט יישאר נאמן לאומה ולא יתפייס עם האויבים, במטרה לשחרר את כל האדמה הפלסטינית". ד"ר אסף דוד, חוקר ירדן באוניברסיטה העברית, הסביר כי מעבר להקצנה הניכרת ביחסי ישראל-ירדן, מהצהרה זו ניתן להסיק כי יחסי המשטר והשבטים הגיעו לשפל חדש.

גם האסלאמיסטים אינם קופאים על השמרים. לאחר תפילות יום שישי, ב-5 באוקטובר, נערכה בעמאן ההפגנה הגדולה ביותר מאז החל 'האביב הערבי'. תחת דגל 'חזית הפעולה האסלאמית', המייצגת את 'האחים המוסלמים', התאספו שלל ארגוני אופוזיציה והגיע לכ-10,000 מפגינים. במידה מסוימת היה זה כישלון לאופוזיציה, אשר קיוותה ל-50,000 מפגינים. ובכל זאת, המלך עבדאללה הבין כנראה את המגמה והודיע יום לפני ההפגנה על פיזור הפרלמנט והקדמת הבחירות.

בחירות גורליות

בתגובה להקדמת הבחירות הודיעו ארגוני האופוזיציה והשבטים כי יחרימו אותן. אם אכן יתמידו בחרם, הפרלמנט הבא עשוי להיתפס כ"פרלמנט בובות", ולאבד את הלגיטימיות שלו עוד לפני שהתכנס. משום כך, המלך וראש הממשלה עושים מאמצים לרתום לצדם את שופטי בתי-המשפט השריעיים, האמורים לקדם את הבחירות ולהרחיב את מעגל הבוחרים. כך הודיע להם ראש הממשלה א-נסור ב-21 באוקטובר:

על בסיס לאומי, דתי ומוסרי … אנו מצפים כי תנצלו את מעמדכם על-מנת להבהיר (לציבור) את הסכנות העומדות בפנינו, להסביר מה עומד על כף המאזניים ולציין מה אפשרי או בלתי-אפשרי להשיג.

יומיים לאחר מכן יצא גם עבדאללה בהצהרה הקוראת לכל הפלגים להשתתף בבחירות, כיוון שרק כך ניתן יהיה לחולל שינוי אמיתי: "ככל שתהיה השתתפות רבה יותר, כך השינוי יהיה גדול יותר".

המצב בירדן מעורר דאגה. לאחר תקופה ארוכה בה רחשה תסיסה מתחת לפני השטח, המצב הכלכלי עשוי להצית את אש ההפיכה בכל רגע, כפי שהתרחש במצרים ובתוניסיה. קו הגבול הירדני הוא הארוך מבין הגבולות של ישראל עם שאר מדינות ערב. נכון להיום, יציבות המשטר ההאשמי מסירה מישראל דאגה רבה בגבולה המזרחי, הן ביחס לטרור והן כחיץ אסטרטגי-יבשתי בין ישראל לאיראן, בעיקר לנוכח התחזקות ההשפעה האיראנית בעיראק. עליית כוחם של 'האחים המוסלמים' גם בירדן, תערער עוד יותר את היציבות האזורית, ותסכן את הסכם השלום בין ישראל לירדן.